זה לא מקרה שהפוסטים האחרונים כאן היו פוסטים אורחים, למרות שברגיל אני מעדיפה להיות Master of my own domain. הניסיון לקפוץ כל פעם, אחרי כל אכזבה, שוב לביצה הפוליטית ובכל זאת להאמין הולך והופך לקשה יותר ויותר, עם הידרדרות המצב ועומק האכזבות, וגם הכתיבה על זה הולכת והופכת ליותר ויותר קשה.
שוקי כתב פוסט מאוד נכון בדיוק בעניין הזה, תחת הכותרת "ליברמן זו הבעיה הקטנה". עד כמה שזה קשה, עד כמה שזה נראה חסר תקווה, חסר עתיד וחסר תוחלת, בכל זאת, אני נאלצת להסכים. כי אחרת, מה כבר נשאר.