יש לי משהו אחד לומר ליריב בן אליעזר – תודה, בשם כל המין הנשי. כמה שגברים כמוך יתרחקו יותר מנשים, כך ייטב לעולם. למרבה המזל, יש גברים רבים שאינם כמוך, ושיודעים מצויין את ההבחנה בין להתייחס לאישה כמו בן אדם לבין להתייחס לאישה כמו בהמה. לרוע המזל, יש גם גרועים ממך. איזה מזל שמערכת המשפט מתפקדת לפעמים.
ולגבי חיים רמון, הסיפור עורר בי תהייה אחת מרכזית. כל המידע שהיה בידי בעניין הגיע מהתקשורת, באופן טבעי. עד הבוקר, הייתי בטוחה שאין ממש בסיפור ושהוא יזוכה. מעניין אם זה קשור באיזושהי צורה לאישתו היקרה. ואם כן, איזו הפרכה יפה לכל טענותיו של קצב…
תוספת מתוך הכרעת הדין (ותודה לשוקי על התקציר) לגבי חלקה של התקשורת בפרשה: "לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו… תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות, לעתים ע"י מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט". (מאחר וכל מי שאני מכירה הופתע מהפסיקה, אני חושבת שזו צביעות לדבר על "משני הצדדים").
עוד משהו לפרס וכל שאר עורכי סקרי "האם העם חושב שפסק הדין מוצדק" וכו': קודם כל, אם חיים רמון הוא הקורבן, אז למה הוא היה צריך לסלף את העובדות ולהביא עדים שישקרו בשבילו? דבר שני, אם חלקים נרחבים מה"עם" חושבים שזה דבר לגיטימי לדחוף לשון, לתקוף מינית ואף לאנוס אישה (כמו למשל האיש האלמותי בכתבה על קצב שאמר את המשפט האלמותי "מי שלא לוקח כלב מי שנותנת כלבה"), האם השופטים צריכים להתחשב בזה? ודבר שלישי, אם דעתו של הציבור לגבי פסק הדין מעניינת מישהו, ו"בית המשפט של העם" (עלק) זה כל מה שצריך, למה אנחנו טורחים להשקיע כל כך הרבה במערכת משפטית ולא עוברים ישר לאנרכיה או נאציזם, שבהם נהוגים הדברים האלו? ופרס, יש סיבה מסויימת שאתה מעוניין דווקא עכשיו לחתור תחת סמכותה המקצועית של המערכת המשפטית ולערער אותה?
[אה, וכמעט שכחתי. אהבתי את מה שאמרה הבחורה מהסיפור של רמון בטלוויזיה עכשיו. הזכיר לי קצת את הקטע של מיטל דוהן ב-weeds ביום ראשון האחרון. הנה לפניכם צורה הומנית של סירוס].
אפשר להתווכח על דעות אבל מי שמכנה את י. בן אליעזר אידיוט או מציע לו להתרחק מנשים הוא לא רציני שלא לומר יותר מזה…בהכירי את האיש ומקריאת ספרו החדש: "מצא אישה מצא טוב", אני מעיד שהוא איש כן ואמיתי. הלוואי ונשים דוגמת זו שמהרה להתלהם היו משקיעות יותר זמן בקידום מעמדן בשכר, משרות והעצמה לסוגיה ופחות בעיסוק בקרבות אגו. וכל זאת לא בא לגרוע מהאשמות נגד רמון ומעשהו הבלתי אחראי עד מחליא. שר בישראל מוטב לו שישמש דוגמא אישית ולא ינצל את חולשתה הרגעית של צעירה שאצה לחבקו ולהצטלם עמו. אני אגב הייתי ממליץ גם לבנות להימנע מההתרפסות הזו (כפי שזכורה לי מיחסי מפקדים-חיילות) ואשר הובילה לעיתים קרובות למעשים חמורים הרבה יותר משל רמון…כן, ואפילו קצב…
פינגבאק: נסיכת המדעים
פינגבאק: קודח » ארכיון הבלוג » נו באמת… גם אני?
ואגב, נמרוד, אם גברים אכן יפחדו לדבר עם נשים בעקבות הפסיקה, נדמה לי שהחוק דווקא יצליח מאוד במטרתו הראשונית, להגן על נשים מפני הטרדות.
עידית, לרוע המזל יש בזה מן האמת. הבעיה בחברה שכל מה שיש בה זה חוק, ולא מתלווה אליו אכיפה, חינוך או עבודה יסודית על שינוי אמיתי של נורמות, היא שדבר כזה בהחלט עלול להפוך לבומרנג. אבל במקום להשתמש במקרה הזה ובאחרים (כמו למשל, איציק מרדכי) כטריגר וסמן להתחלה של שינוי אמיתי, מנסים אנשים כמו אליעזר לטעון שהבומרנג הזה הוא טבעי, שזה הגיוני לשמר את הנורמות, שהחוק הוא הבעייה.
אגב, נמרוד, על איזה יחסים עדינים אתה מדבר? רק גברים שחיים בישראל יכולים לחשוב שמדובר ביחסים עדינים. עבור נשים במדינה הזאת המלחמה שאתה מדבר עליה היא החיים, וזו מלחמה שלגברים בה יש יתרון לא הוגן, ושכל הנורמות פועלות לטובתם. ולא רק בקרית מלאכי. אי לכך, מבחינת נשים רבות, בית המשפט הוא בעצם הדרך היחידה שלהן להשיג איזושהי הגנה, איזושהי הכרה בכך שהאלימות הזאת היא לא משהו שהן חייבות לספוג ולסתום את הפה.
