ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר שאני מוצאת את רוב הדיונים (אם אפשר לקרוא לתחרויות השלכת הבוץ והגמדים האלו בשם הזה בלי להתבזות, כמובן) שמתקיימים בעניין בימים (או השבועות, זה מרגיש כמו נצח…) משעממים כמעט יותר מכל דבר אחר שנתקלתי בו כבר שנים, ולצערי נתקלתי בשעמומונים רבים בחיי. בימים כתיקונם הייתי מעדיפה לצפות בטיח מתקלף מאשר להיחשף אליהם, אלא שלרוע המזל, כמה מחבריי הטובים ביותר מאוד מתרגשים מהעניין.
בכל מקרה, פור דה רקורד, הייתי רוצה לנסח בצורה נחרצת את עמדתי בעניין, ולבקש מכל מי שחושב שהוא עלול לדבר איתי על זה לקרוא את הפוסט הזה ולעזוב אותי במנוחה. בחיי, אתמול העדפתי לנהל שיחה על הפילוסופיה של האסתטיקה, אחד מהנושאים השנואים עלי בתחום האהוב עלי, מאשר לדוש שוב ושוב ביתרונות ובחסרונות של טוויטר ככלי שיווקי.