למרות שאני עוסקת בעיקר במילים, אני מאוד מחבבת מספרים. אז בואו נעסוק קצת במספרים.
בישראל חיים 7,124,600 נפש. בשנה שעברה נרשמו 274 תקריות גזעניות כלפי ערבים.
בצרפת חיים 62,752,136 נפש. בשנה שעברה נרשמו 213 תקריות גזעניות כלפי יהודים.
ברוסיה חיים 142,893,540 נפש. בשנה שעברה נרשמו 520 תקריות גזעניות (הם קצת יותר מגוונים בקורבנות. להלן הפירוט: סטודנטים מאסיה ואפריקה שלומדים באוניברסיטאות ברוסיה, אזרחים רוסיים תושבי הרפובליקות האסייתיות והקווקז, מיעוטים, יהודים והומוסקסואלים).
אני רוצה לחזור ולצטט כאן דברים שאמרה ציפי ליבני, שרת החוץ של מדינת ישראל, בכנס למלחמה באנטישמיות שנערך בירושלים בפברואר השנה: "60 שנה בלבד לאחר סיום השואה, אנחנו ממשיכים להיות עדים לתופעות גזעניות ואנטישמיות בעולם, המאיימות על מדינת ישראל. משהו חייב להיעשות מיד".
ליבני, wannabe ראש ממשלה יקרה שלי, את שומעת את עצמך? משהו חייב להיעשות מיד.
איך אומרים, כן , כן, בטח.
***
לסקר המזעזע הזה אין שום תירוץ. לא מלחמה, ולא "הם התחילו" ולא שום דבר. לא 62 שנה אחרי השואה. ורק אל תגידו לי "מה מפתיע" או "אין חדש". כן, אין חדש. האנטישמיות היהודית אין בה שום חדש, והיא בהחלט תהליך שרק הולך ותופס תאוצה בימי וימאר שלנו. זה לא משנה שום דבר מתחושת הבחילה לנוכח נתונים כל כך מחרידים. זה לא משנה שום דבר מתחושת הייאוש. וזה לא משנה שום דבר מתחושת החורבן.
הפנאטים בחומש רוקדים סביב עגל הזהב שלהם וקוראים לו "הלכה", הירשזון מנסה לעורר רחמים, עמיר פרץ חושב שכמו שביצע את הקריסה הכי מהירה בתולדות ישראל יבצע את הקאמבק המהיר ביותר (אם ברק וביבי יכולים אחרי כמה שנים, למה לא לנסות עוד לפני), אולמרט עוד מראה את הפרצוף שלו בציבור, ואנחנו קוראים לקצה הקרחון הזה גשם. בלעעע.
תפיסת עדיפות/עליונות על לאומים אחרים – זו ההגדרה של לאומנות. הפלסטינים, אגב, נמצאים תחת כיבוש באופן פורמלי – זה לא קשור לגזענות או לאומנות, וציינתי את הדברים האלו כדי להבהיר מדוע אני מתייחסת רק ליהודים כלפי ערבים. אני חושבת שזה קצת מגוחך לדבר כאן על "כורח הנסיבות". זו המציאות בפועל, כן. אין בה שום דבר הכרחי.
כמובן שאין בהיתקלות בין לאומים, מלחמה ו/או כיבוש דבר שמחייב גזענות, כמו שאין בהם שום דבר שמצדיק עקרונית גזענות. מההיסטוריה אנחנו למדים שדברים כאלו ודומים להם מעוררים ומטפחים גזענות, כמו מה שקורה בישראל היום, ואני מקווה שאתה לא מנסה לומר לי כאן שהתופעה לא קיימת, מושרשת ממסדית ונפוצה. לנוכח ההיסטוריה, הייתי מצפה שנלמד להימנע מזה.
זהו, שאני למשל לא חושב שהלאום שלי עדיף על אחרים, אבל מוכן לקבל את זה שבמאבק על חלקת האדמה הזו הוא מוצא עצמו נתקל בלאומים אחרים. זו לא בהכרח שאלה של גזענות, סתם עניין של המאבק. הערבים הם מיעוט, וזו לא שאלה של גזענות. אנו במאבק איתם לא בגלל שהם ערבים והם נחותים מאיתנו, אלא כי יש כאן משהו שהוא קצת יותר מורכב ואנושי מזה. הפלסטינים נמאים תחת כיבוש לא מתוך תפיסה שהיא בהכרח גזענית פשוטה שחור-לבן ותו לא, אלא כי נו, כורח הנסיבות והמציאות. נדמה כי רוב העם אימץ את הרעיון של הפרדה, שתי מדינות לשני עמים וגו' (ובכך אין שום דבר גזעני, אני מקווה שאנו מסכימים על זה), רק שהפרטים ומה ואיך ואם יש פרטנר וכל העסק הזה שנקרא מציאות ונסיבות מעכב זאת. אנחנו לא מחזיקים בשטחים אלו כי הערבים נחותים מאיתנו ולכן שייכים לנו, אלא כי אולי זו הדרך, גם אם שגוייה, שמצאנו לנכון על מנת לשמור על בטחונינו.
