שמעון פרס נבחר להיות הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. רובי נתן הצגה מרגשת של "אכלו לי שתו לי הבטיחו לי 70 קיבלתי פחות מ-40". קולט "שברה את תקרת הזכוכית" (הא??). היה סוחט דמעות.
אבל הדבר החשוב בכל הסיפור הזה הוא הסתירה הסופית והמוחלטת של הטענה שגם אם שמעון פרס היה מועמד יחיד לראשות ועד הבית, הוא היה מפסיד. הנה, הוא היה מועמד יחיד לראשות ועד הבית, והוא זכה. ברוב של 71%.
האמת, מגיע לו להיות נשיא כמענק פרישה. ממילא המוסד הזה איבד את כל משמעותו כבר מזמן, ולא עושים בו כלום חוץ מלהתרוצץ בעולם ולהשתתף בגאלות. ובזה פרס ממש טוב. ויש גם סיכוי מסוים שהוא לא ישקול אפילו לחון את יגאל עמיר. ומצד שני, לא בטוח שהוא פורש כל כך מהר. אולי, מי יודע, עוד שבע שנים נראה אותו מתמודד בפריימריז בעבודה. או רץ לכנסת כמשנה לראש מפלגת צ'פימה, ה"מפץ הגדול" הבא. בכל זאת, להזכירכם, יש הטוענים טענות מבוססות ומנומקות שמדובר כאן בחייזר.
***
לגבי הפריימריז בעבודה, אני חייבת לומר שאני די שבעת רצון. עם ברק בראשה, יש סיכוי לא מבוטל, הרבה יותר מאשר עם הדגנרט השני לפחות, שהמפלגה תצליח סוף סוף במשימתה הבלתי נלאית להפוך למפלגה עם מספר מנדטים חד ספרתי בבחירות הבאות. ומצד שני, לנוכח העובדה שכנראה נצטרך לבחור בין ביבי-ברק א' לביבי-ברק ב' (אם לא הבנתם, אין ביניהם שום הבדל בעיני), נראה שהבחירות הכלליות, שיתקיימו עוד הרבה זמן, יהיו מעניינות בערך כמו הפריימריז בעבודה. אז לאן אנחנו הולכים, להתפרקות כללית או לפאשיזם? מי רוצה להמר?
