במהלך המונדיאל טורחים הפרשנים ושאר המלהגים לפרט בפנינו כל הזמן את הסטטיסטיקות. גרמניה אף פעם לא מפסידה בפנדלים אבל אף פעם לא מנצחת את איטליה במונדיאל ומצד שני מעולם לא הפסידה בדורטמונד. למשל. אני תוהה למה לא עושים את אותו הדבר בתחום המדיני-ביטחוני. חיסול מעולם לא הביא לרגיעה, למשל, בעיקר כשהתלווה אליו רצח של חפים מפשע. חיסול או פעולות דומות מעולם גם לא הביאו להפחתה בירי קסאמים. במרבית המקרים, חיסול או פעולה צבאית כגון הנוכחית הביאו להסלמה – לניסיונות רבים יותר לפיגוע, ולירי קסאמים רב יותר או רחוק יותר. למשל, הביטו נא בהשתלשלות האירועים האחרונה, שנתחיל אותה מהקסאמים על שדרות:
קסאמים על שדרות > חיסולים (+ רצח חפים מפשע) > חטיפת חייל > כניסה לעזה > קסאמים על אשקלון.
מי אמר מעגל קסמים ולא קיבל?
ומה הלאה? כיבוש השטחים והפלת ממשלת חמאס > קסאמים על תל אביב > פצצת אטום על עזה ושלום נצחי על ישראל (חוץ מהמסכנים שישרדו בישראל, ויסבלו ממחלת קרינה והשמדה מוחלטת של כל החקלאות וסביבת המחיה באזור וכדומה)? או שבכל פעם כן מסתכלים על הסטטיסטיקות, אבל אומרים "אולי הפעם"? (נשמע מוכר? לא פלא. היה לפני לא יותר מדי זמן מבצע צבאי שכונה בשם הזה). לא עדיפות פעולות שיש להן סיכוי סטטיסטי סביר יותר לצמצם את מידת הנזק, כמו למשל משא ומתן? ומכיוון שיש עדיין יש דבר כזה בעולם, פלסטינים, אז הקשקוש של "אין עם מי לדבר" הוא פיקציה. כל זמן שקיים צד שני, יש עם מי לדבר. נקודה.
עדיפות? טוב, כמובן, תלוי מה המטרה.
אבל אנחנו מוכנים שמפגרים ימשיכו לשחק לנו בחיים על סמך "שיקולים" שמבוססים ומעוגנים באוזלת יד, טיפשות תהומית, אגו אישי (ותשכחו מזיקפה לאומית. זה רק אישי שלהם. אנחנו סתם חבורת הפראיירים שמעמידים פנים שמשהו מה"כבוד" הזה מגיע גם אלינו, למרות שמעולם לא נמצא לעניין הזה שום ביטוי מעשי) ושחיתות. העיקר שירביצו לכמה ערבים בדרך. כן כן.
***
נועם שליט, אביו של החייל החטוף, ממשיך להצדיק את מעמדו בעיני כאחד מהאנשים האחרונים שנשמעים כאן שעוד ראויים להיקרא "בני אדם" (Mensch). היום הוא קרא לממשלה לנהל מו"מ עם חוטפיו של גלעד, אפילו אם המחיר עבור החזרתו בשלום יהיה שחרור אסירים. בנוסף, נאמר ב-ynet, "לאחר 11 ימים של חוסר ודאות, הוא אינו מבין מדוע משא ומתן כזה עדיין אינו מתנהל, ומקווה שמו"מ כזה בכל זאת מתנהל בערוץ חשאי ללא ידיעת המשפחה".
נועם, אני בטוחה שאתה מבין. אני בטוחה שאתה מבין טוב מאוד שאין שום קשר בין המבצע בעזה לבין תפילותיך לחזרתו של בנך בשלום. אני בטוחה שאתה מבין שרוכבים על גבך כדי לעשות אלוהים יודע מה (ולא נראה לי שהם בעצמם יודעים מה). אבל זה שמבינים, כמובן, לא אומר שצריכים לקבל.
נקווה שלמרות כל זה, יקרה בכל זאת איזשהו נס וגלעד יחזור הביתה, בריא ושלם.
