לרגל יום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל הבא עלינו לטובה, אני רוצה לדבר על מלחמת האזרחים באנגולה. מוקדש לכל מי שמתכוון לחגוג מחר ב"מסיבת ההפתעה למדינה" של ארקדי גיידאמק.
**
אנגולה, מדינה אפריקנית, גובלת בפרוייקט הפיתוח החדש של קובי אלכסנדר (ע"ע, נמיביה), הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, זמביה והאוקיאנוס האטלנטי. עד 1975 היתה המדינה קולוניה של פורטוגל. בשנה זו קיבלה את עצמאותה, ופחות או יותר מאז ועד שנות התשעים של המאה העשרים התחוללה בה מלחמת אזרחים קשה, מזוויעה ועקובה מדם.
המלחמה באנגולה היתה מלחמת האזרחים הממושכת ביותר באפריקה, ולמעשה הסיום הרשמי שלה היה ב-2002, עם חתימה על הסכם שלום בין הצדדים. המלחמה התנהלה באופן עקרוני בין שתי קבוצות: ה-MPLA (התנועה הפופולרית לשחרור אנגולה) וה-UNITA (האיחוד הלאומי לעצמאות טוטלית). שתי אלו ועוד תנועה אחת, ה-FNLA (החזית הלאומית לשחרור אנגולה) איחדו את כוחותיהן לצורך מאבק בפורטוגל, אך משהושגה העצמאות, החלו להילחם ביניהן על השליטה במדינה.
עד אמצע שנות השמונים השתלטה ה-MPLA, בראשות הנשיא שמכהן עד עצם היום הזה, חוזה דוס סאנטוס (שעכשיו קבע בחירות ב-2007, דחה אותן ל-2008, ורק אלוהים יודע מתי הן יתקיימו), על רוב אנגולה, והכריזה על עצמה כעל הממשלה החוקית. התנועה הזאת היתה פרו-קומוניסטית, אפרנטלי, וקיבלה את תמיכת הסובייטים וקובה. מנגד, UNITA, בהנהגתו של ד"ר ג'ונאס סאבימבי (Savimbi (), נתמכה על ידי ארה"ב ודרום אפריקה, וקיבלה מהם נשק, תחמושת, חיילים ושירותי מודיעין. לפי וויקי לפחות, גם ישראל וסין תמכו בסאבימבי. עניין סין נראה לי קצת מוזר.
בסוף מאי 1991 חתמו הצדדים על הפסקת אש, אך UNITA חידשה את הלחימה בספטמבר 1992, לאחר שטענה לזיוף תוצאות הבחירות, שבהן זכה דוס סאנטוס ב-49% מהקולות ואילו סאבימבי זכה ב-40%. בשנה שלאחר מכן השתלטה UNITA על חלק גדול מהטריטוריה של אנגולה. האו"ם גינה את UNITA על החרפת המצב, שהובילה בין השאר לרעב כבד, משבר פליטים ופיזור רחב של מוקשים, וב-1993 העביר את החלטה 864, שהטילה אמברגו על מכירת מוצרים צבאיים ונפט ל-UNITA.
UNITA, אגב, השתלטה במהלך המלחמה על חלק גדול ממכרות היהלומים באנגולה, והשתמשה בהם כדי לרכוש נשק (מכאן וגם מסיירה לאונה בא עניין "יהלומי הדמים"). MLPA, מצידה, השתמשה במשאבי הנפט הגדולים של המדינה כדי לרכוש את הנשק שלה.
כמובן שגם במגזר היהלומים וגם במגזר הנפט במדינה פעלו כל השנים חברות בינלאומיות גדולות, כמו דה-בירס, כמו לבייב (אגב גיידאמק), כמו שברון, כמו אקסון מוביל. נפט ויהלומים הם שני ענפי הייצוא המרכזיים של המדינה. הנפט אחראי כיום על כמחצית מהתמ"ג וכ-90% מהייצוא, והמדינה היא, בין השאר, אחת מספקיות הנפט המרכזיות של סין כיום וחברה באופ"ק.
