אני רק חייבת לציין כאן (בתגובה לדברי הדרקון) שאני שונאת הפגנות, ולכל הפגנה שהייתי בה מאז נובמבר 1995, בין אם השתתפו בה 20 איש או 100 אלף, הלכתי בתחושת בחילה עמוקה.
ולנדב – ממש קשה לי עם עיוותי המציאות שאתה עושה כאן, אבל לצורך העניין, לא רק שאני זוכרת מה היה במלחמה, אלא שב-24 ביולי, בעיצומה של המלחמה, אספתי נתונים ממקורות שונים בעולם (גם כן, נראה לך שאני אסמוך על מקורות בישראל בהקשר הזה?) על הנזק שנגרם ללבנון. זה היה הסיכום עד אז: "ממשלת לבנון מעריכה את הנזקים הישירים שנגרמו לתשתית כתוצאה מההפצצות בכ-2 מיליארד דולר. זה כמובן לא כולל את הנזק העתידי הצפוי לתעשיית התיירות במדינה, שציפתה להכנסות בהיקף של כ-1.3 מיליארד דולר בקיץ הקרוב, וגם לא מצאתי הערכות לגבי נזקים שנגרמו כתוצאה מהשבתת חלקים מהמגזר העסקי. בין שאר התשתיות, נפגעו שדות תעופה, כבישים, גשרים, מתקני אנרגיה, בתי חולים ומפעלים. הנזק שנגרם לכבישים ולגשרים גורם להתדרדרות מהירה במצבם של פליטים רבים, בשל אי היכולת להעביר אליהם סיוע הומניטרי. חלקים מביירות נהרסו לחלוטין, ואספקת החשמל בעיר נפגעה".
לא ברור לי איך מניעת העברת סיוע, תרופות ומזון לאזרחים במצוקה או הפצצת אמבולנסים ועובדי הצלב האדום נחשב ל"תולדה ישירה ובלתי נמנעת של היציאה למלחמה". למעשה, נדמה לי שזה די נמצא בניגוד לכל מיני אמנות בינלאומיות שאנחנו חתומים עליהן.
שר ביטחון, למיטב זכרוני, אחראי על הצבא, ולא להיפך. אם הצבא פועל בניגוד לעמדתו ולהוראותיו של שר הביטחון, זה נקרא "פוטש", או "הפיכה". פרט לכך, בן אדם שמכהן בתפקיד פוליטי בכיר במדינה דמוקרטית, ומחזיק בעמדה מסוימת, אפילו תהא זו עמדה לא פופולרית, מחובתו המוסרית לפחות להביע אותה בפומבי. באם לא עשה זאת, מבחינתי הוא התבכיין בחדרי חדרים, זנח בפועל את מחוייבותו לרגישות אנושית בסיסית, ואינו ראוי לכהן בתפקיד פוליטי בכיר.
ההפגנה הלא נכונה
מאת אהוד אשרי
נשאר בבית
כמה אנשים היו מתייצבים אתמול להפגנת מחאה שהיתה קוראת ליוזמה מדינית נועזת, כולל מו"מ עם סוריה? אני, ועוד אלפיים גג. אבל זאת ההפגנה ההגיונית היחידה שהיתה צריכה להתקיים נגד אהוד אולמרט. במקום זה התייצבו כמאה אלף מפגינים (נניח) כדי לבטא נהמת בטן קולקטיווית: לסלק את האיש שלא הצליח להביא להם ניצחון. ממש כמו אוהדי כדורגל מתוסכלים שתובעים להעיף את המאמן באשליה שרק מאמן חדש יביא אליפות. זה היה המכנה המשותף הרחב והאותנטי של בני כל השבטים שהתקבצו בכיכר; זאת הדינמיקה שעמדה מאחורי המסע ההיסטרי, חסר הפרופורציות, שהפך את מלחמת לבנון השניה לתאומתה של מלחמת יום כיפור ושהגיע לשיאו בהפגנה; כולם דיברו על "אחריות", אבל כמהו למנהיג מנצח שישיב את הכבוד. רק בשביל זה שווה לסדר פה עוד מלחמה.
את האווירה המתלהמת תידלק השימוש המופרז והמקומם בחללי המלחמה כהוכחה ניצחת לכשלון ההנהגה. כשמדגישים שוב ושוב את מקומם של ההורים השכולים בעצרת אתה מרגיש את המניפולציה מדגדגת בערפך; כשהמפגינים שולחים את אולמרט "לעבוד בתור גנן בחלקה הצבאית" אתה מבין שהציניות ניצחה אפילו את בעלי הכוונות הטובות; כשוועדת וינוגרד מקדישה את הדו"ח לזכר "פרחי החן, חיילי צה"ל, שנקטפו בטרם עת במלחמה" (אבל שוכחת את הקרבנות האזרחיים), אתה מובל בעל כורחך למחוזות הפופוליזם ("הם השאירו אם דומעת, אב דואג, אח עצוב, רעיה מתגעגעת ותינוק", התפייטה הוועדה); וכשאילנה דיין אומרת ב"עובדה": "חצי שעה האזנתי לווינוגרד ורוב הזמן חשבתי על יהודית סלע, אמא של בן, שנפל בכפר דבל", ברור לך שקני המידה הרציונליים אבדו גם בקרב השקולים שבפרשנים.
אותו ציבור שדחף את אולמרט לתוך לבנון בקריאות עידוד, בלי לחשוב על המחיר, יצא אתמול לכיכר לסגור איתו את חשבון השכול והכישלון ולהמליך מנהיג חדש, לא חשוב מי. אפשר לחשוב שבן גוריון מחכה בסיבוב עם החזון הנאור שהסופר מאיר שלו מבקש ממנהיגיו. מקסימום בנימין נתניהו, המועמד הראשי להיכנס לתפקיד ולהעניק למדינה חווייה מלחמתית מתקנת.
העצרת תאפשר לכל מתנגדי אולמרט לטעון ש"העם אמר את דברו" ו"שמהיום הפוליטיקה תיראה אחרת". הם יגזימו, כמובן, אבל גם אם אולמרט ייאלץ בסוף להסתלק זה יהיה מהסיבות הלא נכונות. לא המלחמה צריכה להביא לפרישתו. בהקשר האסטרטגי, כשלונו במלחמה רחוק מלהיות חד-משמעי, בוודאי אם לוקחים בחשבון את ההסדרים בדרום לבנון. תשאלו את תושבי הצפון איך הם מרגישים היום. אם כבר, דווקא אולמרט, יותר מכל אחד אחר, מכיר עכשיו בצורך להציב גבולות אזרחיים למונופול המסוכן שתפס הצבא על המחשבה הביטחונית והמעשה המדיני ושהוביל למעשה לתוצאות המלחמה. לא היינו צריכים את ההפגנה כדי לדעת שהסיכוי הפוליטי שלו לעשות משהו בעניין שואף לאפס.
למודאגים משמאל (ולאיסטניסטים למיניהם): שלו נאם שם וייצג אתכם (ואותי) בצורה נאה למדי, כשמחה על 40 שנות כיבוש, על צבא שיושב במחסומים ומתאמן בשמירה על מאחזים בלתי חוקיים.
