מהיום אל תאמרו "מחנה הריכוז אושוויץ", אלא "אושוויץ-בירקנאו, מחנה הריכוז וההשמדה הגרמני (1940-1945)". אונסקו החליטו, לבקשת פולין. והאמת, בצדק.
האוכלוסייה הפולנית אכלה מהנאצים לא פחות חרא מהיהודים, אם כי אפשר לומר של"מזלם" של הפולנים, היהודים היו ראשונים, ואחר כך הנאצים היו עסוקים מדי בלהפסיד במלחמה. לנאצים היתה תוכנית אב להשמדה או הגלייה של 85% מאוכלוסיית פולין. הפולנים, אגב, לא מפחדים להתעסק במספרים כמונו, ובמהלך השנים תיקנו את ההערכה הראשונית שגרסה כי במלחמת העולם השניה מחקו הנאצים 22% מאוכלוסיית המדינה. עכשיו ההערכה עומדת על 18%. מיליוני פולנים הגיעו למחנות השמדה. חלקם נרצחו במקום (שיטת הכומר, רופא, רוקח, מורה וכו'). בין השאר, נרצחו 28% מהמדענים הפולנים, 38% מהרופאים, 56% מעורכי הדין, 60% מעובדי מערכת החינוך, ו-37% מבוגרי האוניברסיטאות. הנאצים פשוט גרסו כי אם ישמידו את האינטליגנציה הפולנית, ההשתלטות על שאר המדינה תהיה קלה. כנראה שבצדק. חוץ מזה, טרחו הנאצים להרוס 64% מהתעשייה הפולנית ו-25% מהכפרים. זה, עם כל הכבוד ללנצמן (ואין, למעשה), לא סתם סבל של אנשים שחיים בתוך מלחמה, אלא ממש שותפות גורל. אילו רק הם היו קצת פחות פולנים, ז"א.
את הנתונים שמעתי, אגב, בכנס שנקרא "ההקשרים הפילוסופים-היסטוריים של השואה – כנס פילוסופי פולני-ישראלי", שהתקיים די מזמן. לא היתה שם, אגב, יותר מדי פילוסופיה, מאחר וכפי שאמר אחד המשתתפים, "השואה היא לא ממש שאלה מעניינת מבחינה פילוסופית" – ותרשו לי לסייג – מבחינה פילוסופית גרידא.
ומלבד זאת, בערות היא כוח.
ואתה אומר את זה כמי שחווה את שני הדברים כשני אנשים שונים, אני מניחה. כי אם לא, אתה די סותר את עצמך.
מי שלא חווה טעמה של נשיקה אינו מסוגל לתארה במילים גם אם חקר אותה במעבדה ודן עליה עם מומחים כמותו שלא חוו אותה על נה יתארו מהותה או השוואתה של שואת יהודים או השוואתם לפולנים להם היה לאן למלט נפשם
הפוסט ההוא סגור לתגובות. הפוסט הזה אינו הפוסט ההוא. אם יש לכם משהו להגיד בעניין הפוסט ההוא, אתם מוזמנים לשלוח לי מייל באמצעות ה"צור קשר" למעלה.
זה היה לפוסט הניאו נאצי..
חילונים הם לא אלה שמתפללים להרג החרדים מדי יום ביומו.
חרדים הם אלה ששונאים חילונים ורואים בהם אפיקורסים מוקצים.
יש שלקחו זאת לכיוון של "תינוק שנשבה" אשר יש להשיבו לדרך ה"אמת", ובכך שוללים את זכויותיו. זה לא פחות גרוע.
וכן, יש עוד המום סיבות לשנוא חרדים, ועוד יותר מכך סוגים אחרים של מאמינים.
כל אמונה גזענית בזויה…והיהדות היא מקור גזעני אשך גרם סבל רב מנשוא.
תעזוב, באמת לא עניין חשוב. לא הייתי נזכרת בזה אילו לא הייתי מזהה כמה ביטויי מפתח פסיכולוגיסטים.
הו, עכשיו כולנו במתח…
פתאום עלה בדעתי שהסגנון הזה מוכר לי מאיפשהו, בעיקר כל השטנה האישית מאוד בתגובה האחרונה, ענייני ההתרפסות, היעדר הביטחון בקיום והניק. וואו, טרם הצלחת להתגבר על דבר שמעולם לא היה? פאתטי.
אני אכן מזהה את הדברים שכתבתי, ואני מסתכלת במראה ואומרת לך: אין כאן שום אלימות, שום אגרסיביות, ושום פלפולים.
לגבי המשפט הראשון שהבאת, המשפט המלא היה "אני מבינה מדבריך סוג של תבוסתנות אנושית, שאומרת שאי אפשר לעשות שום דבר כדי למנוע את הדברים האלו, שהם מעין רצון האל או מה שלא יהיה". זה אכן מה שהבנתי מדבריך, בתגובתך השניה, שביטאו בעיני פניה לתיאולוגיה בשל חוסר אמונה ביכולתו של האדם להיות אחראי על גורלו (כך פירשתי את התקפתך הבלתי מרוסנת על זה שאמרתי שאני מאמינה באחריות אנושית).
לגבי המשפט השני – זה מה שאני חושבת. האלימות, אם יש כאן, היא כלפי אלוהים. הוא, גם כהמצאה וגם כיישות, תלוי עם מי אתה מדבר, יכול להסתדר גם בלעדיך.
גם המשפט השלישי מבטא את מה שאני מאמינה בו. אני מאמינה שהקשר בין הדת היהודית, מלאת החוכמה והעושר האנושי, לבין הלאום, ובעיקר לבין הממסד הלאומי, הרס את הדת במובנים רבים, ולכן אנחנו עדים היום לתופעה כל כך נפוצה של עובדי אלילים בכסות של יהודים, כאלו שעושים להם פסל ומסכה, כאלו שהיהדות בעיניהם זו דת של קמיעות, איסורים, קללות וברכות. וגם כאלו שנהנים לעשות מזה כסף (לתרומה ולקבלת ברכה מהרבי התקשר לטלפון הסלולרי הבא… לא ראית כאלו על אוטובוסים חולפים?).