סאבימבי נהרג ב-2002, בגיל 67, בהתנגשות עם כוחות הממשלה. הוא נורה, לפי הדיווח, 15 פעמים – בצוואר, בראש, בחזה, בזרועות וברגליים. לפי דיווח נוסף, גם בזה היינו מעורבים. הטיימס הבריטי טוען לפחות שממשלת אנגולה גייסה חיילים דרום אפריקנים וישראלים כדי לחסל את סאבימבי. במותו, ככל הנראה, ציווה להם את השלום. לפחות לעת עתה.
***
במלחמת האזרחים באנגולה נהרגו, לפי ארגון "רופאים ללא גבולות", מיליון בני אדם. ארבעה מיליון בני אדם הפכו לפליטים, משפחות הופרדו, והמוקשים שפוזרו ממשיכים לגבות את המחיר – מדובר במדינה עם המספר הגבוה ביותר של קטועי גפיים בעולם. להערכת הצלב האדום הבינלאומי, אחד מכל 334 אנשים במדינה הוא קטוע גפיים (לצורך השוואה, בארה"ב עומד המספר על אחד לכל 22 אלף). גורמים מעריכים כי באדמת אנגולה יש עדיין בין 10 ל-15 מיליון מוקשים.
הארגון הלא ממשלתי MAG (ארגון שמסייע לאנשים וקהילות שנפגעו ממוקשים והיה אחד מהזוכים בפרס נובל לשלום ב-1997) אומר שאיום המוקשים באנגולה שיתק את המדינה, ושמדובר בכל מקרה במיליוני מוקשים, שמעכבים כל תוכנית להקמת מפעל, שיקום בית ספר או סלילת כביש. המוקשים האמורים פוזרו על ידי כולם, אבל ככל הנראה בעיקר על ידי הממשלה. ה-MPLA, ז"א.
אנגולה היא כיום אחת המדינות העניות בעולם. תוחלת החיים במדינה היא 37.63 שנה לגברים ו-38.57 שנה לנשים. היא נמצאת במקום ה-161 מ-177 בדו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם לשנת 2006. אנחנו, אגב, במקום ה-23.
***
נגד ארקדי גיידאמק ועוד 41 אנשים יוגשו בקרוב כתבי אישום בפרשה שזכתה לכינוי "אנגולה גייט", לאחר חקירה שנמשכה שבע שנים. נגד גיידאמק (וגם נגד שותפו פייר פלקון) הוצא כבר לפני שנים צו מעצר בינלאומי בגין ההאשמות האלו, אך הוא סירב עד כה להתייצב בבית המשפט, ובמקום זה הלך לחגוג בישראל. עכשיו פתאום כשדווח על כתבי האישום הוא אומר: "אני שמח מאוד שיש לי סוף סוף אפשרות חוקית לבוא ולהסביר הכל לרשויות הצרפתיות".
מה הסיפור כאן? מכירת נשק בשווי של 790 מיליון דולר לאנגולה בשנות התשעים. לדברי התביעה, פלקון וגיידמאק רכשו טנקים, מסוקים, חלקי ארטילריה, מוקשים, מבערים וסוגי נשק אחרים במזרח אירופה, ומכרו אותם לאנגולה באמצעות חברה שבסיסה בפריז ושמה ברנקו (Brenco), והחברה הבת הסלובקית שלה. לשני החברים האלו יש, אגב, אזרחות דיפלומטית של אנגולה שהוענקה להם על ידי מר דוס סאנטוס, חבר יקר.
למיטב הבנתי ומכל הידיעות החדשותיות הרבות שקראתי בנושא, המחלוקת בין הצדדים לא נוגעת לשאלה האם הנשק נמכר לאנגולה או לא, אלא לשאלה האם היה צורך בקבלת אישור רשמי מהרשויות בצרפת כדי לבצע את העסקאות או לא. לטענת התביעה, נדרש אישור כזה ולא הושג. לטענת הנתבעים, לא נדרש אישור כזה.
