הדיון שנתקלתי בו היום בעיתון "מעריב" בנוגע לשירות נשים בתפקידים קרביים (אם אפשר לקרוא לזה "דיון". זה נראה קצת יותר כמו מלחמת בוץ, אם לשפוט מכותרות המאמר, "פמיניזם לסירוס צה"ל", או מהטענות המגוחכות שמובאות במאמר התגובה, "נשים יחזקו את צה"ל) נותן לי הזדמנות מצויינת להסביר משהו, שכפי שראיתי, לא הצלחתי להסביר כהלכה בעבר. ז"א, את גרסת ה"ליפסטיק פמיניזם" שבה אני מחזיקה.
להמשיך לקרוא
"לא ייאמן", זעק "ידיעות". "לא רק באירופה, גם במדינת היהודים", זעק "מעריב". הו הו הו, יש ניאו-נאצים בישראל, כמה שאנחנו מופתעים. צלבי קרס, יום הולדתו של היטלר, הצדעות במועל יד, כיסוחים של פועל זר סיני, ונדליזם, משיכה בזקן של חרדי.
ובכן, הרשו לי לבשר לכם – לא רק שזה לא מפתיע, זה גם צפוי, עם חוק השבות ובלעדיו (אם כי יש להודות שזה די משעשע, להאשים בזה את אותו החוק שקבע את הגדרת ה"מיהו יהודי" שלו לפי מה שהיטלר הגדיר כיהודי). והבה נפרט קצת מדוע.
להמשיך לקרוא
במסע ההסתה נגד תופעת ה"השתמטות" הנוראית יש כמה דברים שמותירים אותי פעורת פה מרוב תדהמה. וזה לא שאני מאמינה כל כך גדולה ברציונליות האנושית. זה גם לא שאף פעם לא קראתי מאמרים מלומדים ואף ספרים בנושאי פסיכולוגיה של ההמון, או שאני לא יודעת מה כרישים עושים כשהם מריחים דם. וזה גם לא שאני נאיבית מספיק כדי לחשוב שזה פוסח גם על אנשים שמצטיירים ביומיום כשפויים, רציונלים ואינטליגנטים. ובכל זאת, ידע זה דבר אחד, והיתקלות עם התופעה עצמה בפועל, דבר אחר לגמרי.
להמשיך לקרוא
מאה חכמים לא יוציאוה.
הים הוא אותו הים, וברק אותו ברק. בליל בחירות 1999 שמחתי מאוד לשמוע שביבי הפסיד, מאחר ולדעתי דאז, ביבי היה ראש הממשלה הגרוע ביותר שהיה לישראל אי פעם. אך ה"אי פעם" הזה נגמר תוך חמש דקות בערך, כשהגעתי לכיכר רבין אחרי הניצחון, והזדעזעתי מתוכנן של קריאות השמחה שנשמעו שם. "רק לא ש"ס", "רק לא ש"ס", קרא ההמון. "טפילים, פרזיטים שחיים על חשבוננו ולא משרתים בצה"ל", ועוד כל מיני סיסמאות על "גיוס שווה לכולם".
להמשיך לקרוא