יום הזיכרון לרבין. 11 שנים עברו. איך הזמן רץ כשנהנים, בחיי. מבחינתי, יום הזיכרון הוא חסר משמעות. בדיוק בגלל המשמעות של אותו יום ב-4 בנובמבר 1995. בדיוק בגלל כל מה שהיה כאן ב-11 שנים האחרונות. לא נשאר הרי שום זכר, ואין שום מורשת. הפעילות הפוליטית מלאת ההתלהבות שלי (נוער עבודה) נפסקה באותו יום. אם אידיוט חרמן אחד (תוספת בדיעבד) עם אקדח יכול להחליט בשביל כל המדינה לאן ללכת, אז אולי מגיע לה ללכת לשם.
לא תליתי פוסטרים של רבין על הקיר, אבל אהבתי אותו. הוא היה שריד של נורמות מתקופה אחרת, שבה אנשים התפטרו מתפקיד ראש הממשלה בגלל דבר דבילי כמו חשבון דולרים. מעניין לכמה חברים היום בפרלמנט ובממשלה יש חשבונות דולרים, אירו, ין, בכמה בנקים בקריביים ובכל מקום אחר. מי יודע, בקנה המידה שלהם, יכול להיות שאפילו בשווייץ.
כשרבין אמר "אחריות", היתה תחושה שהוא מתכוון לזה. כשהוא דיבר על המדינה, היתה תחושה שהוא באמת רוצה בטובתה. הוא גם גמגם לפעמים, וזחל מתחת לשולחנות, והתנדנד מרגל לרגל, והיה לו קול בס וכותבי נאומים משובחים. והוא עשה צעדים ראשונים אמיצים בדרכים שלא ידענו, ושהתחילו להיראות כמו משהו חיובי. עד שבאו אלו שמעדיפים את החרא הישן והטוב, משני הצדדים – ספסרי המלחמות ואלו שבלי מצבי חירום אין להם חיים – ורצחו את כל זה. הם קיבלו את מה שהם רצו. אנחנו קיבלנו את וולמארט. כשהוא מדבר על רבין, בא לי לבכות מייאוש.
ממש מזל שירד גשם, חסך לי את הדמעות.
ומקס הזועם כתב על חגיגות רבין משהו שאני ממש חייבת להפנות אליו.
***
אז ליברמן בקואליציה, והעולם ממשיך כמנהגו. כמו שהוא המשיך תמיד, על סף, בעיצומו ואחרי כל חורבן זמני. כאילו לא קרה שום דבר. ומה קרה באמת. רק עוד צעד בטיהור השרץ הגזעני, כפי שכתב ב. מיכאל שלשום. כתב יפה, ולכן אצטט אותו:
"כך למשל, גרסו כמה וכמה מן התומכים בקידום הליברמניזם, כי אין כל מקום להתרגשות כולה, שהרי מפלגת העבודה כבר ישבה עם הדבר הזה בקואליציה לפני אי-אילו שנים ושום אסון לא אירע.
למרבה הצער, שכח המחזאי שכתב את תפקידיהם של מתנגדי ההישארות בקואליציה לציידם בעוד מועד בנימוקי הנגד לטיעון המוזר הזה. הלא לנגד עיניהם ממש התרחש בדיוק האסון שעליו התריעו אלה אשר התנגדו גם אז לטיהור השרץ הגזעני. הלא בזכות בדל הלגיטימיות שהוא קיבל בממשלה ההיא, הוא נעשה כשיר לבקש עכשיו – ולקבל – עוד מנה של מהוגנות פוליטית. הלא כך בדיוק דרכן של תנועות מן הסוג הזה: תחילה הן מחלצות משלטון ציני או תמים טיפה אחת של לגיטימיות, אחר כך עוד הכשר קטן, ועוד תעודת יושר, ועוד רישיון להסתופף בסלון הפוליטי, והופ – הם במטחווי פסע מן השלטון.
וכי באמת רוצה ראש התנועה הזאת במיניסטריון המגוחך שהוענק לו? האומנם עד כדי כך הוא מטומטם שהוא מאמין ברצינות ביכולתו לעצור במו נאצותיו הנרגזות ובמו עיניו הכעוסות את הצנטריפוגות האיראניות? חלילה. הוא פיקח דיו כדי לדעת שתכלית כל התרגיל הזה אינה אלא לזכות בעוד מנה דשנה של הכשר ציבורי".
***
ומי שרוצה הדגמה קלה לתשתית הפאשיזם יכול היה לקבל אותה מהדברים שכתב סבר פלוצקר (שאינו חביב עלי יותר מדי בימים רגילים, אך הפעם היה לי עניין רב בדבריו) על טקסי תקציב המדינה.
פלוצקר מספר לנו במה השתנה הטקס התקציבי השנה מקודמיו, והשינויים היו כדלהלן: החוברות המרכזיות, החוברות הנלוות, דף ה"תחזית המאקרו כלכלית" וכו' נצבעו בכחול לבן, וחלקם כללו את סמלי המדינה. היפ היפ הוריי.
מה עוד חדש? המפגש עם התקשורת הכלכלית ארך 74 דקות, במקום חמש שעות עד יומיים. מספר הנואמים קוצץ וכלל רק את שר האוצר, מנכ"ל האוצר וראש אגף התקציבים. מי לא נאם? סבר מפרט – החשב הכללי, אנשי החשב הכללי, ראש רשות המסים, אנשי רשות המסים, היועץ הכלכלי לשר האוצר (פשוט לא קיים דבר כזה עכשיו), הממונה על שוק ההון והביטוח, ועוד ועוד. לדבריו, חלקם בכלל לא נכחו, והשאר ישבו בצד ושתקו.
איך אמרו חכמים ממני: מלחמה היא שלום, עבדות היא חירות, בערות היא כוח.
ואחר כך בא ראש הממשלה וולמארט ואומר שמי שטוען שהתקציב אינו חברתי, כנראה לא קרא אותו. אם וולמארט עצמו קרא את התקציב, אני צנצנת. התקציב מנוסח באופן כזה כדי שאי אפשר יהיה לקרוא אותו ממש. וגם יש את חוק ההסדרים, שהופך את ספר התקציב לשום דבר חוץ ממשקולת ניירות, או אולי מעצור דלתות. גם באופן רגיל, השקיפות של הדבר הכי חשוב שעושות הממשלה והכנסת, שקובע בפועל איך נראים החיים שלנו כאן, לוקה בחסר. כל כרסום נוסף בשקיפות הזאת, בעיקר כזה שנצבע בצבעי הלאום, הוא סימן מבשר רעות. בכל מקרה, לפחות לפי כל אדם רציני שקרא לפחות חלקים מהדבר הזה, אין בתקציב הזה שום דבר חברתי.
***
האלוף אלעזר שטרן. איזה אדם, פשוט גאון הדור, צדיק אמיתי. לפני כמה ימים הוא הציע להכתים את המשתמטים מצה"ל, והיום אנחנו רואים מה היחס שלו לחיילים. "חלק מהכישלון במלחמה", אומר שטרן ל"מעריב", "נגרם בגלל רגישות יתר לחיי החיילים". יש מה להוסיף על זה?