(סתם קוריוז: עוד אחד מהנאשמים הוא הבן של נשיא צרפת לשעבר מיטראן, שחשוד, ביחד עם אנשים נוספים, בקבלת שוחד כדי לקדם את ביצוע עסקאות הנשק של גיידאמק ופלקון. כמובן שזה מה שמעניין את העולם. הוא מואשם ב"שחיתות וניצול לרעה של רכוש ציבורי", ועלול לרצות 10 שנות מאסר אם יורשע. זו אגב לא הבעיה היחידה שלו. ב-2004 הוא הורשע בהונאת מס, וקיבל 30 חודשי מאסר על תנאי).
***
ועכשיו, כשאתם אוכלים את השיפוד המסובסד, שומעים את מיטב אמני ישראל (או משתתפים במופע כמיטב אמני ישראל), או רואים את הילד שלכם אוכל את הארטיק בחינם שנותן לו גיידמאק, תחשבו על התמונות הבאות (ואולי גם על הסרט "שר המלחמה" בכיכובו של ניקולס קייג). משם זה בא.
תמונה אחת
והנה, אחת נוספת
ועוד אחת
ואולי עוד אחת
ואחת אחרונה
***
בתיאבון. ויום עצמאות שמח שיהיה לכם.
אני ממש מתפלאת עליך. מזה בדיוק התחלתי את הדיון, וחזרתי על זה כמה פעמים. כמובן שזה לא אומר ש"אין לי שום בעיה עם הרג בעלי חיים", אלא שיש לי בעיה עם צורות מסוימות של הרג בעלי חיים, ואין לי בעיה עם צורות אחרות של הרג בעלי חיים. וזה עניין של אבחנות וגבולות. אתה מנסה כל הזמן לדחוף אותי לאמירות כוללניות. לא תוציא את זה ממני, מאחר וזה בדיוק הדבר שאני יוצאת נגדו כאן, שוב ושוב ושוב.
צר לי שאתה לא מוכן לדבר הבסיסי ביותר בדיון – לקבל את דבריו של זה שאתה מדבר איתו ככנים. משהו מת הוא משהו שלא סובל. כמו שאנחנו עושים אבחנות במוות של בני אדם בעניין מידת הסבל שנגרמה לאדם המת לפני מותו, כך אני עושה גם כאן.
קשה לי לראות את השחיטה מסיבות מסוימות, לא קשה לי לאכול את הבשר מסיבות אחרות. לדעתי, שוב, להתעלם מהאבחנות האלו ולתפוס דברים בשחור לבן זו הצביעות בעיני.
יש מספיק נימוקים שמעידים על זה שאי אפשר להימנע מאכילת בשר. הם נוגעים למצב בריאותו הפיזי של האדם, ולטבעו כבעל חיים, משהו חיוני וקרוב אלינו הרבה יותר מכבישים. הטיעון שלך כאן הוא טיעון של התחמקות, אבל אם הוא מעיד על משהו שאינו התחמקות, הוא מעיד על זה שאתה קבעת סדר עדיפויות מסוים, ואתה מנסה להציג אותו כאבסולוטי. אני לא מסכימה איתו. בעיני, לחשוב איך אנחנו בונים את העולם האנושי שלנו, שכולל כל מיני דברים שלא היו בעבר ושהם רלוונטיים והכרחיים רק כשמדובר בצורת החיים המודרנית שלנו, ולא היו רלוונטיים בעבר הרחוק שלנו, כמו כבישים (זאת לעומת אכילת בשר, שתמיד נכחה), בצורה בת קיימא שגורמת כמה שפחות נזק לסביבה ולבעלי החיים שחולקים אותה איתנו, הוא חשוב פי מיליון מבחינה מוסרית, וגדול בהרבה מבחינה מוסרית מהשאלה האם אני אוכלת פרה או לא.
