אם כבר מהפכנות, אז נלך על התזה ה-11.

כבר קיבלתי תלונות, אז הנה.

אם הייתם יודעים בכמה מאמץ היתה כרוכה מציאת הקבר הזה בתוך בית קברות עצום בשעת בין ערביים…כמעט התחלתי להאמין ברוחות).

צר לי להרוס את השמחה הכללית ששוררת לאחרונה סביב מציאת ההיטלר החדש של התקופה. נשיא איראן, מחמוד אחמדיניג'אד, הוא אולי בן זונה, ובטח גם חרא של בן אדם (אם היינו בארה"ב, יריב חבוט היה מקבל בקרוב קנס של כ-600 אלף דולר… הייתי חייבת להכניס את החוק הזה איכשהו, סורי), אבל:

א. הוא לא היטלר, אפילו אם בוש והנשיאה הטרייה של מועצת יהודי גרמניה (אגב, זו פעם ראשונה שאני שומעת על קיומו של המוסד מועצת יהודי גרמניה) אמרו שהוא כן. ולהגיד שהוא היטלר, מהטעמים הדמגוגיים שבגללם זה נאמר, זו זילות שואה והגחכתה.

ב. הוא רחוק מאוד מלהיות משוגע.

ג. כדאי להתייחס לדברים שהוא אומר ביתר רצינות, ובפחות קיצוניות (לחיוב או לשלילה, אבל כמובן שהחיוב לא רלוונטי למחוזותינו).

אני אחד מהאנשים המופרעים האלו שנוהגים בדרך כלל לקרוא את מה שכתוב מתחת לכותרת ומעל הטוקבקים. הרבה פעמים גיליתי במקום הזה (ע"ע, הכתבה) דברים מאוד מעניינים, שלא ממש הלמו את הניסיון לדחוף אותם לעד שבע מילים שיביאו כמה שיותר טוקבקים. לפעמים זה היה קשור לדברים שאמר אחמדיניג'אד. במהלך הזמן, הגעתי לכמה מסקנות לגביו, שהן קצת שונות ממה שמציגים לנו בכותרת.

אני רוצה להדגיש – המשחק שהוא משחק, וגם מצליח לא רע (כמו שאנחנו רואים מהתוצאות כרגע), נראה לי כמו משחק הרבה יותר מסוכן ממשחקי הכבוד וההפחדה (פצצת אטום אמאל'ה אמאל'ה) שמציגים בפנינו בתקשורת.

אני מניחה, דבר ראשון, שהוא פוליטיקאי, ולא פוליטיקאי זניח, אלא כזה שיודע איפה הוא חי, יודע מה יש לו ומה אין לו, ויודע היטב מה קורה בעולם. אני גם מניחה שבמובנים מסוימים, הוא לוקח השראה מצ'אבז, אם כי הוא לא מגיע לקרסוליו מבחינה תקשורתית ופופוליסטית (אני חייבת להודות, צ'אבז מצחיק אותי מאוד, ואם הייתי יכולה לקלוט את הטלוויזיה של ונצואלה, הייתי בוודאי הופכת למעריצה של התוכנית שלו) (וכדי שלא תחשבו שאני מפגרת לגמרי, גם המהפכה הבוליבארית שלו מאוד מוצאת חן בעיני) (מצד שני, תחשבו מה שבא לכם).

אני גם רואה שהוא משחק לא רע במערך הכוחות הקיים (אפילו בתוך מועצת הביטחון של האו"ם עצמה), וכל הקשקושים לא מפריעים לו לחתום על חוזי ענק עם מדינות וחברות פרטיות. בכל זאת, יצואנית הנפט הרביעית בגודלה בעולם בתקופה שבה הנפט הוא בערך 70 דולר לחבית. והשאלות שהוא מעורר בנושא למי מותר שיהיה גרעין ולמי אסור (למה למשל העולם לא דורש מהמדינה היחידה שהשתמשה אי פעם בגרעין כנגד אוכלוסייה אזרחית להתפרק מנשקה? את זה אני שואלת, לא הוא), מה הקריטריונים, איפה השקיפות, ובכלל כל נושא הצביעות המערבית, הן שאלות שיש לתת עליהן תשובה טובה יותר ממה שנותנים היום (או להיכנע לו. כמו שעושים עכשיו).