"זה שאתה לא מבין לא אומר שלא נאמר כלום" נראית לי כמו תגובה מאוד הגיונית, כשאדם כותב תגובה ארוכה וכנה לגבי עמדותיו, ומה שהוא מקבל מהצד השני זה שום דבר שקשור לתגובתו או לאמונותיו, אלא רק כל מיני טענות אישיות חסרות בסיס כמו "יושבת על הגדר", "אומרת הכל ולא אומרת מאומה", בעצם, למה אני טורחת לצטט, נעשה קופי פייסט: "את אכן כמו שחשדתי נהנית לשבת על הגדר. אמרת הכל ולא אמרת מאומה. כמה אנרגיה את משקיעה בסמנטיקה? את קוראת את מה שנוח לך וכמובן מפרשת זאת על פי השקפת עולמך". יופי שאתה יודע עלי כל כך הרבה מתגובה די ארוכה שלא היה בה, אגב, עניין פרסונלי אחד. וגם משפט כמו: "ומהמקום הזה את מייצרת השלכות על דיון שלם שזו בבסיסה טעות נפוצה", מראה על כבוד גדול וחוסר יוהרה מדהים.
ואחרי שעוד טרחתי לענות לגיבוב ההשמצות הראשון, ואף העזתי למחות על אלימותו, הגיע גיבוב ההשמצות השני, ואף השתפר:
"עזות המצח שלך בלתי ניסבלת, את פרובוקטור לשם פרובוקציה ותו לא",
"את ברורה כשמש בהשקפת עולמך שמשולה לקליפת שום"
" אני חייב לומר שגישתך חלולה ואין לה כל אחיזה במציאות"
" לא לאמונתך אני מביע זילזול אלא לתוכן שבו את בוחרת לבטא משהו מאמונתך או מהיעדר אמונתך" (אגב, זה אותו הדבר. ז"א שכן באמונתי אתה מביע זלזול),
" בעיניי אנשים כמוך הם הדון קישוטים של המאה הנוכחית, אלה שישובים על גדר מדברים גבוהה ועל מה, על כלום",
"יש בך אתאיזם עויין, את אגרסיבית וחסרת טולרנטיות לעולם התיאולוגי כאילו מתבצע לנגד עינייך פולחן אלילי שאת מוקיעה, וזה הזוי בעיניי"
ואז בלי בושה גם הכנסת לזה הורים: "זו פונקציה של חינוך קלוקל ובורות הדעת או שמא זה סימפטום של שטיפת המוח, קטונתי מלפענח זאת".
בתגובה הראשונה שלי אליך אין שום דבר פרסונלי. כלום, נאדה, נישט, זירו. צריך להיות עויין במיוחד ומראש כדי למצוא בה משהו כזה. למעשה, העניין די שקוף. נכנסת לכאן מתוך מטרה למצוא מטרה. מהרגע הראשון לא הפגנת שום דבר חוץ מהנחה מוקדמת על הנחה מוקדמת, חוסר הקשבה מוחלט, חוסר עניין מוחלט בדבריה של בת שיחך, פרט למציאת מילת מפתח אחת או אחרת כמוקד להתקפה. וכמובן שלא סתרתי את ההנחות המוקדמות האלו, כי לא משנה מה הייתי אומרת, היית מוצא את הדרך לעוות את דברי לצרכיך. אני רק שמחה מאוד שלא נגררתי אחרי התוקפנות שלך, כפי שניתן לראות מתגובותי.
" אני מבינה מדבריך סוג של תבוסתנות אנושית"
"אם אכן נסתרות דרכי השם, הוא לא רלוונטי לחיים האנושיים. אם לא נסתרות דרכיו, אז שילך לעזאזל."
"כמו שנראית הדת היהודית במדינת ישראל, היא לא תתקיים עוד 2,000 שנה."
"תראה, זה שאתה לא מבין לא אומר שלא נאמר כלום."
כמו שאת ודאי מזהה אלה דברים שאת כתבת, תסתכלי במראה ותאמרי לי שאת לא בחורה אלימה ואגריסיבית שנחבאת כמעט היטב מאחורי פילפולים שלא מיצו דבר וחצי דבר משום דיון. לדעתי זו את שלא ממש יודעת מה את רוצה מעצמך מהחיים ומבני אדם אחרים. אני חושב שאולי את כאן מכיון שאת אוהבת להתנגח חזיתית ,זה מסב לך סוג של הנאה. מבחינתך כל זה הוא תחרות שאת מלכתחילה רוצה ליהיות בו ראשונה ולכן אין שום סיכוי לפתח דיון ענייני ותכליתי, אלא אם כן האדם מולך מתרפס לרגלייך. ויודעת מה, אולי כל זה שווה דיון בפני עצמו בבלוג שלך…אבל במחשבה שניה… זה לא ממש מעניין.
הפכת מתגובתך הראשונה את הדיון לפרסונלי בעמדתך התוקפנית וחסרת הטולרנטיות לשונה ממך. את בן אדם שלא כיף לנהל איתו דו שיח, מפני שאת מתנשאת, תוך מאמץ עילאי להרשים, תכונה בדרך כלל שמסתירה חוסר ביטחון ומהקשים, מה גם שהניק שלך ושם אתר זה מעוררים גיחוך מוחלט,וגם הם מעידים על היעדר ביטחון בקיומך. את לא חכמה כמו שתרצי לדמות את עצמך למרות שהדימוי העצמי שלך מתאמץ לנסוק מעלה, ולי רק נותר לומר שעצוב לדעת שיש אנשים כמוך, אטומים, פחדנים שמשליכים את פחדיהם בצורה כל כך נבערת, מזלזלת, חסרת טעם ושאינה תמציתית ועניינית.
חטאתי בדבר אחד שנגררתי אחר התוקפנות שלך, זו מלכודת שלא הייתי צריך ליפול בה. מעבר לזה
כפי "שהדיון הזה הראה" באמת אין מה לעשות בבלוג נטול מעוף כמו זה.
איך אומרים :
Have a nice life
איך אומרים, הפוסל, במומו פוסל.
לשוני היא לשון שמנסה לעורר דיונים. במקום כל כך חסר תרבות דיון, ברור למה ניסיון כזה נחשב לעיתים כ"התנצחות". זה אמנם עצוב, אבל מה לעשות, גם זה חלק מהחיים. לפעמים מצליחים יותר, ולפעמים פחות.
