אמנם זמני קצר משהו בתקופה האחרונה, אבל היום הוא יום זכויות הצרכן הבינלאומי, ואת היום הזה חשוב לציין. אני מציינת אותו בלינק לאחת מהיצירות שאני הכי גאה בהן, מניפסט צרכני שחיברתי בשנת 2005 תחת הכותרת:
הכוח לעם – על חרם צרכנים ככלי דמוקרטי
תקראו ותהנו, או תקראו ותבכו, איך שבא לכם.
תודה.
שני גרוש לא רעים…
מה שמשגע אותי הוא שהיום באמת יותר קל מתמיד להתארגן ולפעול בתחום הזה, ועדיין לא נראה שיש במדינה הזאת קו אדום. בעיקר לנוכח העובדה שאני נחשפת כל הזמן לעמים אחרים שיוצאים לרחוב ומשתוללים על דברים הרבה פחות גרועים ממה שאנחנו עוברים כאן, ולא רק בארה"ב או אירופה, שיש להם תרבות של התקוממות צרכנים ופעילות אזרחית, אלא גם במקומות לכאורה פחות "מפותחים" מכאן.
אכן – המניספט נהדר
הנה השני גרוש שלי בעניין
http://www.notes.co.il/dror/30415.asp
פינגבאק: ¡מה נעשה - _____ ו_____! » 有志者，事竟成
אופס, לא שמתי לב. כעקרון, אני מתמידה בעיקר בכל מה שנוגע לסווט שופס (מחרימה נייק, דיסני, גאפ, מקדונלדס' וכו'), ואת המידע אני מקבלת מאמנסטי, אבל האתר מסייע בדרכים רבות ובעיקר בהסברה..
תודה שוב 🙂
בוודאי. ציינתי אותם בכתבה שאליה לינקקתי כאן (בבוקסה על צרכנות נבונה בישראל), ואפילו לקחתי מהם מדריך לביצוע של חרם צרכנים.
תודה.. מאד מסכימה עם דברייך. האם את מכירה את אתר "הצרכן האחראי"?
אם לא, אז –
http://www.coopamerica.org/programs/rs/
אני לא כל כך הכתובת הנכונה לעניין הזה. קודם כל, הגישה שלי לענייני פרסומות היא צינית מכדי לנקוט בפעולות צרכניות נגד פרסומת. ממש לא מעניין אותי מה הם עושים בפרסומות שלהם. מעניין אותי אם הם עושים ניסויים על בעלי חיים שלא לצורך, מעניין אותי אם הם מוכרים פרוות, מעניין אותי אם הם מוכרים מוצרים שנוצרו בגולאגים או ב-sweatshops או מנצלים עובדים באופן כללי. מעניין אותי גם דברים כמו חברות מזהמות וכדומה, ומעניין אותי גם דברים כמו לוביזם פוליטי או תרומות באופן כללי או ניצול מעמד תאגידי לצורך השפעה פוליטית לכיוונים שאני מתנגדת להם. וחוץ מזה, אין לי שום דבר נגד תמונות שואה, ולמעשה, דן קסידי יותר ישרים כאן מאשר מדינת ישראל. הם משתמשים בשואה בגלוי כדי למכור. מדינת ישראל עושה את זה באופן צדקני ומתחסד מאז שהסתיימה השואה ועד היום, הכי נו ביזנס לייק שיכול להיות, ותוך כדי כך גם ממררת את חייהם של ניצולי השואה שחיים בה. אז שיהיה לדן קסידי לבריאות. הסיבה היחידה שלא אקנה אצלם היא שהבגדים שלהם מחרידים בעיני.
הייתי רוצה למרוד נגד דן קסידי על הקמפיין הדבילי, חסר הטאקט והלא מגניב בכלל החדש שלהם – קבר אחים, שואה.
נשבר לי מהשימוש בפרובוקציה על מנת לקדם הכרה ומכירות. אבל יש פרובוקציה שעומד מאחוריה רעיון, ויש פרובוקציה סתם לשם הפרובוקציה והזיקפה של הקופירייטר ההוגה שלה.
הבעיה היא שמעולם לא קניתי שום פריט של הסו קולד מותג הזה. אז מה עושים?
טוב, אני אהבל. יש פה את הכתובת שלך 🙂 סליחה.
היי,
לא מצאתי בשום מקום את כתובת הדואר האלקטרוני שלך לכן אשמח אם תשלחי לי מייל.
יובל.