נכון, היו גם דוברים שאמרו דברים הפוכים (לא נשארתי עד הסוף, זוכר בעיקר את נאומו של משה מוסקל, אביו של רפנאל שנהרג במלחמה). לא הסכמתי עם חלקים רבים מדבריו. אבל הסכמתי עם השורה התחתונה – שאולמרט ופרץ צריכים לעוף, ובפוליטיקה צריכים לפעמים לעשות פשרות כדי להגיע למטרה משותפת.
גם אני חובב הפגנות שאר מרעין בישין לא מתכוון ללכת לדבר המוזר הזה שקוראים לו "הפגנה" בכיכר רבין.
א. יש לי בעיה עם הפגנות שמועדן נקבע הרבה מאוד זמן לפני שפורסם דו"ח וינוגרד
ב. יש לי בעיה קשה עם ההצהרות שההפגנה לא תהיה פוליטית. ההפגנה הזאת פוליטית ועוד איך, וכולה צבועה כתום ודיין (הוא לא התמודד לכנסת? מה הוא עושה על הבמה??), גם לאלו הקוראים לעצמם "המילאומיניקים" ו"אבירי איכות השלטון" יש אינטרס אישי מובהק.
ג. גם אם יהיו שם 50,000 איש או 500,000 איש זה לא ישנה לאולמרט כלום. התקשורת תחגוג בכל מקרה (דווקא להפגנה נגד התקשורת הייתי הולך!).
ד. יש לי בעיה עם הציבור שהולך להגיע להפגנה, איפה הוא היה ערב המלחמה??? בתוך עמי אני יושב, לי זכור שרק אנשי שמאל קיצוניים התנגדו למלחמה. כל האחרים רצו להפוך את דרום לבנון לאפר ואבק!
בשלב ההחלטות על היציאה למערכה, שר הביטחון נטל חלק פעיל בדיונים שהתקיימו אצלו, לגבי זהות הגורם נגדו היה צורך לפעול, (הוא הצטרף להחלטה לא לפעול נגד סוריה ולשאוף לשמור אותה מחוץ למערכה), והמטרות לתקיפה והשיקולים לקביעתן (בנושא זה הוא הצטרף לעמדה לפיה אין לפגוע בתשתיות לבנוניות, הקפיד על אי פגיעה ב"בלתי מעורבים", אך גם קבע כי פגיעה מוצדקת באזרחים החיונית צבאית לא תרתיע את צה"ל).
ועדת וינוגרד, סעיף 142.
כבר הערתי במקום אחר לגבי השימוש המוזר בפועל 'הצטרף' כאן כדי לתאר מישהו שמחליט על עמדה אחת מבין כמה בדיון בראשותו.
אני רואה שאת גם לא ממש זוכרת מה היה במלחמה. בניגוד לדרישתו של חלוץ, הפגיעה בתשתיות לבנוניות שלא שימשו לצרכי לחימה הייתה מינורית יחסית והתחילה בשלב מאוחר של המלחמה. (כשאני ווינוגרד אומרים 'תשתיות' אנחנו מתכוונים לנמלי ים ואוויר, תחנות כוח, מתקני הפקת מים וכדומה. אלה נפגעו בצורה מינורית אפילו יחסית למבצעים מצומצמים הרבה יותר, כמו 'ענבי זעם' ו'דין וחשבון').
הנזק שנגרם לאוכלוסיית דרום לבנון הוא חמור, ולא היה צריך להיגרם. אבל הנזק הזה הוא תולדה ישירה ובלתי נמנעת של היציאה למלחמה – החלטה שאני חלוק עליה, אבל ממש לא ההחלטה שימחו עליה היום בכיכר.
אני לפחות לא הצבעתי לו – כלומר למפלגת העבודה. מי שהצביע למפלגה של פואד, וילנאי ושות', גם אם בראשם שמו את פרץ שהיה הבטחה לרגע, קיבל את הדייסה שבישל. היתה הרבה טיפשות במלחמה, אבל אם את מתעלמת מכך שהיה היתה המשך המדיניות הכוחנית וחד-צדדית של ישראל – להבדיל ממדינות של משא ומתן וכו' – את מפספסת הרבה.
מתשובתך נדמה לי שאם כבר, אז אתה לא קראת את הדו"ח.
לשאלותיך:
כן, כנראה כדי שינקו לו את המשרד, מאחר ושום דבר שהם ייעצו לא הגיע לקבלת ההחלטות.
לא הפציצו תשתיות? אני לא מאמינה שאתה שקרן, ולכן אני פשוט חושבת שאתה חיי בסרט. הפציצו תשתיות גם הפציצו. יישרו כפרים גם יישרו. זה שהחיזבאללה קיבל כסף מאיראן כדי לשקם בערך דקה אחרי שהפסיק לירות קטיושות לא אומר שהדברים לא קרו. עמיר אחראי על זה, אפילו אם בחדרי חדרים בכה לכולם שזה לא מה שהוא רוצה (מאחר ולא ניכר שום ביטוי לזה בפרוטוקלים של ישיבות הממשלה שפורסמו בעיתון), מאחר והוא היה שר הביטחון. זו המשמעות של היותך שר הביטחון.
איזה כיף שאפשר להתחמק מטענות קשות באמצעות הכחשת המציאות והאשמה ב"שיח רדוד ופופוליסטי". למעשה, התייחסתי ברצינות רבה מדי לטיעונים הדמגוגיים והרציונליזציות (לא שהן לא מובנות, אבל בכל זאת, עד כמה, ועד מתי?) שהצגת. גם ההשוואות לגיליוטינה ולקולוסיאום הן די מגוחכות, והרלוונטיות היחידה שלהן, לפחות של הגיליוטינה, שהיא היתה שלב המעבר ההיסטורי, שלא היה אוביוסלי קל לעשייה, ובוודאי שלא היה יפה, מרודנות לדמוקרטיה, מאדם כרכוש לאדם כאדם. לגבי הקולוסיאום אין לי מה לומר, כי בקיאותי בענייני העת העתיקה שואפת לאפס.
אמרתי פעם אחת שהליכה להפגנה הזאת היא לא פוליטית? ברור שהיא פוליטית. וטוב שכך.
[אני נאלצת לנטוש עכשיו. הוויכוח יאלץ להפוך לתיאורטי ולהידחות למחר. ואני מקווה שבכל זאת אראה אתכם בהפגנה היום].
לא התכוונתי לדבר על דוד שלי, אבל עם את מתעקשת, יאללה.
אוסף האמירות ששיחררת כאן מעיד בעיקר שאת – כמו רוב מי שיהיה בהפגנה הערב – לא קראת את הדו"ח, ואין לך מושג מה הטענות בו.
עמיר פרץ לא התייעץ עם בעלי נסיון? אז בשביל מה בדיוק הוא הקים פורום של ארבעה אלופים ורב אלוף אחד, כדי שינקו לו את המשרד? הטענה היא שהוא לא התיעץ עם עמוס גלעד, לא שלא התיעץ באופן כללי.
עמיר פרץ לא שם את האדם במרכז ונתן יד לתקיפת אזרחים חפים מפשע? מי בדיוק גרם לזה שלא הפציצו תשתיות אלא את טילי הפאג'ר? מי היה היחיד שעמד מול הדרישות המתלהמות ליישר כפרים?
אני לא שלם עם כל מה שעמיר עשה במלחמה, כמו שאני לא שלם עם כל מה שעשה במישור המדיני\בטחוני באופן כללי. זה לא מפתיע – בתחום הזה עמדותינו די רחוקות. אבל ההידרדרות שלך לשיח רדוד ופופוליסטי רק מחזקת את עמדתי שההליכה להפגנה הזו היא פוליטית בדיוק כמו שההמונים סביב הגליוטינה היו שם מסיבות פוליטיות, וכמו שההמונים בקולוסיאום היו מפגינים בעלי מודעות דמוקרטית עמוקה.
