[סוף סוף יש לי פוסט אורח, ועוד משני אנשים מכובדים, רציניים וחכמים, שמקדישים את מרצם וזמנם לפעילות מבורכת ולביקורת מבורכת לא פחות. הם – חררדו לייבנר וגדי אלגזי – מסבירים כאן למה ההסכם שכנראה יחתם בין הסטודנטים לממשלה הוא הסכם מסוכן. ואני, למרות שהתנגדתי לשביתה – ולא בגלל שאני חושבת שהנושא לא חשוב, אלא בגלל האופן שבו התבצעה המחאה הנוכחית, אמרתי כאן כבר שעדיף לצאת בלי הסכם בכלל מאשר לצאת עם הסכם תבוסתני שלא ישנה שום דבר במצב הקיים, או הסכם למראית עין שלא יהיה שום דבר חוץ מסולם שזרקו לסטודנטים כדי שיוכלו לרדת מהעץ. הסכמים מהסוג הזה, לדעתי, יפגעו בסיכוי להרים שוב את המחאה אם יהיה בכך צורך, ואין לי שום ספק שיהיה בכך צורך. ועכשיו הם ידברו].
***
ההסכם המוצע העומד בשעות האלה לבחינת הסטודנטים הוא בעייתי ביותר. (נוסח ההסכם מיום ששי אחה"צ).
יש בו שני סעיפים חשובים. בסעיף הראשון אין שום התניה אפקטיבית, המונעת יישום חד-צדדי של המלצות ועדת שוחט על-ידי הממשלה. נציגי הממשלה והסטודנטים מתחייבים להידבר ביחס להמלצות הוועדה (לא על אלטרנטיבות כלשהן – וגם לא על כל מסקנות הוועדה אלא רק על נושא שכר הלימוד!) וההידברות "תסתיים בהמלצות מוסכמות". אלה דיבורים יפים ללא כיסוי: הצדדים יגיעו להסכמות, רק אם אחד מהם יוותר ויתור משמעותי, והסטודנטים – ללא ההפגנות, ללא תומכיהם, ללא השביתה, ללא תמיכתה של דעת הקהל העומדת לצידם כרגע – הם אלה שייאלצו לבלוע צפרדעים כדי להגיע ל"המלצות מוסכמות". לחץ להגיע להסכמה אינו התנאי החיוני – שאין כופים על הסטודנטים המלצות ללא הסכמתם. חמור מכך: הממשלה אינה מתחייבת לבצע גם הסכמות אלה: הן "יונחו בפני הממשלה". יש אם כך שני תסריטים מסוכנים: הראשון, בליעת צפרדעים בעמדת חולשה כדי להגיע ל"המלצות מוסכמות"; השני – הסטודנטים עומדים על שלהם, אין המלצות מוסכמות – והממשלה מחליטה כרצונה.
הסעיף השני חמור לא פחות. הסחיטה התקציבית שהפעיל האוצר נגד המוסדות להשכלה גבוהה בעינה עומדת: הממשלה אינה מתחייבת בסעיף זה בפשטות, להחזיר את הכספים שנלקחו מן המוסדות, אלא לעשות זאת "במסגרת יישום הרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה כפי שתאושר בממשלה." זוהי התניה מוסווית אך אפקטיבית לא פחות. זהו כסף מסומן: הוא ניתן "במסגרת יישום הרפורמה", ואם לא תיושם – לא יוחזר. הביטוי ועדת שוחט לא נזכר, אך כיוון ששום רפורמה אחרת לא מוזכרת, ברור היטב למה הכוונה. הסעיף משאיר בידי הממשלה מכשיר רב-עוצמה, שבאמצעותו תוכל לכופף שוב ושוב את האוניברסיטאות, את המרצים והסטודנטים.
במלים אחרות: כאשר לא תהיה הסכמה על נושא שכר הלימוד עם הסטודנטים או כאשר המרצים יתנגדו ליישום המלצות ה"רפורמה", הממשלה תוכל לעצור את הזרמת הכספים או להימנע לחלוטין מהחזרתם. מתי ובאילו תנאים ייווצר אותו משבר של אי-הסכמה בין הממשלה לבין הסטודנטים ובעקבותיו בלימת העברת התקציבים – את זה תחליט הממשלה בהתאם לנוחיותה הפוליטית. אפשר להניח, שהמבוי הסתום יוכרז, למשל, בחודשי הקיץ, כאשר אגודות הסטודנטים יתקשו להיאבק ולהפעיל לחץ או בעיתוי פוליטי נוח יותר לממשלה.
ההסכם הנוכחי, אם ייחתם על ידי הסטודנטים, ישאיר את הקונפליקט פתוח לקראת השנה הבאה או לזו שאחריה וישאיר את היוזמה בידי הממשלה. מבחינה טקטית הסטודנטים עלולים לאבד את התנופה העצומה שהשיגו במאבק המדהים, שניהלו בשבועות האחרונים. תמיכתה של דעת הקהל, האפשרות לגייס כוחות נוספים יילכו לאיבוד. בחתימתם על הסכם כזה יעניקו הנהגות הסטודנטים לגיטימציה להתניית החזרת התקציבים ביישום הרפורמות הניאו-ליברליות הרות-האסון, שמכינה לנו ועדת שוחט. זו כבר לא שגיאה טקטית אלא בכייה לדורות.
חררדו לייבנר, גדי אלגזי
