בקושי הספקתי לחזור מה) Festival of Lights-אחרי שפספסתי את האוקטובר-פסט), ובמקום לחגוג את הג'אז פסט, מצאתי את עצמי באירועי הרבין פסט. כל שנה אני אומרת לעצמי, הפעם לא נלך לזוועה הזאת. וכל שנה אני אומרת לעצמי, אבל זה חמש דקות הליכה, ובכל זאת, הייתי כאן ב-4 בנובמבר 1995, הייתי כאן בשבעת הימים שאחרי, הייתי כאן בשלושים, הייתי כאן כמעט כל שנה, אז דווקא השנה לא? וחוץ מזה, תמיד כיף לפגוש את החבר'ה בפינת הגיקים (שהפקענו מההורים של יוחאי). להמשיך לקרוא ←

איך לזכור, איזו משמעות לתת לזיכרון, איך להשתמש בו, מה לעשות איתו, אלו הן שאלות שבאופן לא בלתי צפוי מעסיקות אותי מאוד. והשאלה מה לעשות עם העבר הופכת בעיני לשאלה קשה ומסובכת הרבה יותר כשהעבר הזה הפך לדימוי של הרוע האבסולוטי, וכשאתה שייך למקום שהיה אחראי על ביצועו. פלא באמת שהמקום שמושך אותי אליו שוב ושוב ושוב הוא ברלין.
להמשיך לקרוא ←

בזמן האחרון, בוודאי שמתם לב, אין לי חשק רב לכתוב. אני יכולה לומר לכם שיש לי מיליון דברים על הראש, שהתחלתי סוף סוף להשקיע קצת יותר בעיסוקי האקדמיים ובבריאותי הנפשית, שהתייאשתי מהמצב כאן ולכן שום דבר כבר לא מעצבן אותי מספיק, שקורים דברים מטרידים פה ושם, שנעלם לי חתול אהוב במיוחד (צמריר שמו. אם מישהו ראה באזור גימנסיה הרצליה – כיכר המדינה, נא ליצור קשר. תמונות למטה), שאני נוסעת לברלין עוד יומיים, כן, הכל נכון. אבל זה מסביר רק חלק לא כל כך גדול מהשונות.
להמשיך לקרוא ←

הדיון שנתקלתי בו היום בעיתון "מעריב" בנוגע לשירות נשים בתפקידים קרביים (אם אפשר לקרוא לזה "דיון". זה נראה קצת יותר כמו מלחמת בוץ, אם לשפוט מכותרות המאמר, "פמיניזם לסירוס צה"ל", או מהטענות המגוחכות שמובאות במאמר התגובה, "נשים יחזקו את צה"ל) נותן לי הזדמנות מצויינת להסביר משהו, שכפי שראיתי, לא הצלחתי להסביר כהלכה בעבר. ז"א, את גרסת ה"ליפסטיק פמיניזם" שבה אני מחזיקה.
להמשיך לקרוא ←

"לא ייאמן", זעק "ידיעות". "לא רק באירופה, גם במדינת היהודים", זעק "מעריב". הו הו הו, יש ניאו-נאצים בישראל, כמה שאנחנו מופתעים. צלבי קרס, יום הולדתו של היטלר, הצדעות במועל יד, כיסוחים של פועל זר סיני, ונדליזם, משיכה בזקן של חרדי.

ובכן, הרשו לי לבשר לכם – לא רק שזה לא מפתיע, זה גם צפוי, עם חוק השבות ובלעדיו (אם כי יש להודות שזה די משעשע, להאשים בזה את אותו החוק שקבע את הגדרת ה"מיהו יהודי" שלו לפי מה שהיטלר הגדיר כיהודי). והבה נפרט קצת מדוע.
להמשיך לקרוא ←

במסע ההסתה נגד תופעת ה"השתמטות" הנוראית יש כמה דברים שמותירים אותי פעורת פה מרוב תדהמה. וזה לא שאני מאמינה כל כך גדולה ברציונליות האנושית. זה גם לא שאף פעם לא קראתי מאמרים מלומדים ואף ספרים בנושאי פסיכולוגיה של ההמון, או שאני לא יודעת מה כרישים עושים כשהם מריחים דם. וזה גם לא שאני נאיבית מספיק כדי לחשוב שזה פוסח גם על אנשים שמצטיירים ביומיום כשפויים, רציונלים ואינטליגנטים. ובכל זאת, ידע זה דבר אחד, והיתקלות עם התופעה עצמה בפועל, דבר אחר לגמרי.
להמשיך לקרוא ←

מאה חכמים לא יוציאוה.

הים הוא אותו הים, וברק אותו ברק. בליל בחירות 1999 שמחתי מאוד לשמוע שביבי הפסיד, מאחר ולדעתי דאז, ביבי היה ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה לישראל אי פעם. אך ה"אי פעם" הזה נגמר תוך חמש דקות בערך, כשהגעתי לכיכר רבין אחרי הניצחון, והזדעזעתי מתוכנן של קריאות השמחה שנשמעו שם. "רק לא ש"ס", "רק לא ש"ס", קרא ההמון. "טפילים, פרזיטים שחיים על חשבוננו ולא משרתים בצה"ל", ועוד כל מיני סיסמאות על "גיוס שווה לכולם".
להמשיך לקרוא ←