אם בעיניך המשפט "כל שחיטה של בעל חיים היא התעללות" איננו נכון, מדוע לא התחלת את הדיון ממנו? הלוא כשנפתח הדיון ושאלתי למה את לא צמחונית, יכולת פשוט לכתוב שאין בעיניך שום בעיה עם הרג בעלי חיים. אך זאת לא היתה תשובתך. דיברת על גבולות וכו'.
אני קצת מתקשה להאמין שאת באמת מסוגלת לשכנע את עצמך שהמשפט הזה לא נכון. ראית לאחרונה בעל חיים נשחט? או שאולי את חושבת שהם פשוט קופצים על הסכין? עצם הפעולה מכניסה אותם לסטרס עצום שמלווה בסבל פיסי. זו התעללות פר-אקסלנס. דרך אגב, גם המחוקק היה ער לכך, ולכן דאג לקבע את האבסורד ובחוק צער בעלי חיים (1994), לאחר הפירוט של מה אסור לעשות לבעלי חיים ומה העונש על כך (עד 3 שנות מאסר), הוא טרח לציין שהחוק לא חל על בעלי חיים שגודלו למטרות מאכל.
בעיני דווקא המשפט "הזעזוע שעלולה לגרום לי שחיטה מול עיני …לעובדה שאנחנו חיים בציביליזציה מסויימת ולכן מפתחים רגישויות תרבותיות מסוימות" מכסה על צביעות מסוימת. כלומר החברה שבה את חיה גרמה לך לפתח רגישות תרבותית מסוימת. יהיה לך קשה לראות את השחיטה אבל לאכול את הבשר לא. בעיני זו צביעות ולא רגישות תרבותית.
לגבי הרס סביבה שמוביל לפגיעה בבעלי חיים. בעיני יש הבדל בין לפגוע בבעלי חיים בצורה ישירה ולהנות מאכילת בשרם ("כל מה שמעורב בו בשר טוב גורם לי שמחה"), לבין פגיעה עקיפה שנובעת מפגיעה בסביבת המחיה שלהם (שזה המחיר של צורת החיים המודרנית).
כמו שאני רואה את זה, אי אפשר להימנע מסלילת כבישים, אבל מאכילת בשר, כן.
שיטות הגידול של הבשר שמגיע לתעשיות המזון המהיר, לפי נתונים שראיתי, הם מהגרועות שיש.
ברור שהעברת אותו לנקודה קיצונית, בשניה שאמרת "כל", והשוות את זה לרוצח סדרתי. ולפחות מהחקירות שחקרתי, הגבול שלי נמצא איפה שהוא נמצא ונוח לי איתו.
לגבי שאלתך, אצטט את הפרה מהמסעדה בסוף היקום, "אני הולכת רגע הצידה להרוג את עצמי בצורה הומנית". לגבי השאלה, לא, היא לא מזעזעת אותי במיוחד, ולמעשה, יש בה הרבה מן הצביעות. הזעזוע שעלולה לגרום לי שחיטה מול עיני אינו נובע מכל מה שדיברנו עליו עד כה, ולא קשור לשאלת המוסריות או אי המוסריות שבצמחונות, אלא לעובדה שאנחנו חיים בציביליזציה מסויימת ולכן מפתחים רגישויות תרבותיות מסוימות. היא גם צבועה במיוחד, כי אני די בטוחה שמי שיזדעזע משחיטת פרה לנגד עיניו לא מזדעזע במיוחד מתמונות של שחיטת בני אדם במקומות שונים בעולם מכל מיני מטרות מוצדקות שממלאות את הסוכנויות והעיתונים והטלוויזיה. אבל הוא בטח מזדעזע עד עמקי נשמתו אם שדרן החדשות מלווה את התמונות האלו במילה "פאק". בכל מקרה, תמשיך להימנע מהגישה של אנונימוס. היא מזיקה למטרתך.
אני תוהה למה לא מצאתי בתגובתך התייחסות לכל שאר התעשיות שכרוכות בהתעללות בבעלי חיים שציינתי. האם מראות של חיות גוססות מרעב או שמתדרדרות לקניבליזם בגלל הרס סביבת המחיה שלהן היו גורמים לך להפסיק ולהשתמש בתחבורה או לחזור לתאורת נרות, למשל?
