ערוץ יס דוקו, אני חייבת לומר, לא מפסיק להפתיע אותי. במקרה ישבתי מול הטלוויזיה איזה יום. במקרה זפזפתי, ובמקרה הגעתי לאיזשהו סרט שנקרא "הניסוי של בנין". מאחר ולא היה שום דבר שקשור לחתולים באנימל פלנט, אמרתי טוב נו, נראה מה זה. ובכן, הסתבר שבבנין, מדינה באפריקה, שגובלת בבורקינה פאסו, ניז'ר, ניגריה וטוגו, התכוננה לה דמוקרטיה לפני 17 שנים. הסרט, שצולם בשנה שעברה, עקב אחרי הבחירות לנשיאות המדינה, ובאופן מיוחד (לפחות בחלקים שראיתי) אחרי פעולתה של התקשורת החופשית במדינה (40 עיתונים, שתי תחנות טלוויזיה, כמה תחנות רדיו וכו').
ארכיון הקטגוריה: כללי
הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם
מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם
האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול…
יש בשיר הזה, "מחכים למשיח" של שלום הגדול, מעין ביטוי מזוקק של תמצית הישראליות המיואשת. ניצול ציני של מיסטיקה ורוחנית, גישת ה"הכל ביזנס", "הכל כסף", הימורים, קפה שחור, סיגריות, טיפשות, ראש קטן ויהירות שלטונית. אולי בגלל זה משמיעים אותו כל כך הרבה בימים האחרונים? אולי בגלל זה אני שמה לב לזה שמשמיעים אותו?
ניצחון הייאוש
רוח בלהות מרחפת על פני העולם. רוח הבלהות של ה"גלובליזציה". הקפיטליזם המאוחר מגיע לשיאו. צדדיו החיוביים וצדדיו השליליים עוברים לקנה מידה אחר. והעולם כמרקחה. האפקטים מורגשים בכל הגלובוס, אפילו בפינות הנידחות ביותר. במקרים רבים, מגיע מצב העניינים לכדי משבר. לא פיצוץ הכל, לא מהפכה רדיקלית, אלא אינסוף נקודות מפנה, צמתים, מרכזי שינוי. אבולוציה. דברים זזים. אנשים זזים. הסברים נדרשים. ראשים עפים. מהבחינה הזאת, ישראל לא מחדשת ולא ממציאה שום דבר, בייחוד לא בתחום משבר האמון בשלטון הלאומי. אולי פרט לדבר אחד – עומק הייאוש, מידת התבוסתנות האזרחית.
ואל תשכחו – מחר הפגנה
(אופס, סליחה, עצרת המונים).
כיכר רבין, שבע בערב, התקהלות ליד בנק דיסקונט.
טומי לפיד חושב שאנחנו מטומטמים?
צודק שמעון פרס. בימינו, לא ממש צריך לקבל כמובן מאליו כל מה שבן אדם זורק לנו ביחס לפרטי ה"היסטוריה" או פרטים רבים אחרים. אפשר לבדוק אותם ברשת. אבל טומי לפיד כנראה חי במאה הקודמת, וחושב שהוא יכול עדיין לפלוט שטויות שקריות בצורה דמגוגית, ושנקבל את זה כמובן מאליו. למה? כי הוא אמר. כי הציבור מטומטם.
תהיה בעניין סודאן
בלי קשר לעניין הקודם (אולי עם קצת קשר), יש לי תהיה. מכל מה שמצאתי וקראתי עד היום בנוגע למלחמת האזרחים בסודאן, לא הצלחתי להבין למה העניין מכונה "רצח עם", "טיהור אתני" או מושווה לשואה.
למיטב ידיעתי, באפריקה התחוללו ומתחוללות מלחמות אזרחים רבות, רובן מזוויעות וכרוכות בטבח המוני בצורות לא יפות, ביצירה של מיליוני פליטים, בגיוס ילדים לביצוע פעולות הלחימה ובשאר ירקות. לא כל כך מזמן פירטתי כאן את תולדות מלחמת האזרחים באנגולה – מיליון הרוגים, מספר קטועי גפיים מהגבוהים בעולם, ארבעה מיליון פליטים, רעב, מגיפות ומה שלא תרצו. למיטב ידיעתי, אף אחד מעולם לא קרא לזה "רצח עם", "טיהור אתני" או השווה את זה לשואה.
במקומות רבים באפריקה שמדרום לסהרה, כמו למשל ניג'ר, מדינה שמככבת כבר שנים בתחתית דו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם, שורר רעב כבד, תינוקות מתים בצמא, חלקים נרחבים של האוכלוסייה גוססים מאיידס או מתת תזונה, וקשה מאוד לומר שהדברים האלו הם תוצר של סיבות טבעיות. למיטב ידיעתי, אף אחד לא קרא לזה "רצח עם", "טיהור אתני" או השווה את זה לשואה.
