עניין הכבוד הוא נושא מרתק ומלא סתירות. יותר מדי כבוד עצמי הופך אדם לנפוח, יהיר, אטום. פשעים רבים, ופשעים אלימים, פעמים רבות כאלו שנשים הן הקורבנות שלהם, מתבצעים בגלל סוגיות של "כבוד", לפחות לתפיסתו העצמית של הפושע (כבוד המשפחה, פגעה בכבוד שלי וכדומה). פגיעה בכבודו של אדם יכולה להרגיש לפעמים ממש כמו הפעלת אלימות פיזית נגדו. ומצד שני, היעדר מוחלט של כבוד עצמי זה דבר כל כך מביך. כפי שראינו אתמול.
מאחר ואני מאמינה בדמוקרטיה כשיטת הממשל והניהול החברתי הטובה ביותר שיש – לא הרע במיעוטו, אם כי גם לא מושלמת – אבל הטובה ביותר שיש כיום, ועדיפה בסדרי גודל על כל האלטרנטיבות, יוצא בזאת שאני גם מאמינה בהליך המשפטי, לקוי ומרובה בעיות ככל שיהיה, ובכל מקרה, בטוחה שהוא טוב יותר מבית המשפט של העם או של העיתונות.
מאוד לא אהבתי את כותרות העיתונים אתמול, בעיקר זו שהופיעה בה המילה "אנס" בגדול (עם עוד כל מיני מילים שאף אחד לא יכול לראות מרחוק). השאלה אם קצב אנס או לא אנס צריכה להיקבע במשפט. בשביל זה, צריך שייערך שימוע, וצריך שתתקבל החלטה על כתב אישום. ואז צריך שיוגש כתב האישום, שייפתח המשפט, שיופיעו עדים, שיוצגו עדויות, ושהשופטים יכריעו.
שאלת אשמתו או אי אשמתו של הנשיא היא עניין משפטי-חוקי. אבל בשאלת התפטרותו או אי התפטרותו, לא המרכיב המשפטי-חוקי הוא הרלוונטי, אלא מרכיב הכבוד. כבוד לחוק, כבוד למדינה, כבוד לציבור, כבוד עצמי. נאומו של קצב אתמול (החלקים ממנו שהצלחתי לראות לפני שהלכתי להקיא, כאילו) היה מחזה מקאברי של אובדן כל כבוד עצמי, של השפלה עצמית פומבית, של גועל נפש במיטבו. זה היה כואב, וזה היה סימבולי. ולמרבה הצער והכאב, זה היה מאוד ייצוגי.
כבודו העצמי האבוד של הנשיא משה קצב הוא משהו שאנחנו צריכים להסתכל עליו ישר בעיניים. זה לא רק הוא. ככה כולנו נראים, כעם. ככה אנחנו נראים, כמדינה. עם של אימפוטנטים, שמוכנים לקבל הכל, כל התדרדרות נורמטיבית וכל התגברות של הזלזול והרמיסה, ולא מוכנים לעשות שום דבר רציני כדי לשנות את זה. אפילו לא לחשוב.
העובדה שקצב הוא הנשיא, שאולמרט ראש הממשלה, פרץ שר הביטחון והירשזון שר האוצר היא מעשה שלנו, ומעשה שנמשך כבר שנים, שלא קרה רק בגלל שהצבענו בבחירות לאדם זה או אחר. גם שחיקת הנורמות הציבוריות והתגברות השחיתות והניוון עד לרמה של פוטנציאל אמיתי להשמדת המדינה היא מעשה שלנו. אנחנו כל כך חסרי כבוד עצמי כעם, עד שאנחנו מוכנים לקבל כל שקר שישקרו לנו על איום חיצוני ולא מוכנים לשתק את המדינה עד שהיא תהפוך למדינה. תסתכלו על קצב טוב טוב. הוא לגמרי מייצג אותנו.
פינגבאק: things.co.il » משה קצב : תתפטר עכשיו - ההפגנה
אולי למרבה הצער, אבל הגעתי למסקנה שאין טעם בדיבורים בעניינים אלה. אחרי שבבחירות האחרונות הסברתי לחלק ממכריי, שהם חייבים להצביע גם ובעיקר כי אין למי, ודבריי נפלו על אזניים ערלות. החלק העצוב, הוא שכמה שאני יודעת שזה שגוי, אני יכולה להבין אותם.
דמוקרטיה היא הרע במיעוטו? אולי. הדמוקרטיה היא מה שאנחנו עושים ממנה. אנחנו לא רצים לפוליטיקה, אנחנו מצביעים (חלקנו, בכל אופן). למי אנחנו מצביעים? טוב, זה תלוי. האינטיליגנטים, המיואשים, אלה שכבר איבדו כל תקווה למנהיגות ממשית ורק מחפשים למזער את הנזק – מצביעים למי שנראה להם פחות מזיק. (לרוב מסתבר שאם בחרנו בפחות מזיק, מפחיד לחשוב מה היה קורה אם היינו בוחרים במועמד אחר)
אלה (והם נתח לא מבוטל) שחושבים שרק הם נדפקים כשכולם פה מאושרים עד הגג – מצביעים למי שדומה להם.
