שום דבר לא יקרה אם נקלוט בארץ כמה מאות פליטים מסודאן. אפילו כמה אלפי. שום דבר שמדינת ישראל לא יכולה לעמוד בו, באופן תיאורטי ומבחינת התנאים הכלכליים המציאותיים שלה. אבל מבחינה מעשית, אנשים הומניים באמת צריכים לפעול כדי למצוא לפליטים מסודאן פתרונות במדינות אחרות (שאינן מצרים. ראיתי פעם סרט על מצבם של הסודאנים במצרים. זה לא פתרון הומני). כי מה יש לאדם נרדף, מושפל ומדוכא, שבורח מארצו מפחד ששם ירצח, ייאנס או יעונה, לחפש במדינה כמו ישראל?
צריך להסביר לפליטים האומללים האלו שטעות בידם, שהם הגיעו למקום הלא נכון. נכון, אמנם במדינת ישראל חיים אנשים רבים שעברו דברים דומים באירופה הכבושה על ידי הנאצים לפני כמה עשרות שנים, אבל רבים מהם חיים בעוני מחפיר, לאחר שהכסף שהועבר בשבילם נשדד כדי לממן שחיתות, והם יותר מדי עסוקים בלחשוב האם לבחור היום באוכל או בתרופות או בחשמל מכדי שיוכלו להיות קשובים לעניינכם. ונכון, בניהם ובנותיהם טוענים שהשואה השפיעה עליהם מאוד, עד כדי כך שהם חושבים שהם יכולים להגיש תביעה לגרמניה כדי שתממן להם את הטיפולים הנפשיים, אבל בחייכם, הדור השני הזה סובלים מדי ועצובים מדי בגלל השואה, אין להם את היכולת הנפשית לחשוב על לסייע לאנשים כמוכם.
ונכון, הפוליטיקאים של מדינת ישראל מדברים כל הזמן על כמה שהשואה היתה דבר נורא ושצריך ללמוד ממנה ו-never again וכו', אבל המשמעות הפרקטית של הדיבורים האלו, ברטרוספקטיבה מציאותית של 60 שנה, היא שכל מה שהפוליטיקאים של ישראל עושים זה בסדר, ומי שחושב אחרת הוא אנטישמי. אה, ואם אפשר לזרוק כמה גרושים כדי לממן את הדברים הלגמרי בסדר האלו, אז תעשו טובה, החברים בעולם, פתחו את הארנק ותשלמו על עוון אבותיכם. וגם צריך לבנות כמה מוזיאונים, הרי לא יתכן שוושינגטון יהיו יותר טובים. אבל שאנחנו נשלם? מה זה הרעיון המזעזע הזה? למה מה קרה? Haven't the Jewish people suffered enough? וחוץ מזה, הרי ידוע ש"עניי עירך קודמים", ולכן אנא תנו לנו להמשיך ולהפקיר ולהתעלל בעניי עירנו, לפני שאתם נדחפים לכאן עם הדרישות שלכם.
וזאת בלי להזכיר את העתיד העגום הצפוי לכם כאנשים כהי עור במדינה נאורה ולא גזענית בעליל, שלמדה מהשואה ממש טוב את התוצאות שאליהן יכולה להוביל גזענות, וכיצד להילחם בגזענות. ועוד דבר – אתם צריכים גם להוכיח שאתם לא טרוריסטים שנקנו על ידי אל-קאעידה שמתחזים לפליטים אומללים. נראה אתכם. (אגב, תהיה קלה – למה אנחנו חוששים שהפליטים יאסלמו את המדינה? חשבתי שהמוסלמים בסודאן הם בצד הרוצח, לא בצד הבורח).
ולממשלת ישראל, הצעה קטנה – הרי בזמן האחרון אתם מתנהגים כאילו שסין זה המודל שלכם להתנהלות, בכל מיני דברים שקשורים לצנזורה, זכויות אדם ומראית העין. לא רעיון רע כל כך, לנוכח מעמדה המתחזק של המדינה בעולם. אז למה להחזיר למצרים? תטפלו בבעיה כמו שמטפלים הסינים בבעיית הפליטים הצפון קוריאנים שבורחים לתחומם. תגדירו אותם כ"מהגרים כלכליים" (או "עובדים זרים"), תפעילו את משטרת ההגירה, ויאללה, בחזרה לסודאן.
