חשיפה במעריב: המסיתים נגד דב חנין

כל גבולות נפרצו בפוליטיקה הישראלית השבוע. ביום אחד מגיעים לתקשורת סיפור על ניסיון רצח של איש אקדמיה, וסיפור על מעשה הסתה חמור כנגד מועמד לראשות עיר. מה הפתרון? שהפוליטיקאים יגנו, ולא יסיתו בעצמם פוסט אורח של שוקי גלילי (שהבלוג שלו ברשימות מת כרגע)

שני סיפורים הקשורים במעשי נבלה של מסיתים ושונאי-חינם הגיעו היום לתקשורת. מבין שניהם, הסיפור המטריד של ניסיון ההתנקשות בפרופ' זאב שטרנהל הוא זה שקיבל את מירב תשומת הלב, ואין להתפלא על כך. הסיפור השני הוא על הוידאו המסית נגד ד"ר דב חנין שפורסם באתר NRG.
המשטרה צריכה לחקור
יש הבדל בין שתי הפרשיות. לדוגמא, מעשה הטרור נגד שטרנהל כלל שימוש בחומר נפץ; מעשה ההסתה כנגד חנין כלל שימוש במצלמת וידאו, מחשב ותוכנת עריכת וידאו.

מצד שני, אם "מילים הורגות" ואם "תמונה אחת שווה אלף מילים", אז תעשו בעצמכם את האריתמטיקה של ההסתה ותגידו לי שלא נדרשת חקירת משטרה גם בעניין השני.

רון חולדאי – תגנה
שני הסיפורים הפוליטיים של היום מציגים לנו איך נראית פוליטיקה אלימה. אנחנו יודעים למה זה עלול להוביל, ובמקרה של שטרנהל זה אכן כמעט הוביל. 

לכן נדרשת כאן לא רק אכיפה נמרצת מצד המשטרה אלא גם הוקעה מצד כל המעורבים במערכת הבחירות בתל-אביב, לרבות רון חולדאי.

רון חולדאי צריך להתייצב בפני התקשורת ולומר: אני מושך את ידיי ממעשים כאלה ומגנה בכל תוקף את מי שהסיתו נגד דב חנין.

שלי יחימוביץ', גדעון סער – תתנצלו
לטעמי, להסתה נגד חנין הייתה שותפה בעקיפין גם חברת-הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה). אחרי שטענה נגד חנין בחודש הקודם טענות שהתבררו כשקריות, ואחרי תגובת דב חנין שהעמידה דברים על תיקונם, פורסם בבלוג שלה פוסט אורח עם טענות דומות (ללא התייחסות לתגובה המנומקת). במקביל, פורסם בעיתון זמן תל-אביב טור דעה שכתב עמיתה של יחימוביץ', ח"כ גדעון סער (ליכוד), וחזר על הטענות שוב.

כל הכותבים יודעים את האמת: דב חנין כן עומד בשירת התקווה, ולא הטיף לאנשים להשתמט משירות צבאי. למרות זאת, הם בחרו לעשות ניצול ציני של התקשורת ושל הרגשות הציבוריים, בספין שנועד להשחיר את פניו של חנין ולהציג אותו כמסוכן למדינה. מה הפלא שזמן קצר אחר-כך מופיע ברשת סרטון שמציג אותו כמשתף-פעולה של החמאס?

לכן: יחימוביץ', סער – הגיע זמנכם לגנות את המסיתים האחרים ולהתנצל על תרומתכם לחימום האווירה. לא מספיק לומר "הרצח הנורא הזה" כשמזכירים את רבין.

כולם מגנים את הפגיעה בשטרנהל…

כולם מצקצקים בלשונם ומגלגלים עיניהם לשמיים. אבל כשהאתר הזה, עליו כתבתי כבר לפני יותר משנה ופועל אלוהים יודע כמה זמן, קרא לציבור לעזור לו "לעצור את האנשים האלו", אז זה לא היה "דבר בלתי נסבל שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה" או "התקפה מחליאה של אנשים מתועבים" או מעשה פסול "מבחינה חוקית ויהודית".

אני רואה בחומרה מיוחדת את הרמת ראשו של התוקפן ("סבתא תיזהרי") בכל פעם שתוקפנותו מוצאת לה את הביטוי הקונקרטי שלה ומגיעה לכותרות. מזל שהם לא טוענים שההתקפה נגד שטרנהל עצמה היא "עליית מדרגה בהסתה של מחרחרי השנאה מהשמאל הקיצוני". "צבא המשחררים הממלכתיים" נמצא באחריותם המוחלטת, וקיים כי מישהו מקשיב לדברים שלהם ולשתיקות שלהם ולפרשנות המעוותת והצבועה שלהם למילה "דמוקרטיה", אז שלא יתממו.

הפנינג ראש השנה של “עיר לכולנו”

ביום שישי הקרוב (26.9) יתקיים בגן מאיר הפנינג ראש השנה של "עיר לכולנו". האירוע מתחיל ב-12:30, וזו הזדמנות טובה מאוד לחגוג קצת דמוקרטיה…

 

בואו בהמוניכם והביאו חברים. יהיה שמח. וגם דב.

