קראתי, יש לומר – די בתדהמה – את דבריו של יובל דרור נגד ההפגנה שבה השתתפתי אתמול. הטענה, איך לומר, לא ממש מובנת לי. יובל לא חושב שהמבצע יפתור את הבעיות, הוא לא חושב שזה הפתרון הכי מוצלח שלנו והוא לא סומך על ההנהגה שעשתה את מלחמת לבנון השנייה ועוד זוועות רבות וטובות בכל תחום אפשרי.
אני גם מניחה שיובל יודע שלפחות האנשים שהוא מכיר שהשתתפו בהפגנה חושבים לפחות כבר כמה שנים, חלקם עוד לפני שנת 2000, שממשלות ישראל אחראיות באי עשייה ובטירפוד כל עשייה שיש בה איזשהו תוחלת, הגיון ואומץ ואיזושהי התעלות מעל שיקולי סקרי דעת ההמון צמא הדם (בעיקר היום, חודשיים לפני בחירות), על המצב העגום שנוצר מול הרשות הפלסטינית (כלומר – על האינתיפאדה השניה ועל שמונה שנים של ירי קסאמים), על התגברות הגזענות והיחלשות הדמוקרטיה, ועל ההתפוררות החברתית והכללית שאנו חווים.