מאיפה לי? נו ביזנס לייק שואה ביזנס. כל תקרית אנטישמית ולו הקטנה ביותר בצרפת זו סיבה לחגיגה. צר לי על הציניות, אבל זו המציאות.
בישראל אין הבדל בין תקרית שמוגדרת גזענית של יהודים כלפי ערבים לתקרית על רקע לאומני, מאחר והערבים הישראלים הם מיעוט, הפלסטינים נמצאים תחת כיבוש ישראלי, לאומנות אינה "סתם" עניין של לאומיות, והלאומנות בישראל מבוססת על אבחנה גזענית, כפי שהיטיב לנסח הח"כ בוים ברגע של כנות. גם אין דבר כזה, "לאומנית מכורח הנסיבות". לאומנות היא לאומיות קיצונית, שמתאפיינת בשוביניזם, ואני לא רואה נסיבות שבהן יש כורח לחשוב שהלאום שלך עליון על לאומים אחרים, על כל מה שכרוך בכך מבחינה מעשית, כלפי פנים וכלפי חוץ.
לגבי ההבדלים בין מדינה שהיא "סתם" לאומנית לבין מנגנון ההשמדה הנאצי, את זה אפשר לראות במידה לא מעטה כתוצר של נסיבות. הגרעין של מנגנון ההשמדה הנאצי נמצא בתפיסות לאומניות וגזעניות, ולא היה יכול להתרחש בלעדיהן. ואני מאמינה שתמיד עדיף לנסות ולמנוע לפני שזה מגיע עד לשם או למקומות מכוערים דומים, במקום לומר "הכל בסדר" ולתת לנסיבות להתגלגל, שיגיעו לאן שיגיעו.
ובצרפת, מאיפה לך שבצרפת חלק גדול מהתקריות הגזעניות מדווח? זו הבעיה עם התקריות שאינן מדווחות, קשה לדעת מה מספרן האמיתי, במיוחד למי שאינו חלק מקהילת יהודי צרפת ו/או ערביי צרפת. אולי אינן קיימות ואולי כן, אך אם כן – כמה כן?
וההגדרה "תקרית גזענית" היא לוא דווקא משהו טריוויאלי. כלומר, צרפתי שמרביץ ליהודי בעודו קורא לו "יהודון מלוכלך" היא כנראה תקרית גזענית, אך לא בהכרח. כלומר נוסף שיבהיר את כוונתי: עימות בין דתיים לערבים בחברון – יודעת מה? לא בחברון, בחיפה – יכול להירשם כ"תקרית גזענית" ויכול גם להיקרא "תקרית על רקע לאומני". מה ההבדל בין לאומנות (ואולי זה "סתם" עניין של לאומיות) לגזענות? גם הוא לא תמיד ברור (ואם לך הוא ברור – ועד כמה שהספקתי להבין מהקריאה פה את בטח תטעני שהוא ברור לך – אשמח לשמוע היכן עובר הגבול אצלך. בלי ציניות), אך נדמה לי שהוא קיים. וזה אולי ההבדל העיקרי בין מדינה שהיא סתם לאומנית, מכורח הנסיבות, למנגנון ההשמדה הנאצית. גזענות קיימת, רק שלפעמים מדובר בסתם ריפלקס, די לגיטימי, למצב המדיני / פוליטי המחורבן שבו המדינה הזו נמצאת.
השאלה לגבי גרמניה הנאצית היא לא רלוונטית. בגרמניה הנאצית הגזענות היתה ממוסדת במסגרת של מדינה טוטליטרית. המדינות שבהן מדובר כאן הן לפחות בתיאוריה מדינות דמוקרטיות מתקדמות שלמדו ממה שקרה בגרמניה הנאצית. הגדרה של "תקרית גזענית" נראית לי די טריוויאלית, ובישראל חלק קטן מהתקריות הגזעניות מדווחות, אז כן, הרף הוא הרבה יותר גבוה מאשר בצרפת. אם כבר יש דמגוגיה, אז היא נמצאת בהצגת הנתונים מצרפת ובתגובות עליהם מצד ישראל. ואני לא רואה בדיוק איך הדרישה מהגברת שרת החוץ, שקופצת כמוצאת שלל רב על הנתונים האמורים מכל העולם, להתייחס לנתונים דומים בישראל כמשהו שדורש פעולה מיידית היא דמגוגיה.
