שנה במקום הזה מרגישה כמו עשר שנים, או עשר דקות, אבל היא עדיין רק שנה. וצריך לעשות לה איזשהו סיכום. אני מסתכלת על דברים שכתבתי בבלוג בישרא בחודש יוני אשתקד, חודש פתיחתו, וחושבת שאולי היה עדיף להימנע מהרטרוספקטיבה הזאת. אבל זה כבר מאוחר מדי.
שלי יחימוביץ' החליטה לתמוך בברק. זה מה שנקרא פוליטיקאית מהסוג הרע. למדה מהר (או בניסוח שלי – הנה שוב דוגמא יפה לריקבונה האינהרנטי של המערכת הפרלמנטרית הישראלית).
להמשיך לקרוא
הם לקחו תחילה את הפלסטינים
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי פלסטיני.
ואז הם לקחו את הסמולנים עוכרי ישראל
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי סמולן עוכר ישראל
ואז הם לקחו את ההומוסקסואלים הבהמות
ואני לא הרמתי את קולי כי לא הייתי הומוסקסואל בהמה.
ואז הם לקחו את חובבי הפורנו באינטרנט המושחתים הורסי הנוער
ואני לא הרמתי את קולי כי לא הייתי חובב פורנו, ובוודאי שלא מושחת.
ואז הם לקחו אותי
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני…
יובל, להכין קפה?
(ובהתאם לקוד האתי, להלן המקור).
בשבועיים האחרונים יצא לי לנכוח בשני כנסים אקדמיים בהשתתפות אקדמאים ממקומות שונים בעולם. רק לפני כמה שעות, למעשה, חזרתי מאחד מהם, שהתקיים בירושלים (עם מוח קצת מעוך, אבל חוץ מזה, יהיה בסדר, למקרה שדאגתם). הראשון היה קצת יותר ספציפי לתחום העיסוק שלי (אם כי במובן רחב מאוד…). השני עסק בכיבוש, בפרספקטיבה גלובלית.
שמענו את מה שיש לאופוזיציה, ובעצם, לתקשורת האמריקנית, לומר בנושא סגירת תחנת הטלוויזיה בוונצואלה. ראינו גם את ההפגנות הסוערות. ועכשיו נשמע גם את הצד השני. לטענת צ'אבז, תחנת הטלוויזיה RCTV, שאת רישיונה סירב לחדש, הסיתה לאלימות. לטענתו, ערוץ הטלוויזיה הזה וגם ערוץ Globovision (שבתקשורת המערבית מכונים "ערוצי אופוזיציה") תמכו באופן גלוי ומובהק בניסיון ההפיכה נגדו ב-2002.
חוק האינטרנט, חוק נגד מצעד הגאווה, וחקירת שטאזי נגד הפועלים לשינוי אופיה של מדינת ישראל – היהודי והדמוקרטי, כמובן, אם תהיתם במקרה על איזה אופי אנחנו מדברים בדיוק (אם כי בעצם המשפט הזה יש סתירה של עקרון הדמוקרטיה, שיטת משטר שמאפשרת באופן עקרוני לאזרחים החיים תחתיה לשנות את אופיה) (ואגב, האם חבר הכנסת כהן נמצא כעת תחת חקירת שב"כ?). בחיי, נהיה יותר ויותר כיף לחיות כאן עם כל יום שעובר.
אז נכון, ואני בעצמי אומרת את זה, יש כאן מרחק גדול מאוד בין חקיקה לאכיפה, וחוקים, נגיד חוק שכר מינימום, חוק הגנת הצרכן, חוק הקופאיות וחוק כבוד האדם וחירותו, אינם נאכפים כאן באופן תדיר, עקבי או מעשי, ובכל זאת, איך אומרים, במקום שבו שורפים ספרים…
באופן ספציפי, אני רוצה להדביק כאן את הסטיקר הווירטואלי שמצאתי בבלוג של הצועד בנעליו, בתקווה שאכן יובל יבוא לחקור אותי, ואז אוכל לנהל איתו שיחה קלה בענייני המושגים "יהודי" ו"דמוקרטי", ועד כמה הדברים שהוא צפוי לחקור אינם קשורים בכהוא זה ליהדותה או לדמוקרטיותה של מדינת ישראל, אלא להיפוך הגמור של דברים אלו. או בקיצור, בלוג זה פועל להפיכתה של מדינת ישראל למדינה דמוקרטית, ולניתוק הקשר בין דת לפוליטיקה, שיאפשר למדינה גם להיות קצת יותר יהודית וקצת פחות עובדת אלילים ממה שהיא היום.
אני לא מיזנטרופית. טוב, נו, אולי קצת. בסדר, די הרבה. אבל לולדי קשה לי לסרב. בכל מקרה, זה לא הסיפור הכי מעניין בעולם. או בקיצור – ביקשתם, אז תסבלו.