בסוף כולם מתלוננים, כי זה מה שאנחנו עושים הכי טוב. אחרי שנה וחצי הממשלה נופלת, וחוזר חלילה.
יפה אמר מי שאמר שאנחנו רק מדברים ולא עושים. Let him who is without sin cast the first stone. אתה עושה משהו? יום אחד אולי אני אעשה משהו, אם המדינה תשרוד עד אז. אז אני ארוץ לראשות הממשלה – מי יצביע לי? לא הדוסים, כי אני שיקסע, לא כל האנשים שבטוחים שדופקים אותם כל הזמן, כי אני אסביר להם שהם עושים את זה בעצמם. אז מה נשאר לי? מנדט וחצי?! יופי.
ושגיא – אל תשלח ידך בקפיטליזם, זו שיטה עם הרבה פחות רקב וגועל מכל היישומים והוריאנטים של סוציאליזם שנתקלתי בהם בחיי. (אם כי קפיטליזם וסוציאליזם בהוויתן שתיהן אוטופיות ולכן לא נשיג אף אחת מהן…)
– אטלנטה מבזבזת זמן יקר לפני בחינה
נ.ב. יצא ארוך, עמכם הסליחה.
פינגבאק: הבלוג של שגיא » ארכיון הבלוג » בשם הדמוקרטיה!
פינגבאק: אלעד בבלוגלי » ארכיון הבלוג » קהילה בבלוגלי 1
שפי – למיטב ידיעתי, צורות של דמוקרטיה קיימות כבר מאז ימי הפוליס, אם לא לפני. עם זאת, יכול מאוד להיות שהייתי צריכה להוסיף "ההליך המשפטי הדמוקרטי המודרני", זה שנוספה עליו מגילת זכויות האדם והאזרח וכל מיני תפיסות שלא היו קיימות בימים עברו, כמו למשל היותה של האישה אדם עצמאי בעל זכות על גופו ולא רכוש.
אביב – אתה צודק שזה ניסוח לא מדויק, שלא לומר פשטני. התקשורת לא מבטאת את רצון העם, בוודאי שלא באיטליה של ברלוסקוני, איל התקשורת. ובמדינה דמוקרטית מתוקנת ובריאה התקשורת גם לא אמורה לבטא את רצון העם, אלא לספק ל"עם" את המידע החיוני לתפקודו כחבורה של אזרחים. מה שהיא כן מבטאת בדמוקרטיות החולות שלנו, וזה דווקא קשור לעניין ה"קפיטליזם המאוחר", זה בערך את אותו הדבר שמבטאים סקרי דעת קהל – את הלך רוחו העכשווי של העם ואת אותו "רצון העם" שמוכר עיתונים. כמובן שמערכת היחסים היא יותר מורכבת מזה, וכמו שהתקשורת מספקת את ה"צורך" הזה היא גם יוצרת אותו, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר (או לכמה ספריות קיימות).
מצאתי עניין. יש טעם גם בדברייך וגם בדבריו של המגיב sagi.
בייחוד מצא חן בעיניי "מאיפה הכסף, אני תוהה" שכתבת באחת התגובות. בכל ערימות העיתונות לא נתקלתי במישהו שמזכיר את הנקודה הזאת, שאותי היא מטרידה אולי יותר מכל. גם לרוזנשטיין יש את עורכי הדין הכי טובים בארץ.
לגבי "יוצא בזאת שאני גם מאמינה בהליך המשפטי": קודם-כל "יוצא בזאת" זה עברית מוזרה, אם בכלל נכונה. ו"הליך משפטי" וחוק פלילי קיימים בחברה האנושית כבר אלפי שנה, הרבה-הרבה לפני שהשיטה הנקראת דמוקרטיה היתה בתיכנון, כמו שאומרים על ילדים.
שתי רשימות שלי בהקשר לקצב:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&year=2007&month=1
תיקון לתגובה שלך לאריה: התקשורת לא מבטאת את רצון העם, ואפילו אנשי תקשורת בכירים מודים בכך. מצד שני, זה לא התפקיד שלהם.
פינגבאק: סימן שאלה » ארכיון
פינגבאק: שזיף ותות
פינגבאק: השדון האגדי - KeyTekK .Com » Archive » תוויות: האם לחברה יש רשות לשפוט?
אומרים "יפה" ו"כל מילה בסלע" וממשיכים לא לעשות כלום.
אריה, טעית בכוונתי. אין לי שום סימפטיה לקצב ולא לזה התכוונתי. התכוונתי לומר שקצב מגיע לנו. זה ברור כשמש שהוא צריך להתפטר. בכל מקום תקין עם נורמות סבירות בעולם בן אדם שנחשד בהרבה פחות ממה שהוא נחשד היה מתפטר מיד, בלי לבצע את המופע המקאברי של האשמת התקשורת. ואם הוא מסרב ונדבק לכיסא, אז התקשורת שמבטאת את רצון העם נכנסת בו עד שזה קורה. כמו שקרה למשל לא כל כך מזמן עם נגיד הבנק האיטלקי, שבסך הכל נחשד בהתערבות במיזוג בין שני בנקים. וגם אצלנו, לפני שנות אור, היו דברים כאלו, כמו רבין, יעקב נאמן (שיצא זכאי, אגב).