ודאי שכל הטיעון קם ונופל על סעיף א', אבל לא העברתי אותו לנקודדה קיצונית, למרות שבעיני כל סיטואציה שכוללת צוואר ביד אחת ומאכלת ביד שניה היא התעללות (בעיני).
סעיף א' נוסח בכוונה כך: "תעשיית הבשר כפי שהיא כיום כוללת התעללות בבעלי חיים" ולכן אכילת בשר פסולה מבחינה מוסרית וכו'. לא טענתי שכל אכילת בשר היא מעשה לא מוסרי.
אני באמת משתדל להימנע מתיאורים ציוריים נוסח "אנונימוס" כי אני באמת לא בעד הטפה (למרות שיהיו שיגידו שכבר נסחפתי לשם), אבל אני חושב שלו היית חוקרת את הנושא לעומק, באותו אופן שבו טרחת למשל לחקור את מעלליו של גיידמאק באנגולה, היית מגלה דברים קשים שאולי היו גורמים לחשוב שוב לגבי מיקום הגבול המוסרי שלך.
למרות שהצהרת שאת לא מזדעזעת בקלות, אני אסתכן ואשאל אותך את השאלה שנותרה ללא מענה ע"י וונדרסיסטר: היית קונה בשר אצל קצב שמתהדר בכך שהבשר שלו כ"כ טרי וע"מ להבטיח זאת הוא שוחט את החיה לנגד עיניך?
לא הצלחתי גם להבין את הרציונל מאחורי אי צריכת מזון מהיר. למה סטיק מהקצב כן והמבורגר ממקדונלד לא (מלבד שיקולי טעם)?
מובוטו, על סעיף א' קם ונופל כל הטיעון שלך. כשאתה אומר את מה שאמרת עכשיו, אתה בעצם מעביר את סעיף א' למקום אחר, מאחר ואתה טוען את הטענה הקיצונית, האבסולוטית והנצחית שכל גידול של חיה למטרות מאכל, או כל שימוש בחיה למטרות מאכל הוא התעללות, ז"א, עברת שוב מדיון במציאות המוסרית לדיון קיצוני של שחור לבן, וזה מבחינתי בערך כמו שתשאל אותי למה אני לא שומרת על בתולי עד החתונה, אחרי שהסברתי לך שאני לא מקבלת את המערך המוסרי האבסולוטי והנצחי של הדת, או כמו שתגיד שכל נטילת חיי אדם היא רצח, ללא שום קשר לנסיבות (מלחמה, שוגג, רשלנות וכו'). אם אני לא מסכימה עם זה, ואני לא מסכימה עם זה, ברור לגמרי למה אני לא צמחונית. או אם תרצה, אני לא צמחונית מאותה סיבה שאתה בוודאי משתמש בטלפון סלולרי ובחשמל, משתמש בתחבורה פרטית או ציבורית, זורק זבל ולפעמים מדפיס איזה נייר או שניים או קונה מחברת. אני לא צמחונית כי בנוסף לזה שאני בן אדם, אני גם בעל חיים. אני לא צמחונית, כי לא שם שמתי את הגבול שלי. הגבול שלי נמצא בהפסקה של צריכת מותרות מהחי (לפי הבנתי את מושג המותרות), הפסקת צריכה של מזון מהיר, וקידום באמצעות צריכה של מעבר לשיטות גידול שמקובלות עלי יותר מבחינה מוסרית. כמו שאמרתי בהתחלה.
אגב, לא דיברתי על תרנגולות בלול פיטום שמאכילים אותן. דיברתי על דברים שראיתי, כמו מגדלי פרות שמאכילים את הפרות שלהם בממתקים או מגדלי חיות שנותנים לחיות שהם מגדלים אנטיביוטיקה.
אם הבעיה שלך היא רק עם סעיף א' – התקדמנו.
