הנה, סיבה אחת להתגאות בפיסת הקרקע המקוללת הזאת שנקראת ארץ ישראל – חוקרים פרסמו בשבוע שעבר מחקר גנטי שמצא כי מוצא החתול הביתי הוא במזרח התיכון. המחקר מצא שכל החתולים הביתיים בעולם היום מקורם באותו מין, Felis silvestris lybica, והוא "בוית" (קשה לומר שהוא בוית לגמרי עד היום. דרך טובה יותר להתייחס לזה תהיה – התחיל לשעבד את בני האדם לצרכיו) לפני יותר מ-9,600 שנים.
עוד נמצא כי מין החתול האמור עתיק הרבה יותר ממה שחשבו בתחילה, והוא כנראה קיים יותר מ-100 אלף שנים, אם כי אז לא היתה מערכת יחסים בין האדם הקדמון לבין החתול הקדמון.
הכותרת שנתנו לזה ברויטרס היא נחמדה מאוד – "ערש התרבות היא גם עריסת החתול" (cradle of civilization also cat's cradle). והחוקר הראשי, קרלוס דריסקול מהמכון לחקר הסרטן ואוניברסיטת אוקספורד, חתולאי מובהק, טוען טענה שלטעמי יש בה הרבה מן האמת, לפחות היסטורית – "אתה לא בן אדם תרבותי ללא חתול".
***
אתם רוצים שאני אגיד משהו על קצב? כי יש לי רק דבר אחד לומר – בלעעע, מכל כיוון, אבל בעיקר מהכיוון של מני מזוז. או שיש לך קייס, או שאין לך קייס. אם אין לך קייס לאונס, אל תאשים באונס. אם האשמת, ופתחת את קן הצרעות הזה, מחובתך ללכת למשפט. הטחת דברים חמורים מאוד באזרח קצב, שהגיעו לכל כלי התקשורת. לפחות תראה לנו שיש שם ממש, מעבר לספק סביר.
אין לי כוח, ולמעשה, אני נתקפת בחילה, כשדורשים ממני להאמין למישהי רק בגלל שהיא אישה (והרי ידוע לכל שכל אישה באשר היא אישה עברה הטרדה מינית, אפילו אם היא טוענת בתוקף שלא כך הדבר), או רק בגלל שהיא יושבת מול עיתונאים ומספרת סיפור, קוהרנטי והגיוני ומעורר אמפתיה ככל שיהיה. קוהרנטיות והגיון הם אולי תנאי הכרחי לדברי אמת (וגם כן, לא תמיד), אבל בוודאי שלא תנאי מספיק. לגבי הניסיון לעורר אמפתיה, הוא באמת לא קשור יותר מדי לשאלת האמת. ומבלי קשר לשאלה האם אני מאמינה לה או לא, הרושם העיקרי שהיא יצרה אצלי אתמול הוא "if I can't have it all, nobody will", ואיך לומר, זה לא משהו שעושה עלי יותר מדי רושם. פרט לכך, לינץ' ציבורי מגעיל אותי עד עמקי נשמתי, ובית המשפט של העם היא מערכת "משפטית" שנהוגה במדינות נאציות או טוטליטריות אחרות (שבהן, אגב, כידוע לכולנו, מעמד האישה הוא מזהיר), לא בדמוקרטיות.
אני רוצה שהיא תעיד תחת שבועה, שהוא יעיד תחת שבועה, שיוצגו ראיות ושיתבצע איזשהו סוג של שיקול דעת משפטי מקצועי. עד שזה לא יקרה, מבחינתי האשם היחיד בינתיים בכל הפרשה הזאת הוא מר מזוז. גם את ההודאה של קצב אני לא קונה כמשהו אמין, במסגרת עסקת הטיעון הנוכחית.
לא יודעת. אני מקווה שבבתי המשפט עדיין מתקיימת האפשרות לדיון סביר שנסמך במידה רבה יותר מאשר ב"ידיעות אחרונות" על שיקולים מקצועיים פחות או יותר, ז"א, שהם עדיין מצדיקים את הסיבה לעצם קיומם. כמובן שכנראה לא נדע את זה לעולם.
כמובן שספקולציות, עדיין לא נכנסתי לאף אחד לראש, אבל מהכרותי את התיקים של העו"ד המדובר זו ההתרשמות החזקה מאוד שלי(האם את חושבת שאם היה משפט, היה לקצב סיכוי לצאת ממנו נקי? איכשהו? אחרי הלינץ' הציבורי הזה בו?).
משפט, כנראה, כבר לא יהיה. אלא אם קצב יהיה מספיק אדיוט להפר את הסכם עסקת הטיעון.
מה שנשאר לקוות הוא שבית המשפט יקבל את עסקת הטיעון ויפסוק לו לקינוח 7 שנים בפנים.
על סמך הודאתו כמובן.
כל מה שאני שומעת זה ספקולציות. מה את יודעת, אולי ציון אמיר רוצה מאוד ללכת למשפט, אבל באמת לקצב ממש לא בא לעבור את השנתיים שלוש של הגיהנום הזה? בסופו של דבר, הלקוח הוא זה שמקבל את ההחלטה הסופית, לא העו"ד. מבחינתי, הוא לא נשפט, ולא קרה שום דבר חוץ מלינץ'.
ציון אמיר לא הולך לעסקאות טיעון אלא אם כן ידוע לו שאין לו שמץ של סיכוי להציל את הלקוח שלו במשפט. האם זה אומר שבמשפט היית רואה צדק? במשפט היית רואה את קצב מפסיד, נתון. וזהו זה. לא היית שומעת שם שום דבר חדש, הוא כבר נשפט בביה"מ של העם.
אם זכרוני אינו מטעני יותר מדי, קצב טוען שהסכים לעסקת הטיעון כדי להגן על משפחתו. זה לא נחשב להודאה בכלל, לפחות לא לפי ההגדרות שאני מכיר. (אמנם למשפטנים יש הגדרות אחרות לעתים קרובות.)
נו, היה ברור שזה מה שהיא תגיד.
;;;;;;
-זו, אגב, התגובה של החתולה המנומנמת שלי –
לגבי האונס מדובר רק באחת. וגם לגבי השאר, סורי, זה כבר לא מספיק טוב בעיני, לנוכח כל מה שקרה מאז הרגע הראשון שזה פרץ ועד היום. ולהזכירך, היו גם מספר (יותר מאחת) נשים שהעידו עדות שקר בעד רמון. או בקיצור – עד שלא יהיה משפט, אני לא מאמינה לאף אחד.
אפי – תרשה לי לנחש – אתה בטח גם חובב פורנו מושחת. אותך לאיךקוראיםלו כהן.
זה לא מילה שלו נגד מילה שלה. זה מילה שלו נגד מילה של 12 נשים, ויותר.
אם מה שעבר לי בראש זה שהיא דיי כוסית מתחת לקוביות האלה על הפנים. משהו דפוק בי?
(הייתי חייב, מצטער)