אוי, נו, באמת. זה דה פוליטיזציה? הדה פוליטיזציה של הפוליטי נמצאת כאן כבר כל כך הרבה זמן. אז יש עוד אנשים שמקשקשים על "לא פוליטי". זו סיבה מאוד גרועה, וכן, אני בהחלט חושבת עדיין שהיא תבוסתנית ומיואשת. רחיצה בניקיון כפיים ותפיסת עמדת המיעוט הקטן ביותר זה דבר נחמד, שיש להמשיך בו, אבל לא על חשבון הפעולה הרחבה יותר. אנשים ברחבי העולם מקיימים הפגנות ענק, שאני בטוחה שלא כל הנוכחים בהן מסכימים זה עם זה, כדי למחות על דבר אחד גדול – כמו זיוף בחירות למשל, כמו שקרים של ראש הממשלה לעם, כמו שחיתות, כמו מדיניות. יש מצבים שבהם כל מה שצריך לעשות זה לצאת לרחוב בהמונים. לא תמיד זה הולך. לא תמיד המצב משתפר. זה לא הופך את הדברים האלו לפחות בעלי ערך פוליטי ודמוקרטי. הדברים האלו הם הם תמצית הפוליטיקה והדמוקרטיה.
הבעיה במלחמה, אגב, היתה בדיוק טיפשות ושחיתות. אני מציעה לך לחזור ולעקוב אחרי השתלשלות העניינים במקרה הזה. כתבתי בעבר כמה פוסטים במהלך התקופה ההיא שנתנו פירוט די מלא של ענייני הטיפשות והשחיתות. לא ברור לי איפה בדיוק היית בתקופת המלחמה אם המסקנות שלך הן שהבעיה נמצאת רק במדיניות הכוללנית והמופשטת של "מה שלא עובד בכוח". אני לפחות מתעסקת בדברים הקונקרטיים שקרו, ובאנשים שעשו אותם.
והדיון לא "מוסט למושגים כלליים של אחריות", כי מושג האחריות אינו מושג כללי, אלא קונקרטי עד כאב, וכי הדיון לא מוסט, אלא מתרכז בעניין הזה, שהוא הבעיה החמורה ביותר של הממשל בישראל כיום, הסממן הבולט ביותר של ההרס, שהמשך שחיקתו היא מעגל אינסופי של הרס. אני בכלל לא מבינה את הטענה הזאת שלך. אחריות שלטונית זה מושג טריוויאלי וחסר חשיבות? אז מה כן חשוב? מי ירביץ יותר או פחות לערבים ואחר כך יתחמק מאחריות על המשך ההדרדרות במצב הביטחוני, הערכי והחברתי בישראל? מי נחמד יותר, אולמרט או ביבי? על מה בדיוק אתה מדבר?
לא, את טועה העמדה שלי רחוקה מלבטא תבוסתנות או ייאוש. היא עמדה פוליטית לחלוטין שהלכה ועוד תלך להפגנות רבות, פשוט לא להפגנה הזו, שמסריה לא יהיו מסרי שמאל ולא מסרים אנטי-מלחתמיים, ואולי אף ההפך. היו הפגנות נגד מלחמה כפתרון, גם בזמן המלחמה האחרונה ויש הפגנות כאלו של השמאל. מדי קטנות, תקראי להם הזויות, אבל צריך להגדיל אותן ולא לעשות קואפטציה של השמאל לשיח המקצועי-בטחוניסטי שיהיה הערב בכיכר.
אז אל תסכימי איתי, אבל אל תאשימי אותי בחוסר פוליטיות או ייאוש או תבוסתנות. יש לנו ויכוח פוליטי על מה השמאל צריך לעשות כרגע. אל מול ההפגנה הזו. לא אמרתי שאני נשאר בבית. יש לי הרבה הפגנות אחרות ללכת אליהן. את רואה את ההפגנה הזו כהתעוררות דמוקרטית ואזרחית, ואני רואה אותה כדה-פוליטיזציה של הפוליטי. אני נגד טיפשות ושחיתות, וחושב שאם יש חוסר נסיון צריך – כמו שהועדה אמרה – ללמוד ולעבוד קשה יותר. אבל בעיני הבעיה במלחמה היתה בראש ובראשונה האמונה שאפשר לפתור בעיות בכוח, ואימוץ הגישה הכוחנית וחד-צדדית שמאפיינת את מדיניות ישראל לפחות מאז שנת 2000. הסטת הדיון למושגים כלליים של אחריות, חשובים ככל שיהיו, תסיט את הדיון מהבעיה הפוליטית האמיתית של ישראל, לטובת "פוליטיקת" איכות שלטון/גודי גודי עוזי דיין/ במקרה הטוב, וביביזם במקרה הרע. אני סולד משתי האופציות האלו וכאמור לא רוצה להיות סטטיסט שלהם. זה לא אומר שאני תבוסתן או מיואש. (טוב, המצב קצת מייאש, אבל את זה כולנו יודעים…).
שניכם יודעים שאתם לא מבטאים שום דבר במה שאמרתם חוץ מהשחיקה המתמדת של הדמוקרטיה ומושג האחריות במדינה הזאת, ייאוש ותבוסתנות. כן, גם אני הייתי בהמון הפגנות מתסכלות, סו וואט? זו סיבה מספיק טובה לוותר על כל סיכוי לשינוי כאן? ולמה בדיוק אתם חושבים שאני מזדהה יותר עם מטרותיו של הנוער האנרכיסטי או תומכי סטאלין מאשר עם מטרות יש"ע? ומתי אי פעם היתה כאן הפגנה נגד מלחמות כפתרון, חוץ אולי מכמה הזויות שעומדות מדי פעם ליד הסנטר? אז מה עושים? רוחצים בניקיון כפיים ואומרים, "אני לא תמכתי במלחמה ואתם צבועים, ולכן אני אשאר בבית ואתנשא עליכם"? או "אני לא מסכימה עם מה שאתם רוצים להשיג אחרי זה, ולכן אני אשאר בבית ואסתפק במושחתים עלובי הנפש והמזלזלים בחיי אדם, כולל חיי, הקיימים, כי יכול להיות יותר גרוע"?
ראשית, אתם לא יודעים מה יהיה – וגרוע מזה – אתם מתנערים מיכולתכם וחובתכם האזרחית להשפיע על מה שיהיה. שנית, דבריכם לא קשורים בכהוא זה לדמוקרטיה או למעורבות אזרחית פעילה, והדבר היחיד שהם מקדמים זה את הכוחות האנטי דמוקרטיים במדינה. התבוסתנות הזאת, הייאוש הזה, כל "נימוקי הנגד" ושאר הרציונליזציות, זה בדיוק מה שיתרום להתחזקות הימין. ההפגנה, התעוררות דמוקרטית אזרחית, שכמה שתהיה יותר המונית תוכל לשמש ככלי חזק למאבק בייאוש הזה, היא לעניות דעתי אחד הסיכויים האחרונים בתקופה הקרובה שיש לחברה כאן לשקם את עצמה.