מה הבעיה לומר את הדברים האלו באותה נשימה? לא ברור לי איפה נמצאת הפרובוקציה. ואגב, חוסר עניין אינו בהכרח עוינות. לפחות לא מצידי. בן אדם אחד לא יכול אובייקטיבית לדעת הכל ולעסוק בהכל, ולכן צריך לבחור.
לפרשנות שלך אין שום קשר לדברים שכתבתי. אם ברצונך להוכיח לי שאכן יש דברים כאלו בדברי, או לסגת בך מהתקפותיך ולבקש הסברים על דבר זה או אחר שאתה חושב שהוא כל הגסויות שאמרת, בבקשה. מעבר לזה, אין לי מה לומר. אני מנסה לענות ברצינות, ואתה נגרר להתקפות אישיות וריקניות, שמראות בדיוק מי משנינו הוא חלול וחסר אחיזה במציאות – מי שנדרש לדרוס את עמדתו של האחר כדי לבסס את עמדתו. ה"התנצחות" הזאת בצורתה הנוכחית היא חסרת עניין בעיני. אם אתה מעוניין להמשיך בה בצורה זו, אנא, עשה זאת במקום אחר. ושיהיו לך חיים יפים.
לא מכיר את המשפט, ולא מסתלבט. מן הסתם כשאתה עובד הרבה אלים זה סיפור שונה בפועל מאשר כשאתה עובד אל אחר. אבל הרעיון של אמונה בכוח תבוני (אחד או יותר) שמשפיע על החיים שלך הוא אותו הרעיון. אין הרבה יותר הגיון באמונה באל אחד מאשר באמונה בכמה אלים.
ובאשר ל"אלים" מול "אלילים", "אליל" הוא אל שמישהו אחר מאמין בו.
וזה שהרבה אנשים לא רואים הבדל בין עבודת אלילים ואמונה באל אחד…זה באמת דורש בדיקה מדוקדקת ….המינוחים באמת מקשים להבין את ההבדלים. תגיד אתה מסתלבט?!
שמעת על המושג: There are no atheists in fox holes ?
סליחה שאני מתערב, אבל מה רע ב"פולחן אלילי"? גם זו בחירה של האדם וכו' וכו'.
(ותאמין או לא – הרבה אנשים לא רואים שום הבדל בין עבודת אלילים לבין אמונה בדת מונותאיסטית. וכבר אמר מישהו שרוב האנשים ממילא אתאיסטים לרוב המוחלט של האלים והאמונות בעולם, וחלקנו פשוט לקח את זה עוד אלוהים אחד קדימה.)
לשונך היא לשון הגוררת התנצחות. התבטאויות אלימות הן דווקא מנת חלקך, שכן כיצד את יכולה לומר באותה נשימה שאת מכבדת את אלה שהסתלקו מן העולם והאמינו עד דקתם האחרונה ובמקביל לשלוח לעזאזל (מילותייך שלך) את אותה אמונה שאיתה בחרו יהודים אלה למות, ומדובר כאן ברבבות או לומר אפילו שאמונתם הייתה מיותרת? מי את בדיוק שתקבעי מה היה או לא היה מיותר. עזות המצח שלך בלתי ניסבלת, את פרובוקטור לשם פרובוקציה ותו לא.
אני לא אתנצח אתך על הבנת ניקרא, שכן את ברורה כשמש בהשקפת עולמך שמשולה לקליפת שום. אני חייב לומר שגישתך חלולה ואין לה כל אחיזה במציאות. מעט קשה להבין כיצד את מייחסת פנטזיות לדברים שאני אומר אותם ומצטט או מייחס לדברים אותם את בעצמך כתבת?! האם את לא אחראית גם לכתיבתך? את שוב מחזירה אותנו לאחראיות אנושית :
know yourself and be responsible to what you write or say
אין כאן היעדר כבוד לאיש שאינו מאמין, זכותו של כל אדם לבחור באמונתו וזה בדיוק ההפך ממה שאת עושה, שכן את מבטלת בהנף יד את התאולוגיה והמהות היהודית ממקום של זילזול ונבערות אישית. לא לאמונתך אני מביע זילזול אלא לתוכן שבו את בוחרת לבטא משהו מאמונתך או מהיעדר אמונתך. בעיניי אנשים כמוך הם הדון קישוטים של המאה הנוכחית, אלה שישובים על גדר מדברים גבוהה ועל מה, על כלום.
עמדה דתית היא החלטתו של אדם לעבוד את אלוהים בקיום תורה ומצוות, משום שבזה הוא רואה את תכלית האדם. זוהי בחירה או החלטה ערכית וככל החלטה ערכית אין היא כפויה על האדם מתוקף המציאות. הנתונים האובייקטיבים- שווים לגבי כל אדם. האחד מחליט לקבל על עצמו עול מלכות – שמיים ועול תורה ומצוות, ואילו אחר טוען "לא ידעתי את אלוהים" ושלישי אומר "יודע אני את רבונו ומתכוון למרוד בו" (ראי ערך דתיים כופרים). הדין בכל הכרעה ערכית הוא שמול אדם הרואה את התכלית בעבודת האלוהים בלבד, ניצב אדם הרואה בהשגת רווחה כלכלית ורמת חיים גבוהה, או אדם הרואה בשלטון או בכבוד ובתהילה ערכים עליונים, או אדם הבוחר לו כתכלית בחייו מקסימום של הנאה מינית, או אדם הרואה את התכלית או את הערך בחיים ובמוות למען האומה והמולדת וכו'. הכרעה ערכית אינה נובעת מנתונים אובייקטיבים ולפיכך הכרעה ערכית אינה ניתנת להנמקה.
אני בהחלט פתוח לכל אדם ואמונתו, אך במיקרה הנוכחי אין עניין של פתיחות או הבנה לאני מאמין שלך אלא לעויינות שמקוננת בתוכך לכל מה שנאמר ושהוא מחוץ לקונטקסט האתאיסטי שאת נוקטת בו, או במילים קצרות יש בך אתאיזם עויין, את אגרסיבית וחסרת טולרנטיות לעולם התיאולוגי כאילו מתבצע לנגד עינייך פולחן אלילי שאת מוקיעה, וזה הזוי בעיניי, זו פונקציה של חינוך קלוקל ובורות הדעת או שמא זה סימפטום של שטיפת המוח, קטונתי מלפענח זאת.