להגיד ש"חלקים מתעשיית הבשר כפי שהיא כיום כוללים התעללות בבעלי חיים. חלקים אחרים לא" שקול בעיני, לאמירה שלג'פרי דהאמר זקופות נקודות זכות שכן הוא דאג להאכיל את קורבנותיו לפני שרצח וביתר את גופותיהן.
ודאי שתרנגולת בלול פיטום שמחה לקבל אוכל. זה לא מפחית כהוא זה את מידת ההתעללות.
לגבי שאר הדברים שכתבת – כולם נכונים. מי שיגיד לי שהוא מפחית את צריכת הנייר שלו כי זה פוגע בסביבה ובבעלי חיים – אחזק את ידיו. זה ממש לא עומד בסתירה לכל הדיון שהתנהל כאן, שהתחיל, כזכור לך, מהשאלה למה את לא צמחונית.
הכל יפה וטוב, חוץ מסעיף א בטיעון שלך. חלקים מתעשיית הבשר כפי שהיא כיום כוללים התעללות בבעלי חיים. חלקים אחרים לא. וגם בחלקים שכן, מדובר במידות שונות של התעללות. בעיני, אין דין גידול פרות ברפת לצורכי חלב ובשר כדין פיטום אווזים לצורך הגדלת הכבד שלהם. חלקים אחרים של תעשיית המזון אינם כוללים התעללות כשלעצמה (הפרות דווקא די נהנות מהממתקים שנותנים להן), אלא כוללים שימוש בכל מיני חומרים שעלולים להרע לאדם – כמו למשל ענייני האנטיביוטיקה. גם חלקים מתעשיית הביצים כיום כוללים התעללות בבעלי חיים, וגם אגב חלקים לא מבוטלים מהחקלאות והתעשייה. תעשיית הנייר, למשל, אם ניקח דוגמא טריוויאלית, גורמת להרס סביבת המחיה של חיות רבות, דבר שאין כל ספק שגורם להן לסבל. וזאת בלי להזכיר אפילו מה עושות פליטות גזי החממה והשפעתן על התחממות כדור הארץ לאוכלוסיית דובי הקוטב וזנים אחרים. לא ברור מה בדיוק פגע בדבורים בארה"ב, אבל יש סברה שמדובר בתעשיית הסלולר (התקשורת). הפגיעה בדבורים, בתורה, תוביל לפגיעה בחיות רבות אחרות כתוצאה מהשמדת מקורות המזון שלהן. לפי הנחה ב' שלך, הרי שרשימת הדברים שההשתתפות בהן היא אקט לא מוסרי בשל ההתעללות בבעלי חיים הכרוכה בה היא ארוכה בהרבה מאכילת בשר גרידא, וכוללת צריכה של מוצרים רבים ושימוש בשירותים רבים.
קשה להיות מוסרי בהיבטים השונים של המוסריות זה כמעט כל מה שאני אומרת כאן. אנחנו חיים בעולם מורכב מאוד, ואין לנו יותר קווים מנחים אבסולוטים כדי לפעול בו בצורה מוסרית. לגבי שאלותיך, לא צריך לחלק ציונים על מעשים מוסריים או לא מוסריים כדי להתייחס לשאלות שהעלת. בוודאי שהשאלות האלו חשובות עבור בני אדם שבאים לקבוע את סדר העדיפויות המוסרי שלהם בפועל – בחיי היומיום. אותן שאלות בדיוק עולות כדוגמת קצה כשמדובר בהתנגדות או אי התנגדות למשטר טוטליטרי, למשל.
וונדרסיסטר – אענה בקצרה:
את מוזמנת לקרוא שוב את הפיסקה הראשונה שכתבת ולקשור כל משפט ותכונה שהענקת לי לטקסט שאני כתבתי. אם תצליחי – כל הכבוד.
העובדה היא, שלא טרחת לענות אפילו על שאלה אחת שנשאלת.
