אני לא יודעת כמעט כלום על בנגלדש, חוץ מזה שמוחמד יונוס בא משם, ושחיים שם הרבה יותר אנשים ממה שניתן לצפות לגבי מדינה שאני לא יודעת עליה כלום (למעשה, זה אחד המקומות הצפופים בעולם, אוכלוסייה 147,365,352 נפש על שטח של 144,000 קמ"ר (133,910 קמ"ר אדמה), קצת פחות מגודלה של מדינת איווה. ותודה לספר העובדות). אבל על הצביעות הליברלית, החומר רק ממשיך להצטבר.
מחצית מ-147 מיליון הבנגלדשים חיים מפחות לדולר ליום. ועד לאחרונה היה שם משהו שנראה כמו דמוקרטיה. בחודשים האחרונים, מסתבר, שוררת שם חוסר יציבות פוליטית, מאחר והאופוזיציה טוענת שמפלגת השלטון התעסקה עם הסקרים. אי לכך ובהתאם לזאת, ביום חמישי האחרון הכריז נשיא המדינה על "מצב חירום", השעה את הבחירות שהיו אמורות להתקיים ב-22 בינואר, ולא קבע תאריך חדש.
מצב החירום, כמובן, נותן למשטרה סמכויות נרחבות, ומבטל את רבות מזכויות האזרח. כמו בכל מקום שבו היה דבר כזה. מצב החירום כולל עוצר בכל הערים הגדולות, ביטול התקשורת החופשית, וכו' וכו' וכו'.
וכותרת שראיתי היום בסוכנויות אומרת כך: "מצב החירום בבנגלדש טוב לעסקים, אומרים היצואנים". נשיא איגוד יצרני ויצואני הלבוש הבנגלדשי אומר: "אנו מברכים על מצב החירום, כי הוא יביא יציבות למדינה ולפחות יבטיח אווירה ידידותית לעסקים".
איפשהו, נראה לי ש"נערות הטלפון" של יונוס יסתדרו טוב יותר בלי מצב חירום.
ללא קשר ישיר לטקסט [וסליחה מראש על כך], רציתי לשתפך בשמחה שהוספת לי עם ספר העובדות של האח הגדול.
הוא מצטייר כמקור בלתי נדלה לבהיות למרחקים ארוכים… 😉
מוזרה הטענה שלך, על המוסריות, טבע האדם והכלכלה שצועדים יד ביד. למיטב ידיעתי, הדיון שעוסק במה זו מוסריות לא רק שלא הגיע לפתרון, אלא הולך והופך למורכב יותר בעולם שבו אנו חיים. גם בעניין טבע האדם לא מוכר לי קונצנזוס. ולמיטב ידיעתי, ה"טיעון המוסרי" שלך בסך הכל מייצג תשובה אחת אפשרית לשאלה כיצד מחלקים משאבים בתנאי מחסור, פעילות אנושית שמבוססת על הנחות יסוד וסדרי עדיפויות אנושיים, למרות שהמחזיקים בתשובה הספציפית הזאת אוהבים להציג את עקרונותיהם כחוקי טבע, ובמקומות רבים שבהם רבה הבערות על הידע אף מצליחים בכך. ז"א, לא ממש ברור לי מה תומך ב"טיעון המוסרי" שלך (או מה הופך את טיעונך למוסרי) – איזו הגדרה של מוסריות וטבע האדם. רק ההגדרה הכלכלית ברורה, ולמיטב הכרתי, השקפותי והידע שלי לגבי מה שקורה בעולם היום, היא מנוגדת פעמים רבות לשכל הישר, למוסריות שבה אני מחזיקה ולהבנתי את "טבע האדם".
ומובן מאליו שכל מה שמופיע בבלוג הזה תחת שמי מייצג את השקפתי. מסגרת דוגמטית – זו כבר פרשנות שלך.
אגב, תזכיר לי, מי התנגד ועל איזה בסיס?
אני אענה לשאלה האחרונה שלך, כי לדעתי זה מסכם את הנושא – לא לא הייתי תומך בדיקטטורה. אני חושב שחופש הפרט הוא הערך המוסרי החשוב ביותר, וגם אם הוא היה פחות יעיל כלכלית הייתי תומך בו. יחד עם זאת אני עדיין טוען שהעובדה שהמוסריות, טבע האדם והכלכלה צועדים יד ביד רק עושה את הטיעון המוסרי שלי חזק יותר.