אם אתם רוצים דמוקרטיה אמיתית, ההפגנה הזאת מקדמת את מטרותיכם, ולא משנה מי מארגן אותה, מי עומד בה, מי נואם בה, מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה, מה הוא יעשה אחר כך ומה הוא לא יעשה אחר כך. זו המסה הקריטית שאומרת – פישלתם, אז תשלמו. אתם לא רשאים לעשות הכל, לא רשאים להיתלות בחוסר ניסיונכם, טיפשותכם או שחיתותכם כדי להיצמד לכיסא. אתה רוצה לדבר איתי על דוד שלך, נדב? אין לי בעיה לדבר על דוד שלך. למה לעזאזל הוא הלך להיות שר ביטחון אם כל מה שיש לו לומר מאז שבחרתי בו ועד היום זה אכלו לי שתו לי אני לא יודע לא יכול לא מסוגל לא מצליח? מה בדיוק הוא רצה להשיג בזה? אני לא מאמינה שהוא מטומטם עד כדי כך, שלא ידע פחות או יותר מה מצפה לו. נמאס לי כבר מפוליטיקאים קטנים שחושבים שהם יכולים לקחת את כל הכיבודים ולהתנער מכל אחריות. בחרתי בו בדיוק בגלל שחשבתי שהוא לא יהיה כזה. הוא בדיוק כזה, והוא צריך ללכת. אין לו ניסיון? הוא צריך להתייעץ עם הרבה בעלי ניסיון, או לזוז הצידה (כלומר, להתפטר מתפקידו) לתת למישהו בעל ניסיון להיות שר ביטחון בתקופת המלחמה, ולא משנה המחיר הפוליטי שישלם. כל בן אדם בר דעת, שצריך לקבל החלטות הרבה יותר קטנות מפתיחה במלחמה או ניהול מלחמה, מתייעץ עם יותר מבעל ניסיון אחד, ומקבל החלטות על סמך שורה רחבה של שיקולים ונתונים. הוא לא גילה שמץ קטן ביותר של אחריות, והרגישות הבסיסית לחיי אדם כשיקול מרכזי בקבלת החלטות, דבר שכל כך נכח בכל הנאומים שלו לפני הבחירות, לא היה נוכח בשום צעד שעשה מאז הבחירות, ובייחוד במלחמה. אנשים נהרגו, נדב. החטופים עוד נמצאים בשבי. ההרס עוד לא שוקם. וזאת בלי לדבר אפילו על מעשיו בעזה, התנהלותו מול המתנחלים חסרי כל הכבוד לחוק, והפגיעה הנוראית שנגרמה לאוכלוסיית לבנון. מבחינתי, הוא שום דבר חוץ מפוליטיקאי קטן ואינטרסנט, שצריך להיעלם ממפת הפוליטיקה הישראלית ביחד עם החבר שלו אולמרט.
את לא תעמדי בהפגנה של אנשים שהם נגד מלחמות כפתרון. את תעמדי בהפגנה של ישע והמילואמניקים וכל אלו שלא יצאו נגד המלחמה בתחילתה וגם לא עכשיו אלא נגד זה שהיא לא נוהלה טוב ובנחישות, מעין טענות מקצועיות-בטחוניסטיות ולא טענות דמוקרטיות-פוליטיות. את תעמדי שם ותשמעי את נאומי הקונזסוס של אני לא יודע מי (עוזי דיין?), ותקבלי בחילה בעצמך אני חושש. לעומת זה הא-פוליטיות של חלק מעצרות רבין תראה לך פנטזיה, כי כאן אם כבר תהיה פוליטיות, במסווה של א-פוליטיות, זו תהיה פוליטיות מאוד רחוקה מזו שאת רוצה. את תהיי לצערי סטיטיסית בהפגנה של מי שחושב שאולמרט ופרץ לא יודעים לנהל מלחמות כי הם חסרי נסיון ונחישות ומדי "סמולנים". את תעמדי עם כל מי שהתהלם בתחילת המלחמה בעדה, ורק תופס טרמפ על זה עכשיו כי (1) זה דרך להעלות את הימין (2) זה דרך להכחיש את הטעות של המפגינים עצמם והעיוורון שלהם שתמכו במלחמה, ולהסביר את כשלונה בחוסר הנסיון/היכולת של אולמרט-פרץ ולא בכך שמלחמה לא יכלה לפתור את הנושא הזה מלכתחילה.
אני מאוד בעד דמוקרטיה משתתפת.
הייתי במספיק הפגנות שמטרתן הייתה לקדם מטרה שחשובה לי. בכל פעם שעשיתי זאת, חשבתי האם ההפגנה מקדמת את מטרותי הכלליות או פוגעת בהן. כשאני עושה את השיקול הזה כאן, לא השתכנעתי שזה המצב – למעשה, השתכנעתי שהמצב הוא הפוך.
אני חושבת שאתה מפספס כאן משהו מאוד חשוב. קוראים לו דמוקרטיה. אני יודעת שלימודי האזרחות בישראל אינם מזהירים במיוחד, אבל אני בטוחה שאנשים אינטליגנטים כמוך יכולים להשלים את החסר. מקורות ודוגמאות לא חסרים, והגישה אליהם לא בדיוק חסומה. דמוקרטיה זה לא רק פעולה מפלגתית. דמוקרטיה זו אזרחות משתתפת. אין לי שום בעיה עקרונית עם זה שמועצת יש"ע רוצה את ביבי. אין לי שום בעיה עקרונית עם זה שהם יראו בהדחת אולמרט ופרץ הזדמנות להעלאת ביבי ויפעלו לכיוונים האלו בכל דרך דמוקרטית וחוקית שעומדת לרשותם. זו השיטה הדמוקרטית, ואני אתנגד להצעותיהם החיוביות הגלויות בכל דרך דמוקרטית וחוקית שעומדת לרשותי.
ההפגנה היום היא דרישה ל-accountability על כשלים מהותיים בהנהגה, ודרישה לשיקום הדמוקרטיה בישראל. כל אזרח שהמדינה יקרה לו חייב להשתתף בה, לא משנה לאיזה צד של המפה הפוליטית הוא משתייך.
האמירה הפוליטית של אומ"ץ היא שהשלטון לא חייב להיות מושחת ברמה שפוגעת בתפקוד. הם מגבים אותה בפעילות משפטית ותקשורתית. וכן, אני אעמוד ביחד עם מועצת יש"ע כדי להעיף את מה שיש עכשיו, ואחר כך אעמוד מולם כדי להתנגד לכל פתרון חיובי שיקדמו. הפלת אולמרט היא אינטרס לאומי, לא סקטוריאלי, והיא קשורה להמשך השיטה הדמוקרטית במדינה הזאת. למעשה, מועצת יש"ע שיעמדו שם פוגעים באינטרסים של עצמם, כמקדמי דיקטטורה.
יש כבר לא מעט אנשים…
כל מקום שאני נכנס אליו יש הזמנה להפגנה(ודווקא רובם בלוגים עם גוון שמאלני מובהק).
נתראה שם.
יוחאי- ההורים שלך תיארו לעצמם ב75 שנקודת המפגש שלהם יהיה העוגן לפעילות הפוליטית בבלוגיה? בכנות, צריך לשאול את ההורים האם תיארו שיצטרכו עוד להפגין ב2007 על אותם נושאים…
ביחד עם מועצת יש"ע? תעמדי איתם ועם כל אלו שלא התנגדו למלחמה כמלחמה, אלא שונאים את אולמרט כי חושבים אותו לשמאלני, ועם כל תנועות המילואים ואיכות השלטון למיניהן, שחושבים שהבעיה במלחמה היתה חוסר הנחישות… באא… בחילה יש לי מזה. אני לא אהיה שם.
