מסתדרים גם בלי מדיניות

ראש הממשלה שלנו וולמארט (ובגרסה הארוכה – the high cost of low prices), טוען שבניגוד לחיזבאללה, זו לא המדיניות של ישראל להרוג אזרחים חפים מפשע. וואלה. בינתיים, נראה שגם בלי מדיניות, אנחנו עוקפים את החיזבאללה בסיבוב, מבחינת מספרים והיקף.

טוב, זה ידוע שהמדיניות שלנו היא מקסימום שחיתות ומקסימום צביעות, ושעניין החפים מפשע זה רק תוצר הלוואי, השבבים של סטאלין. וכאן אנחנו לא מיוחדים, ולכן חוזר ראש הממשלה וולמארט למקורותיו האוונגליסטים, ואומר ש"חיזבאללה, כמו הטרור המוסלמי כולו, מאיים על הציוויליזציה המערבית כולה". אין כמו לנצל את הפנאטיות הרליגיוזית הזאת, שאין לי שום ספק שהוא לא מאמין בה לרגע, באופן ציני כדי לכסות על הפדיחה.

פדיחה של 37 "youths" מתים. 56 בני אדם, פליטים, שהתחבאו במרתף. סתם. לא רחוק מאנדרטה של עוד "טעות מצערת", עוד 100 בני אדם. סתם.

זה באמת לא מפתיע שוולמארט טוען שזו לא המדיניות של ישראל, לנוכח העובדה שהדבר היחיד שיצא ממנו שמזכיר באיזושהי צורה מדיניות זו תוכנית ההתכנסות. וגם זה היה בסך הכל פאסאדה יחצ"נית. ה-15% מבעלי זכות הבחירה שהצביעו בשבילו התעניינו בהתכנסות כמו בשלג דאשתקד. וגם במלחמה בלבנון. את חלקם הלא קטן בטח לא תראו כאן עכשיו. יש גבול לכמות הפטריוטיות שאפשר לחוש כלפי מקלט מס, וכלפי נכסים שממילא קיבלת בחצי חינם והלוואות בנקים שהציבור משלם. ומי מהם שגם לא שייך לקבוצה הזאת וגם נמצא כאן עכשיו, אני ממש לא מקנאת בדיסוננס הקוגניטיבי שהוא שרוי בו.

פרץ, לעומתו, שכח אפילו את המילה "מדיניות", ובטח שאת המילה "אידיאולוגיה" שהיתה שגורה על שפתיו לפני הבחירות. הוא פשוט נראה כל כך מאושר בטלוויזיה ליד קונדי, שאני מתחילה לחשוב שאולי כל השקרים שלו לא נועדו להשגת כוח או כבוד, אלא לדברים הרבה יותר פשוטים, כמו פוטו-אופ, למשל. ואם כבר הוא מכר את כולנו בשביל פוטו-אופ, אני מקווה שלפחות היא נתנה לו חתימה.

***

אם שמתם לב, כשאנשים מתים כאן בפיגוע או לחימה, ולפעמים אפילו תאונת דרכים מצערת או ניסיון התנקשות באיזה דון, אבל בעיקר תחת האיצטלה הביטחונית, פתאום מסתבר שהם היו אנשים נהדרים. זה היה בעיצומו של סיפור אהבה מדהים כמו בסרטים, זה עמד להיות מדען פורץ דרך, זה כתב שירה. זה היה בן טוב ומסור, זו היתה אהבת אמת, זה עלה במיוחד מטיזנבי כדי לתרום למדינה. "סיפורי ההרוגים", קוראים לזה. ה"צבע".

אומרים שתמיד הטובים מתים, אבל זה בולשיט מוחלט. "סיפור הרוגים" כזה אפשר לחלץ מהחיים של כולנו. כשמורידים את כל החרא, את כל הרגעים המתים, את כל הדיכאונות והדברים הפחות טובים, נשארות איזה 200 מילה של דברים טובים. הרבה אנשים טובים מסתובבים ברחוב. הרבה פוטנציאלים. הרבה רגעים אנושיים מרגשים, הרבה כנות, הרבה רגישות והרבה יכולת הבנה. כמובן, לאחר שמתגברים על קירות של קלישאות וקונספציות מוקדמות וחסרות כל קשר למציאות. כשמסתכלים אחד על השני, אדם לאדם. ועוד לא פגשתי אדם שאי אפשר להגיע איתו למצב הזה, של אדם לאדם.

