החלטת בית המשפט היום בעניין חיים רמון היא החלטה שיש עימה קלון. קלון הוא גם מונח משפטי בהקשר הזה, אבל הוא גם מילה בשפה העברית. מילה שמשמעותה בושה, אובדן כבוד. ההחלטה הזאת היא בושה ובכייה לדורות. שלא לומר, סתירה עצמית שפוגעת פגיעה קשה בבית המשפט עצמו, ובעיקר במאבקן של הנשים על הזכות הטריוויאלית של לא לסבול מהטרדות, ובכל סיכוי שהיה שהמשפט הזה יסייע בשינוי הנורמות העמוקות והמושרשות הטבועות כאן בתחום זה.
לנוכח ההחלטה אני חייבת לומר שהיה עדיף שהמשפט הזה לא יתקיים, ושהכרעת הדין לא תפורסם בציבור. השופטים במקרה הזה, ותסלחו לי מראש על המילים החלשות מדי, הם עלובי נפש ופחדנים. אילו היו מבטלים את ההרשעה, מילא. אבל מאחר ולא ביטלו אותה, הם מעוררים בי בחילה.
אני רוצה להדגיש כאן שאני מדברת על העניין בכללותו. יתכן באמת שהעניין עצמו הוא טריוויאלי, ושהגעתו לבית המשפט היתה מיותרת. אך מרגע שהגיע לבית המשפט, מרגע שזכה לחגיגה התקשורתית שלה זכה, מרגע שמני מזוז הפך אותו לחוד החנית של המאבק בהטרדות המיניות, ומרגע שניתנה הכרעת הדין כפי שניתנה ואמרה את מה שאמרה, כבר אי אפשר להתייחס לסוגיה כשאלה פשוטה ותמימה של הבנה או אי הבנה של כוונה בנשיקה. זה כבר הופך לעניין אחר לגמרי.
***
בהכרעת הדין נכתב כי גרסתו של רמון לא היתה אמינה, כי שר המשפטים לשעבר עיוות וסילף את התמונה, לא דבק באמירת האמת, הביא עדים בלתי אמינים שתיאמו גרסאות, עסק בהכפשת הנאשמת, כאשר "דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת", והכי גרוע: "הנאשם היה אדיש לשאלה אם קיימת הסכמה אם לאו. הוא לא הקדיש לה מחשבה ונטל סיכון מחושב, כי ההסכמה אינה נתונה".
בנוסף, אמרו השופטים כי הנאשם, שוב, להזכירכם – שר המשפטים לשעבר – חצה בתיק את כל הקווים האדומים, ו"המושג סוב יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו". "תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות, לעיתים ע"י מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט".
השופטים סיכמו ואמרו כי: "התופעות החמורות שנתגלו במהלך ניהול משפט זה אינן יכולות להישאר ללא מענה. ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים" (כל ההדגשות בטקסט – שלי).
אני תוהה, האם גזר הדין, ובעיקר החלק שבו שקובע כי אין קלון בעבירה, מהטעם שהנאשם כנראה למד את הלקח ולא יחזור על מעשיו הרעים, וחוץ מזה הוא במצוקה ומעמדו רם וכו' וכו', הוא חלק מהצעדים הנדרשים האלו.
עוד יותר מעניין אותי מה בדיוק ההיגיון שקושר בין ההחלטה לבין האמירה הזאת שאמרו השופטים היום: "דעתנו היא שככל שמעמדו של הנאשם רם יותר, כך מתחייבות ממנו אמות מידה ונורמות התנהגות גבוהות יותר". זו דעתכם? יופי. אני ממש מאמינה לזה, שלא לומר – רואה את זה קורה בפועל – לנוכח הגיבוי שלה במעשים.
***
לפני כך וכך הובילו כמה אנשים די חסרי בושה בעצמם קמפיין תחת הכותרת "איפה הבושה" או משהו כזה. ההכרעה היום נותנת להם תשובה לא רעה.
