כל כך מהר, כל כך נמוך?

אני די מופתעת מהקמפיין של רון חולדאי עד כה. בקושי שבוע עבר וכל מה שהיה זה מאמרים מתנשאים על בועתיותם של יושבי ה"בועה" (דהיינו, מי שלא מסכים איתי הוא יושב בבועה, אבל חס וחלילה שלא יצא), ניסיון פאתטי לרכב על הקלישאה השחוקה שמוכרת לכל מי שמתעניין ממסעות בחירות של רפובליקנים בארה"ב – אם אין תשובות על הסוגיות, בואו נתקיף ונסית נגד המועמד אישית (ורצוי במשהו שנוגע למידת הפטריוטיזם שלו), ושימוש אינטנסיבי בשיטת הטוקבקים מטעם. אבל הפנינה, לפי עידוק, היא שאדם שוב בכבודו ובעצמו הספיק גם להידרדר עד להשוואת הצד השני לגבלס (להבדיל, כמובן. יא רייט).

אולי זו רק אני, אבל כל ההתנהלות הזאת מריחה ממרחק של שני קילומטר מהיסטריה. ולמה ההיסטריה? משהו טוב קורה כאן. כל אדם שהעיר חשובה לו, שהמדינה חשובה לו ושהדמוקרטיה חשובה לו יכול להבין את זה, ולשמוח, לא משנה במי מהמועמדים הוא תומך.

להמשיך לקרוא