לי אישית עוד אין משהו יותר מדי אינטליגנטי לומר על מה שקורה שם, חוץ ממה שאני מרגישה כבר שנים, אחרי שנים של מעקב אחר ההתנהלות של הכלכלה הגלובלית (במסגרת עבודתי לשעבר). בעיני, כבר שנים מדובר ברולטה, אבל לא רולטה רגילה שכלליה ברורים, אלא ברולטה שמלאה בכחש וכזב ומוצרים מורכבים שאיש לא ממש יודע מה הם. מאז השנה שעברה, שאז נדרשתי גם לנסות ולספק תרגומים או הסברים הולמים לכוכבים החדשים (לפחות בחשיפתם בפני הציבור הרחב…), ה-SIV וה-CDS וה-CDO והנגזרים והסאב פריים וה-Alt A ואלוהים יודע מה עוד, אני לגמרי משוכנעת בזה. ישבתי פעם בוקר שלם בניסיון להבין מה זה לעזאזל סחר בנגזרים, וזה הרגיש לי כמו הפעם הראשונה שניסיתי לקרוא ספר של קאנט (בשנה א' באוניברסיטה). ניסיתי גם להבין מה זה בנק השקעות לעזאזל, והבנתי רק שמדובר בדרך אלגנטית פחות או יותר לעקוף את הרגולציה על הבנקאות בארה"ב. ועם כל שאר האירועים, מבצעי החילוץ, הצעדים הדרמטיים, ניסיונות ההרגעה והחקירות הפליליות, הגעתי ביני לבין עצמי למסקנה שז'רום קרוויל באמת היה סוג של שעיר לעזאזל…
כותבים רבים וטובים רמזו לכיוונים האלו, אבל עכשיו הם סוף סוף אומרים את הדברים האלו בגלוי ובצורה מפורשת. הנה למשל תומס פרידמן, בטור מאתמול תחת הכותרת Keep it in Vegas. ומייקל לואיס מבלומברג, אחד הכותבים החריפים, כותב היום טור משובח ביותר תחת הכותרת: Let's Start by Finding Some People to Behead . אני ממליצה בחום. והמלצה נוספת: הטור של קרוגמן, תחת הכותרת Financial Russian Roulette.
אבל הפנינה של היום (של אתמול, למעשה – עוד לפני AIG) שמורה לאהוב ליבי ג'וזף שטיגליץ, שהתראיין ל"האפטינגטון פוסט", ואמר:
"…the fall of Wall Street is for market fundamentalism what the fall of the Berlin Wall was for communism".
אנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים. לפחות בדבר אחד אין ספק.