אבל המנהיגים שלנו, של כל העולם, לא היו רוצים שדבר כזה יקרה חס וחלילה. הם מעדיפים סיפורי הרוגים על סיפורי החיים. הציניות שלהם, של כולם, מרקיעה שחקים. וגם הצביעות. וולמארט, קונדי, סניורה, נסראללה, כולם ביחד וכל אחד לחוד, וגם כל השאר, משחקים בחיים של כולנו. הם קוראים לזה "להגן על…" ומכניסים פנימה כל מיני מילים גדולות, אבל גם זה בולשיט טוטאלי.

ישראל לא מגנה על עצמה, החיזבאללה לא נלחם על שום דבר, אין דבר כזה מלחמת קודש, ואין דבר כזה קמים עלינו לכלותנו. וקונדוליסה רייס ואדונה דיק צ'ייני לא באמת חושבים שיש איזשהו קשר בין מעשיהם לבין מלחמת הטוב ברע. הכל שטויות בגרוש וחצי. האמת היא שאין שום סיבה למלחמה הזאת, כמו שלא היתה שום סיבה לאף מלחמה בהיסטוריה של האנושות. ואחרי כל כך הרבה שנות ציביליזציה, טכנולוגיה ותחכום, ומלחמות עקובות מדם, אנחנו עדיין חושבים מסיבה בלתי מובנת לחלוטין שאנחנו צריכים את האלים האלו, שיאכילו אותנו איזו משמעות לחיים לעוסה כמו גרבר עם כפית.

נאורות היא "יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בו. חוסר בגרות הוא אי יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת", אומר קאנט לפני יותר מ-150 שנה. ואני שואלת, מתי נתבגר כבר?

ועוד ציטוט מספר של בן אדם שהבין דבר או שניים על המצב האנושי העגום, אריך מריה רימרק, באחד מהספרים האהובים עלי ביקום, "שער הניצחון",

We're afraid of the too great words in Love, and not afraid of much too great words in politics.

כמה אלפי שנות ציביליזציה, ועדיין לא למדנו איך לחיות. 

***

ובנימה סוריאליסטית משהו הסתבר לי היום שצה"ל התחיל להשתמש בלאמות לצורך נשיאת טילים. עכשיו זה כבר בכלל מתחיל להיראות כמו סרט של מונטי פייתון, רק בלי ההומור. ואני מודיעה לכם כאן – אם תיפול שערה אחת מראשה של לאמה אחת – אני אפרוץ במחאה שלא נראתה כדוגמתה מאז המהפכה הצרפתית. ללאמות ממש לא מגיע לשלם את המחיר על פשעי האדם.

***

ואם כבר הזכרתי את המהפכה הצרפתית, אז אולי כדאי להתייחס לדוגמא היפה שהיא נתנה לנו, ולא זו של החופש שוויון אחווה ומגילת זכויות האדם, דבר נעלה בפני עצמו, אלא דווקא לדוגמת שכרון הכוח וטמטום הלב, לבור העמוק שמתחת לפסגת ההר הגבוה. ז"א, רובספייר. מאידיאולוג נאור בעל עקרונות יפים, מתנגד נמרץ לעונש מוות ולמלחמה לסוג של קדם-היטלר של מצבי חירום, מידה טובה באמצעות טרור, 800 ראשים ערופים ליום ובסופו של דבר מלחמה בכנסיה וסוג של פאגאניזם ביזארי, ששכנע את כולם שהוא השתגע ושמוטב להם בלי הראש שלו. גם היום, יש לו יותר מדי מקבילים. כולל הפאגאניזם. רק הגיליוטינה כבר יצאה מכלל שימוש. זה פשוט לא הומאני.