ואז הוא בא ומדבר על השואה, וכולם קופצים. בלי לשים לב לדברים שהוא אומר, ובלי לשים לב לעולם שבו אנחנו חיים. הוא לא אומר "השואה לא התקיימה". הוא אומר שאולי השואה לא התקיימה כפי שאנחנו חושבים שהתקיימה (והוא צריך לברר את זה), ואם היא אכן התקיימה, אז אין שום סיבה שהערבים יאלצו לשלם את המחיר על פשעיה של אירופה. אני לא רוצה להתייחס לטענה השניה (שבסך הכל יש בה הגיון מסוים, ואני לא רואה שום רע בהקצאת חבל שופע מים ומשאבים טבעיים באירופה או שטח נדל"ן מניב בלב ברלין, נניח, לשימושם של היהודים. אבל נו שויין, זה כבר מאוחר מדי בשביל זה). דווקא הראשונה היא מה שמעניין כאן בעיני.

לנו כאן ברור שהשואה התקיימה בממדים ובצורה שבה אנחנו חושבים שהתקיימה. אין כאן (נראה לי) אדם אחד שלא מכיר ניצול שואה או מישהו שיש במשפחתו ניצול שואה או ניצול שואה שבא להרצות בבית הספר שבו למד וכו'. אין כאן אחד (מגיל מסוים ומעלה, כמובן) כמעט שלא נכח בטקסים, למד על הנושא בבית ספר, ראה את הסרטים ביום השואה, קרא את הספרים. (אני לא רוצה להתייחס לנושא טיולי ה"שבעה מחנות בשלושה ימים". זה עניין לפוסט אחר).

אבל זה לא המצב בעולם היום. אולי רק בחלקים מסוימים של אירופה. הדור הצעיר (אפילו לא הנוער) שחי בעולם הוא "דור שלא ידע את יוסף". אנשים רבים חושבים שהשואה זה "רשימת שינדלר" של ספילברג (האיש והתודה לששת המיליונים). או לא חושבים שום דבר. ואז הם שומעים מאחמדיניג'אד או אחרת שאנשים נשפטים ונכלאים בגלל שהם עושים "מחקר היסטורי" שמנסה לבדוק האם אירוע מסוים אכן היה כפי שאומרים שהיה. במקומות של חופש ביטוי, שבהם אף אחד לא ייכנס לכלא אם ינסה לטעון שהשמש סובבת סביב כדור הארץ או שהשמיים עשויים מגבינה סגולה. מוזר קצת, לא? (ובל נשכח, שהכחשת שואת הארמנים למשל לא ממש זוכה ליחס דומה, וכולם עושים עסקים עם טורקיה).

בל נשכח גם שלרוע המזל, השימוש שנעשה בשואה אחרי סיומה לא תמיד היה אופטימלי. הטענה שהאירוע נופח מעבר לכל פרופורציה ומשמש בעיקר לצורכי תעמולה נשמעת קצת פחות רע בעיני רבים, כשהיא נתקלת בטענה שכל ביקורת ולו הקלושה ביותר על מדיניות הפנים או החוץ של מדינת ישראל רבת העוצמה הצבאית, שוורן באפט משקיע בה 4 מיליארד דולר, היא "אנטישמיות". וגם תמונות של מתנחלים עם טלאי כתום או תצוגות הילד מווארשה, שפונים נגד ממשלת ישראל, הצבא והמשטרה, שמשחקים כאן בתפקיד הנאצים, כשהן מופצות בסוכנויות לכל העולם, לא ממש תורמות. וגם לא שלל הסרטים הבדיוניים שנעשו בנושא (ושוב, אני אדחף את התודה לששת המיליונים. אני עדיין לא יכולה להירגע מזה, לא משנה כמה זמן יעבור, ולא משנה שהוא פיצה לגמרי עם מפעל התיעוד שלו).

אני מתחילה לגלוש, ולא רוצה לתת כאן את כל הביקורת שיש לי נגד ייצוג השואה וזיכרון השואה, מאז השואה ועד היום. זה נושא לעוד פוסטים רבים וטובים. ולכן אסכם את הנושא הזה ואומר שלדעתי, התגובה הרצינית לדברים כאלו שאומר אחמדיניג'אד או כל "מכחיש שואה" אחר לא צריכה להיות ביטול מוחלט או כל תגובה תוקפנית אחרת. גם חוקים נגד הכחשת שואה הם דבר מגוחך בעיני, שרק משרת את המטרה של מכחישי השואה, ולא של הנלחמים בתופעה. תופעות כאלו שורשן לעיתים קרובות הוא מבורות והיעדר של חינוך לאמפתיה. תגובה אלימה (או מתנפחת) נגדית רק תחזק את הבורות ואת היעדר האמפתיה. ואנחנו הרי לא רוצים עוד מלחמת עולם (או לפחות ככה אני רוצה להאמין).

