"מישהו" פעם החליט שבני האדם הם יצורים רציונליים ששואפים למקסם רווחים. "מישהו" ביסס על זה תורות שלמות. "מישהו" קבע כך את התנהלות חייהם של מיליונים על מיליונים של בני אדם. אלא מה, שההנחה הזאת מופרכת ביסודה. לפחות ברמה המערכתית. בעיקר ברמה של מערכת מתפוררת, מנוונת ומתפרקת כמו מדינת ישראל. 

לא צריך לגייס אפילו טיעונים מוסריים שניתן להתווכח עליהם, לכאורה או שלא לכאורה, בעניין מה שקורה היום בעזה, או בשדרות. המצב כל כך אבסורדי, כל כך זר לכל מושג אנושי של רציונליות, שאני אומרת לכם בכנות, I'm in owe לנוכח הדברים. 

כבר שנים שאנחנו טוחנים לעזה את הצורה. הורגים בהם ללא רחם – כולל נשים ילדים קשישים וחמורים, כל דבר חי, צומח או דומם שאתרע מזלו להיכנס לטווח האש של "מנתחי המוח" של צה"ל – הורגים את מנהיגיהם הלאומיים, הדתיים, הפוליטיים, הורסים להם את התשתיות, פוגעים ביכולתם לקיים את עצמם, לא מאפשרים להם לנהל את ענייניהם באמצעות לחצים פיננסיים בינלאומיים, גם כשהם הולכים על דמוקרטיה, כי הבחירה שלהם לא מוצאת חן בעינינו – מה שנקרא "צביעות אמריקנית".  
 
זה לא עבד. לט'ס פייס איט. פשוט לא עבד. אם לפני יומיים אני שומעת שכל המומחים אומרים שהטרור בעזה רק התגבר מאז שהתחלנו באסטרטגיית ה-mayhem הזאת, אז איך אנחנו בדיוק יכולים להרשות למנהיגים שלנו להגיד שהם ימשיכו בדרך הזאת ושהם ינחיתו "מכה כואבת על עזה"?  מה אנחנו, עם של מפגרים?

ועל איזו מכה כואבת אתה מדבר, פרץ? משהו כמו בית חנון? אולי עוד הפצצה של תחנת כוח, שיהיה עוד קצת פחות חשמל שם? אולי נפריט להם את המים? ואולי משהו שמתקרב קצת יותר לכיוון הג'נוסייד? ייעוץ לגבי חוליות אונס כבר קיבלת? פשוט יש איזו מישהי מרואנדה שעומדת עכשיו למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג על העניין הזה. נראה לי שיש לה הרבה זמן פנוי, ואולי יסכימו לשחרר את הבן שלה שלום בערבות כדי שיעזור לך לגייס חולייה של חולי איידס שיבצעו. זאת בוודאי תהיה מכה כואבת, אין ספק.   

לא צריך יותר מטיפת הגיון קטנה וגם לא יותר מדי מעוף כדי שממשלה תעצור את ההשתוללות ותגיד – אוקי, ניסינו. לא עבד. עכשיו צריך לנסות משהו אחר. נגיד, תוכנית מרשל מסוג כלשהו. זה דווקא עבד יפה מאוד על חברת טרור אלימה לא פחות. למעשה,  יותר. 

על השפלות ונקמות לא מנהלים מדינה. על השפלות ונקמות הורסים מדינה. אין אדם רציונלי אחד שנוהג להסתכל למציאות בפנים ולא לברוח משום מסקנה, שרואה עתיד למקום הזה, כל זמן שמה שמניע את הגלגלים כאן זה כוח האנרציה, ושום דבר חוץ ממנו.

אז אולי די?

***

גאידמק בדרך להשתלט על המדינה. אבל זה לא בגלל גאידמק. אם גאידמק נותן לילדי שדרות שניים שלושה לילות של הפוגה מהפחד והסכנה, אז גאידמק עושה מעשה טוב. מעשה שהמדינה היתה אמורה לעשות. מעשה שהמדינה לא היתה אמורה ליצור את הצורך בו. 

אוליגרכים מסוגו של גאידמק מלכתחילה הם תוצר של מדיניות כלכלית רצחנית, שהובילה, פרט להתעשרותו, גם לירידה בתוחלת החיים ברוסיה, להתרוששותם של מיליונים וליצירת כלכלה חלופית של שחיתות שקשה אפילו לדמיין את היקפה. אנשים מסוגו של גאידמק נמצאים כאן ועושים כאן כרצונם כי המדינה לא אומרת יותר לא למאיר לנסקים. אנשים מסוגו של גאידמק לא מתים, רק מתחלפים, כל זמן שהפרצות שמאפשרות להם להפוך למה שהם ולפרוח קיימות.

המלחמה שלי היא לא בגאידמק. גאידמק לא מפחיד אותי. הממשלה כן.  מאוד אפילו.

 ***

אגב, סתם לידיעה, מילטון פרידמן מת (במקרה לגמרי, יצא לי טוב עם הפסקה הראשונה). גם הוא מפחיד אותי יותר מגאידמק, גם במצב הצבירה הנוכחי שלו.