אני רק חייבת לציין כאן (בתגובה לדברי הדרקון) שאני שונאת הפגנות, ולכל הפגנה שהייתי בה מאז נובמבר 1995, בין אם השתתפו בה 20 איש או 100 אלף, הלכתי בתחושת בחילה עמוקה.
ולנדב – ממש קשה לי עם עיוותי המציאות שאתה עושה כאן, אבל לצורך העניין, לא רק שאני זוכרת מה היה במלחמה, אלא שב-24 ביולי, בעיצומה של המלחמה, אספתי נתונים ממקורות שונים בעולם (גם כן, נראה לך שאני אסמוך על מקורות בישראל בהקשר הזה?) על הנזק שנגרם ללבנון. זה היה הסיכום עד אז: "ממשלת לבנון מעריכה את הנזקים הישירים שנגרמו לתשתית כתוצאה מההפצצות בכ-2 מיליארד דולר. זה כמובן לא כולל את הנזק העתידי הצפוי לתעשיית התיירות במדינה, שציפתה להכנסות בהיקף של כ-1.3 מיליארד דולר בקיץ הקרוב, וגם לא מצאתי הערכות לגבי נזקים שנגרמו כתוצאה מהשבתת חלקים מהמגזר העסקי. בין שאר התשתיות, נפגעו שדות תעופה, כבישים, גשרים, מתקני אנרגיה, בתי חולים ומפעלים. הנזק שנגרם לכבישים ולגשרים גורם להתדרדרות מהירה במצבם של פליטים רבים, בשל אי היכולת להעביר אליהם סיוע הומניטרי. חלקים מביירות נהרסו לחלוטין, ואספקת החשמל בעיר נפגעה".
לא ברור לי איך מניעת העברת סיוע, תרופות ומזון לאזרחים במצוקה או הפצצת אמבולנסים ועובדי הצלב האדום נחשב ל"תולדה ישירה ובלתי נמנעת של היציאה למלחמה". למעשה, נדמה לי שזה די נמצא בניגוד לכל מיני אמנות בינלאומיות שאנחנו חתומים עליהן.
שר ביטחון, למיטב זכרוני, אחראי על הצבא, ולא להיפך. אם הצבא פועל בניגוד לעמדתו ולהוראותיו של שר הביטחון, זה נקרא "פוטש", או "הפיכה". פרט לכך, בן אדם שמכהן בתפקיד פוליטי בכיר במדינה דמוקרטית, ומחזיק בעמדה מסוימת, אפילו תהא זו עמדה לא פופולרית, מחובתו המוסרית לפחות להביע אותה בפומבי. באם לא עשה זאת, מבחינתי הוא התבכיין בחדרי חדרים, זנח בפועל את מחוייבותו לרגישות אנושית בסיסית, ואינו ראוי לכהן בתפקיד פוליטי בכיר.
ואשמח גם אם תקרא את הפוסט הזה שכתבתי ב-11 באוגוסט אשתקד
http://kusit3g.blogli.co.il/archives/93
http://www.notes.co.il/gross/31733.asp
ההפגנה הלא נכונה
מאת אהוד אשרי
נשאר בבית
כמה אנשים היו מתייצבים אתמול להפגנת מחאה שהיתה קוראת ליוזמה מדינית נועזת, כולל מו"מ עם סוריה? אני, ועוד אלפיים גג. אבל זאת ההפגנה ההגיונית היחידה שהיתה צריכה להתקיים נגד אהוד אולמרט. במקום זה התייצבו כמאה אלף מפגינים (נניח) כדי לבטא נהמת בטן קולקטיווית: לסלק את האיש שלא הצליח להביא להם ניצחון. ממש כמו אוהדי כדורגל מתוסכלים שתובעים להעיף את המאמן באשליה שרק מאמן חדש יביא אליפות. זה היה המכנה המשותף הרחב והאותנטי של בני כל השבטים שהתקבצו בכיכר; זאת הדינמיקה שעמדה מאחורי המסע ההיסטרי, חסר הפרופורציות, שהפך את מלחמת לבנון השניה לתאומתה של מלחמת יום כיפור ושהגיע לשיאו בהפגנה; כולם דיברו על "אחריות", אבל כמהו למנהיג מנצח שישיב את הכבוד. רק בשביל זה שווה לסדר פה עוד מלחמה.
את האווירה המתלהמת תידלק השימוש המופרז והמקומם בחללי המלחמה כהוכחה ניצחת לכשלון ההנהגה. כשמדגישים שוב ושוב את מקומם של ההורים השכולים בעצרת אתה מרגיש את המניפולציה מדגדגת בערפך; כשהמפגינים שולחים את אולמרט "לעבוד בתור גנן בחלקה הצבאית" אתה מבין שהציניות ניצחה אפילו את בעלי הכוונות הטובות; כשוועדת וינוגרד מקדישה את הדו"ח לזכר "פרחי החן, חיילי צה"ל, שנקטפו בטרם עת במלחמה" (אבל שוכחת את הקרבנות האזרחיים), אתה מובל בעל כורחך למחוזות הפופוליזם ("הם השאירו אם דומעת, אב דואג, אח עצוב, רעיה מתגעגעת ותינוק", התפייטה הוועדה); וכשאילנה דיין אומרת ב"עובדה": "חצי שעה האזנתי לווינוגרד ורוב הזמן חשבתי על יהודית סלע, אמא של בן, שנפל בכפר דבל", ברור לך שקני המידה הרציונליים אבדו גם בקרב השקולים שבפרשנים.
אותו ציבור שדחף את אולמרט לתוך לבנון בקריאות עידוד, בלי לחשוב על המחיר, יצא אתמול לכיכר לסגור איתו את חשבון השכול והכישלון ולהמליך מנהיג חדש, לא חשוב מי. אפשר לחשוב שבן גוריון מחכה בסיבוב עם החזון הנאור שהסופר מאיר שלו מבקש ממנהיגיו. מקסימום בנימין נתניהו, המועמד הראשי להיכנס לתפקיד ולהעניק למדינה חווייה מלחמתית מתקנת.
העצרת תאפשר לכל מתנגדי אולמרט לטעון ש"העם אמר את דברו" ו"שמהיום הפוליטיקה תיראה אחרת". הם יגזימו, כמובן, אבל גם אם אולמרט ייאלץ בסוף להסתלק זה יהיה מהסיבות הלא נכונות. לא המלחמה צריכה להביא לפרישתו. בהקשר האסטרטגי, כשלונו במלחמה רחוק מלהיות חד-משמעי, בוודאי אם לוקחים בחשבון את ההסדרים בדרום לבנון. תשאלו את תושבי הצפון איך הם מרגישים היום. אם כבר, דווקא אולמרט, יותר מכל אחד אחר, מכיר עכשיו בצורך להציב גבולות אזרחיים למונופול המסוכן שתפס הצבא על המחשבה הביטחונית והמעשה המדיני ושהוביל למעשה לתוצאות המלחמה. לא היינו צריכים את ההפגנה כדי לדעת שהסיכוי הפוליטי שלו לעשות משהו בעניין שואף לאפס.
אהההה איזה יופי היה.