ומלבד זאת, צריך להפסיק
הפליטים שמגיעים למצרים אמנם מקבלים חרא של יחס. ומצד שני, למצרים הגיעו 80 אלף פליטים רק מעיראק, ובסך הכל, המדינה קלטה במהלך השנים כ-172 אלף פליטים. והכלכלה המצרית, איך לומר, נמצאת במצב הרבה יותר גרוע משלנו. מה גם שההסבר שלך הוא בעייתי במדינת ישראל הכל כך לא גזענית שלנו. הרי אחת הטענות הגזעניות הבולטות ביותר כנגד קבלת הפליטים היא שהם יאסלמו את המדינה, ואיך יתכן שנעניק מקלט לגזע של אוייבים. ההצגה הדמגוגית של הסיפור היתה – ממשלה מוסלמית מבצעת "רצח עם" באפריקנים "ילידים".
מריאנה – אני דווקא לא ציניקנית מטבעי, אבל כמה שהדברים האלו הם חיוביים בעיני, חייבים להכיר בעובדה שמדובר בעלה תאנה חסר פואנטה ממשית, שאינו בר קיימא, ושמקסימום יתן למסייעים קצת תחושה טובה עם עצמם. בלי פתרון מערכתי מלמעלה, היום תתרמי להם מים, ומחר תעסקי בענייניך, והם עדיין ישארו צמאים. ולכן לצד המעשים הטובים האלו אסור לשכוח לרגע אחד את המעשה העיקרי שצריך לעשות – לא לאפשר לממשלה להתחמק מהעניין. ואם לא הממשלה, אז לפחות גאידמק. או שאם לא מדובר ביהודים, אז שירקבו (בעצם, מה אני מקשקשת. יש לו היסטוריה של אדישות לגורלם של אפריקנים).
נכון שלא צריך לשנות מאיין הפליטים, אלא שמדינת ישראל עושה בכך שימוש ציני, ומטעה את הציבור. ורק משום כך טרחתי על הסדר.
מסכימה איתך במאה אחוז. נכון שבפוסט קטן לא תוכלי לשנות את העולם, אבל אם כל אחד יתרום קצת, אולי יהיה פחות גרוע.
בבלוג הזה:
http://4darfur.blogli.co.il
יש פרטים איך אפשר לעזור לפליטים, ואפילו אני, ציניקנית מטבעי, מתכוונת לסייע איכשהו. אני מציעה גם לך.
סדר אמנם צריך להיות, אבל כשמגיעים פליטים לפתחך, לא ממש משנה מה מוצאם (אלא כמובן אם זה כמו במקרה של רואנדה – רוצחים שמתחזים לפליטים. לא נראה לי שזה המקרה כאן).
רק כדי לעשות סדר בנושא הפליטים מסודאן: בימים אלה מדברים אצלנו בעיקר על הפליטים מחבל מדרפור, שהם אכן מוסלמים. אלא שקיימת קבוצה משמעותית לא פחות של פליטים מדרום סודאן, שהם נוצרים הבורחים מ"אחיהם" המוסלמים הטובחים בהם. רצח העם בדרום סודאן פחות חדשותי, אבל ארוך ומתמשך יותר מדרפור.
מרבית הפליטים הסודאנים שמגיעים למצרים (או מגורשים מישראל למצרים) הם דווקא הנוצרים מדרום סודאן, והיחס שהם מקבלים במצרים מזעזע.
עניי עירך קודמים? אתה בוודאי צוחק עלי, לנוכח מצבם של עניי עירנו. כסף, אגב, יש לנו גם לעניי עירנו וגם לפליטים מסודאן. ואף אחד לא צריך להיות מלאך. מספיק להיות בן אדם.
לא כזה פשוט…
לקבל פליטים זה מעשה סופר הומני.
אבל עניי עירך לפעמים קודמים.
אין לי ספק שישראל חייבת לתת מענה לזה ולא לשבת בחיבוק ידיים והסיבות ברורות.
