הנשיא וו., אחד מהאנשים ה"חביבים" עלי ביותר בעולם, כפי שבטח כבר הבנתם, יוצא עכשיו למאבק. אחוזי התמיכה שלו בציבור האמריקני מתקרבים לשפל שאליו הגיע ניקסון אחרי ווטרגייט, והוא מקדיש את כל מה שעוד נותר בו כדי לספק לציבור האמריקני את הדברים שעליהם רץ ובזכותם נבחר ב-2004, ה-"Moral Values". ערכים מוסריים נפלאים, שמובילים את ארה"ב ברינה ובדיצה למקומות ממש נהדרים. יש לי הרבה מה לומר על כל סעיף בחבילת ה"ערכים" האלו, אבל כרגע אתמקד בדבר ספציפי, ניסיונו להעביר תיקון לחוקה שיאסור על נישואים הומוסקסואלים. ברוך השם (merely an expression, but the sentiment is true), הדבר לא עלה בידו.
תיקון לחוקה זה עניין כבד משקל. לא התבצעו רבים כאלו. רק 27, למעשה, כש-10 הראשונים הם "מגילת הזכויות" שאושרו ביחד . האחרון עבר ב-1992, והוא מגביל את העלאות השכר לחברי הקונגרס. אחד לפניו היה התיקון ה-26, שעבר ב-1971, והגביל את אפשרותן של המדינות והממשלה הפדרלית למנוע מאזרח מעל גיל 18 להצביע. כדי להעביר תיקון, צריך רוב של שני שליש בשני הבתים. כמו שאמרתי, עניין כבד משקל. ולמרות שהנשיא מנוע ממעורבות בנושא התיקונים לחוקה (אין לו שום סמכות בנושא), בוש מטיל את מלוא כובד משקלו כדי לקדם את התיקון הזה.
(אגב, לא באתי לכאן כדי לנהל קמפיין נגד בוש. זה חלק ממשהו רחב יותר, שבו אני מתמקדת ביומיים האחרונים. יהיו כאן גם דברים אחרים, איי פרומיס).
בנושא ההומוסקסואליות, בוש לא באמת מקורי ולא מייצג משהו חריג. גם כאן שמענו כל מיני קולות שמדברים על ה"תועבה" וכדומה. בעיקר מהצד החרדי של המפה, אבל לא רק ממנו. הנושא הזה מטריד אותי במיוחד, מאחר ואני מזהה הרבה דמיון ביחס שקיבלו היהודים וההומוסקסואלים במהלך ההיסטוריה בעולם המערבי (שרק עליו לדבר ידעתי, פחות או יותר), במובן של רדיפות, שנאה, פחד, תיעוב, כליאה, עינויים, וניסיון לשינוי מהותי של האדם היהודי או ההומו.
הדברים כמובן הגיעו לשיא במחנות ההשמדה, שם הושמדו, למי שלא זוכר, גם הומוסקסואלים (אני לא יודעת את המספרים, ואם מישהו יודע, הוא מוזמן להגיב). ומצבם היה אף גרוע מזה של היהודים, כי אחרי השחרור עדיין במדינות מערב רבות (כולל גרמניה) היו חוקים נגד הומוסקסואליות, והומוסקסואלים שהיו במחנות והיו נתונים להתעללות נאבקו במשך שנים ארוכות כדי לקבל הכרה במעמדם כניצולי שואה ו/או פיצויים. לעיתים קרובות מדי, ללא הצלחה.
וגם היום, במדינות שבהן זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד משהו נגד יהודים, עדיין זה לא נתפס כבלתי סביר להגיד דברים או לחוקק חוקים כנגד הומוסקסואלים. גם במקומות שבהם זה אהרדאוף שאפשר יהיה לחוקק איזשהו חוק שיפגע באנשים על רקע דתי, שימנע מהם זכויות, זה נראה מובן מאליו למנוע מהומוסקסואלים זכויות ולחוקק חוקים שיגבילו אותם. וזה קצת מוזר. מוזרים מאוד הם גם הנימוקים שמושמעים כתמיכה בצעדים המגבילים האלו, והייתי רוצה להתייחס לחלק מהם.
אומרים שהאיסור על הומוסקסואליות כתוב בתורה. נכון, הוא אכן כתוב בתורה. כמו גם דברים רבים אחרים שכתובים בתורה ושאין לנו שמץ של עניין להמשיך את קיומם כיום. מבחינת היהדות, לפחות, יש דבר כזה גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן ויש דבר כזה "שינוי הזמנים". והכל פתוח לדיון ולשינוי. לטס פייס איט, אפילו הדתיים ביותר עושים את הסלקציה, ולא חושבים אפילו לקיים חלק גדול מהחוקים שכתובים באופן מפורש בתורה עצמה. בוודאי שרבים מהם מסתמכים על הלכות ופסיקות ופתרון שנתנו כל מיני חכמים לכל מיני מחלוקות שהתעוררו לגבי פרשנות ומשמעות של חוק זה או אחר, ואפילו הדתיים ביותר שמעזים לקיים את המצווה הגדולה ביותר ביהדות – לחשוב, מבינים שחלק מהדברים שם נובעים מזמנים אחרים, מבנה חברתי אחר, חוסר ידיעה, בקיצור – לא רלוונטיים היום.
אומרים שהומוסקסואליות היא "כנגד הטבע". ואם נניח לרגע שזה נכון, ואהבת בן אותו המין היא לא נטייה טבעית, אלא משהו נרכש – האם יש מישהו בר דעת שיש לו יותר משני נויירונים פעילים שחושב שקיום מצוות וחוקים או אמונה דתית או מחשבה והגות אנושית הם "חלק מהטבע"? האם מישהו בר דעת רוצה באמת שהטבע החייתי שלו יהיה הדבר שיקבע את גורלו, חייו, דרכו בחיים? האם יש כאן באמת מישהו שמוכן לוותר על כל הדברים שיש לנו שאינם "חלק מהטבע"?