השאלה היא, כמובן, מהי תקרית גזענית וכיצד היא נמדדת. באופן כללי, לא הייתי סומך יותר מדי על הממצאים האלו. כלומר, יכול להיות שה"אמת" היא יותר לטובתנו ויכול להיות שהיא יותר לרעתנו. יכול להיות שהרף להכרה בתקרית כגזענית בישראל היא הרבה יותר חמורה, אוטומטית, מאשר תיוגה ככזו בצרפת. מה גם שאולי לא כל התקריות מדווחות, עניין שאולי יכול להעיד על פתיחות ומודעות לנושא בישראל. כלומר, מסופקני אם בגרמניה הנאצית נרשם מספר גבוה במיוחד של "תקריות גזעניות". וגם, האם זהו המדד היחיד, העיקרי, לגזענות של חברה או שיש דווקא לבדוק את הגזענות הממסדית והמוסדית, המוסווית בה? בקיצור, פוסט יפה, ואולי נכון, ואני אפילו די מסכים עם רובו, רק הדמגוגיה הזו ברמת ההסקה קצת צרמה לי.
אתה צודק, אבל נדמה לי שגזענות זה בכל זאת עניין קצת יותר רגיש ומשמעותי במדינה שהשואה משחקת בה תפקיד כל כך חשוב ומשמעותי, ולו רק למטרות של צביעות וגיוס כספים, עד לעצם היום הזה. ראה למשל דבריה של ליבני למעלה. וחוץ מזה, נראה לי די מובן מאליו שגזענות הולכת יד ביד באופן הכרחי עם כל שאר חוסר הפתיחות, המודרניות, הליברליות והסובלנות, וזו די צביעות לטעון אחרת. כל הדברים האלו באים מאותו המקום בדיוק, והשאלה היא רק איפה אתה שם את הדגש ברגע נתון. אני מוטרדת באופן מיוחד מהיחס לערבים, שנוכח כאן לא מאתמול ולא מ-67, מאחר והוא מייצג בעיני כשל מאוד עמוק ומאוד משמעותי בהפקת לקחים מההיסטוריה שלנו עצמנו, וסוג של ריקבון בסיסי ויסודי. כמובן שהיעדר מוחלט של כל תרבות דיבייט וכשלים משמעותיים בחינוך תורמים לחיזוק והרחבת התופעה. ובכל זאת, דיבורים, תפיסות ומודרן רייסיזם זה דבר אחד, ותקיפות זה דבר אחר, ויש לזה משמעות בעיני.
לגבי האלימות והקרנתה, לא יודעת, לי זה דווקא נשמע מאוד הגיוני שיש קשרים הדוקים בין אלימות לאלימות, בין אלימות שסופגים לאלימות שמוציאים, בין חוץ לפנים. כמובן שאני לא מדברת על קליר קאט סיבתיות פשוטה, אבל לא הייתי ממהרת לפסול טענות בעניין כ"מיתולוגיה ומדע בדיוני".
השיח בארץ אלים וקיצוני, ולאו דווקא כנגד ערבים. אני בשום פנים ואופן לא אומר את זה על מנת להצדיק גזענות נגד ערבים, אבל אני חושב שראוי לעשות הבחנה כאן: החברה הישראלית איננה חברה מערבית, מודרנית, ליבראלית, פתוחה וסובלנית לכולם פרט לערבים. נכון יותר לומר שהחברה הישראלית מאופיינת באלימות וכוחנות מילוליים, העדר תרבות דיבור והקשבה, העדר תרבות דמוקרטית אמיתית, העדר תרבות המקדשת את חופש הדיבור — ושכל אלו מופנים לכולם — ליהודים, לערבים, למוסלמים, לנוצרים, לדתיים, לחילוניים, לנשים, לפועלים זרים ולפלסטינים. זה גם לא ממש קשור לסכסוך הישראלי-ערבי. כל הדיבורים על כך שאלימות כלפי חוץ "מקרינה" לבסוף כלפי פנים הם מיתולוגיה ומדע בדיוני — הם לא מסבירים שום תהליך, לא מסבירים שום קשר סיבתי, וסתם מתארים קשרים כאילו-סיבתיים במקום להראות את קיומם באופן משכנע.
באשר למספר המקרים של תקיפות נגד ערבים — זה לא אומר הרבה עד שלא ישוו את המספר הזה למספר מספר התקיפות כנגד נשים, מספר התקיפות כנגד חרדים, מספר התקיפות כנגד יהודים, מספר התקיפות כנגד עולים חדשים, וכו'. אני חושב שכשנסתכל על כלל הממצאים נזדעדע הרבה יותר: אנחנו חברה אלימה. נקודה. לא כלפי ערבים דווקא, אלא כלפי כולם.