ולמרות שלא ענית על אף שאלה – אשאל עוד אחת:
בתור צרכנית בשר. נניח שהייתי פותח איטליז ומתהדר בכך שהבשר שלי הכי טרי. בעצם כל כך טרי שאני שוחט את החיה מול הלקוח. שלא יהיו טעויות – הכי טרי שיש. לא מוסיף נוזלים. לא מקפיא. לא כלום. טרי טרי. את מצביעה על התרנגולת ואני פשוט שוחט אותה מיד. עם יד על הלב, היית קונה אצלי בשר? או שאת מעדיפה שאת פעולת השחיטה יעשו בעבורך במקום נסתר, מבלי שתצטרכי להטריד את עצמך במראות וקולות לא נעימים?
לגבי מה שכתבת על הקונצנזוס – לא רלוונטי. כפי שהסבירה האובססיבית: "קונצנזוס מושג באמצעות דיאלוג, וכל דיאלוג הוא בין שני אנשים" – לא מענייני כרגע, איך נתפשת ברית מילה במקומות אחרים בעולם. הדיאלוג החל ביני לבין בעלת הבלוג.
לאובססיבית:
אני מסכים לגבי הדברים שכתבת בנוגע לרצח, אבל נדמה לי שזה מחמיץ קצת את קו הדיון שהחל להתפתח. אני אסתפק בשלב הזה ב"שאני מסכימה עקרונית לדברים שאמרת", ולכן המסקנות המתבקשות הן:
א. הנחה בסיסית: תעשיית הבשר כפי שהיא כיום כוללת התעללות בבעלי חיים
ב. התעללות בבעלי חיים היא מעשה לא מוסרי (סעיף ג' בקונצנזוס)
ג. צריכת בשר, דהיינו שותפות במעשה לא מוסרי, איננה מוסרית בפני עצמה (סעיף ד' בקונצנזוס)
ד. לכן, אדם שיחליט להפסיק לצרוך בשר, הופך בין לילה ליותר מוסרי ממה שהיה קודם לכן (מותר לדבר על ענייני מוסר במושגים של יחס – יותר/פחות)
וכל זה עומד בסתירה למה שכתבת: "שאני לא חושבת שאני אהיה יותר או פחות מוסרית אם אפסיק לאכול בשר". מהיום אמרי: "אני בוחרת לאכול בשר, למרות שאני יודעת שזה מעשה לא מוסרי, ולו הייתי מפסיקה לאכול בשר, הייתי נעשית מוסרית יותר."
משהו נוסף. כתבת שאת לא מאמינה בשינויים קיצוניים. אדרבא ואדרבא, גם מי שמפחית את צריכת הבשר שלו ב 25% כל פעם (ושומר על עקרון ההדרגתיות) הופך להיות יותר מוסרי ממה שהיה קודם.
עכשיו, כשהנקודה הזו הובהרה, אפשר מצידי לדבר על סדרי עדיפויות. אבל הייתי שמח אם בזמן שאת מתייחסת לסדרי עדיפויות, היית מתייחסת גם לנקודה של "כמה קשה לבן-אדם להיות מוסרי" בהיבטים השונים של המוסריות. כלומר, כשאדם שוקל האם מעשה מסוים ראוי לעשותו (סדרי עדיפויות), האם עליו גם לשקול את מידת יכולתו להשפיע בנושא? האם עליו לשקול את המחיר האישי שיהיה עליו לשלם? לו היה ניתן לחלק ציון על כל מעשה מוסרי האם השאלות הללו היו צריכות להילקח בחשבון?