מצד שני, קבלה של פליטים היא לא מדיניות נכונה.
מיעוטים יש יותר מדי בעולם.
צריכים להיות מלאכים, לא אומר שכולם צריכים להישאר בגן עדן.
פתרונות יצירתיים יש בשפע, אבל כל הדברים האלו לא רלוונטיים כשהמדינה שלנו זורקת את האנשים האלו לרחוב ואומרת לסטודנטים שעוזרים להם – אתם רוצים לעזור, אתם תשלמו. בכל זאת, אתם יודעים, עד שיימצא פתרון שיהיה מקובל על כולנו האנשים האלו צריכים לאכול, לגור איפשהו, ללבוש משהו, אולי אפילו ללמוד או לעשות משהו עם עצמם, כל מיני דברים טריוויאליים כאלו שבני אדם זקוקים להם במהלך חיי היומיום שלהם.
הערה קטנה של יוסי שריד בעניין פליטי גוש קטיף (ו"עניי עירך" באופן כללי) – יש מידה לא קטנה של צביעות וציניות בטענה שכל מה שעוצר אותנו מלסייע להם הם הפליטים מדארפור שמתדפקים על דלתנו.
ואני לא חושב שהברירה היא בין לעמוד בחיבוק ידיים לבין לפתור את כל בעיות העולם. יש רצף ארוך באמצע, אפשר בהחלט לקבוע שישראל מקבלת מכסה סבירה של פליטים ולא מעבר לכך, ולא לזרוק אותם חזרה למצרים. יוסי גורביץ' גם העלה את ההצעה היצירתית (ולא כל כך מופרכת, למעשה) להחליף את העובדים הזרים בפליטים סודניים (רק בשאיפה בלי הניצול…).
תגובה של חבר לנאמר:
"ההבדל בינינו לבין הנאצים הוא שאנחנו לא יזמנו את בעיית הפליטים הסודאנים. אין הבל בינינו לבין כל מדינות העולם שסגרו את שעריהן בפני יהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית.
אנחנו יכולים לקלוט כמה מאות או כמה אלפי פליטים סודאנים. איננו יכולים לפתור את כל בעיות העולם. תפתח את השער וכל העולם השלישי יבוא לכאן. הקמנו מדינה כדי שאנחנו לא נהיה פליטים אבל לא כדי שנהרוס אותה בהגירה בלתי אפשרית. קל להיות מוסרי ולהגיד לממשלה תעשו כך וכך. מי מבין האנשים המוסריים האלה מוכן לוותר על חצי אחוז מרמת החיים שלו בשבישל לקלוט פליטים? האם את פליטי גוש קטיף כבר קלטנו? "
:-/ …
כרגיל, ביטאת בצורה מאד רהוטה דברים שמגרדים לי במאחורי הראש.
וכרגיל, הכדור חוזר אלי… לי יש בחינה מחר 🙁
(ואחרי זה, אולי באמת כדאי להעיף מבט על מה נעשה בארץ עם הטיפול בפליטים).
טל.
פינגבאק: things.co.il
בסדר.
וליהודה – תודה על התמיכה, אבל צריך הרבה יותר מזה כדי לסתום לי את הפה.
שגיא – אמרתי בפירוש בפוסט מה אני מציעה לעשות – לנסות ולסדר לסודאנים פתרון במדינה קצת יותר אנושית – כי בכל זאת, הם אנשים שכרגע חיים ברחוב, שלהחזיר אותם למצרים זה פתרון לא אנושי, ושהסיכוי שמהממשלה שקיצצה היום עוד קיצוץ מיותר ומעוות בתקציב יצא להם משהו הוא שולי בטווח הקצר, ולכן חייבים לעשות משהו בשבילם. וחוץ מזה, עוד דבר שאני מציעה, ולמעשה מנסה גם לעשות, בפוסט הזה ובכלל הוא להתחיל להתמודד ברצינות ובלי הצטדקויות וקשקושים והתנצלויות ותירוצים והדחקות ושקרים עם האופן שבו זיכרון השואה שלנו עיוות לחלוטין את צורת ההתנהלות שלנו, כלפי פנים וכלפי חוץ.
