בזמן שציפראס נלחם בשריפות אמיתיות, דברים מתחילים לזוז ושום דבר עוד לא נגמר, אני רוצה להציע תפישה אלטרנטיבית לכל מיני דברים שקראתי לאחרונה, שנראים לי קצת כמו עיוות של משהו שלי לפחות נראה כל כך ברור אם מסתכלים באופן עקבי, מאז פברואר, אך ורק על הגלוי – בלי דרש, רמז או סוד. באופן מיוחד בכל הנוגע להתנהלותו של יקיר הבלוג י. וארופקיס, למשחק שלא באמת התנהל כאן, עם תורה או בלי, ולמה שהושג או לא הושג עד כה. לכל הפחות, קצת מנוחה מהאינטנסיביות של אירועי השעה…
הטענה הזאת ש"חובות צריך להחזיר" היא פשוט מעייפת (אפילו בלי להיכנס לגיחוך שבהקבלה בין חוב של מדינה לחוב של משק בית), בעיקר כי אף אחד לא טען אחרת – חוץ מה-IMF, מסתבר. מה שקורה שם עכשיו לא קשור בכהוא זה לשאלה הזאת. יש חוב, הוא תוצר של שחיתות, ריקבון ושיטה כושלת – ממשלות וממסד יווניים מושחתים, בנקים צרפתים וגרמנים לא אחראיים שהימרו יותר מדי, וגולדמן זאקס כמובן. ב-2010 (ו-2012), כשהסיפור התפוצץ, יוון נזקקה לסיוע. באו מוסדות האיחוד האירופי + IMF ונתנו לה חילוץ – בתנאים. את החלק הזה של הסיפור אף אחד לא מכחיש, על אף אחד מצדדיו.