על התגובות הנוכחיות של העולם יש לי רק דבר אחד לומר – ככה לא בונים חומה. יש לזכור שבערות היא אכן כוח. בעיקר כוח בידי האויב. שלא צריך אטום היום כדי לקום עלינו ולפגוע בנו קשות.

***

מישהו הביא כאן באיזה בלוג לפני שבוע בערך לינק לראיון שערך העיתון הגרמני "דר שפיגל" עם אחמדיניג'אד. הבלוגר ששכחתי את שמו טען שהשפיגל השפיטו אותו. קראתי את הראיון, וזה לא הרושם שעלה ממנו. האמת, קצת נלחצתי כשראיתי איך הוא פונה אל הציבור הגרמני, שברובו לא חי אז או שהיה בגיל חסר השפעה, ומדבר איתם על משהו שבוודאי הטריד אותם עוד קודם – עד מתי ייאלצו לשאת על כתפיהם את חטאי אבותיהם. לעניות דעתי, השפיגל לא התמודדו עם זה בצורה טובה. אבל אתם יכולים לקרוא בעצמכם ולשפוט (ואם אפשר, תנסו לראות את עצמכם רגע כגרמני צעיר שקורא את זה, לא כיהודים ציונים שחושבים שכל אזכור של השואה על ידי ערבי היא הכחשה ובזיון וצריך להפציץ אותו וכו'). וגם הסיפור עם ה"סרט הצהוב" היה די מלחיץ בעיני, דווקא בגלל שהיה לי ברור שהוא לא נכון ומשרת היטב את המשחק שמשחק האיש.

***

ויכול להיות שזה סתם הפחדים שלי מדברים, והוא בעצם כן היטלר. על זה רק הזמן יכול לענות.

הנשיא וו., אחד מהאנשים ה"חביבים" עלי ביותר בעולם, כפי שבטח כבר הבנתם, יוצא עכשיו למאבק. אחוזי התמיכה שלו בציבור האמריקני מתקרבים לשפל שאליו הגיע ניקסון אחרי ווטרגייט, והוא מקדיש את כל מה שעוד נותר בו כדי לספק לציבור האמריקני את הדברים שעליהם רץ ובזכותם נבחר ב-2004, ה-"Moral Values". ערכים מוסריים נפלאים, שמובילים את ארה"ב ברינה ובדיצה למקומות ממש נהדרים. יש לי הרבה מה לומר על כל סעיף בחבילת ה"ערכים" האלו, אבל כרגע אתמקד בדבר ספציפי, ניסיונו להעביר תיקון לחוקה שיאסור על נישואים הומוסקסואלים. ברוך השם (merely an expression, but the sentiment is true), הדבר לא עלה בידו. 

תיקון לחוקה זה עניין כבד משקל. לא התבצעו רבים כאלו. רק 27, למעשה, כש-10 הראשונים הם "מגילת הזכויות" שאושרו ביחד . האחרון עבר ב-1992, והוא מגביל את העלאות השכר לחברי הקונגרס. אחד לפניו היה התיקון ה-26, שעבר ב-1971, והגביל את אפשרותן של המדינות והממשלה הפדרלית למנוע מאזרח מעל גיל 18 להצביע. כדי להעביר תיקון, צריך רוב של שני שליש בשני הבתים. כמו שאמרתי, עניין כבד משקל. ולמרות שהנשיא מנוע ממעורבות בנושא התיקונים לחוקה (אין לו שום סמכות בנושא), בוש מטיל את מלוא כובד משקלו כדי לקדם את התיקון הזה.

(אגב, לא באתי לכאן כדי לנהל קמפיין נגד בוש. זה חלק ממשהו רחב יותר, שבו אני מתמקדת ביומיים האחרונים. יהיו כאן גם דברים אחרים, איי פרומיס).