לגבי האירוניה, מאחר ואני באמת לא רואה דרך אחרת שאפשר להסתכל על המציאות היום ולשמור על השפיות, ומאחר ויש לי גיבוי בעניין הזה מאנשים, ויסלחו לי כל כותבי האינטרנט, הרבה יותר רציניים וומשפיעים מכל מי שאי פעם כתב באינטרנט הישראלי (או באינטרנט בכלל, לצורך העניין), אז אני די שלמה עם הגישה שלי בעניין. אם זה משעשע אותך, יתכן שתשתעשע גם מכתביהם של כמה בדחנים כמו סוקרטס, ניטשה, אדורנו אהוב ליבי ועוד איזה שניים שלושה, אבל אני לא רוצה לעשות ניים דרופינג, מאחר ובפילוסופיה, כל אדם צריך למצוא את דרכו לבד.
הבעיה שיש לנו היא הרבה יותר תשתיתית (אם יש מילה כזו) משאפשר לפתור באמצעות פעולה נקודתית זו או אחרת. היא נוגעת לאופן שבו מתקבלות החלטות כאן במדינה, לצורת החשיבה הבסיסית והיסודית של מקבלי ההחלטות ושל הציבור שמעניק להם את הכוח לקבל את ההחלטות. יש כאן בורות רבה, טאטוא רב מתחת לשטיח, חוסר נכונות ואומץ להסתכל על דברים בעיניים ולדבר עליהם שלא באמצעות צווחות וקללות, חוסר תרבות דמוקרטית, חוסר תרבות דיון, חוסר תרבות חשיבה. וזה משליך באופן קריטי על עניין "הצעות הפתרון". אם אני הקטנה ביקום הקטן שלי מצליחה לפתח כמה דיאלוגים כנים, ישירים, ללא הדחקות וללא עיוותי מציאות, אפילו עם מספר זעום של אנשים, מבחינתי עשיתי את היומית שלי. למעשה, הדבר העיקרי שאני יוצאת נגדו הוא הנטייה הרווחת למעשה ללא מחשבה. ולפי התפיסה והאמונה שלי, מחשבה עמוקה וכנה היא המקום שבו נולד מעשה, שלא אני ולא אף אחד יכול לקבוע את צורתו והתנהלותו מראש, מעבר לקווי התחלה כלליים וגמישים.
וחוץ מזה, בישראל במקרים רבים כולם יודעים מה צריך לעשות. צריך, למשל, להעביר את הכספים לניצולי השואה העניים. צריך להעביר כספים לטיפול בפליטים מסודאן שישנים ברחוב. וכולנו גם יודעים שכספים יש, גם לזה וגם לכל דבר אחר. לפחות כל מי שקורא מדורי כלכלה. מעבר לכך, אני חושבת שכדי להזיז דברים צריך בחירות, והפגנות ענק. אבל דברים כאלו מתרחשים בדרך כלל במקומות שיש בהם מסורת, או לפחות הבנה של השיטה הדמוקרטית, ושיש בהם חברה אזרחית פעילה ומעורבת ומסורת grassroots. דברים שאין כאן.
בכל מקרה, בן אדם בודד לא יכול לעשות שום דבר ברמה הזאת, חוץ אולי מלשרוף את עצמו מול הכנסת במחאה (ואיך אומרים מונטי פייתון, that showed them). ולכן, מבחינתי, קיימות שתי אופציות – או להתייאש, או להמשיך ולטחון את הדברים האלו במדיום פומבי במידה מסוימת וחופשי במידה מסוימת, עד שיצא עשן. אפילו אם לדעתך זה "רק קיטורים" ואין לזה כל תוחלת. ובעידן שבו אנחנו חיים, ז"א, עידן שתפיסת המציאות שלו מובנית על ידי התקשורת, זו בהחלט פעולה. לא סתם כל האינטרסנטים של העולם מדברים איתך כל הזמן על קמפיינים של "העלאה למודעות". מה זה לדעתך "העלאה למודעות", אם לא הדברים האלו? ובהקשר הזה, מאחר וניסיונות רבים וגדולים שנוסו בעבר הראו שזעזוע לא עובד יותר מדי טוב, אני חושבת שהאירוניה, הטוויסטים והסתירות הם דרך קצת פחות מזעזעת ואולי קצת יותר אפקטיבית. לא יודעת, יכול להיות שזה שטויות, אבל טרם הגעתי למקום של הייאוש הטוטאלי שיגרום לי להפסיק לנסות.