גם כשאתה מדבר עם גדולי המאמינים של כת ה"טבעי", אתה מגלה בסופו של דבר שה"טבעי" שלהם הוא לא בדיוק טבעי, ושהם לא ממש מתכוונים ללפשוט את הבגדים וללכת לגור באיזו מערה לא בנוייה ולצוד חיות עם הידיים. ואם אנחנו חושבים שזה טוב ונכון לחוקק חוקים, לייצר תרופות ולהכפיף את הטבע לרצוננו, אז למה לעזאזל שלא נחשוב שזה טוב ונכון לאהוב אדם בלי קשר למינו, גם מהבחינה המינית? למה שלא נחשוב שכמו שעיבדנו ושינינו באופן בלתי טבעי את הצרכים הכי טבעיים שלנו, כולל את הרגשות שלנו, אנחנו יכולים גם לעשות את אותו הדבר לגבי המשיכה המינית שלנו?
ובכל אופן, אני באופן אישי מסכימה עם רבים וטובים ממני (an ode למגנוס הירשפלד פשוט מתבקש כאן) שסוברים שהומוסקסואליות היא עוד צורה טבעית של מיניות (שקיימת לא רק אצל בני אדם, אגב. יש חתולים בחצר שלי שלא שמעו על "חוסר הטבעיות" הזאת, או על הטאבו נגד גילוי עריות), ושאינה נתונה לבחירתו האישית והמודעת של ההומוסקסואל.
גם כשההומוסקסואליות הוגדרה כמחלה ב-DSM, מעולם לא היו לה תרופה או טיפול ספציפיים, פרט לאולטימייט שבו טיפלו בכל בן אדם שהפגין חריגות רגשית, שוקים חשמליים למוח. ואף אחד מהם מעולם לא "נרפא". גם בזמן היסטריית האיידס הגדולה, כשהומוסקסואלים חששו באמת ובתמים לחייהם, לא הוכחדה הנטייה הזאת. אנשים ממשיכים להיות הומוסקסואלים אפילו במקומות שבהם להיות הומוסקסואל פירושו להיות בחרדה תמידית מגזר דין מוות או מאסר, או מנתק משפחתי או מנידוי חברתי. וזה מספיק כדי לשכנע אותי שזה חלק ממה שהם כבני אדם, כמו מנת המשכל או הטמפרמנט.
עוד נימוק מאוד משונה שמעלים אנשים כנגד ההומוסקסואלים ובעד חוקים שפוגעים בזכויותיהם הוא העניין הזה של פגיעה במוסד המשפחה הגרעינית הישן. זה, למעשה, נימוק מאוד מגוחך, בעיקר לנוכח העובדה שההומוסקסואלים מפגינים, בדרישותיהם כיום, את ההיפך ממנו.
מוסד המשפחה הגרעינית ספג נזקים חמורים כתוצאה מהשינויים שעברו על החברה (ביניהם, אגב, העלאת תוחלת החיים והפגיעה הקשה במרקם של התמיכה הקהילתית). שיעורי הגירושים בין הטרוסקסואלים הולכים ועולים כל הזמן. ודווקא ההומוסקסואלים, שבעצם פטורים מלכתחילה מלשתף פעולה עם המוסד האנכרוניסטי הזה, שבעצם נמצאים בעמדה של להציע אלטרנטיבות אמיתיות, מה הם רוצים, דורשים, תובעים ומקיימים למרות ההגבלות החוקיות בדרכים שונות? הם רוצים להתחתן, להתמסד, להקים משפחות ולגדל ילדים, ומוכנים להיאבק מאבקים קשים וארוכים על זכויותיהם אלו. לקיים את מוסד המשפחה הגרעינית הישן והטוב. הם פוגעים בו? למעשה, הם מחזירים עטרה ליושנה, ומחזקים את תוקפו ואת כוחו.
אז מה מקור ההתנגדות הזאת? מה מקור ההבדל הזה? ולמה אפילו יהודים מוכנים לשתף פעולה עם האנטגוניזם הזה ורדיפות ההומוסקסואלים האלו? איך חרדים בירושלים ובברוקלין מצליחים להישמע כמו הנוצרים האוונגליסטים הכי גרועים, אלו שחושבים שאהבה באופן כללי היא דבר רע ומושחת? איך דת שבה יש מצוות כמו ואהבת לרעך כמוך, כמו לאהוב את הגר, מצוות של חמלה וכבוד הזולת, מסוגלת לשתף פעולה עם השנאה הקדמונית והמופרכת הזאת, עד לרמה של ללכת ולדקור הומוסקסואל במהלך מצעד הגאווה בירושלים? ועוד בטענה שעצם קיומו של האדם הזה ומאבקו על זכויותיו "פוגע ברגשות", אותה טענה שהשמיעו האנטישמים הכי גדולים כנגד האמנסיפציה, אותה טענה שהשמיעו המייל שוביניסטס הכי גרועים כנגד זכותן של נשים להשכלה או ללכת ברחוב, נגיד?
(ואם תגידו שה"איך" הזה נכון לדברים רבים נוספים, אתם צודקים לגמרי. אבל כרגע, אני רק בעניין ההומוסקסואלים).
ומי שהגיע עד הסוף, שירשום לעצמו 10 נקודות (שאין להן שום משמעות ושלא משמשות לשום דבר, כמובן).