(ותגובה ראשונה שלי מאז המעבר לבלוגלי, אבל לרגל המשפגש המרגש יש הצדקה 😛 )
למודאגים משמאל (ולאיסטניסטים למיניהם): שלו נאם שם וייצג אתכם (ואותי) בצורה נאה למדי, כשמחה על 40 שנות כיבוש, על צבא שיושב במחסומים ומתאמן בשמירה על מאחזים בלתי חוקיים.
נכון, היו גם דוברים שאמרו דברים הפוכים (לא נשארתי עד הסוף, זוכר בעיקר את נאומו של משה מוסקל, אביו של רפנאל שנהרג במלחמה). לא הסכמתי עם חלקים רבים מדבריו. אבל הסכמתי עם השורה התחתונה – שאולמרט ופרץ צריכים לעוף, ובפוליטיקה צריכים לפעמים לעשות פשרות כדי להגיע למטרה משותפת.
גם אני חובב הפגנות שאר מרעין בישין לא מתכוון ללכת לדבר המוזר הזה שקוראים לו "הפגנה" בכיכר רבין.
א. יש לי בעיה עם הפגנות שמועדן נקבע הרבה מאוד זמן לפני שפורסם דו"ח וינוגרד
ב. יש לי בעיה קשה עם ההצהרות שההפגנה לא תהיה פוליטית. ההפגנה הזאת פוליטית ועוד איך, וכולה צבועה כתום ודיין (הוא לא התמודד לכנסת? מה הוא עושה על הבמה??), גם לאלו הקוראים לעצמם "המילאומיניקים" ו"אבירי איכות השלטון" יש אינטרס אישי מובהק.
ג. גם אם יהיו שם 50,000 איש או 500,000 איש זה לא ישנה לאולמרט כלום. התקשורת תחגוג בכל מקרה (דווקא להפגנה נגד התקשורת הייתי הולך!).
ד. יש לי בעיה עם הציבור שהולך להגיע להפגנה, איפה הוא היה ערב המלחמה??? בתוך עמי אני יושב, לי זכור שרק אנשי שמאל קיצוניים התנגדו למלחמה. כל האחרים רצו להפוך את דרום לבנון לאפר ואבק!
אני לפחות לא הצבעתי לו – כלומר למפלגת העבודה. מי שהצביע למפלגה של פואד, וילנאי ושות', גם אם בראשם שמו את פרץ שהיה הבטחה לרגע, קיבל את הדייסה שבישל. היתה הרבה טיפשות במלחמה, אבל אם את מתעלמת מכך שהיה היתה המשך המדיניות הכוחנית וחד-צדדית של ישראל – להבדיל ממדינות של משא ומתן וכו' – את מפספסת הרבה.
מתשובתך נדמה לי שאם כבר, אז אתה לא קראת את הדו"ח.
לשאלותיך:
כן, כנראה כדי שינקו לו את המשרד, מאחר ושום דבר שהם ייעצו לא הגיע לקבלת ההחלטות.
לא הפציצו תשתיות? אני לא מאמינה שאתה שקרן, ולכן אני פשוט חושבת שאתה חיי בסרט. הפציצו תשתיות גם הפציצו. יישרו כפרים גם יישרו. זה שהחיזבאללה קיבל כסף מאיראן כדי לשקם בערך דקה אחרי שהפסיק לירות קטיושות לא אומר שהדברים לא קרו. עמיר אחראי על זה, אפילו אם בחדרי חדרים בכה לכולם שזה לא מה שהוא רוצה (מאחר ולא ניכר שום ביטוי לזה בפרוטוקלים של ישיבות הממשלה שפורסמו בעיתון), מאחר והוא היה שר הביטחון. זו המשמעות של היותך שר הביטחון.
איזה כיף שאפשר להתחמק מטענות קשות באמצעות הכחשת המציאות והאשמה ב"שיח רדוד ופופוליסטי". למעשה, התייחסתי ברצינות רבה מדי לטיעונים הדמגוגיים והרציונליזציות (לא שהן לא מובנות, אבל בכל זאת, עד כמה, ועד מתי?) שהצגת. גם ההשוואות לגיליוטינה ולקולוסיאום הן די מגוחכות, והרלוונטיות היחידה שלהן, לפחות של הגיליוטינה, שהיא היתה שלב המעבר ההיסטורי, שלא היה אוביוסלי קל לעשייה, ובוודאי שלא היה יפה, מרודנות לדמוקרטיה, מאדם כרכוש לאדם כאדם. לגבי הקולוסיאום אין לי מה לומר, כי בקיאותי בענייני העת העתיקה שואפת לאפס.
אמרתי פעם אחת שהליכה להפגנה הזאת היא לא פוליטית? ברור שהיא פוליטית. וטוב שכך.
[אני נאלצת לנטוש עכשיו. הוויכוח יאלץ להפוך לתיאורטי ולהידחות למחר. ואני מקווה שבכל זאת אראה אתכם בהפגנה היום].
לא התכוונתי לדבר על דוד שלי, אבל עם את מתעקשת, יאללה.
אוסף האמירות ששיחררת כאן מעיד בעיקר שאת – כמו רוב מי שיהיה בהפגנה הערב – לא קראת את הדו"ח, ואין לך מושג מה הטענות בו.
עמיר פרץ לא התייעץ עם בעלי נסיון? אז בשביל מה בדיוק הוא הקים פורום של ארבעה אלופים ורב אלוף אחד, כדי שינקו לו את המשרד? הטענה היא שהוא לא התיעץ עם עמוס גלעד, לא שלא התיעץ באופן כללי.
עמיר פרץ לא שם את האדם במרכז ונתן יד לתקיפת אזרחים חפים מפשע? מי בדיוק גרם לזה שלא הפציצו תשתיות אלא את טילי הפאג'ר? מי היה היחיד שעמד מול הדרישות המתלהמות ליישר כפרים?
אני לא שלם עם כל מה שעמיר עשה במלחמה, כמו שאני לא שלם עם כל מה שעשה במישור המדיני\בטחוני באופן כללי. זה לא מפתיע – בתחום הזה עמדותינו די רחוקות. אבל ההידרדרות שלך לשיח רדוד ופופוליסטי רק מחזקת את עמדתי שההליכה להפגנה הזו היא פוליטית בדיוק כמו שההמונים סביב הגליוטינה היו שם מסיבות פוליטיות, וכמו שההמונים בקולוסיאום היו מפגינים בעלי מודעות דמוקרטית עמוקה.
אוי, נו, באמת. זה דה פוליטיזציה? הדה פוליטיזציה של הפוליטי נמצאת כאן כבר כל כך הרבה זמן. אז יש עוד אנשים שמקשקשים על "לא פוליטי". זו סיבה מאוד גרועה, וכן, אני בהחלט חושבת עדיין שהיא תבוסתנית ומיואשת. רחיצה בניקיון כפיים ותפיסת עמדת המיעוט הקטן ביותר זה דבר נחמד, שיש להמשיך בו, אבל לא על חשבון הפעולה הרחבה יותר. אנשים ברחבי העולם מקיימים הפגנות ענק, שאני בטוחה שלא כל הנוכחים בהן מסכימים זה עם זה, כדי למחות על דבר אחד גדול – כמו זיוף בחירות למשל, כמו שקרים של ראש הממשלה לעם, כמו שחיתות, כמו מדיניות. יש מצבים שבהם כל מה שצריך לעשות זה לצאת לרחוב בהמונים. לא תמיד זה הולך. לא תמיד המצב משתפר. זה לא הופך את הדברים האלו לפחות בעלי ערך פוליטי ודמוקרטי. הדברים האלו הם הם תמצית הפוליטיקה והדמוקרטיה.
