אם יש דבר שאני שונאת, זה טיעוני ה-wartime president. בעיקר עכשיו. יש מלחמה? אתם מתנגדים לה? אתם חושבים שנעשים בה מעשים שלא יעשו? אתם חושבים שהממשלה מסלימה את המצב ומשחקת בחיי אזרחי מדינת ישראל בלי שום הגיון? אתם חושבים שהממשלה מבטאת חוסר אונים והיסטריה, וגוררת את מדינת ישראל למשבר שייפגע בה אנושות? אתם חושבים שאפשר לנהוג גם אחרת? אתם חושבים שאתם חיים בדמוקרטיה שבה הממשלה היא רק כלי, ולא איזה ערך עליון פאשיסטי שצריך להתייחס אליו בייראת קודש, ולכן מותר לכם לדרוש ממנה שתבטא ותיישם את הדברים שהכי טובים לרווחתם של אזרחי מדינת ישראל, ואף שתבטא ותיישם את הערכים והתוכניות שהחברות בה התחייבו לבטא וליישם לפני שנתתם להן את קולכם? אז תחשבו. עכשיו אתם צריכים לסתום, ולהמשיך לצפות בממשלה משתוללת וגוררת את המדינה אל סף התהום, ואז לוקחת צעד גדול קדימה. אסור לכם לעשות שום דבר כדי לנסות ולמנוע את זה. אסור לכם להגיד שום דבר בגנותם. הם הפכו עכשיו לאלים קדושים שאסור לדבר נגדם. הטמטום שלהם הועלה לדרגה של כתב קודש. יש מלחמה.
אבל אני הכי שונאת את טיעוני ה-wartime president כשהם מועלים בצורה סנטימנטלית מפגרת כמו דבריה של איזו מעופפת אחת שחיה בחיפה, שחושבת שמשום שאתמול החיזבאללה הוציא אותה מתרדמתה הדוגמטית, אז מותר לה לפתוח את הפה ולצפצף בגנות ה"תל-אביבים" – המושג החדש-ישן הפאתטי הזה, שמנסה לתאר את העיוות הנוראי שברצון לחיות חיים נורמליים. ניסיון הסחיטה הרגשית הזה מגעיל אותי אפילו יותר מצדקנות. קשה להאשים את ynet שפועל לפי מיטב עקרונות הפרסום השיווק והמסחרה של התקופה שבה אנחנו חיים (בכל זאת, החיים חייבים להימשך והכסף חייב להמשיך ולזרום לכיסם של הבעלים), ומפרסם זבל אורגני כזה לצורך השגת רייטינג, שיביא יותר פרסום ביותר כסף. אבל אני לא מתכוונת להסתפק בטוקבק זועם אחד בתוך ים של צווחות הפרומיל צמא הדם.
ליבי ליבי עם המסכנים שיצאו אתמול מה"בועה", ולא יכולים לחכות שזה יגיע גם אלינו לת"א, כדי ש"נצא מהבועה" בעצמנו ונפסיק להפגין נגד השתוללות הממשלה. במיוחד לאחר שאתמול גיליתי שאין לי מקלט שאפשר להשתמש בו באזור, שחילקו לי הוראות למצב חירום בעבודה ושפיקוד העורף אמר לי לשמור על עירנות (עירנות למה, בדיוק? כי לא ברור לי איך העירנות שלי תעזור לי להימנע מפגיעת טיל ארוך טווח מאיראן, שפועל בטכנולוגיה שהועתקה מהסינים, שבעצמם העתיקו מארה"ב או מאיתנו, ושסביר להניח שעבר פעם בידיים של איזה סוחר נשק ישראלי, כמו זה שנפל על הסטי"ל, למשל) (כדור שלישי לשואה, נראה לי שאני אפילו אכין איזה תיק לשעת חירום).
אבל זה ש"ליבי ליבי" איתם, לא אומר שכל עוד יש רוח באפי, אני אפסיק להתנגד לממשלה. יופי, אז הם במצב של מלחמה, שהם עצמם יצרו. כן, הם עצמם יצרו. כל בר דעת יודע שהיה אפשר להפסיק את הטירוף הזה עוד לפני שהתחיל, עוד בשלביו הראשונים, עוד היום. ואני לא מוכנה שהם ימשיכו את זה בשמי, בכספי ובאמצעות שתיקתי. המחיר האנושי בכל הצדדים של המלחמה הזאת הוא גבוה מדי. עכשיו רק נשאלת השאלה מה המחיר שמוכנה תושבת חיפה שהמדינה שלה והעיר שלה ישלמו, מה המחיר שהיא מוכנה לשלם, כדי להגיע בסוף בדיוק לאותו המצב. ורק נותר לי לקרוא לה ולדומיה – צאו מהבועה, תצטרפו להפגנות.