בנושא ההומוסקסואליות, בוש לא באמת מקורי ולא מייצג משהו חריג. גם כאן שמענו כל מיני קולות שמדברים על ה"תועבה" וכדומה. בעיקר מהצד החרדי של המפה, אבל לא רק ממנו. הנושא הזה מטריד אותי במיוחד, מאחר ואני מזהה הרבה דמיון ביחס שקיבלו היהודים וההומוסקסואלים במהלך ההיסטוריה בעולם המערבי (שרק עליו לדבר ידעתי, פחות או יותר), במובן של רדיפות, שנאה, פחד, תיעוב, כליאה, עינויים, וניסיון לשינוי מהותי של האדם היהודי או ההומו.

הדברים כמובן הגיעו לשיא במחנות ההשמדה, שם הושמדו, למי שלא זוכר, גם הומוסקסואלים (אני לא יודעת את המספרים, ואם מישהו יודע, הוא מוזמן להגיב). ומצבם היה אף גרוע מזה של היהודים, כי אחרי השחרור עדיין במדינות מערב רבות (כולל גרמניה) היו חוקים נגד הומוסקסואליות, והומוסקסואלים שהיו במחנות והיו נתונים להתעללות נאבקו במשך שנים ארוכות כדי לקבל הכרה במעמדם כניצולי שואה ו/או פיצויים. לעיתים קרובות מדי, ללא הצלחה.

וגם היום, במדינות שבהן זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד משהו נגד יהודים, עדיין זה לא נתפס כבלתי סביר להגיד דברים או לחוקק חוקים כנגד הומוסקסואלים. גם במקומות שבהם זה אהרדאוף שאפשר יהיה לחוקק איזשהו חוק שיפגע באנשים על רקע דתי, שימנע מהם זכויות, זה נראה מובן מאליו למנוע מהומוסקסואלים זכויות ולחוקק חוקים שיגבילו אותם. וזה קצת מוזר. מוזרים מאוד הם גם הנימוקים שמושמעים כתמיכה בצעדים המגבילים האלו, והייתי רוצה להתייחס לחלק מהם.

אומרים שהאיסור על הומוסקסואליות כתוב בתורה. נכון, הוא אכן כתוב בתורה. כמו גם דברים רבים אחרים שכתובים בתורה ושאין לנו שמץ של עניין להמשיך את קיומם כיום. מבחינת היהדות, לפחות, יש דבר כזה גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן ויש דבר כזה "שינוי הזמנים". והכל פתוח לדיון ולשינוי. לטס פייס איט, אפילו הדתיים ביותר עושים את הסלקציה, ולא חושבים אפילו לקיים חלק גדול מהחוקים שכתובים באופן מפורש בתורה עצמה. בוודאי שרבים מהם מסתמכים על הלכות ופסיקות ופתרון שנתנו כל מיני חכמים לכל מיני מחלוקות שהתעוררו לגבי פרשנות ומשמעות של חוק זה או אחר, ואפילו הדתיים ביותר שמעזים לקיים את המצווה הגדולה ביותר ביהדות – לחשוב, מבינים שחלק מהדברים שם נובעים מזמנים אחרים, מבנה חברתי אחר, חוסר ידיעה, בקיצור – לא רלוונטיים היום.

אומרים שהומוסקסואליות היא "כנגד הטבע". ואם נניח לרגע שזה נכון, ואהבת בן אותו המין היא לא נטייה טבעית, אלא משהו נרכש – האם יש מישהו בר דעת שיש לו יותר משני נויירונים פעילים שחושב שקיום מצוות וחוקים או אמונה דתית או מחשבה והגות אנושית הם "חלק מהטבע"? האם מישהו בר דעת רוצה באמת שהטבע החייתי שלו יהיה הדבר שיקבע את גורלו, חייו, דרכו בחיים? האם יש כאן באמת מישהו שמוכן לוותר על כל הדברים שיש לנו שאינם "חלק מהטבע"?

גם כשאתה מדבר עם גדולי המאמינים של כת ה"טבעי", אתה מגלה בסופו של דבר שה"טבעי" שלהם הוא לא בדיוק טבעי, ושהם לא ממש מתכוונים ללפשוט את הבגדים וללכת לגור באיזו מערה לא בנוייה ולצוד חיות עם הידיים. ואם אנחנו חושבים שזה טוב ונכון לחוקק חוקים, לייצר תרופות ולהכפיף את הטבע לרצוננו, אז למה לעזאזל שלא נחשוב שזה טוב ונכון לאהוב אדם בלי קשר למינו, גם מהבחינה המינית? למה שלא נחשוב שכמו שעיבדנו ושינינו באופן בלתי טבעי את הצרכים הכי טבעיים שלנו, כולל את הרגשות שלנו, אנחנו יכולים גם לעשות את אותו הדבר לגבי המשיכה המינית שלנו?

