היום היה לי יום די מחורבן. יום שמש חורפי מחורבן, זה באמת דבר די נדיר לבן אדם סולרי כמוני, אבל גם זה קורה. חוסר התפקוד של הספרייה הבהיר לי ששוב אני צריכה להוציא הרבה כסף על ספרים שלא בטוח שאני צריכה. מרקורי היה בנסיגה. קופת חולים כללית משתינה עלי (לא קשור לבעיות בריאות, טפו טפו). הצבעונים נבלו והחתולים רבו. ושוב נקלעתי לדילמה המוכרת, הסכסוך הישן והטוב בין הרעב לעצלות.
אני בן אדם ריאליסטי, וזה יכול להיות מאוד מדכא. אבל בכל זאת, אני באמת מנסה בכל כוחי למצוא בכל חרא איזה שביב תקווה קטן. גם ביום שמש חורפי מחורבן, גם במדינה כל כך מייאשת, גם באינטרנט מלא בזבל ותבוסתנות. אבל לפעמים יש משהו קטן, דובדבן רקוב בקצפת החמוצה הזאת, שמגדיש את הסאה.
אם יש משהו שמייאש אותי, זה גילויים של גזענות בקרב יהודים. כן, יהודים. אלו שפעם קראו להם עכברושים שמזהמים את הדם הארי הטהור והזך. אלו שכאשר מישהו אחד מהם היה גונב חתיכת לחם, היו לוקחים עשרה מהם ויורים בהם. שם בלאגר. כי ממילא כולם עכברושים מלוכלכים, שצריך לשמור אותם במכלאות, אפילו לא לבזבז עליהם עיקור, פשוט להשמיד.
גילויים כאלו בוטים של גזענות באים מהמיץ של הזבל של האנושות. אנשים שרואים לנכון להציג את החיים שלהם מהשירותים. איך אומרים, האו אפרופרייט. חבל רק שאף אחד לא הוריד את המים.
עד כמה בן אדם יכול להיות בהמה מתועבת וחסרת רגישות, שכאשר הוא רואה ילדים קטנים מקבצים נדבות בגשם שוטף בלילה, מה שעובר לו בראש זה "ערבים הם חיות מלוכלכות, צריך לעקר את כולם ולשמור אותם במכלאות שלא יעבירו אלינו חלילה את המחלות שלהם"??
פעם, לפני נצח במונחי אינטרנט, כתבתי משהו שנקרא "עידן קלילות הדעת". זה ה"דר שטירמר" שלו.
ואת זה, את דור ההמשך הזה של המדינה, אני צריכה לראות און טופ אוף גל של תקיפות אכזריות של קשישים – ניצולי שואה ביניהם, אלו שלא מתפגרים מרעב, מחסור בתרופות או קור, כמובן – בשביל שניים וחצי שקלים, פשע מאורגן ברשות המסים ובכל מקום, שר משפטים שדעותיו על עונש מוות הן מהדברים המזעזעים ביותר ששמעתי מאז שנות השלושים, ממשלת ישראל וכנסת ישראל ונשיא ישראל – סיי נו מור – בהמיות, עושק, זלזול בכל דבר ובכל אדם וכמובן שבכל חיה – מה אני אגיד לכם, המדינה הזאת, סדום יותר טובה ממנה.
אולי באמת צריך שהכל יחרב כדי שיהיה יותר טוב.
למי שלא יודע במה מדובר כאן, עדיף שלא תדעו. יש זוהמה שאם לא חייבים, אז לא כדאי להכניס למוח, שכמו שאמר לי פעם מישהו, אינו פח זבל, או לפחות לא כדאי שיהיה – אין נכס יקר מזה ליהודי הנודד.
פינגבאק: » מה בין בר רפאלי לזרובבלה?| הבלוג של יהונתן קלינגר |
נכון, כיף גדול לקשר לשואה.
הייתי מציעה לקרוא את ההמשכים לפני שמתפרצים כמו פיל בחנות חרסינה. מצד שני, למה. אכן, תחי הרזיסטנס.
ואין כמו לקשר את זה לשואה נכון?
כי הלא מן הידועות שזרובבלה היא פעילת סתר של אגף התעמולה הממשלתי המכין את הקרקע להשמדת המיעוט הערבי התמים.
יחי הרזיסטנס….
פינגבאק: תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » אשליות הבלוגוספירה 1 - ההומוגניות ה
פינגבאק: הגיגית
את זה שיש גזענים אנחנו יודעים. השאלה היא מה אנחנו עושים בקשר לזה.
גם אני לא קראתי את הבלוג שלה מעולם, ואני חייב להודות, שמה שכתבו עליה, בניסוי להסביר את דעותיה הנלוזות, הוא גם גזעני… מה הקשר בין היותה בת-מהגרים לגזענות?
