עוד אחד, קצר יותר, על אגמבן: בחלק מהספר, כמו כל פילוסוף טוב, הוא דן באטימולוגיה של המילים המשמשות אותנו להתייחסות לאירועי השואה.
העיסוק במילים הוא מטריד בעיני ממש כמו העיסוק במספרים, אם לא יותר, ותמיד מרגיש קצת ציני, קצת עקר. כשאני נוכחת בשיחה שעוסקת במילה הטובה ביותר, או בכזו שבה מישהו נתפס למילה על חשבון הרעיון (רק כשזה נעשה בשם הפוליטיקל קורקטנס, כמובן), בא לי לבעוט במישהו. אבל העיסוק הפילוסופי במילים, או האטימולוגי, למען הדיוק, הוא מדהים. ואינפורמטיבי מאוד, בעיקר לגבי ההנחות הסמויות שהנחו את מי שטבע את המילה.
אגמבן דן במילה "Holocaust", למשל, ואומר כי המונח נטבע על ידי אלי ויזל, שהתחרט מיד לאחר מכן על דבריו. הפירוש היווני של המילה הוא "שרוף לגמרי". הבעיה נמצאת בפירוש הלטיני, שמשמעותו קורבן במסגרת של פולחן דתי, או בעברית – "עולה". לדבריו, המונח שימש בעבר את ראשי הכנסיה הנוצרית כגינוי נגד מנהגי הקורבן של היהודים, ונמצא גם בטקסטים אנטישמיים בוטים. אגמבן אומר, ואני נוטה להסכים איתו, שלא רק שהמונח הזה רומז להשוואה שאינה מתקבלת על הדעת בין הקרמטוריום לבין המזבח בבית המקדש, הוא גם מכיל כפירה סמנטית, מכיוון שהשימוש שנעשה בו במשך הזמן היה אנטישמי במהותו.
המונח העברי "שואה" לא יוצא הרבה יותר טוב. לדברי אגמבן, משמעות המונח בתנ"ך קשורה לרעיון של עונש אלוהי (והוא מצטט פסוק מישעיהו שבו מופיעה המילה). האם השואה היתה עונש אלוהי על חטאי היהודים? חטאי מיליון וחצי תינוקות וילדים, למשל? אני ממש לא מסוגלת להתייחס לשאלה הזאת ברצינות. אם כן, אז מבחינתי האלוהים הזה לא ראוי שיעבדו אותו. אם לא, אז הוא לא רלוונטי לשום דבר, ולא מעניין אותי כקליפת השום (ובכך פתרתי באופן אישי את הדיון התיאולוגי בנושא השואה).
[אגב, בהקשר אטימולוגי זה מעניין לדעת שהמילה "מוזלמן" היא בעצם "מוסלמי", מונח שנטבע באושוויץ, אך עבר משם גם למחנות אחרים. ולמה מוסלמים? הסיבה הראשונה שמזכיר אגמבן היא שהם נראו, בשל השינויים הפיזיים שחלו בהם כתוצאה ממצב תת התזונה המתמשך, כפופים כמו מוסלמים בתפילה. סיבה נוספת הוא מוצא במשמעות המילה מוסלמי – פטליזם בלתי מותנה, כניעה ללא תנאי לגורל ולרצון האל, שקשורה למצב הנפשי אליו הגיעו המוזלמנים, של אדישות תהומית לעולם החיצון, מתים חיים, קליפות ריקות, שממשיכות לזוז רק מכוח האנרציה הפיזיקלי. הוא מצטט את הערך "מוזלמן" באנציקלופדיה יודאיקה: "היה בשימוש בעיקר באושוויץ, המונח נגזר, ככל הנראה, מגישתם הטיפוסית של חלק מהמגורשים, ששכבו כשהם כורעים על הרצפה, רגליהם מקופלות באורח מזרחי, פניהם קפואות כמסיכות"].
מרתק.
קראתי את הפוסט האחרון ברפרוף, והסתכלתי על פוסטים נוספים
מאיפה נובעת האובססיה הזאת?
את לא היית מעדיפה לנסות להשתחרר ממנה?