ובכל אופן, אני באופן אישי מסכימה עם רבים וטובים ממני (an ode למגנוס הירשפלד פשוט מתבקש כאן) שסוברים שהומוסקסואליות היא עוד צורה טבעית של מיניות (שקיימת לא רק אצל בני אדם, אגב. יש חתולים בחצר שלי שלא שמעו על "חוסר הטבעיות" הזאת, או על הטאבו נגד גילוי עריות), ושאינה נתונה לבחירתו האישית והמודעת של ההומוסקסואל.

גם כשההומוסקסואליות הוגדרה כמחלה ב-DSM, מעולם לא היו לה תרופה או טיפול ספציפיים, פרט לאולטימייט שבו טיפלו בכל בן אדם שהפגין חריגות רגשית, שוקים חשמליים למוח. ואף אחד מהם מעולם לא "נרפא". גם בזמן היסטריית האיידס הגדולה, כשהומוסקסואלים חששו באמת ובתמים לחייהם, לא הוכחדה הנטייה הזאת. אנשים ממשיכים להיות הומוסקסואלים אפילו במקומות שבהם להיות הומוסקסואל פירושו להיות בחרדה תמידית מגזר דין מוות או מאסר, או מנתק משפחתי או מנידוי חברתי. וזה מספיק כדי לשכנע אותי שזה חלק ממה שהם כבני אדם, כמו מנת המשכל או הטמפרמנט.

עוד נימוק מאוד משונה שמעלים אנשים כנגד ההומוסקסואלים ובעד חוקים שפוגעים בזכויותיהם הוא העניין הזה של פגיעה במוסד המשפחה הגרעינית הישן. זה, למעשה, נימוק מאוד מגוחך, בעיקר לנוכח העובדה שההומוסקסואלים מפגינים, בדרישותיהם כיום, את ההיפך ממנו.

מוסד המשפחה הגרעינית ספג נזקים חמורים כתוצאה מהשינויים שעברו על החברה (ביניהם, אגב, העלאת תוחלת החיים והפגיעה הקשה במרקם של התמיכה הקהילתית). שיעורי הגירושים בין הטרוסקסואלים הולכים ועולים כל הזמן. ודווקא ההומוסקסואלים, שבעצם פטורים מלכתחילה מלשתף פעולה עם המוסד האנכרוניסטי הזה, שבעצם נמצאים בעמדה של להציע אלטרנטיבות אמיתיות, מה הם רוצים, דורשים, תובעים ומקיימים למרות ההגבלות החוקיות בדרכים שונות? הם רוצים להתחתן, להתמסד, להקים משפחות ולגדל ילדים, ומוכנים להיאבק מאבקים קשים וארוכים על זכויותיהם אלו. לקיים את מוסד המשפחה הגרעינית הישן והטוב. הם פוגעים בו? למעשה, הם מחזירים עטרה ליושנה, ומחזקים את תוקפו ואת כוחו. 

אז מה מקור ההתנגדות הזאת? מה מקור ההבדל הזה? ולמה אפילו יהודים מוכנים לשתף פעולה עם האנטגוניזם הזה ורדיפות ההומוסקסואלים האלו? איך חרדים בירושלים ובברוקלין מצליחים להישמע כמו הנוצרים האוונגליסטים הכי גרועים, אלו שחושבים שאהבה באופן כללי היא דבר רע ומושחת? איך דת שבה יש מצוות כמו ואהבת לרעך כמוך, כמו לאהוב את הגר, מצוות של חמלה וכבוד הזולת, מסוגלת לשתף פעולה עם השנאה הקדמונית והמופרכת הזאת, עד לרמה של ללכת ולדקור הומוסקסואל במהלך מצעד הגאווה בירושלים? ועוד בטענה שעצם קיומו של האדם הזה ומאבקו על זכויותיו "פוגע ברגשות", אותה טענה שהשמיעו האנטישמים הכי גדולים כנגד האמנסיפציה, אותה טענה שהשמיעו המייל שוביניסטס הכי גרועים כנגד זכותן של נשים להשכלה או ללכת ברחוב, נגיד?