הבעיה במלחמה, אגב, היתה בדיוק טיפשות ושחיתות. אני מציעה לך לחזור ולעקוב אחרי השתלשלות העניינים במקרה הזה. כתבתי בעבר כמה פוסטים במהלך התקופה ההיא שנתנו פירוט די מלא של ענייני הטיפשות והשחיתות. לא ברור לי איפה בדיוק היית בתקופת המלחמה אם המסקנות שלך הן שהבעיה נמצאת רק במדיניות הכוללנית והמופשטת של "מה שלא עובד בכוח". אני לפחות מתעסקת בדברים הקונקרטיים שקרו, ובאנשים שעשו אותם.
והדיון לא "מוסט למושגים כלליים של אחריות", כי מושג האחריות אינו מושג כללי, אלא קונקרטי עד כאב, וכי הדיון לא מוסט, אלא מתרכז בעניין הזה, שהוא הבעיה החמורה ביותר של הממשל בישראל כיום, הסממן הבולט ביותר של ההרס, שהמשך שחיקתו היא מעגל אינסופי של הרס. אני בכלל לא מבינה את הטענה הזאת שלך. אחריות שלטונית זה מושג טריוויאלי וחסר חשיבות? אז מה כן חשוב? מי ירביץ יותר או פחות לערבים ואחר כך יתחמק מאחריות על המשך ההדרדרות במצב הביטחוני, הערכי והחברתי בישראל? מי נחמד יותר, אולמרט או ביבי? על מה בדיוק אתה מדבר?
לא, את טועה העמדה שלי רחוקה מלבטא תבוסתנות או ייאוש. היא עמדה פוליטית לחלוטין שהלכה ועוד תלך להפגנות רבות, פשוט לא להפגנה הזו, שמסריה לא יהיו מסרי שמאל ולא מסרים אנטי-מלחתמיים, ואולי אף ההפך. היו הפגנות נגד מלחמה כפתרון, גם בזמן המלחמה האחרונה ויש הפגנות כאלו של השמאל. מדי קטנות, תקראי להם הזויות, אבל צריך להגדיל אותן ולא לעשות קואפטציה של השמאל לשיח המקצועי-בטחוניסטי שיהיה הערב בכיכר.
אז אל תסכימי איתי, אבל אל תאשימי אותי בחוסר פוליטיות או ייאוש או תבוסתנות. יש לנו ויכוח פוליטי על מה השמאל צריך לעשות כרגע. אל מול ההפגנה הזו. לא אמרתי שאני נשאר בבית. יש לי הרבה הפגנות אחרות ללכת אליהן. את רואה את ההפגנה הזו כהתעוררות דמוקרטית ואזרחית, ואני רואה אותה כדה-פוליטיזציה של הפוליטי. אני נגד טיפשות ושחיתות, וחושב שאם יש חוסר נסיון צריך – כמו שהועדה אמרה – ללמוד ולעבוד קשה יותר. אבל בעיני הבעיה במלחמה היתה בראש ובראשונה האמונה שאפשר לפתור בעיות בכוח, ואימוץ הגישה הכוחנית וחד-צדדית שמאפיינת את מדיניות ישראל לפחות מאז שנת 2000. הסטת הדיון למושגים כלליים של אחריות, חשובים ככל שיהיו, תסיט את הדיון מהבעיה הפוליטית האמיתית של ישראל, לטובת "פוליטיקת" איכות שלטון/גודי גודי עוזי דיין/ במקרה הטוב, וביביזם במקרה הרע. אני סולד משתי האופציות האלו וכאמור לא רוצה להיות סטטיסט שלהם. זה לא אומר שאני תבוסתן או מיואש. (טוב, המצב קצת מייאש, אבל את זה כולנו יודעים…).
שניכם יודעים שאתם לא מבטאים שום דבר במה שאמרתם חוץ מהשחיקה המתמדת של הדמוקרטיה ומושג האחריות במדינה הזאת, ייאוש ותבוסתנות. כן, גם אני הייתי בהמון הפגנות מתסכלות, סו וואט? זו סיבה מספיק טובה לוותר על כל סיכוי לשינוי כאן? ולמה בדיוק אתם חושבים שאני מזדהה יותר עם מטרותיו של הנוער האנרכיסטי או תומכי סטאלין מאשר עם מטרות יש"ע? ומתי אי פעם היתה כאן הפגנה נגד מלחמות כפתרון, חוץ אולי מכמה הזויות שעומדות מדי פעם ליד הסנטר? אז מה עושים? רוחצים בניקיון כפיים ואומרים, "אני לא תמכתי במלחמה ואתם צבועים, ולכן אני אשאר בבית ואתנשא עליכם"? או "אני לא מסכימה עם מה שאתם רוצים להשיג אחרי זה, ולכן אני אשאר בבית ואסתפק במושחתים עלובי הנפש והמזלזלים בחיי אדם, כולל חיי, הקיימים, כי יכול להיות יותר גרוע"?
ראשית, אתם לא יודעים מה יהיה – וגרוע מזה – אתם מתנערים מיכולתכם וחובתכם האזרחית להשפיע על מה שיהיה. שנית, דבריכם לא קשורים בכהוא זה לדמוקרטיה או למעורבות אזרחית פעילה, והדבר היחיד שהם מקדמים זה את הכוחות האנטי דמוקרטיים במדינה. התבוסתנות הזאת, הייאוש הזה, כל "נימוקי הנגד" ושאר הרציונליזציות, זה בדיוק מה שיתרום להתחזקות הימין. ההפגנה, התעוררות דמוקרטית אזרחית, שכמה שתהיה יותר המונית תוכל לשמש ככלי חזק למאבק בייאוש הזה, היא לעניות דעתי אחד הסיכויים האחרונים בתקופה הקרובה שיש לחברה כאן לשקם את עצמה.