טוב, מובוטו, מבחינתי הדיון ייסגר בזה כי ברור לחלוטין שמטרתך אינה לנהל דיון רציני, כפי שאתה טוען חזור וטעון, אלא בעיקר לנזוף באנשים אחרים, לזלזל בהם, בנסיבות חייהם ובידע שלהם, להאשים אותם בהאשמות חסרות בסיס ופופוליסטיות, ולהתנשא עליהם באופן כללי. אני אהיה, במילים בוטות, חרא של בנאדם בעיניך כל עוד לא אעשה בדיוק את מה ש*אתה* סבור שהוא המעשה האנושי וההומני ביותר, ואאמין בדיוק במה שאתה מאמין בו.. כל מה שמעניין אותך הוא שאני רוצחת אכזרית כי ככה אתה החלטת. איך אתה מרשה לעצמך לזלזל בחיים שהצלתי, זה פשוט נשגב מבינתי. איש שאכפת לו מבעלי חיים, היה שמח שמישהו מציל בעלי חיים. הגיוני, לא? לא אצלך. אני פסולה לכל דבר ועניין, גם אם זה הצלת בעלי חיים. יופי של מדיניות. עבורך, השיפוד שאכלתי או לא אכלתי קודם לחתול שהצלתי. נפלא.
לגבי הקונצנזוס של המוסר – אתה טועה. חד וחלק.
א. לגבי רצח: יש מקומות ומצבים שבהם אנשים סבורים שרצח הוא מוצדק. למשל, ל"שמירה על כבוד המשפחה". שמעת על הנשים שנרצחו על דברים כאלה, ובהצדקה (דתית) מלאה? זה סופר-מוסרי בעיני האנשים שעושים את זה. נהפוך הוא, יהיה לא מוסרי בעיניהם שלא לעשות זאת. קונסנזוס?
ב. הלאה: התעללות בילדים. יש מדינות שבהן האקט של ברית מילה נתפס כהתעללות והטלת מום בילד. כלומר, לחתוך בבשר החי של תינוק, נראה משום מה לאנשים מסוימים כהתעללות. לרבנים דווקא לא. קוסנזוס?
ג. באגודת צער בעלי חיים בארץ, יש מקרים של הזנחה, כליאה בתת-תנאים, וכמובן הרדמה (או הריגה) שלא לצורך של בעלי חיים בריאים לחלוטין. וזו אגודה שהתפקיד שלה הוא לדאוג לבעלי חיים, והם טוענים שהם פועלים בצורה הנכונה ומתוך חמלה כלפיהם. קונסנזוס?
ד. לגבי שותפות במעשה לא מוסרי, ההגדרה הזו ריקה מתוכן. לפני ההשתתפות, יש לקבוע מהו מעשה לא מוסרי. נעלי הספורט שאתה לובש, הספל שאתה שותה ממנה, או החולצה שעל גבך, יכולים להיות תוצרת של מפעל יזע בסין ובכך למעשה אתה תומך בהתעללות וניצול של ילדים קטנים או אנשים שמרוויחים פרוטות ועובדים בתנאים מחפירים. אז אתה שותף למעשה לא מוסרי? אולי. טוב, לפחות אתה לא אוכל בשר וכו’ וכו’.
ובזה, כאמור, סיימתי. למה? כי אתה צריך לחשוב 5000 פעם לפני שאתה מאשים בקלות גדולה כל כך אנשים בהתעללות. טול קורה מבין עיניך. ויפה שעה אחת קודם.
אהה, יפה. אבל מה אתה עושה במקרה של נטילת חיים של בן אנוש במלחמה, נטילת חיים של בן אנוש כהגנה עצמית, נטילת חיים של בן אנוש בטעות? רצח זו הגדרה מאוד מסויימת, שבדיון המוסרי הקיים היום, לנוכח שלל האפשרויות החדשות והישנות לקחת חיים, היא נמתחת בצורה דרמטית. גם לגבי הדברים האחרים אני יכולה להכניס סייגים מציאותיים, אבל מאחר ורצח הוא בעצם דוגמת הקצה המוסרית, אני אסתפק בזה. לכן, אפילו שאני מסכימה עקרונית לדברים שאמרת, אני חוזרת ואומרת שלא ניתן לקבוע אותם בצורה אבסולוטית, אלא רק בצורה טנטטיבית, ובצורה של דיון אינסופי, שכרוך בהתייחסות למקרים פרטיים, למציאות החיים עצמה. מתיש, נכון?
קונצנזוס מושג באמצעות דיאלוג, וכל דיאלוג הוא בין שני אנשים.