שלא נדבר על כך שהביקורת שלך כלפי משטר קלוקל והמשלתו לצורר, מראה שהקיצוניות מטשטשת עבורך את ה- common sense , מבחינתך כולם צוררים, כולם היטלרים, ואת פשוט לא פוגעת למטרה שלשמה את מביעה שאט נפש. לא כל חוטא הוא צורר, והעובדה שאינך מבדילה בין צורר ושאינו צורר מדאיגה מאוד. אם כולם היו צוררים לך לא היה בכלל בלוג לכתוב בו. תתחילי להתבונן מעט בחצי הכוס המלאה ואולי כך תביני כיצד ניתן למלא את החצי הריקה.
תראה, זה שאתה לא מבין לא אומר שלא נאמר כלום. אבל כמובן שהרבה יותר קל להטיח האשמות אישיות חסרות בסיס שמבוססות אך ורק על הפנטזיות שלך, ולא על הדברים שנאמרו, מאשר להעניק יחס רציני לדברים.
לא להיות מסוגל לקבל את העולם בו אני חיה זו חוסר האחריות? אני נדהמת מהטענה הזאת. ממש נדהמת. למעשה, אם אתה כבר רוצה לדעת, משמעות הדבר היא שאני לא מוכנה לקבל (להבין זה עניין אחר לגמרי) הרבה מאוד דברים שקשורים לעולם הזה. נגיד, קצת קשה לי להכניס לתודעתי תופעה של הטבעת תינוקות במים רותחים, או הרעבה שיטתית של אנשים, או תאי גזים. משום כך, ואולי גם מסיבות אחרות, אני לא מוכנה לקבל אותם, וחושבת שעל האנושות לעשות הכל כדי שהם לא יתרחשו. ואם הם תוצר הכרחי של העולם האנושי שבו אנחנו חיים, או תוצר אפשרי, אז העולם הזה צריך להשתנות. מעבר לכך, בחיי שאין לי מושג מה אתה רוצה לומר. כל כך קשה לך לקבל את העובדה שיש אנשים שרואים דברים אחרת, ואחרת מהותית, ממך? מה קרה, עולמך יחרב אם תיחשף לעמדה אחרת ותנסה להתייחס אליה ברצינות? מה זו כל האלימות הזאת?
מטאפיזיקה היא מה שנמצא מעבר לפיזי. טרנצנדנציה היא מה שמקיים פער בלתי ניתן לגישור עם העולם (מעבר לגבולות הניסיון האנושי). אני מקווה שזה יסייע בעדך להבין טוב יותר למה התכוונתי כשהשתמשתי בביטויים אלו.
ואל תמליץ לי שום דבר, ובעיקר אל תספר לי על כבוד בסיסי לאלו שהמשיכו להאמין עוד בהיותם בתאי ההשמדה. זה שאני חושבת שהאמונה שלהם מיותרת, לא אומר שום דבר לגבי הכבוד שיש לי כלפיהם כבני אדם. כן, אתה יודע, או שלא בעצם, בן אדם יכול גם לא להסכים עם אמונותיו של רעהו, ועדיין לכבד אותו. ולהתייחס אליהם כאל "קדושים מעונים" ולכן לעולם לא למתוח עליהם ביקורת (אגב, לא כל כך מסתדר עם תפיסת ה"צאן לטבח", שאותה אני כמובן דוחה מכל וכל) – זה בעיני חוסר הכבוד האמיתי.
הדיון שמתבקש כאן הוא דיון בצוררים לבני אדם. זה הדבר היחיד שמעניין אותי. מהבחינה הזאת, אין בעיני "עמים אחרים" או "צוררים אחרים". הנסיבות לא מעניינות אותי בהקשר הזה. רק בהקשר של המניעה. הסבל מעניין אותי. מה גם שהכנסתי באופן מיוחד את הצורר האישי שלנו, אותם פקידונים עלובי נפש שמאפשרים לניצולי שואה לסיים את חייהם בחוסר כל ובחוסר כבוד. אגב כבוד.
לפני 2000 שנה נראנו כפי שאנחנו נראים היום, ואז היתה גלות.
בדיוק מה שאמרתי – זה אחד מהטיעונים, והתשובה עליו היא שאם המצאת האלוהים אינה המצאה פונקציונלית, אז דברים כאלו הם מעשי ידי אדם, ושינויים הוא מעשי ידי אדם, ואפשר להוציא את ההמצאה הזאת מהתמונה בלי שיקרה שום דבר. למעשה, לא ברור לי ממה אתה נדהם. זו היתה בסך הכל התשובה המקוצרת לבעיה התיאולוגית המאוד שגרתית שעולה בהקשרי שואה, ומאחר והיא לא מעניינת אותי יותר מדי, זה כל מה שיש לי לומר עליה.
את אכן כמו שחשדתי נהנית לשבת על הגדר. אמרת הכל ולא אמרת מאומה. כמה אנרגיה את משקיעה בסמנטיקה? את קוראת את מה שנוח לך וכמובן מפרשת זאת על פי השקפת עולמך ואיך אומר זאת מבלי לפגוע, ראיית העולם השכלתנית הזו צרה מידיי?! אין בי יומרה לשכנע אותך בכלל על קיומה של יישות אלוהית, זה לא מעינייני, זה נושא נדוש, לעוס ודביק. ראשית, זה בלתי אפשרי להוכיח קיום או היעדר האלוהים, ושנית אל תערבי בדיון את יחסייך עם מה שאת מכנה אותו אלוהות(שימי לב שאת נותנת יחס כבד משקל לקיומו). את נישמעת כאילו את כועסת על מישהו קרוב אלייך ומספרת לי על מעלליו. לי אין כל עניין בזה. רצוי להיות ענייני ולא פרסונלי בכל מה שקשור לתאולוגיה והיסטוריה. הרי בתגובות זועמות ולא מרוסנות מסוג זה לא רק שאת לא נושאת אחריות אנושית, את מצדיקה את היעדרה של אחריות זו ושם באמת לא השכלתנות קוצרת פירות אלא האמוציונאליות שמטשטשת אחריות. למעשה לא ליהיות מסוגל לקבל את העולם בו את חיה הוא חוסר אחריות אנושית ממדרגה ראשונה. משמעות הדבר שאת מעוניינת לקבל ולהבין אך ורק את מה שאת מוכנה להתייחס אליו ושעובר סינון אינטלקטואלי קפדני אל תודעתך , מסוכן לא? לקונספט הזה יש צליל צורם, בעיקר כאשר אנחנו דנים בנושא טעון כמו שואה. ולו רק מתוך כבוד בסיסי לאלה שהמשיכו להאמין עוד בהיותם בתאי ההשמדה ומילותיהם האחרונות היו "שמע ישראל…", או אז הייתי ממליץ לך למתן את טון דברייך.