 

אפשר להירשם לאירוע בפייסבוק.

סיכום תקופה

את רוב השנים שעבדתי בקבוצת ידיעות אחרונות – כמעט שבע ב-ynet ושמונה חודשים ב"כלכליסט", עשיתי בתחומי העריכה והתרגום, שני דברים שאני אגב אוהבת מאוד לעשות. בשלוש-ארבע השנים האחרונות גם העזתי מדי פעם לכתוב משהו, לבד או בשיתוף פעולה (גם שיתופי פעולה זה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות, בייחוד עם אנשים מצוינים ומוכשרים כמו אלו שיצא לי לשתף איתם פעולה בשנים האמורות – רובם דווקא לא בכתיבה). עכשיו, שהתקופה הזאת מאחורי, לטוב ולרע, אני רוצה לרכז כאן, ולו רק בשביל עצמי (ובגלל שבחיפושי גוגל אין תועלת בכל הנוגע לכתבות ב-ynet), את הכתבות האלו. סיכום תקופה, תיק עבודות, סתם נוסטלגיה, לא משנה למה. שיהיה.

סיכומי שנה:

ב-2006 משום מה לא חתמתי, אבל אלו הן כתבות סיכום השנה המסורתיות:

תגובה למאמרו של יוסי גורביץ על אודות דב חנין

קודם כל וראשית לכל, אני רוצה להביע שמחה על המאמר. הייתי אחת הפונות אליו בבקשה לצרף את קולו ל"מקהלת התמיכה". הוא השיב בשלילה והבטיח לי הסבר, ואני שמחה מאוד לקבל אותו. אמנם גורביץ לא הצליח להתאפק משימוש במספר ביטויים מזלזלים, אבל מאחר וגם לי יש בעיה כזו, אני סולחת לו, למרות שאני לא ממש מבינה את הטענות שלו, וחייבת לציין שהן מזכירות לי במשהו את הטענות שהושמעו בענייני עמיר פרץ, אליהן אני מרגישה שהתייחסתי כבר מספיק. ובכל זאת, הזדמנות לדיון קצת יותר רציני היא לא משהו שכדאי לפספס, אם באמת רוצים לעשות פוליטיקה ודמוקרטיה כמו שצריך…

להמשיך לקרוא

משהו קטן על וול סטריט

לי אישית עוד אין משהו יותר מדי אינטליגנטי לומר על מה שקורה שם, חוץ ממה שאני מרגישה כבר שנים, אחרי שנים של מעקב אחר ההתנהלות של הכלכלה הגלובלית (במסגרת עבודתי לשעבר). בעיני, כבר שנים מדובר ברולטה, אבל לא רולטה רגילה שכלליה ברורים, אלא ברולטה שמלאה בכחש וכזב ומוצרים מורכבים שאיש לא ממש יודע מה הם. מאז השנה שעברה, שאז נדרשתי גם לנסות ולספק תרגומים או הסברים הולמים לכוכבים החדשים (לפחות בחשיפתם בפני הציבור הרחב…), ה-SIV וה-CDS וה-CDO והנגזרים והסאב פריים וה-Alt A ואלוהים יודע מה עוד, אני לגמרי משוכנעת בזה. ישבתי פעם בוקר שלם בניסיון להבין מה זה לעזאזל סחר בנגזרים, וזה הרגיש לי כמו הפעם הראשונה שניסיתי לקרוא ספר של קאנט (בשנה א' באוניברסיטה). ניסיתי גם להבין מה זה בנק השקעות לעזאזל, והבנתי רק שמדובר בדרך אלגנטית פחות או יותר לעקוף את הרגולציה על הבנקאות בארה"ב. ועם כל שאר האירועים, מבצעי החילוץ, הצעדים הדרמטיים, ניסיונות ההרגעה והחקירות הפליליות, הגעתי ביני לבין עצמי למסקנה שז'רום קרוויל באמת היה סוג של שעיר לעזאזל…

כותבים רבים וטובים רמזו לכיוונים האלו, אבל עכשיו הם סוף סוף אומרים את הדברים האלו בגלוי ובצורה מפורשת. הנה למשל תומס פרידמן, בטור מאתמול תחת הכותרת Keep it in Vegas. ומייקל לואיס מבלומברג, אחד הכותבים החריפים, כותב היום טור משובח ביותר תחת הכותרת: Let's Start by Finding Some People to Behead . אני ממליצה בחום. והמלצה נוספת: הטור של קרוגמן, תחת הכותרת Financial Russian Roulette

אבל הפנינה של היום (של אתמול, למעשה – עוד לפני AIG) שמורה לאהוב ליבי ג'וזף שטיגליץ, שהתראיין ל"האפטינגטון פוסט", ואמר:

"…the fall of Wall Street is for market fundamentalism what the fall of the Berlin Wall was for communism".

אנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים. לפחות בדבר אחד אין ספק.