עידית, לא רק הוא אומר את זה גם רונית תירוש.
קצת אחרי ההצהרה המשמחת שמעתה יקפיד להתרחק מנשים, טוען יריב בן אליעזר שהפחד מהקירבה לנשים ימנע את קידומן: "איזה מעסיק ישכור לעבודה אשה, כשכל שיח איתה, מחווה, או אמירה עלולים להוליד כתב אישום? איזה איש ציבור חפץ חיים יעדיף את שירותיה המקצועיים של אשה על אלה של גבר, כאשר חרב דמוקלס המיגדרית מעל ראשו, והגיליוטינה הצדקנית והמתחסדת, או ה"תפורה מראש", מאיימת לערוף את ראשו" ?
אז לא מדובר פה רק ב"תראו מה עשיתן, אי אפשר לסמוך עליכן ועכשיו אני מפחד מכן", אלא גם "תראו מה עשיתן, אי אפשר לסמוך עליכן ועכשיו אתן תסבלו".
חבל, חבל מאוד. כמעט כבר הצלחנו להשתלב, כבר התחילו לפנות לנו מקום, והיינו חייבות להרוס.
אתה מוזמן להשתתף באתר דעות מעניין – פוליטינט
http://www.politinet.co.il/
אתר שכולו הפניות למאמרי דעות, דיונים בבלוגים ופורומים
כתבה עליו תוכל לקרוא כאן
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/030/019.html
אתה מוזמן להעלות הפניות בפוליטינט לקטעים הפוליטיים שלך
לחץ על כפתור “הוסף קטע” ומלא את הפרטים של הקטע שאליו אתה רוצה להפנות
תודה
גם אני הייתי בטוח שכל הסיפור הזה יתאדה לו במהרה ושבית משפט ימצא אותו זכאי. אין ספק שמבחינה מוסרית, אתית, רמון כשל ובגדול, אבל על כשלון מוסרי לא יושבים בכלא. אתמול גם ניתנה חותמת חוקית על הנפילה, מה שמחייב בשפה פשוטה- גזר דין. אני לא מערער על פסיקת בית המשפט וחושב שבהחלט רמון אשם, אך גם זהו אינו מקרה פשוט של הטרדה מינית.
אני מציע לך לקרוא שוב את דבריו של בן אליעזר. פסיקת בית המשפט אינה פשוטה. יריב מתחייס שם לחוק ההטרדה המינית במדינת ישראל. משיחות שערכתי עם משפטנים שונים, עלתה אותה התגובה. ישנו חשש כי הפרשנות לחוק תפגע בכוונה הראשונית של המחוקק- הגנה על נשים מפני הטרדה. אין ספק כי מעשהו של רמון, פסול, מכל הבחינות. שר בממשלת ישראל לא צריך לנסות לדחוף את לשונו לפיה של עובדת במשרדו. אך הנה, יושבת אותה בחורה וטוענת בפריים טיים כי אם רמון היה ניגש אליה מס' דקות אחרי , מתנצל על המעשה ומסביר אותו בכך שחשב ש"יש מצב" (לדבריה..), כל העניין היה נשכח מלבה.
בן אליעזר פשוט מודאג. מתח מיני ומשיכה בין גברים ונשים תמיד יהיו קיימים, אין מה לעשות. הנקודה היא בהתנהגות והתנהגות פסולה (כמו זו של רמון) צריך להוקיע. הוא פשוט מודאג מפרשנות (אישית וחוקתית) לצורות התנהגות שונות. אני בטוח שהוא לא חושב שתקיפה מינית היא דבר לגיטימי וכמוהו גם "העם" כדבריך. הוא פשוט חושש כי היחסים העדינים יהפכו למלחמה בינינו באיצטלה של מערכת המשפט. אני אישית לא רוצה להילחם בך ואני בטוח שגם מר בן אליעזר לא.
ואפרופו פרס, לו תמיד קיים היצר לחתור תחת מישהו. לא צריך להתרגש….
פינגבאק: הבלוג של אח”י דקר » ארכיון » כמה דברים על רמון
לא, זה היה יותר בסגנון של "להימשך אליו? בלעעע, השתגעת?" (למען הדיוק – התכוונתי אך ורק לקטע של הדחייה, לא לצורה הדי פאתטית של הצגת הבחורות הישראליות כסטריאוטיפ של שרמוטה שאוהבת רק כוח שהתרחשה דקה לפני כן) (זה אגב משהו שדי מטריד אותי בזמן האחרון. אני מקווה שלנוכח מה שהעולם קורא על המתרחש בישראל בתקופה האחרונה לא יציעו לי הצעות מגונות כשאהיה בחו"ל רק בגלל שאני באה מסדום).
אז לא ראיתי את מה שאמרה אותה בחורה בראיון, אבל אני מקווה שזה דווקא לא היה משהו בסגנון של הוא לא היה צריך לבקש רשות אלא להצמיד אותה לקיר ולזיין אותה. כי האמת, הוא די הלך בכיוון הזה.
כמו תמיד- המוזה השלי.
הבאת לי רעיון לפוסט: http://effifuks.blogli.co.il/archives/97
פינגבאק: וובסטר 2 - חנן כהן » ארכיון הבלוג »