(ואם תגידו שה"איך" הזה נכון לדברים רבים נוספים, אתם צודקים לגמרי. אבל כרגע, אני רק בעניין ההומוסקסואלים).

ומי שהגיע עד הסוף, שירשום לעצמו 10 נקודות (שאין להן שום משמעות ושלא משמשות לשום דבר, כמובן).

זה השוס הגדול? שה-CIA ידע איפה אייכמן ולא אמר לנו? סניף סניף, זה מה שיש לי לומר. מה כבר אפשר לצפות מארגון שגייס נאצים לשורותיו אחרי המלחמה?

אם מישהו רוצה קצת רקע, אז הנה לינק בנושא, מארכיון הביטחון הלאומי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שאוסף ומפרסם מסמכים שעברו דה-קלאסיפיקציה במסגרת חוק חופש המידע האמריקני. זה מסמך ישן, לא מאתמול. ואני אתרגם פסקה שאולי כדאי להתייחס אליה לנוכח הפרסומים ה"מדהימים" מהימים האחרונים:

"המסמכים שחשפה ה-IWG* מראים קשרים נרחבים בין פושעי מלחמה נאצים לבין ארגוני מודיעין אמריקני, ביניהם ה-CIA. למשל, מסמכים מראים שלפחות חמישה עמיתים של הנאצי הידוע לשמצה אדולף אייכמן עבדו ב-CIA, ה-CIA ניסה לגייס לפחות 23 נאצים נוספים, ולפחות 100 קצינים בארגון של Gehlen (תוספת שלי – רשת ריגול של האמריקנים באירופה) היו חברים לשעבר ב-SD או בגסטאפו".

אז הם ידעו איפה אייכמן. מה אני אגיד לכם, לפחות הם לא גייסו אותו לעבוד בשבילם.

* ה-IWG היא קבוצת עבודה שהקים קלינטון ב-1999 לצורך חשיפת מסמכים, בעקבות חוק חשיפת פשעי המלחמה הנאצים (תיקון לספר החוקים האמריקני ולחוק הביטחון הלאומי מ-1998).

והאם ה-CIA של היום (או בכלל, מנגנוני הביטחון האמריקנים) הוא לא מה שהיה פעם? אני אומרת לכם, שאין לי ספק שגם היום הוא היה מגייס נאצים לשירותיו. כמו שהוא הסתמך בהערכות המודיעיניות שלו לגבי עיראק לפני המלחמה על בעל אינטרס שקרן כמו Ahmad Chalabi (אין לי כוח לתרגם שמות, עמכם הסליחה) (אוי, עבדו עלינו, היתה תגובת הארגון), ושלח את המדינה לחרב את חייהם של אזרחי עיראק (וגם את חייהם של אזרחי ארה"ב, בדיעבד. חשבון הוצאות של כ-100 מיליארד דולר לשנה, עם הערכות לעלויות של עד 2 טריליון דולר, כשהגירעון התקציבי שובר שיאים חדשים כל הזמן. כמה עצוב לגלות שמלחמות הן כבר לא עסק רווחי עבור מדינות כפי שהיו פעם) (אבל קלוג בראון ורוט של האליברטון הרוויחה יפה, גם מעיראק וגם מקטרינה). וכמו שהוא, הממשל האמריקני וכל הסוכנויות האחרות (FBI, NSA וכדומה) רומסים היום ברגל גסה את כל עקרונות חופש הביטוי, החירות וכבוד האדם בכל מקום, גם אצלם בבית. ועוד עושים את זה בשם החירות וה"ערכים המוסריים". עד לאן תגיע הציניות… 

שחביב עלי מאוד…

ואני אנצל את ההזדמנות גם כדי ללנקק לאתר סאטירה, שגם הוא חביב עלי מאוד, ונקרא Ironic Times.

(לרגל יום השטן, ולרגל העצבים שחטפתי אתמול למקרא ניסיונותיו של בוש להעביר תיקון בחוקה (זה כמעט מצדיק סימן קריאה, אבל לא) שיאסור על נישואים הומוסקסואלים. מתישהו צפוי המשך לעניין הזה, אבל היום זה יום של זבל אימייל ישן).

וכן, אני יודעת שלשנוא את בוש היום זה כמו להיות קורבן אופנה, אבל להגנתי אומר שאני שונאת אותו כבר הרבה זמן (וגם פועלת בשיתוף פעולה עם הליגה הלא רשמית נגד דיק צ'ייני).