ורק עוד הערה קטנה לגבי עניין ההשפעה – אתה חושב שמספר קטן של קוראי אינטרנט הוא חסר השפעה. אני מצידי מאמינה ב"שלח לחמך", וב"אלוהים גדול" (merely an expression, but the sentiment is true). ויש לי מספיק דוגמאות לפריצות דרך מדעיות, פוליטיות או אחרות שכך היתה ההשתלשלות שלהן.
השאלה כאן אינה שאלה של סתימת פיות. חשבתי על זה הרבה והגעתי למסקנה שאבן המחלוקת ביני לבין הכוסית, היא האופן שבו אנו תופסים את הבלוגוספירה, ולא את בעיית הסודאנים. אני חושב שאת הפוסט הזה יקראו בערך חמש מאות איש, אף אחד מהם אינו חבר כנסת או בעל השפעה פוליטית ישירה בנושא. הכוסית, מאידך, פונה בסוף הפוסט לממשלת ישראל, כאילו שמישהו מהם יתקל בו. אני רואה את הבלוג בתור פלטפורמה למציאות, בעוד הכוסית רואה בו את המציאות עצמה. אין לי את היומרה לומר שמישהו מאיתנו צודק והאחר טועה. אני לא מאמין בשינויים וירטואלים. אני לא חושב שהמלחמה הבאה תנוהל ב"יו-טיוב" למרות הכל.
ההצעה שלי, למען הסר ספק, היא זו: מחאה שנשארת באינטרנט היא בזבוז.
שגיא, מבלי להכניס את הראש לויכוח בינכם… מדוע אתה לא נותן דוגמא ומציע פיתרון? כל פיתרון שהוא.
גם אני מעדיף הצעות קונקרטיות אבל אם אין כאלה באותו רגע זה לא אומר שצריך לסתום את הפה.
מאחר ובדרך כלל מחאה אינה אהודה וגם המוחה סופג על מחאתו, אין לנו מספיק מחאה במדינה כך שכל המוחה (ובמיוחד באופן אינטיליגנטי) הרי זה משובח
לדעתך אירוניה היא הצורה הגלויה ביותר, הכנה ביותר והבוטה ביותר להצגת דברים? זה משעשע.
את הרי מתעקשת לא להבין אותי, נדמה כי זה הפך בעבורך להרגל. אנסה לדבר בצורה הכי פשוטה שאני יכול.
כוסית. הפוסט שלך אחלה. הוא מושך הרבה תשומת לב. יופי. זו בעיה חשובה שצריך להתייחס אליה. כעת, מה אני, בתור קורא שלך ואזרח במדינת ישראל, צריך, לדעתך, לעשות, בכדי לשנות את המצב?
בתודה מראש,
שגיא
חבל שאתה לא מבין מה התוחלת של הפוסט הזה. לי היא נראית מאוד ברורה, וקשה לי לראות איך אפשר לפספס אותה. הנושא שעומד בראש הבלוג שלי הוא עדיין טאבו במובנים רבים. ההתייחסות לדברים האלו בצורה הזאת היא עדיין לא טריוויאלית, ולא רבים לוקחים על עצמם לבצע אותה. ולעניות דעתי, יש להציג את הדברים האלו בצורה הגלויה ביותר שאפשר, הכנה ביותר והבוטה ביותר. מה לעשות שהדברים הכתובים כאן מעוררים תחושה של ציניות? המציאות שהם מתארים היא הרי צינית מעבר לכל דמיון.
אני נותן את הרושם שאני חי בבועה ורודה? מעולה.
לא הצעתי אסקפיזם כפתרון, הבעתי את דעתי בנוגע לאופן שבו בחרת להביע את העמדות שלך. אני חושב שציניות משיגה מעט מאוד, כשהאובייקט שלה הוא שינוי בעולם הממשי.