המופע המקאברי שלו רק מחזק אצלי את התחושה שלא מדובר כאן בתינוק זך וטהור. איך אומרים, ההגנה הכי טובה היא התקפה. מה גם שכל דבריך הופכים למגוחכים כשנזכרים באופן שבו אלו שקצב משלם להם יודעים יפה מאוד לנסות ולהשתמש בתקשורת כשזה נוח להם, ומאשימים אותה כשזה לא הולך להם, מהפצת שמועות ללא משפט (באותו אופן שאתה שואל מי זה גדי סוקניק שישפוך את דמו, אולי כדאי שתשאל מי זה קצב שמשלם לאנשים כדי שיפיצו שמועות לא מוכחות שא' זונה) ועד למוטי מורל (שכידוע לנו, אגב, עולה הרבה כסף, בעיקר כשהוא מייצג דגנרטים כמו קצב. מאיפה הכסף, אני תוהה). בקיצור, למר קצב לא מגיע אפילו פרומיל של הערכה. ולהאשים את התקשורת זה הדבר הכי מגוחך שיש. התקשורת כפי שהיא נראית היום היא סימפטום של אותה בעיה בדיוק, וגם היא אשמתנו. וגם היא מייצגת אותנו נאמנה.
ולשגיא – למיטב הבנתי, אין סתירה אינהרנטית בין קפיטליזם לדמוקרטיה. מבחינה פורמלית, יש בישראל דמוקרטיה, אם כי בהחלט יש תהליכים שמכרסמים בה. אם הם קשורים לתקשורת, אז יש דוגמאות יותר רלוונטיות מקצב, כמו למשל ישראל חסון או ההתנהלות שלה בזמן המלחמה. ולגבי קצב, אני לא חושבת שהוא שעיר לעזאזל, אלא קצה הקרחון.
צדקת שקצב מייצג את כולנו. למעשה כל אחד ואחד מאיתנו יכול להימצא במקומו: להפוך לפתע לאדם נרדף, נרמס, בלי זכויות, ששלטונות המדינה משתינים עליו בקשת, שמשחקים איתו משחק כפול, שהתקשורת קמה עליו כאיש אחד. שימי לב, איך קרה שכולם, פשוט כולם, בטוחים שהוא חייב להתפטר מיד? כל המשכילים, העיתונאים, האינדיבידואלים למיניהם, כולם הגיעו לאותה מסקנה?
צדק קצב בהתייחסותו ל"יפי הנפש", איפה הם פתאום? איך הם נתנו שישטפו את מוחם, שיחליטו בשבילם, דווקא הם, שהאמת הם נר לרגלם, שהאנושיות והחוק הם לחם חוקם, מה קרה שהם שותקים?
מי זה גדי סוקניק בדיוק, שיתפרץ לדברי הנשיא? האם זה אותו כתב לענייני מפלגות, שבהחלטה חסרת כל הגיון, הפך פתאום למגיש מהדורת חדשות מרכזית בטלויזיה?
כולם כל-כך יודעים לתקוף את הנשיא, ולא טורחים להקשיב. המוח כבר מתוכנת, הגיליוטינה כבר נפלה, והם לא מבינים איך לבן-אדם יש עדיין כח להילחם. אני חושב שלמר קצב מגיעה הרבה הערכה, ואני חושב שכולנו צריכים לפתוח קצת יותר את העיניים.
אני מרגישה בגוף שזה נכון שהוא מייצג אותנו.
ישראל היא דמוקרטיה? אני חושב שזו הגדרה בעייתית.
ברגע שהדמוקרטיה פגשה את הקפיטליזם, היא הפסיקה להיות דמוקרטיה.
ברגע שהמדינה הסוציאליסטית לשעבר הנתגשה חזיתית בשילוב הזה, נוצר משהו
שהוא על גבול הפרודיה. האינטרס ה"עולמי" הוא שנמשיך לחשוב שזו דמוקרטיה.
אבל אנחנו יודעים טוב מכך, לא?
אבל לא בשיטות ממשל עסקינן, אלא בכבוד עצמי.
אני חושב שישראל ניפחה לעצמה כזה נרטיב מפוצץ, שלא התאים בשום צורה
למציאות, ועכשיו, כשמגיע הזמן לפדות את המילים היפות, אנו מוצאים את עצמנו
חסרי כל.
זה כל כך אנושי למצוא שעיר לעזאזל.
בלי לזלזל לרגע מחומרת מעשיו של קצב, אם יורשע,
אבל כולנו יודעים שאנו מתעסקים במשהו גדול מהנשיא, אנחנו לוקחים כל מקרה
כזה (הנשיא, רהמ"ש, רשות המס וכן הלאה) בתור נסיון למצוא איפה לעזאזל טעינו בדרך.
חבורה של אימפוטנטים.
כל מילה בסלע…
אווץ', זה כאב.
כל הכבוד.
אההה, כשאת אומרת שקצב מייצג אותי, זה לא נעים.
יפה כתבת.