קושי בהבנת ניקרא הוביל אותך לחשוב שהקשתי כי רציונאליות היא דבר שמוציא רגש. טענתי היא הפוכה לגמרי, רציונאליות מבטלת את היכולת האינטואטיבית של האדם להסתמך על רגשותיו הפנימיים. אני מציע שתעברי שוב על הפיסקה שבה התייחסתי לסוגייה. ורק לסבר את האוזן, המושג חמלה כמובן לא קיים בעולם רציונאלי. ראי ערך "נאציזם", "קומינזם".
מספר פעמים השתמשת במילה טרנסדנטציה או מטאפיסיקה, וזה כמובן מאיר על הדרך שבה את מנתחת אלמנטים תיאולוגיים מתוך החוויה הפרסונלית ומתוך מערכת האמונות הפרטית שלך ומהמקום הזה את מייצרת השלכות על דיון שלם שזו בבסיסה טעות נפוצה.
הדיון שמתבקש פה הוא לא דיון בצוררים אחרים לעמים אחרים. שכבודם במקומם מונח ואין לנו , כמובן, שום בלעדיות על תחושת הקורבנות שתמיד מקוננת בתוכנו כיהודים. נכון גם עמים אחרים נמצאים בשואה לאורך ההיסטוריה ועד היום. אבל זולת הסולידריות עם עמים נדכאים אלו, אין שום רלוונטיות בדיון הנוכחי לגבי היסטוריה ותיאולוגיה יהודית. שלא תטעי, נסיבותייך ונסיבות הסודני אינן זהות, ואף לא מקבילות. הנראטיב שלכם שונה בתכלית, אז תחסכי את האנרגיה של השוואות מסוג זה למדוכאי עולם ברחבי הגלובוס.
ואם בקיומו של העם היהודי עסקינן, גם לפני 2000 שנה נראינו כמו שאנחנו נראים היום, וגם אז היו שהספידו כמוך, את העם הזעום הזה. שגיאה חמורה בפני עצמה שכן עובדתית אנחנו שומרים על הגחלת. מיהרת להספיד את העם היהודי ואת מדברת אתי על תבוסתנות? נראה לי שאת מעט מבולבלבת מעט.
אני נדהם ממכלול התשובות שענית לי, בעיקר ביחס לתיאולוגיה ושואה. שוב טעות בסיסית לשאול בכלל היכן היה אלוהים בזמן השמדת היהודים! מי בדיוק הסמכות שתתן לך תשובה על שאלה כזו? ועוד סמכות אנושית? טעות להדביק לאלוהים רצונות אנושיים. אלוהים הוא לא פונקציונר, שופט או שוטר תנועה של החברה האנושית, זו מחשבה איוולת. כשם שהוא איננו מתגלה בטבע, כך איננו מתגלה בהיסטוריה. אילו התגלה על ציר הזמן והמרחב של ההיסטוריה מבטל הדבר את תוקף האמונה עצמה. ואם תחשבי מעט יותר לעומק, אמונה היא משבר בתודעתו של האדם, שאינו מגלה את האלוהות בהיסטוריה ועל אף זאת מאמין בקיומו של האל ולגבי אדם שאינו מאמין נכון יהיה לומר ששום מאורע היסטורי אינו מקרבו לאמונה.
לגבי ה"נעלה יותר" אני לא יודעת, אבל לגבי הריק, בהחלט – לפחות ריק מלכתחילה, לפני שהתחלנו ליצור בו משהו. וגם כן, לא ממש ריק, או יותר נכון, כבר מזמן לא ממש ריק, אלא מלא. בדברים אנושיים. ולא, זה ממש לא נשמע לי יומרני. למעשה, לא ברור לי למה זה פחות תקף מהאמונה שהחלל לא ריק.
אכן, אולי ניסחתי את ה"אמונה שלי באחריות אנושית" בצורה לקונית, כמתבקש מניסוח בתור תגובה בבלוג. לא נראה לי שאמונה כזו לא משאירה מקום לאינטואיציות, ולמעשה, לתפיסתי, זו האמונה המוסרית הקשה ביותר בעולם שבו אנחנו חיים. אגב, לא ברור לי איך אתה מבצע את ההיקש שרציונליות היא דבר שמוציא רגש, ומאיפה אתה מביא את הטענה שללא אמונה במטאפיזיקה חוץ אנושית וטרנצנדנטית מתבטלת האינטואיציה או שאר הרגשות האנושיים. אחריות אנושית היא דבר סובייקטיבי במובן המילולי, שהסובייקט הוא זה שנושא אותה, אבל אני ממש לא מחזיקה בתפיסה רלטיביסטית. ובמלחמת העולם השניה היתה פחות מדי אחריות אנושית. זה בדיוק העניין, זה בדיוק מה שמעסיק אותי, ומשם באה הדרישה. אני מבינה מדבריך סוג של תבוסתנות אנושית, שאומרת שאי אפשר לעשות שום דבר כדי למנוע את הדברים האלו, שהם מעין רצון האל או מה שלא יהיה. את זה אני בשום אופן לא מוכנה לקבל. אני בהחלט חושבת שהאדם הוא מוגבל וסופי. זה ממש לא אומר בעיני שצריך להרים ידיים ולשים מבטחנו באיזה יציר דימיוני שנותן לנו נחמה ותירוץ. והנתונים היבשים לגבי המלחמה הם באמת מאוד מעניינים, בעיקר בעניין האחריות, ובעיקר בתחום ההתחמקות מאחריות. ולא, לא מעניין אותי בכלל "מה הם רצו מאיתנו". זה נושא שנטחן, והתשובות שסופקו לו מספקות אותי. מעניין אותי, כבן אדם, איך לארגן את מחשבותי ומעשי כך שאושוויץ לא תחזור על עצמה ושום דבר דומה לא יקרה, לא לי, וגם לא לאיזה סודאני שחור מאי שם.