דרך אגב, החברים שלי (הליברטריאנים) היו מהראשונים להתנגד למלחמה בעירק. אבל זה לא מפריע לך להכניס אותנו למסגרת הדוגמטית שיצרת בשבילנו. זה יותר מעיד על ההשקפה שלך מאשר על שלי, לא?
וגם הרכבות יוצאות בזמן, לא?
אוי, נו, באמת. אתה הרי לא באמת מאמין לזה. כולם יודעים שהדבר הרע ביותר ל"כלכלה" זה אי יציבות, מאחר והדבר הכי חשוב ב"כלכלה" זה הבורסה… דמוקרטיה וחופש אישי הם לא דברים שטובים ל"כלכלה", מאחר והם מגדילים באופן מובנה את חוסר היציבות של המערכת – בעיקר במקרים כמו בבנגלדש, שככל הנראה מדובר במאבק על דמוקרטיה. או אולי ניקח את עיראק ונראה מה קרה לכלכלה שלהם מאז שיש להם דמוקרטיה וחופש אישי (עלק חופש. החופש להתפוצץ, יותר נכון). הדבר היחיד שהיה להם – נפט – נפגע קשות. או אולי נדבר על כמה נזק גרם המאבק הדמוקרטי באוקראינה לכלכלה שלהם. או שאולי ניקח את כל החברים שלך הכלכלנים וכל הציטוטים שלהם אחרי שהעמים בוחרים בצורה דמוקרטית "בחירה לא נכונה" לטעמם (נגיד, ממשלת שמאל).
לדמוקרטיה ולחופש האישי יש ערך בפני עצמם, שאינו קשור באופן הכרחי לכמה זה טוב או לא טוב לכלכלה. ולשוק חופשי במובן הרגיל שלו היום אין יותר מדי קשר לדמוקרטיה וחירות אישית, חוץ מחירותם של אנשי העסקים וחירות העברת הכספים, וגם זה צביעות. בכל המדינות שבהן נהוג השוק הכי חופשי יש בלי סוף מגבלות, חסמי ייצוא וייבוא וסובסידיות לתעשיות שלמות (כמו למשל תעשיית הכותנה בארה"ב, אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות שפוצצו את דוחא). כל המדינות העשירות משתמשות היטב ביתרון היחסי העצום שלהם כשהן חותמות על מה שהן מכנות "הסכמי סחר חופשי", שיותר מדי חופש אין בהן, לפחות לא לחותמת השניה. המדינות העשירות קובעות כיום איפה תהיה רגולציה, כמה רגולציה תהיה, וכמה "חופש" הן יכפו על המדינות שנמצאות בעמדת נחיתות. זו צביעות לטעון בכלל שקיים כזה דבר "שוק חופשי" או משהו שדומה לו לנוכח מה שאנחנו יודעים על העולם (אם כי העולם מתחיל להשתנות, והמדינות שנמצאות בעמדת נחיתות מתחילות להרים ראש. סבב דוחא מת, בריתות אזוריות חזקות מתחילות להתגבש, ומי שקובע את הכללים החדשים הן מדינות שהדמוקרטיה והחופש האישי הם לאו דווקא הדברים הכי חזקים בהן, אם לדבר באנדרסטייטמנט).
ואני אשאל אותך שאלה אחרת – ואם היית יודע בוודאות שדיקטטורה ומצבי חירום הרבה יותר טובים לכלכלה מאשר דמוקרטיה וחירות אישית (בהנחה כמובן שהדיקטטור מעניק חירות אישית גדולה מאוד לאנשי עסקים, ורק להם), אז היית תומך בדיקטטורה ומצבי חירום?
למעשה מה שטוב ל-"כלכלה" הוא שוק חופשי – ככל שיש יותר "מצבי חירום" והגבלה על החופש האישי הכלכלה מתדרדרת.
הכלכלה הגלובלית היא האלוהים החדש, לא ממש מפתיע שגם בנגלדש בתמונה. וגם המצטטים כבר נטולי בושה, מדברים כולם בשפה תאגידית שלמדו רק לא מזמן. עצוב, אבל כאמור – לא באמת מפתיע…