רגיעה…

לא, לא בעזה, ולא בעולם, לרוע המזל. רק אצלי. החודש הראשון לפעילות הבלוג היה חודש שחרור לחצים, ולכן הצטברה כאן כמות פוסטים שהפתיעה אפילו אותי. עכשיו אני מרגישה קצת יותר משוחררת, וגם צריכה להתחיל לחזור לפעילות בתחומים אחרים, לנוכח שחרורה הפוטנציאלי של התקיעה המעיקה, אז ככל הנראה כמות העדכונים תפחת באופן משמעותי.

אבל אני לא אשאיר את שלושת קוראי היקרים בלי כלום, ולכן אפתח את יולי בקטע של סורן קירקגור, הפילוסוף הדני שלמרות שמתרגמים את שמו "סרן", הוא אינו נושא דרגה בשום צבא, ולמרות שהוא לא קשור באופן ישיר לתחומי עיסוקי הפילוסופיים, הוא חביב עלי מאוד (והוא גם הפילוסוף היחיד שהייתי שוקלת לעשות (כפנטזיה, כמובן. אני לא נקרופילית), אם להודות על האמת).  הקטע נקרא "מחזור הזריעה":

"בני אדם מנוסים סבורים כי יציאה מנקודת הנחה יסודית הינה הגיונית ביותר; אני נכנע להם, ויוצא מנקודת ההנחה שכל בני האדם משעממים…

מאחר והשעמום מתקדם, והוא הרי שורש כל רע, אין פלא שהעולם נסוג, והרוע מתפשט. עיקר התופעה מצוי בראשית הבריאה. האלים השתעממו ולכן בראו את האדם. אדם השתעמם משום שהיה בודד, לכן נבראה חוה. ומרגע זה נכנס השעמום לעולם וגדל ביחס ישיר לגידול האוכלוסיה. האדם השתעמם לבדו. אדם וחוה השתעממו ביחד. אחר כך השתעממו אדם חוה קין והבל שעמום משפחתי. לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן. כדי לשעשע את עצמן הן הוכו ברעיון לבנות מגדל "וראשו בשמים". רעיון כזה משעמם כמו גובהו של המגדל, והינו הצגה נוראה לכך, איך יד השעמום היא על העליונה. ואז הם התפזרו בכל העולם, בדיוק כמו בני אדם בימינו, המטיילים בחוץ לארץ, אך עדיין נשארים משועממים. ומהן התוצאות של אותו שעמום – האנושות נפלה מגובה רב, בתחילה בגלל חוה, ולאחר מכן בגלל מגדל בבל…" (מתוך "או-או").

וכדי לתת סיום אופטימי יותר, שמרתי עוד ציטוט שלו, שאומר: "כותב שורות אלו אין בו מאומה מן הפילוסוף, הוא לא תפס את השיטה, אינו יודע אם אמנם היא קיימת, אם היא מתגשמת. גם כך, די בשכלו הרפה כדי לדעת מה עשירה היא המחשבה השוכנת בראשי כולם". (מתוך "חיל ורעדה").

I second that.