אכן, אני אתאיסטית, במובן המילולי של המילה. אני לא מאמינה בשום אל ובשום טרנצנדנציה. לגבי הבריאה, זו נראית לי כמו אמונה טריוויאלית, מאחר והעובדה היא שאנחנו קיימים. תבניתיות היסטורית גם היא לא אומרת שום דבר על טרנצנדנציה. אם כבר, היא אומרת משהו על האופן שבו אנחנו מפרשים את העולם סביבנו.
אחמדיניג'אד הוא לא היטלר, ולא קרוב אליו. זה קשקוש דמגוגי מוחלט לטעון את זה. וה"צורר האחרון" לא התאבד לפני 62 שנה. הנה, קים ג'ונג איל עד היום הורג אנשים בתאי גזים, וארה"ב נותנת לו כסף. ובאפריקה, צוררים מבצעים מעשי טבח ופשעים נגד האנושות מדי יום ביומו. ובאסיה, צוררים משעבדים אנשים כדי להרוויח עוד שני יואן, ובישראל, צוררים לא מעבירים כספים לניצולי שואה חסרי כל. העולם מלא צוררים. זה מאוד פשוט קל ונעים לנסח את זה כ"אחמדיניג'אד רוצה לחסל אותנו". יותר מדי טוב לכל כך הרבה צוררים.
כן, התיאולוגיה אכן מפריעה, או סתם חסרת עניין. התשובה שלה לגבי היכן היה אלוהים בשואה היא עלובה מאוד. אם אכן נסתרות דרכי השם, הוא לא רלוונטי לחיים האנושיים. אם לא נסתרות דרכיו, אז שילך לעזאזל. וכן, בהחלט אפשר להאשים את הדת, שזנחה את עיקריה, את תבונתה ואת חוכמתה על מזבח הלאום וסיר הבשר שלו. כמו שנראית הדת היהודית במדינת ישראל, היא לא תתקיים עוד 2,000 שנה.
זכות הקיום לא קשורה לשום דבר חוץ מלעצם הקיום. המשמעות לקיומנו בחלקת האדמה הזאת קשורה למה שאנחנו עושים עם קיומנו בחלקת האדמה הזאת. אנחנו נמצאים כאן מסיבות היסטוריות קונטינגנטיות, וה"לחימה בחירוף נפש", לפי מה שהבנתי, נבעה מזה שתקפו אותנו, ז"א, מהרצון החייתי הבסיסי לשרוד. ואני כאן כי נולדתי כאן, ולא משום סיבה אחרת. זהותי מוגדרת על ידי דברים רבים, במידות שונות של חשיבות. אם אכן היתה כאן לאומיוות בריאה, היא אכן היתה יכולה להוות מרכיב חשוב יותר בזהותי. מכיוון שלא, ושלא נראה שיש בה שום רצון חברתי, אני מעדיפה לבסס את הזהות שלי על משהו קצת פחות שונא, מתריס, מקוטב ותלוש. והמסקנה מכל מה שאמרת היא שאנחנו צריכים לשפר את דרכינו.
ההיסטוריה מעניינת אותי רק במובן אחד – איך לא לחזור עליה.
ובקיצור את מאמינה שהאנושות היא הנעלה ביותר, אין מעלינו דבר, ריק. לא נשמע מעט יומרני? באמת תביטי למעלה בליל חשוך מירח, תתבונני (לא בתל אביב) בגלקסיה שבה את שוכנת ותאמרי לי שאנחנו חיים בריק. הרבה חלל מבוזבז רק עבור האנושות, לא?!(contact) כמה לקוני זה נישמע כשאת מביעה אמונה באחריות אנושית. אחריות כלפי עליונותנו או אם תרצי נאורותנו? את מנתחת דברים בשכלתנות יתרה, ולא משאירה מקום לאינטואיציות. נכון, אינוטאיציה ניתן לומר, היא דבר מטאפיסי,חוש פנימי ולא גשמי או חומרי אם תרצי.
אני מניח מדברייך שאת אתאיסטית לחלוטין, משמע אין בך שבב של אמונה בבריאה, ולא משנה מתי היא קרתה. ואולי את אגנוסטית? כזו שנהנית פשוט לשבת על הגדר ולא לדעת. אם על אחריות אנושית נדבר, שהיא דבר סובייקטיבי לרוב,איזו אחריות אנושית הייתה במלחמת העולם השניה? ואולי עוד יותר נכון לשאול לאן נעלמה האחריות האנושית שעליה את מדברת? סיבות כמובן נמצא בשפע וכולן שכלתניות, הנתונים היבשים של מכונת השמדה מושלמת, תוצאת הפיתרון הסופי של הרייך השלישי, בלה בלה בלה….
תאמרי לי שבתוך תוכך כישראלית (אני מקווה) שלא חלילה נאמר כיהודיה, לא מעניין אותך לדעת מה לעזאל הם רצו מאיתנו? אני לא שואל מה דחף אותם כעם שאימץ את דוקטרינת הרייך לגבי גזע, זה פשוט לא מעניין, זה כמעט ריק מתוכן. הרבה יותר מעניין לשאול מה עשינו כמיעוט זעום באירופה, שהעלנו את חמתם עד כדי שהם ירמסו עם שלם באובססיה מטורפת? היינו בעמדות מפתח? היינו מתוחכמים מידיי? שתינו דם ילדים נוצרים? מה לעזאזל עשינו?
שבי עם ניצולי הזונדרקומאנדו (מספרם זעום) שיספרו לך מעט על חוויותיהם בביקרנאו במשרפות. היהודים שהיו אחראים להפשיט את המשלוחים, להכניסם לתאי הגזים, להוציאם לאחר מכן, לעקור שיני זהב ולבסוף להכניס שלוש גופות במקביל למשרפה (התייעלות).
