במשך זמן מה ישבתי על הגדר בכל הנוגע לתנועת "עיר לכולנו". חברתי הטובה שרון מלכי, פעילה כבדה בתנועה (ובתקווה גם אחת מהמועמדות מטעמה למועצה), ניסתה לגרור אותי לעניין, אבל הרגשתי שכל זמן שאין מועמד, ומועמד רציני, יש כאן עוד דוגמה אחת מיני רבות לחבורה של אידיאליסטים בעלי כוונות טובות שמבזבזים את זמנם על משהו חסר סיכוי, בעיקר נגד אדם כמו חולדאי וכל האופרציה שעומדת מאחוריו. כעת, מכשיש מועמד, ומועמד רציני ביותר, אני יורדת מהגדר ומתגייסת לעניין.
אם כבר מדברים על טיימינג…
קצת רקע, למי שרוצה.
ובינתיים אצלנו, בערפל כבד (אפשר אפילו לכנות את זה Vog, מילה נהדרת שמשמעה סמוג וולקני), כולנו ממתינים בקוצר רוח לחשיפות המרעישות. העיתונות הזרה (זו שמוכנה לצטט את ה"פוסט") חוגגת, ולנו אפילו לינק אסור לשים. כך שנאלץ לחכות לפרטים המזוויעים באמת עד אחרי שיסתיים עוד יום זיכרון מדכא שבו המשפחות מתייחדות עם כאבן ואנחנו שוב נושאים לשווא את שמם אלו שהקריבו את הדבר היקר ביותר שהיה להם למעננו, ועוד יום עצמאות מייאש וחלול שכל שנה רק אומר פחות. שישים שנה עברו, ומה שהצלחנו לעשות זה מדינה של עבדים נרצעים, אז על איזו עצמאות אנחנו מדברים בדיוק, לא ברור לי. אני שמתי כסף על זה שאולמרט גומר ארבע שנים. ואולי אף נבחר שוב. הלוואי שאתבדה. ומצד שני, מה זה משנה בעצם, לנוכח האלטרנטיבות.
השבוע הבנתי סוף סוף מה כל כך הקפיץ אותי בענייני החוק נגד עישון הזה. עד כדי כך, שבתקופה שבה אין לי שום עניין בכלום חוץ מכמה עניינים מטרידים מאוד במישור האישי, ובוודאי אין לי שום מוטיבציה וכוח לכתוב כאן, אני יושבת ושופכת על השטות הזאת מילים כאוקיאנוס שעלה על גדותיו.
במקרה נתקלתי בידיעה הזאת על הפרחה שחשבה שתתלבש על החוק הזה כדי להוציא כמה ג'ובות והשופט שזרק אותה מכל המדרגות, והבנתי. וזה לא היה ניצול החוק לרעה, כי זה ממש לא משהו חריג או ייחודי לחוק הזה או בכלל, אלא מה שאמר השופט בפסיקתו. ואני מצטטת: "יש להעריך את מאמציהם הכנים של אלה הנושאים את דגל ה'אכיפה האזרחית' ופועלים למען יישום החוק ואכיפתו. עם זאת, סבורני כי יש לנהוג במשנה זהירות בבחינתו של כל מקרה ומקרה, שמא תשנה ה'אכיפה האזרחית' פניה ותהפוך מכלי המשרת את האינטרס הציבורי, לכלי זמין המנוצל להתעשרות שלא כדין של הפרט".
קריאת הפסקה הזאת הכניסה אותי לדיכאון עמוק. התחלתי לחשוב לעצמי, אה, אז יש אכיפה אזרחית בישראל? או בכלל איזשהו סוג של אזרחות? פעילה? כבר שנים אני מנסה למצוא אותה. אוקיאנוס של מילים שפכתי על הניסיונות האלו. כתיבה, דיונים, פגישות, תוכניות, הצבעות בבחירות, כל הזמן רק לשבור את הראש ולחשוב, איפה הקו האדום של הציבור בישראל? מתי הוא יגיד – עד כאן? למה אי אפשר לקבל ממנו, כציבור וכיחידים רבים, שום דבר חוץ מהסברים למה אי אפשר, לא צריך, אין טעם, אין סיכוי, ככה זה?
להמשיך לקרוא
על חומוס, טחינה, אוכל בכלל ושלום. ואולי זו נאיביות. בכל מקרה, כטווסה גאה, אני מזמינה אתכם לקרוא את זה:
ביום רביעי הקרוב, ה-21 לנובמבר 2007, יערך יום לאומי לחיפוש אחר תורמי מח עצם.
חשוב לדעת:
א. לא תידרשו לקחת על עצמכם שום סיכון.
ב. ההשתתפות תעניק לכם ולקרובים לכם סיכוי טוב יותר, במקרה שתחלו חס וחלילה.
ג. אתם יכולים להציל חיים.
בהמשך, יופיעו מספר טלפון ורשימת מוקדים ברחבי הארץ שבהם תוכלו להיבדק. אנא:
א. התקשרו ובידקו את אתם מופיעים במאגר. אם לא – לכו להיבדק.
ב. ספרו לחברים, כיתבו בבלוג שלכם אם יש לכם.
הפעם, אחד האנשים שמחכים לתרומה היא אמה של חברה, חולת לוקימיה. אשכנזיה משני הצדדים – אם גם אתם כאלה יש סיכוי טוב יותר שהתרומה שלכם תציל אותה.
אבל כל תרומה, עשויה להציל מישהו.
להמשיך לקרוא
הדיון בנושא חוק העישון גרם לי לתסכולים רבים, דבר שקורה לי בדרך כלל כשאני נתקלת בתגובות שסותרות את עצמן, או נאלצת לחזור על עצמי יותר משלוש פעמים. הדבר מסתכל במיוחד כשהוא כרוך בגילוי שאני יותר ליברלית מרוב האנשים שמגדירים את עצמם כליברלים (ואני בכלל לא מגדירה את עצמי כ"ליברלית", אם כי אני מתחילה לשקול את זה מחדש (מצד שני, זה לא כל כך נורא, מאחר וקיבלתי אישור מליברל בכיר שאין סתירה מהותית בין סוציאליזם לליברליזם. הכל עניינים של הגדרות).
להמשיך לקרוא
זהו פוסט על "חוק העישון" החדש. זהו פוסט על מחאה חברתית מוצלחת לכאורה, שמשקפת בסך הכל עוד דוגמא נאה של פתרונות ההסתה הרגילים נגד האנשים הלא נכונים, עוד דוגמא יפה של שיטת ה"הפרד ומשול", עוד דוגמא מצויינת לכחש ולכזב ולדמגוגיה ולטיפשות ולשרלטנות ולגיחוך שמאפיינים את המחאה החברתית בישראל. פלא באמת שכאן למושחתים עלובי הנפש שמכנים עצמם "פוליטיקאים" לא היתה כל בעיה לשתף פעולה. אני אגב בטוחה שיאכפו אותו. פשוט זה הרבה יותר קל לאכיפה מלהילחם בפשיעה החברתית או הכלכלית, ויותר קל לתחזוקה מיחידות פיקוח על מזון או דברים דומים. וכל כך הרבה יותר פופוליסטי.