בסודאן, לפי מה שהבנתי מכל המקורות שראיתי, יש מלחמת אזרחים, שמתחוללת בין קבוצה אחת שתפסה את השלטון בחרטום, וכמה קבוצות שמשתוללות בשאר המדינה. שוב, לפי מיטב הבנתי, הממשלה בחרטום חתמה על הסכמים עם רוב הקבוצות, פרט לאחת שממשיכה להילחם. אין לי שום ספק שגם כאן, כמו בכל שאר המקרים באפריקה, יש חלוקת תמיכה גלובלית בצדדים השונים, כולל העברת כסף, נשק וחיילים, ואין לי גם שום ספק שהחברות ה"רב לאומיות" עלק ממשיכות להרוויח יפה מהנפט או כל משאב אחר שיש שם.
מישהו מוכן להסביר לי למה זה שונה מהותית ממה שקרה באנגולה, או מה שקורה בניג'ר? כי זה ממש לא נראה לי על פניו כמו מה שקרה ברואנדה, שם היתה מדיניות ברורה שלוותה בפרופגנדה בוטה של ההוטו להשמדת הטוטסי. שמעתי קטעים משידורי הרדיו. כשאתה מגדיר קבוצה מסויימת כ"תת אדם", אין ספק במה מדובר.
מסודאן, על כל פנים, לא ראיתי דברים כאלו, ולכן קיימת אצלי תחושה שיש כאן איזשהו ניצול דמגוגי של עניין "רצח העם" וההשוואות לשואה, שקשור באיזושהי צורה להתחמקות של המערב מאחריותו הדי בלעדית למצבה הכללי יותר של אפריקה היום (וכמובן לנפט ולענייני "מלחמת התרבויות"). אם יש דברים כאלו שאני לא מודעת אליהם, אשמח להפניות (אבל שיהיו ממקורות רציניים, בבקשה. לא איזה בלוג של איזה דביל שעבר טרנספורמציה דתית בכלא, כמו שהיה בעניין המייל הגזעני ה"ספרדי" נגד המוסלמים באירופה).
ועוד משהו שכדאי להתייחס אליו:
דו"ח של האו"ם שפורסם ב-2005 קבע שמה שקורה בדרפור אינו "רצח עם". החקירה בעניין קבעה שאכן נעשים במקום "פשעים נגד האנושות", אך הם מתבצעים על ידי שני הצדדים באופן שיטתי ונרחב, וחסר בהם הדבר המרכזי שמאפשר להגדיר את העניין כ"רצח עם". ביתר פירוט, הדו"ח קבע כי גם כוחות הממשלה וגם כוחות המיליציה ביצעו התקפות שכללו הרג אזרחים, עינויים, העלמת אנשים, הרס כפרים, אונס ואלימות מינית אחרת ברחבי דרפור, על בסיס רחב ושיטתי, אך לא קיימת שם מדיניות של התקפה, הרג ועקירה של חברים השייכים לשבט מסויים לפי אבחנות גזעיות, אתניות, לאומיות או דתיות. לי זה נשמע, איך לומר, מאוד הגיוני.
ארה"ב מתעקשת שוב ושוב להגדיר את המתרחש בסודאן כג'נוסייד. אני תוהה למה, ואם כבר, אז למה לא להתעקש להגדיר את המשטר הרצחני של קים יקיר המדור כמשהו שמאפשר משהו? ועוד אם כבר, אני גם תוהה האם אי אפשר להגדיר את מה שקורה עכשיו בעיראק, בכל זאת, מאות הרוגים רק בשבוע האחרון, כג'נוסייד. אם כבר, אז כבר. ומילא האינטרס של ארה"ב, אבל מה האינטרס של טומי לפיד כאן?
נפלאות הצביעות
[לא, זה לא פוסט על וינוגרד, למרות שהכותרת הזאת בהחלט מתאימה ל"מקורבי" וולמארט, אותו מחיר גבוה של המחירים הנמוכים, ושאר החברים המעוותים האלו. (תגובה קטנה מהבטן – הוועדה מתלהמת ושמה עצמה לאלוהים? איזו חוצפה יש לחרא הזה, קשה להאמין. מי ששם עצמו לאלוהים היה מי שיצא למלחמה שהובילה לכל כך הרבה מוות והרס בצורה כזאת) (ומישהו מוכן בבקשה להסביר לפרס יפה או לא יפה שהגיע זמנו לחופשת הפרישה שלו בקריביים, או באי אלבה? כמה פאתטי יכול בן אדם אחד להיות? אין לזה תחתית?) זה וגם הפוסט הבא הם דברים שכתבתי בבוקר, אך נבצר ממני להעלותם בקירוב לזמן הכתיבה, בעקבות הבעיות הטכניות באתר. לגבי וינוגרד, נראה מה העם הזה שווה ביום חמישי]. [כל עם ראוי למשטר שאותו הוא מוכן לסבול].