האנחה, איתה פתחתי את התגובה הקודמת, היתה בנוגע למצב, אני מסכים עם הרבה ממה שאת כותבת. אולי הייתי צריך להבהיר את זה טוב יותר.
אני פשוט תוהה מה התוחלת של הפוסט הזה. הוא לא מאפשר יצירת שינוי מרמת הבסיס, ולו רק בגלל העובדה שהוא לא קול קורא להתארגנות, אלא גיבוב תלונות, תחושת מיאוס וציניות.
תראה, שגיא, אם אתה רוצה להמשיך ולחיות בתוך בועה ורודה של "יש לנו ארץ נהדרת", זו כמובן זכותך. אין שום חוק שאוסר על אסקפיזם (אלא אם אתה מתכוון לתגבר אותו באמצעות שימוש בחומרים לא חוקיים). קמפיינים של הבאה למודעות אינם דבר נחמד ויפה כפי שמנסים למכור לך כל מיני מדונות למיניהן. זה קשקוש מוחלט שלא יעשה כלום. לרמת מיאוס מסויימת, לעומת זאת, יש לפחות רקורד של דרישה לשינוי, ופעולה למען שינוי. וכדי לעשות שינוי, צריך לדעת מה לשנות. ולעניות דעתי, צריך לדעת את זה מרמת הבסיס, לא רמת התופעות. וחוץ מזה, מה שכתבתי כאן הוא תיאור המצב הקיים. לכל מה שכתבתי כאן יש אלטרנטיבות ריאליות ובנות השגה. יש לנו ארץ מחורבנת. זה כמובן לא אומר בשום מקום ובשום צורה שזה הכרח, או שמה שהיה תמיד יהיה.
*אנחה*
מה התוחלת של כל הציניות הזו? מלבד להבהיר לכולנו שאנחנו חיים במדינה מחורבנת? זה מקדם לדעתך את נושא הפליטים?
"ציניקן הוא זה אשר יודע את המחיר של הכל ואת הערך של כלום" – אוסקר ווילד.
זו האמת ההיסטורית אולי (אם כי לפי מה שהבנתי מדברים שקראתי, גם זה לא לגמרי משקף את כל התמונה. באפריקה המצב אף פעם לא עד כדי כך פשוט), אבל זה ממש לא מה שנותנים לנו להאמין.
גם הפליטים מסודן וגם רוצחיהם הם מוסלמים, רק שהרוצחים הם ערבים והפליטים הם שחורים. זה הכל.
אתה צודק כמובן. יתוקן.
קטנוני כהרגלי: נדמה לי שהציטוט הנכון הוא "haven't the jewish people suffered enough".
טקסט נוקב וחזק!
חזק.
פינגבאק: לא רואה בעיניים
פוסט חזק ונוקב.
מביע את רוב מה שאני חושב על היחס של מדינת ישראל לשואה וליזכרון לשואה.
נראה כי זה לא "לעולם לא עוד", אלא "לעולם לא עוד ליהודים". היחס לגזענות כלפי אחרים היא מותרת ומקובלת.
היחס לניצולי השואה הוא בכלל ביזיון שאין איך לתאר אותו יותר טוב ממה שאת עשית, והלוואי שהיינו יכולים להאמין שהיו 61 חברי-כנסת, ואם אפשר על הדרך איזה ראש-ממשלה ושר-אוצר, ואולי יו"ר ועדת כספים, שהיו מבינים שצריך מחר בבוקר, בעצם לא מחר אלא אתמול בבוקר, לדאוג שהכספים שמגיעים לאותם ניצולי שואה יגיעו אליהם כמה שיותר מהר, ושלפחות שאת השנים האחרונות בחייהם האומללים הם יוכלו לחיות בכבוד.
ולגבי הפליטים הסודנים, כמו שאמרת, הם אולי יחיו ביותר ביטחון אישי וכלכלי בישראל מאשר בסודן, אבל סביר להניח שהם ייתקלו כאן ביותר גזענות מאשר בכל מדינה אחרת בעולם.
אכן, יש לנו ארץ נהדרת.