12 שעות משמרת… מעניין מה זה עושה לפסיכי (psyche) של אדם. תאמרי לי שזה לא מרתק אותך לדעת למה האנשים הללו הגיעו למצב כל כך קיצוני, לא רק כאינדיווידואלים אלא כקולקטיב?
את רוצה לומר לי שאין כאן תבניתיות היסטורית? אולי העיניים "החמריות" אינן רואות זאת כשאנחנו חיים בארץ ישראל ויש לנו צבא שמשתדל מאוד להגן עלינו מ-360 מעלות, 24 שעות ביממה מתאמץ לתת לנו אשליה של חיים נורמליים. ואנחנו משתדלים לשעתק חיים ממקום אחר (ראי ערך ארה"ב). קוראים לזה אסקפיזם או יותר נכון הכחשה שכלתנית ביותר. עבורנו אחמדי-נג'אד או השייח מהצפון, הם תמונות של ארץ נהדרת או מטעמים לפרשני רייטינג. אבל אני מקווה שברור לך שזו אשליה אופטית.
בדיוק לפני 62 שנים התאבד הצורר האחרון והנה קם לו אחד אחר, שמוכן ללכת הכי רחוק שאפשר, ומה בדיוק ההבדל? שלצורר מגרמניה החיים היו קלים, הוא פשוט דלה אותנו מכל חור כמעט באירופה וטחן אותנו לאפר ועפר. עם שחי בתפוצות תחת שלטון עמים אחרים, לא בדיוק הסתדר לנו. אותו עם, 62 שנים אחרי ,בנה מדינה במזרח התיכון והרים את הרף הטכנולוגי לפער חסר תקדים מכל שכניו, וגם במתכונתו הנוכחית זה פשוט לא עובד, ראי ערך ההתחמשות במזה"ת. ואני בכלל לא מתחיל לדבר על העבר הרחוק יותר, טרם פרוץ מלה"ע ה-2.
האם התאולוגיה מפריעה לך לנתח ולהסיק מסקנות מן העבר למען הווה טוב יותר? נו באמת, אולי נאשים את הדת במצבנו העגום כעם? זו כמובן תיהיה עוד בריחה מודעת מהמציאות.
מה המסקנה? אין לנו זכות קיום? מה אנחנו עושים שהוא לא בסדר? וזו כמובן השאלה הכי רטורית בעולם, כי אין כמעט דבר במדינה המחורבנת הזו שאנחנו עושים בסדר. הכל אנחנו מסוגלים לסבול, הכל, את כל הרפש שניתן רק להציף! כל אלה הם תסמינים שמבטאים מחזוריות, כמובן של ההיסטוריה ושלנו בתוכה. ולצורך העניין, רינו צרור כלל לא עוסק בשאלות תאולוגיות, הוא כתב מאמר על הרפובליקה השלישית בישראל, והשווה לנתונים היסטוריים של שילטון ישראל בבית ראשון ושני.
ולסיום, איזו משמעות יש בכלל לקיומנו בחלקת אדמה שכל משמעות הניקשרת עימה היא אך ורק תאולוגית? מדוע העיניים נישאו לכיוון מזרח בזיקה לדבר הזה אותו קראו 'ציון'? מה תאמרי לי שאנחנו בארץ ישראל במיקרה? דבר רנדומלי לחלוטין? ועוד נלחמים על פיסת האדמה הזו בחרוף נפש? אם השאלה התאולוגית, הקשר של עם לאדמתו, לא מעניינת אותך, מה את בדיוק עושה בארץ ישראל ? חיה בעולם וירטואלי נטול גבולות זהותיים?
ההיסטוריה היא חידה ולכן אין דבר יותר מרתק מאשר לבחוש בעברנו וללמוד מעט על ההווה ואולי על עתיד.
לדעתי, השואה היא לחלוטין לא שאלה מעניינת מבחינה תיאולוגית, והטענה ש"הרצף ההיסטורי מלמד בצורה כזו או אחרת שגם לשואה יש משמעות תיאולוגית מובהקת" (לא ברור לי למה הכוונה ב"על גורלנו") היא חסרת תוקף בעיני. ברור שאנשים שעוסקים במשמעויות תיאולוגיות נתקלים בבעיה קשה כשהם נתקלים בשואה, ויצא לי להיתקל בכמה דוגמאות לעיסוק בנושא של אנשים רציניים קצת יותר, איך לומר, מרינו צרור.
לגבי העניין של הגרמנים במיעוטים שציינת (ושכחת לציין את הראשונים שהושמדו – חולי הנפש, הלוקים בשכלם, הנכים), הוא לגמרי ניתן להסבר מתוך האידיאולוגיה שלהם. גם לגבי רדיפת היהודים ההיסטורית או התהליכים הפוליטיים היסטוריים שהתרחשו לאחר מכן – אין צורך אמיתי בלהכניס אותם לקונטקסט תיאולוגי. גם לא בהקשר של השאלה מה יהיה גורלה של הרפובליקה השלישית הזאת שלנו, או לשאלה לאן נעלמה החמלה, אם היתה שם אי פעם. הכל ניתן לניסוח במונחים אנושיים לגמרי. והרבה יותר אפשרי להבין וללמוד אם מוותרים לחלוטין על כל העיסוק במשמעויות תיאולוגיות או מטאפיזיות אחרות. מצד שני, אני חייבת להוסיף לצורך הגילוי הנאות שאני מטריאליסטית לגמרי בעמדות שלי, ומבחינתי כל מטאפיזיקה או תיאולוגיה היא בסך הכל שיקוף של דברים אנושיים ויצירה אנושית. אה, ואני גם מאמינה באחריות אנושית.