הייתי ממליצה לך ללמוד קצת סטטיסטיקה, ולהבין מה זה "מדגם מייצג". זה ממש לא קשור לאמונה.
ממתי 500 איש מייצגים 7 מיליון בכלל? אני מסרב להאמין לתוצאות של הסקר הזה. נראה כמו משהו שידיעות עשו בשביל לשים כותרת צעקנית.
אני מסכים. זה מעבר לתקריות אנטישימיות. זה לדיבור על ערבים, אפילו בקרב אנשי מרכז ושמאל מתון. בתור מי שבילה באירופה, אני בטוח שלא מדברים ככה על יהודים בשום מקום בעולם כמו שפה מדברים על ערבים, על ריחות ונקיון וכו'. ישראל היא מדינה אנטישמית וגזענית יותר מכל מדינה אחרת בעולם המערבי. אבל ליהודים היה את אמיל זולה, כן אתה שומע דברים נוראים ושותק.
צודק. תוקן.
הכל נכון. כמעט. רק הערה קטנונית אחת:
"בישראל חיים 7,124,600 מיליון נפש" – לפי כל חוקי המתמטיקה והלשון, 7,124,600 מיליון הם 7,124,600,000,000. נדמה לי שלא למספר הזה התכוונת.
אני לא חולקת על זה, אבל גם הנישואין בין הלאומיות לדת לא הניבו פירות ריחניים במיוחד.
איך אפשר לצפות מהממסד לפעול כנגד גילויי גזענות, כשהממסד עצמו הוא גזעני? יותר מאשר גילויי גזענות של יחידים, מרתיחה אותי הגזענות המובנית במערכת: החוקים והתקנות שמטרתם למנוע מערבים לרכוש אדמה או לבנות בית, ההקצבות שמיועדות רק ל"יוצאי צבא", הבדיקות המשפילות והחרמת המחשבים בשדה התעופה ויש עוד דוגמאות רבות. כשאוניברסיטת ת"א מעלה את גיל הכניסה ללימודי רפואה כדי לצמצם את מספר הסטודנטים הערבים, זה ביטוי חמור הרבה יותר של גזענות, מאשר כשיחיד זה או אחר מביע את דעתו המכוערת. בכל המקרים שמניתי, אגב, אי אפשר להאשים את השפעת ההלכה היהודית; המקור לגזענות הממלכתית הוא חילוני לחלוטין: הציונות.
מדינת ישראל שותקת? איזה שותקת? יש פליטים מסודאן בארץ, שברחו לכאן כי חשבו שעם שעבר רצח עם יהיה אמפתי למצבם. ומה אנחנו עושים? מכניסים אותם למעשיהו ללא הגבלת זמן. ואת סחר הנשק הפורח עם טורקיה צריך להזכיר? ואולי נדבר קצת על מסחרת השואה המאוד קולנית שמתבצעת כאן בערך מיום סיומה ועד היום, ורק הולכת והופכת ליותר ויותר חסרת בושה ככל שהזמן עובר? הלוואי שהיינו שותקים. ו"מצעד החיים" – זה שיא שקשה לי להירגע ממנו.
אבינועם – השטחים לא מעניינים אותי במקרה הספציפי הזה. מעניין אותי איך פתאום הפכה כל ההלכה היהודית לחירוף נפש למען שלושה רגבי אדמה שאיזה קדוש השתין עליהם לפני כמה אלפי שנים ולדקירת הומוסקסואלים במצעדי גאווה. נשמע נוצרי באופן חשוד, וכזכור, הנוצרים נחשבים בעיני היהדות לעובדי עבודה זרה.
צחי – אל תשכח, the house always wins.
זה מזכיר קצת איך ביום השואה, כל טקס שמכבד את עצמו מדבר על "לא נשכח" ו"לעולם לא עוד", בעוד שמדינת ישראל ממשיכה לתמוך בהכחשת שואה (ארמנית), ושותקת, כמו העולם ששתק, מול ג'נוסיידים בדארפור, ביאפרה, רואנדה ומדינות אחרות עם כושים ולא יהודים.
פינגבאק: The Missing Link » ארכיון » 74% לא יאכלו חמץ בפסח?
למרות שזה הגיבוב השמאלני הרגיל אני די מסכים איתך. קשה להסביר את הקיבעון הזה של ישראל עם השטחים. זה כמו גוש קקי שאנחנו מחזיקים ביד כבר 40 שנה. למרות הריח הנורא כנראה הגוש הזה הוא רך חם ונעים ועושה להרבה אנשים טוב על הנשמה.
טוב, לא הכל שחור. הנה, הבורסה עולה!