אם אתם רוצים דמוקרטיה אמיתית, ההפגנה הזאת מקדמת את מטרותיכם, ולא משנה מי מארגן אותה, מי עומד בה, מי נואם בה, מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה, מה הוא יעשה אחר כך ומה הוא לא יעשה אחר כך. זו המסה הקריטית שאומרת – פישלתם, אז תשלמו. אתם לא רשאים לעשות הכל, לא רשאים להיתלות בחוסר ניסיונכם, טיפשותכם או שחיתותכם כדי להיצמד לכיסא. אתה רוצה לדבר איתי על דוד שלך, נדב? אין לי בעיה לדבר על דוד שלך. למה לעזאזל הוא הלך להיות שר ביטחון אם כל מה שיש לו לומר מאז שבחרתי בו ועד היום זה אכלו לי שתו לי אני לא יודע לא יכול לא מסוגל לא מצליח? מה בדיוק הוא רצה להשיג בזה? אני לא מאמינה שהוא מטומטם עד כדי כך, שלא ידע פחות או יותר מה מצפה לו. נמאס לי כבר מפוליטיקאים קטנים שחושבים שהם יכולים לקחת את כל הכיבודים ולהתנער מכל אחריות. בחרתי בו בדיוק בגלל שחשבתי שהוא לא יהיה כזה. הוא בדיוק כזה, והוא צריך ללכת. אין לו ניסיון? הוא צריך להתייעץ עם הרבה בעלי ניסיון, או לזוז הצידה (כלומר, להתפטר מתפקידו) לתת למישהו בעל ניסיון להיות שר ביטחון בתקופת המלחמה, ולא משנה המחיר הפוליטי שישלם. כל בן אדם בר דעת, שצריך לקבל החלטות הרבה יותר קטנות מפתיחה במלחמה או ניהול מלחמה, מתייעץ עם יותר מבעל ניסיון אחד, ומקבל החלטות על סמך שורה רחבה של שיקולים ונתונים. הוא לא גילה שמץ קטן ביותר של אחריות, והרגישות הבסיסית לחיי אדם כשיקול מרכזי בקבלת החלטות, דבר שכל כך נכח בכל הנאומים שלו לפני הבחירות, לא היה נוכח בשום צעד שעשה מאז הבחירות, ובייחוד במלחמה. אנשים נהרגו, נדב. החטופים עוד נמצאים בשבי. ההרס עוד לא שוקם. וזאת בלי לדבר אפילו על מעשיו בעזה, התנהלותו מול המתנחלים חסרי כל הכבוד לחוק, והפגיעה הנוראית שנגרמה לאוכלוסיית לבנון. מבחינתי, הוא שום דבר חוץ מפוליטיקאי קטן ואינטרסנט, שצריך להיעלם ממפת הפוליטיקה הישראלית ביחד עם החבר שלו אולמרט.
את לא תעמדי בהפגנה של אנשים שהם נגד מלחמות כפתרון. את תעמדי בהפגנה של ישע והמילואמניקים וכל אלו שלא יצאו נגד המלחמה בתחילתה וגם לא עכשיו אלא נגד זה שהיא לא נוהלה טוב ובנחישות, מעין טענות מקצועיות-בטחוניסטיות ולא טענות דמוקרטיות-פוליטיות. את תעמדי שם ותשמעי את נאומי הקונזסוס של אני לא יודע מי (עוזי דיין?), ותקבלי בחילה בעצמך אני חושש. לעומת זה הא-פוליטיות של חלק מעצרות רבין תראה לך פנטזיה, כי כאן אם כבר תהיה פוליטיות, במסווה של א-פוליטיות, זו תהיה פוליטיות מאוד רחוקה מזו שאת רוצה. את תהיי לצערי סטיטיסית בהפגנה של מי שחושב שאולמרט ופרץ לא יודעים לנהל מלחמות כי הם חסרי נסיון ונחישות ומדי "סמולנים". את תעמדי עם כל מי שהתהלם בתחילת המלחמה בעדה, ורק תופס טרמפ על זה עכשיו כי (1) זה דרך להעלות את הימין (2) זה דרך להכחיש את הטעות של המפגינים עצמם והעיוורון שלהם שתמכו במלחמה, ולהסביר את כשלונה בחוסר הנסיון/היכולת של אולמרט-פרץ ולא בכך שמלחמה לא יכלה לפתור את הנושא הזה מלכתחילה.
אני מאוד בעד דמוקרטיה משתתפת.
הייתי במספיק הפגנות שמטרתן הייתה לקדם מטרה שחשובה לי. בכל פעם שעשיתי זאת, חשבתי האם ההפגנה מקדמת את מטרותי הכלליות או פוגעת בהן. כשאני עושה את השיקול הזה כאן, לא השתכנעתי שזה המצב – למעשה, השתכנעתי שהמצב הוא הפוך.
אני חושבת שאתה מפספס כאן משהו מאוד חשוב. קוראים לו דמוקרטיה. אני יודעת שלימודי האזרחות בישראל אינם מזהירים במיוחד, אבל אני בטוחה שאנשים אינטליגנטים כמוך יכולים להשלים את החסר. מקורות ודוגמאות לא חסרים, והגישה אליהם לא בדיוק חסומה. דמוקרטיה זה לא רק פעולה מפלגתית. דמוקרטיה זו אזרחות משתתפת. אין לי שום בעיה עקרונית עם זה שמועצת יש"ע רוצה את ביבי. אין לי שום בעיה עקרונית עם זה שהם יראו בהדחת אולמרט ופרץ הזדמנות להעלאת ביבי ויפעלו לכיוונים האלו בכל דרך דמוקרטית וחוקית שעומדת לרשותם. זו השיטה הדמוקרטית, ואני אתנגד להצעותיהם החיוביות הגלויות בכל דרך דמוקרטית וחוקית שעומדת לרשותי.
ההפגנה היום היא דרישה ל-accountability על כשלים מהותיים בהנהגה, ודרישה לשיקום הדמוקרטיה בישראל. כל אזרח שהמדינה יקרה לו חייב להשתתף בה, לא משנה לאיזה צד של המפה הפוליטית הוא משתייך.
שוב (ואני מתחיל להרגיש קצת נודניק) – היום בערב תעמדי שכם אל שכם עם מועצת יש"ע בעת שהם מקדמים פתרון חיובי.
הם שם בשביל ביבי.
האמירה הפוליטית של אומ"ץ היא שהשלטון לא חייב להיות מושחת ברמה שפוגעת בתפקוד. הם מגבים אותה בפעילות משפטית ותקשורתית. וכן, אני אעמוד ביחד עם מועצת יש"ע כדי להעיף את מה שיש עכשיו, ואחר כך אעמוד מולם כדי להתנגד לכל פתרון חיובי שיקדמו. הפלת אולמרט היא אינטרס לאומי, לא סקטוריאלי, והיא קשורה להמשך השיטה הדמוקרטית במדינה הזאת. למעשה, מועצת יש"ע שיעמדו שם פוגעים באינטרסים של עצמם, כמקדמי דיקטטורה.
א., זה מצער גם אותי, אבל השמאל לבדו (ובטח מתנגדי המלחמה בזמן אמת לבדם) לא יפילו את אולמרט.
יש כבר לא מעט אנשים…
כל מקום שאני נכנס אליו יש הזמנה להפגנה(ודווקא רובם בלוגים עם גוון שמאלני מובהק).
נתראה שם.
יוחאי- ההורים שלך תיארו לעצמם ב75 שנקודת המפגש שלהם יהיה העוגן לפעילות הפוליטית בבלוגיה? בכנות, צריך לשאול את ההורים האם תיארו שיצטרכו עוד להפגין ב2007 על אותם נושאים…
יוחאי, כמעט ושאלתי אותך מה עם סעיף ב'.
(כנראה אהיה שם מחר, לפחות לזמן מה.)
ב75' היה דאנקן דונאטס?
יופי. אומץ. מה האמירה הפוליטית שלהם?
א, בין מארגני ההפגנה נמצאת עמותת אומ"ץ, עמותה ותיקה שנלחמת בשחיתות. המוני שמאלנים יהיו שם.
נתראה בנקודת המפגש (גם נקודת המפגש שלי, ושל הוריי עוד מ 75)
ביחד עם מועצת יש"ע? תעמדי איתם ועם כל אלו שלא התנגדו למלחמה כמלחמה, אלא שונאים את אולמרט כי חושבים אותו לשמאלני, ועם כל תנועות המילואים ואיכות השלטון למיניהן, שחושבים שהבעיה במלחמה היתה חוסר הנחישות… באא… בחילה יש לי מזה. אני לא אהיה שם.