אין מחילה ואין תירוצים לדעות כאלה, אני אישית חושב שזה המקום להיות שיפוטי ולתרגל הורות-סביבתית.
התעלמות מכל בן אדם בר דעת זה המינימום, מתן במה לדעות כאלה נותן כוח מיותר בידי דמגוגית זולה.
מי באמת הם קהל קוראיה של הכותבת? ישראלבלוג, כמו הרבה בדברים בישראל (ביניהם המשטרה, השב"כ, צה"ל, הכנסת והתקשורת) מהווים מראה של העם. זה העם בישראל, כך הוא נראה.
יש גזענים.
אמרתי כבר שלא קראתי את הבלוג שלה מעולם, וגם את הפוסט הזה בקושי הצלחתי לעכל. שילוב של גזענות, טפשות וכתיבה מחורבנת – היה ממש קשה. היא לא מעניינת אותי, הבלוג שלה לא מעניין אותי, שום דבר שקשור לחייה המסכנים לא מעניין אותי. גזענות והמלחמה בה מעניינות אותי. בסופו של דבר, אם אתה מוריד בפניה את הכובע, אתה גם צריך להוריד את הכובע בפני אנשים כמו אירווינג.
אני חייב להגיד, שאתם כנראה לא קראתם את הבלוג שלה מעולם. כי ממש ברור שכל המטרה של הפוסט שלה היה משיכת תשומת לב. היא עושה את זה כל הזמן. היא גם מודה בכך בפה מלא. אני לא מאמין לרגע שאלו הדעות שלה על ערבים, אלא שהיא מצאה דרך ממש מחוכמת לגרום לכך שידברו עליה. ואני מוריד בפניה את הכובע על שהיא העריכה נכון שלא יתעלמו מהפוסט, אלא שפתאום המון אנשים רציניים יתייחסו אליו ברצינות. אני לא הייתי מאמין לזה.
טוב, לא הייתי מודע לפופלריות העצומה של הבלוגרית הנ"ל (את זה רואים לפי דף הבית של ישראבלוג), ולמידת ההשפעה שלה בישראבלוג.
יש גם כותבים איכותיים / פחות ניתנים להשפעה בישראבלוג. לא הייתי מכליל.
אם היא כזאת מסוכנת, בהחלט יש להוקיע אותה ולהשיב מלחמה, כדי לאזן את השפעתה השלילית.
זה לא גילוי הגזענות הראשון ולא האחרון ברשת הישראלית. חיפוש זריז בגוגל העלה המון ביטויי גזענות קשה.
אז אולי במקרה של בלוגרית העל הנ"ל כדאי להשיב מלחמה (על דעת הקהל). בכל כך הרבה מקרים אחרים של גזענות בוטה שלא זוכים לקהל רב ולהשפעה רבה, עדיף לדעתי להתעלם. התייחסות עלולה, כפי שכתבתי קודם, רק להגדיל את הקהל ואת ההשפעה.
יוחאי, מספיק להסתכל בדף הראשי של ישראבלוג כדי להבין כמה הבלוג שלה פופולרי (יש שם רשימה של בלוגים פופולרים – היא נמצאת במקום השני).
הבעיה הגדולה יותר היא הקוראים של ישראבלוג. אם אותה בלוגרית היתה כותבת את אותה רשומה ב"רשימות", ב"דה-מרקר" (שם יש לה בלוג נוסף) או בכל מערכת בלוגים אחרת, כנראה שמראש היה ברור לקוראים שמדובר פה במישהי שאין טעם להתייחס למה שהיא כותבת.
הקוראים של ישראבלוג הם קוראים שניתן להשפיע על דעתם ביתר קלות מאשר קוראים של מערכות אחרות (ובכוונה לא הזכרתי את בלוגלי. הקהל של בלוגלי הוא משולב וכולל בתוכו גם בלוגרים שעברו אליו מישראבלוג).
לגבי אם להזכיר את זה או לא, אם לתת לזה במה או לא – יש כאן בעיה רצינית ובעיות לא צריך להסתיר. ישראבלוג (או כל אתר אחר) צריך לתת במה גם לבלוגרים כמוה, ומי שחושב שהדיעות שלה שגויות צריך להראות שיש בעיה כזו. יונית לא נתנה קישור ולא הזכירה מי הבלוגרית ומה הבלוג, אבל גם אם היא כן היתה עושה את זה, זה נראה לי לגיטימי. אם הבלוגרית הזו היתה כותבת את מה שכתבה ולא היו תגובות, אז גם היתה לדעתי בעיה גדולה יותר. טוב שיש שם הרבה תגובות ולצערי התגובות מציגות מצב שהוא כנראה מייצג את האמת. כנראה שהבעיה הרבה יותר גדולה מסתם בלוגרית אחת שכותבת רשומה מפגרת.
