לפני זמן מה עשיתי משהו ביזארי מאוד, אני אפילו לא זוכרת מאיזו סיבה. חקרתי קצת את נתוני הלמ"ס בנוגע לנפגעים בתאונות דרכים. אולי זה היה משהו שעלה לי בראש אחרי סיפור רביצקי. באופן ספציפי, בדקתי את הנתונים שקשורים להולכי רגל שנפגעים בתאונות דרכים.

הממצאים נכונים לשנת 2005, ואומרים את הדבר הבא:

9% מכלל הנפגעים בתאונות דרכים ו-30% מכלל ההרוגים היו הולכי רגל. קבוצת הולכי הרגל בני ה-75+ הם הקבוצה עם הכי הרבה הרוגים בתאונות דרכים, וגם הכי הרבה פצועים קשה, ומדובר בהפרשים גדולים. הקבוצה השניה עם הכי הרבה הולכי רגל שנפצעים קשה בתאונות דרכים היא קבוצת הגילאים 5-9. וחוץ מזה, 59% מהולכי הרגל הנפגעים נפגעו בעת חציית כביש במעבר חציה. (הנה לכם, אחד מהלוחות, להנאתכם הצרופה).

אם אלו הם הנתונים, ואלו הם הנתונים, אז מישהו מוכן להסביר לי בדיוק מה ההיגיון הרב בהשקעת כסף רב בפרסום בטלוויזיה שפונה להולכי רגל בגילאים, נגיד, 25-35 (בחור צעיר עם אישה בהריון וכו'), ועוד בקמפיין הפחדה שכבר שנים רבות טוענים המומחים שאין לו שום אפקט רציני ומתמשך, ועוד עם כזה אובר-אקטינג שחוץ מלעורר בחילה ממש לא עושה שום דבר לאף אדם שפוי? איך הקמפיין הזה אמור בדיוק להפחיד נהגים כך שלא יהרגו קשישים וילדים קטנים שחוצים כביש במעבר חצייה?

מה קרה, ברשות הלאומית לבטיחות לדרכים לא יודעים לקרוא לוח פשוט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? או שמא זו עוד דוגמא יפה לאיך שהעבודה שלנו זולה, הכסף שלנו צומח על העצים והחיים שלנו מעניינים לפונקציונרים העלובים האלו את התחת?

***

אני לא יכולה לומר שלא חשתי תחושה קלה של שמחה לאיד כשראיתי את תוצאות הסקר של ynet היום. סליחה מראש על רגע של היבריס, אבל כמו שאמרתי בערך שבוע אחרי הבחירות – קיבלתם 60% מצביעים חדשים על תנאי. עכשיו כולם הלכו.

אין דוגמא יפה יותר לאיוולת אמיתית ושקופה וצפויה מראש עם כל כך הרבה תחנות מילוט שפוספסו מאשר עמיר פרץ. היתה לו את ההזדמנות הכי גדולה שהיתה כאן אי פעם, לנצל מצב של מוביליות פוליטית עצומה, לרתום תסכול אדיר על גבול הייאוש ולנתב אותו למטרות טובות. הוא היה יכול להשיג את כל מה שהיה רוצה ויותר מזה, גם גם בתחום הכבוד, אילו היתה לו רק טיפה אחת קטנה של כבוד עצמי וכבוד לבוחריו. אילו הוא היה מסוגל לוותר על אשליית הכבוד שבתואר "אדוני שר הביטחון", בסקר הזה לפחות הוא היה יוצא "אדוני ראש הממשלה". אידיוט זה האנדרסטייטמנט הכי אנדרסטיינטמנטי שאני מצליחה למצוא כרגע כדי לתאר אותו.

אבל אם יש משהו שעולה יותר מכל מתוצאות הסקר הזה, זה לא ביבי נתניהו, שפשוט זכה בדיפולט, אלא העובדה שההזדמנות הזאת עוד נמצאת כאן, בדמותם של 24 מנדטים צפים. כמובן, שכדי לתעל אותם תידרש מידה הרבה יותר גדולה של "קפיצה" נוסח קירקגור אהובי – גם את זה עשה האידיוט שמלמעלה. אם לא תתבצע קפיצה כזו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במסלול המהיר לפאשיזם, כי ה-24 האלו פשוט לא יצביעו. וה-10 של ליברמן יתפחו במצב כזה למשהו מבהיל. קרה כבר בעבר.

***

אמרנו כבר שבפוליטיקה האמריקנית מתייחסים לבלוגים ברצינות? אז הנה באה לה הספיקר אוף דה האוס, ננסי פלוסי, ולקחה את זה לשלב הבא.

***

יוחאי, הופמן, אל תחשבו שלא ראיתי שזימנתם אותי למשחק ה"חמישה דברים". אתם תאלצו לסלוח לי, אבל אני ממש לא במצב רוח לשתף בתקופה האחרונה, ובטח שלא בתבניות, אבל אם מישהו ממש רוצה לדעת משהו עלי כדי לנצח בהתערבות או לסלק איזה גירוד, הוא מוזמן לשאול. אני לא יכולה להתחייב שאענה, אבל וואט דה הל, מי יודע, אולי.