השואה היא לא ממש שאלה מעניינת מבחינה פילוסופית, ציטטת לסיום , אך האם השואה מעניינת מבחינה תיאולוגית? במידה מסויימת ניתן לטעון שהנאצים אימצו כמות נכבדת ממשאביהם בריכוז יהודים והשמדתם . לשלוט בפולין הרבה יותר קל לוגיסטית כמו שתיארו פה חכמים ממני, אך מתווספת לכך העובדה שבתוך כל ארץ אותה כבשה גרמניה, המיעוטים הקבועים אותם חיפשו הם יהודים, צוענים והומוסקסואלים. ברור שרבים אחרים הושמדו גם כן ובשיעור בלתי נתפס וכן חמלתנו היום כלפי אוכלוסיות מיעוט נואשות צריכה ליהיות כשם החמלה שחסרה ליהודים ולעמים אחרים בשואה. ובכל זאת אנחנו נוטים להוציא את השואה מהקונטקסט היומיומי שלנו, מגלי השחיתות , תאוות המין, ארועים פוליטיים חסרי משמעות, ניוון המוח מול מרקע הטלוויזיה או המחשב וצימאון לחדשות מצמררות. אבל כל אלה הם עדות ברורה של היעדר חמלה אפילו לאלה שבאים מקירבנו. הפוליטיקה לא מופרדת מהעם, היא משקפת הלך רוח בעם. הדי השואה עדיין מהדהדים בראשנו אך אנחנו חדלנו מלנסות ולפענח זאת.
ומדוע כל זה קשור לתיאולוגיה? משום שבשום דיון על השואה לא ניתן להצליח ולהסביר האם יש משמעות תיאלוגית לשואה ואם כן מה היא? מה התכוון המשורר להגיד? מלבד הרצון לזעזע את העולם כולו? מה רצה הטבע מהיהודים לאורך כל ההיסטוריה ולא רק בשואת אירופה? מדוע השבט הזעום הזה צריך ליהיות נרדף כבר אלפי שנים? כשרק לפרקים קצרים על ציר הזמן זהו שבט שמגיע לאיזו נחלה.
הרצף ההיסטורי מלמד בצורה כזו או אחרת שגם לשואה יש משמעות תיאולוגית מובהקת על גורלינו.
כמו שדייק רינו צרור לומר באחד ממאמריו, אנחנו היום הרפובליקה השלישית של מדינת ישראל והשואה בהחלט האיצה בנותרים באירופה להקים בית שלטון יהודי, בכדי שלא נהיה כפופים עוד לשלטונם של עמים אחרים. האם גורל הרפובליקה הזו יהיה כגורלן של קודמיו?
טוב, עורכי דין די קל לזהות. ולא, זה רק עורכי דין פולנים. לנאצים עצמם לא היה מחסור בעורכי דין משלהם.
56% מעורכי הדין. לא רע.
(בגלל זה אומרים שהיו גם נאצים טובים?)
דווקא יפה עכשיו באושוויץ. ולא חם.
לאושוויץ החדשה והמתחדשת, כמובן… (או לחשיבה ביקורתית. מה שבא לך).
בדרך הנכונה לאן?
אתה בדרך הנכונה…
אני מסכים לכל מילה!
עוד סטטיסטיקה קלה: במיידאנק רוב הנרצחים היו פולנים (כ 60%), הוא יועד להיות מחנה ההשמדה הראשון של הגזע הסלאבי.
עד שהייתי בפולין עם ביה"ס הולעטתי ע"י הורי בשנאת פולנים (אחד אחרי הגרמנים. כשאמא שלי רואה גרמנים בחו"ל היא מתייחסת אליהם כאל "האנשים הרעים". "עפר תסתכל איזה פסל יפה!" – "איפה?" – "שם, ליד הקבוצה של האנשים הרעים" [ציטוט מרומא]). בפולין המדריך שלנו (באמת אדם גדול- חנוך מנחה קוראים לו) דיבר איתנו קצת על האינדוקטרינציה הישראלית, כפי שניסחת את זה מצויין, בנושא מלה"ע השניה והפולנים.
זה מדהים איך שמדינת ישראל "מנחסת" לעצמה את השואה, כאילו הייתה זו מלחמת היהודים בגרמנים (ספין-אוף על יוספוס) ומצליחים להוציא את כולם לא בסדר איתנו (ע"ע תוכניתו של חיים הכט על בעלות הברית החצופות שטסו מעל המסילות לאושוויץ. עכשיו יש רצח עם בהמון מקומות בעולם- סודן, סין, קוריאה- ואף אחד לא עושה שום דבר ואין פוצה פה ואין מצפצף- ישראל יושבת בחיבוק ידיים מול הטבח (אני לא מבקש להיכנס עם צבא לסודן, אבל רבאק, תכניסו את הפליטים ואל תעשו להם בעיות, תעשו קצת פעילות באו"ם, תשלחו סיוע, תעשו משהו!) תוך כדי האשמת כל העולם בזה שהם לא נחמדים אלינו מספיק אחרי מה שהם עשו לנו.
סורי, בעניינים האלו אני פשוט רגילה תמיד להיות במגננה (ז"א, תחת מתקפה).
"זו לא חכמה" זו סתם צורת התבטאות. הגבתי מפני שהשתמע מדברייך כאילו יש לייחד את הפולנים יחד עם היהודים, בניגוד להגדלת אוכלוסיית-שותפות-הגורל(סחתיין על הניסוח) שתמיד הייתה בעיניי הדבר ההגיוני יותר בהקשר הזה.
כן, אבל רק בפולין הם התחילו לממש את זה. הסברה היתה עד לא מזמן שבמחנות השמדה הושמדו אותו מספר פולנים לא יהודים כמו פולנים יהודים (ז"א, בערך 3 מיליון) (אם כי הפולנים היום אומרים שהמספר נמוך מזה, וקרוב יותר ל-2 מיליון). ובל נשכח איפה היו רוב מחנות ההשמדה – לא בשאר מזרח אירופה, אלא בפולין עצמה. ומי שהקים אותם היו הגרמנים. וחוץ מזה, למה זו לא חוכמה? אם הנאצים אכן רצו באמת להשמיד או להגלות את כל אוכלוסיית מזרח אירופה, זה רק הופך את היהודים לפחות מיוחדים כאן, ומגדיל את אוכלוסיית שותפות הגורל. מה שכן, מאחר ולאינדוקטרינציה הישראלית יש יותר טינה בלב לפולין מאשר להונגריה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה (טיטו רולס) וכו', הייתי אומרת שבכל זאת יש משמעות מסוימת להתמקדות בחיסול הבערות לגבי פולין.
זו לא חכמה, לנאצים הייתה תכנית אב לחסל או להגלות את כל אוכלוסיית מזרח אירופה. קראתי איפשהו שהתכנון היה לחסל 30 מיליון סלאבים.