ואגב, אני לא שמה קישור מסיבה פשוטה שאני לא נוהגת להפיץ זבל, לא באימייל, ולא כאן.
ולגלעד – יש מעטים מדי, וקולם לא נשמע. אני ממש על סף אובדן התקווה.
אני בדרך כלל בדעה שצריך להתעלם משטויות שוליות שכותבים אנשים שוליים. לא במקרה של גזענות – זה גבול ההתעלמות. יותר מדי אנשים שוליים הגיעו למקומות יותר מדי מסוכנים באמצעות רכיבה על סנטימנטים גזעניים. ובגזענות, אגב, צריך לעסוק, ולו רק כדי לגרום לה להרים את ראשה המכוער מביצת ה"מודרן רייסיזם" הנפוצה והגדולה והטובענית כל כך. יותר קל להילחם כשהאויב גלוי.
פינגבאק: קודח » ארכיון הבלוג » פורנו לילדים. (או: ניתוח פסיכולוגי בגרוש לי
אני מסכים עם יוחאי. להתעלם.
לכתוב על משהו בלי לשים קישור רק מתגבר את יצר הסקרנות.
ובכלל, כמות העיסוק בילדה המתבגרת הזאת הוא חסר פרופורציה בעיני.
שרון, זאת הפעם הראשונה שאני שומע על הכותבת הנ"ל. היא פופלרית?
בלי הכוסית לא הייתי שומע עליה, ובלי התייחסויות מעוד לפחות ארבעה בלוגים, רבים לא רואים את ההסתה הקשה שכתובה שם. (בזכותך / בגללך קראתי את כל הפוסט).
בממשלת ישראל יושבת מפלגה שדוגלת (במצע המוגש לועדת הבחירות) בשלילת זכויות לאזרחיה על בסיס לאום. אז ילדה בת 20 שכותבת בצורה מטופשת (בנוסף על הגזענות המגעילה) לא ראויה להתייחסות. לפחות הכוסית לא סיפקה קישור.
יוחאי, אתה באמת חושב שיש מקום להתעלם מגזענות ולא להוקיע אותה בצורה הכי נחרצת שרק אפשר?
(המלצה: גש לפוסט המקורי, שים לב לכמה תגובות חיוביות זכו דברי הבלע שלה ותחשוב אם אתה באמת מסוגל או רוצה להתעלם ממגיפת הטמטום הגזענית הזו…)
ממש גועל נפש.
עקבתי אחרי כמה קישורים וראיתי הרבה התייחסויות בבלוגוספרה.
כיוון שהפרסום נעשה בבלוגוספרה ולא בערוץ 2, לא עדיף אולי להתעלם? ככה מרחיבים את הבמה שלה.
פינגבאק: מסעותיו של מרק בשבילי החיים » ארכיון » להשוות את אליזרין לדר שטרי
גרמת לי להגיב בפעם הראשונה כאן.
חוץ מתחושת הזדהות עמוקה עם הכתוב (אני מבין בדיוק על מה מדובר) רציתי להוסיף שגם בגולה יש יהודים גזענים – לעיתים אני נבהל ומתבייש, מכונת הזמן עובדת וחולפות לי מחשבות על אבותיהם ואבות אבותיהם של היהודים האלו, שבדיוק כמו אבותיי היו בצד השני רק לפני חצי מאה.
כך שלא רק בישראל המצב הוא כזה, אבל אני מסכים שבישראל הצטברות הנסיבות יכולות לייאש . קיבלתי תזכורות כואבות לכך בביקור האחרון לפני חודש. יש גם ישראלים כמוך וכמוני, אל תשכחי את זה בימים המדכאים והאפרוריים.
טוב, לא בדיוק ריסט. לחומרים האלו יש half life די ממושך.
לגבי הגזענות היהודית, זה יותר בעיני מסתם "הבית שלי". כי אם היהודים לא מסוגלים ללמוד מהיסטוריה ממושכת של להיות קורבן של גזענות, ועוד מסוגלים להשתמש בה כדי להצדיק גזענות, אז איזו עוד תקווה אפשר למצוא למקום הארור הזה?
אם הייתה לו באמת כוונה לבנות פצצה, אז אולי זה היה עושה פה RESET לכל הברדק שאת מדברת עליו.
אגב, לעיניין הגזענות היהודית, כלפי הרבדים בתוכה וכלפי מיעוטים מחוץ לה- זה מבחיל, וזה מתסכל במיוחד כשזה בא מהבית שלך.