הבושה לא אבדה, היא רק שינתה כיוון. מי שצריך להתבייש היום במדינת ישראל הוא כל מי שאכפת לו מהמדינה, כל מי שטרם התדרדר לציניות, כל מי שמאמין שיש ערך בשמירת החוק, שיש כבוד בעבודה קשה, בהשקעה ובמסירות, כל מי שחושב שמן הראוי להתייחס לזולת בתרבותיות, בנימוס וברגישות, אפילו אם הזולת הזה הוא אישה או ערבי. כל מי שחושב כך ומאמין בזה, לא מקיים קשר עם מציאות החיים כחלק מעם הסגולה הזה כאן.
פינגבאק: קודח » ארכיון הבלוג » פוסט הנעה: הקוד האתי לבלוגרים בישראל.
לא ממש. דברים אחרים (שבמקרה גם קשורים לחתולים, אז אני עוזבת כרגע את עניין הפלבלוב).
פסק דין רמון גרם לך להלם כזה שהפסקת לכתוב?
איך בדיוק הפועל פלבלב מצלצל לך טוב עם חתולים?
איך בכלל פועל יכול להתאים למשהו עם שורש של חמש אותיות? מה זה פלבלבה?
אני מקווה בשבילך שאתה מדבר על חתול. הפועל פלבלב פשוט לא נראה לי מתאים לשום דבר אחר.
מספיק ודי.
היא פלירטטה, התחככה, פלבלבה.
שום קלון ושום נעליים.
כן, הפנמה של הדיכוי וכו'…
(למזלי, כאלו דברים לא שמעתי).
לצערי, שמעתי גם כמה תגובות מגעילות מנשים (שימוש בכינויים כמו "זנזונת" וכד') וזה, לדעתי, עצוב אף יותר מתגובות הגברים עליהם את מדברת.
אור – אני לא מדברת על כל חשד לכפייה של נשיקה, אלא על המקרה הספציפי הזה, בעיקר בגלל דברים שאמרה המתלוננת בראיונות עימה (ולמרות זאת אני חושבת שהיא בחורה כארז, ושכן ירבו כמותה). ובשל כך, אני לא בטוחה שהמקרה הספציפי הזה היה צריך להגיע לבית המשפט, ובעיקר לא היה צריך להפוך אותו לחוד החנית ומקרה דוגמא של כל ההטרדות המיניות או ניצול לרעה של כוח על ידי איש שלטון בישראל. בעיקר כשיש לנו את פרשת קצב. ההתנהלות של מני מזוז בעניין הזה היתה מאוד תמוהה בעיני.
לגבי האמוטיקון הזועם אני מסכימה. התגובות של גברים מבוגרים משכילים ושפויים (לפחות על פניו) רבים היו די מבחילות (ואני לא מדברת על יריב בן אליעזר, שטרחתי מעל במה זו להודות לו על זה שהוא מתכוון להתרחק מנשים בעתיד הקרוב), אבל קשה להתעלם מהעובדה שכמו שהן היו שיקוף של נורמה שכולנו מכירים היטב, הן גם היו תוצר של הכיוון שאליו דחפה התקשורת. יום אחרי ההרשעה אנחנו מקבלים סקרים שמנסים להראות לנו שרוב הציבור חושב שרמון הוא קורבן מסכן, וזו רק דוגמא אחת להתנהלות התקשורתית המאוד מוטה לטובתו (וזה בעיני היה אחד הדברים הכי מבחילים בעניין הזה, שנתן לגיטימציה מלאה ופומבית לתגובותיהם של אותם גברים).
והרשי לי להשתמש בצירוף המילים שכה נפוץ בפסקי הדין השונים: "אני מסכים"
באמת קלון למערכת המשפט. אם לא ביטלתם את ההרשעה וקבעתם שאין במעשיו קלון, אינני יודע באיזו עבירה יש קלון.
מה? מתי? איפה?
המון דברים קורים כשאתה מנותק מהעולם.
איזה גול עצמי למערכת המשפט.
האם נראה את השופטים האלה בעליון?
זה היה אמור לעשות אמוטיקון זעום פנים.
לא הבנתי עדיין את הטענה הזו (אני לא יודע אם זו עמדתך או שהשימוש הוא רק כדי להדגיש את הנושא עליו את מדברת). איך חשד לכפייה של נשיקה לא צריך להגיע לבית משפט?
😡 משקף את ההרגשה שלי בנוגע לכל הפרשה, כולל תגובות הסביבה (בייחוד מצד פרופסורים סקסיסטיים למיניהם)