יש לדגנרטים שממלאים את הפרלמנט שלנו (כן, זה באמת נעים יותר לומר "פרלמנט") זמן, תקציב ומרץ לחוקק חוקים מטופשים, שלא לומר – בעלי קאץ' גזעני – כמו "חוק הסיכה" (הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – תעודה וסיכת חבר כנסת), התשס”ז-2006, המגיש – אלכס מילר, "ישראל ביתנו"). יש להם זמן להתעסק בקשקושים שאף אחד לא יאכוף ושאין להם שום ערך, כמו לחוקק חוקים שמחייבים נסיעה באופניים עם קסדה בלבד (אין ספק, קסדה זה מה שיציל רוכב אופניים שמתמרן בכבישים עמוסים לצד נהגים חסרי אכפתיות, וזה מה שיפתור את בעיית היעדר מסלולי האופניים המוסדרים במדינה). אבל כמו תמיד, כשזה מגיע לבעיה העמוקה ביותר שלנו – השחיתות, וכשזה נוגע לכיס האישי שלהם, כאן פתאום הם נעלמים.
לפי מה שכתוב, רק 37 חברי כנסת מבין ה-120 האנשים שנמצאים על ה-payroll שלנו טרחו בכלל להצביע בקריאה השלישית של "חוק חלוץ", חוק ה"נאמנות העיוורת". זה כבר נתון די מדהים בעיני. ומהם, 25 הצביעו נגדו.
כדאי לפרט מיהם אותם אנשים שלא חושבים שצריך לקבוע תקנות למניעת ניגוד אינטרסים בהתנהלותם הפיננסית האישית של חברי הכנסת, באופן לא מושלם אך כזה שמקובל במדינות רבות בעולם. רבים מהם תומכים בצורך של חברי הכנסת לענוד סיכה עם דגל ישראל על בגדם בזמן שהם "מייצגים את המדינה", ובעוד כל מיני קשקושים אחרים שמתחזים לפטריוטיזם. חלקם אף חברי מפלגתו של זה שרוצה להפוך אותנו למשטר נשיאותי נוסח ארה"ב, משטר שבו נהוגים כללי נאמנות עיוורת, כללי חשיפה פיננסית ואף כללי חשיפת פוליפים בחלק של המעי הגס הסמוך לפי הטבעת (חשיפה בריאותית מפורטת, לעיתים יותר מדי, אם כי היה מעניין לשמוע שצ'ייני היה נשיא בפועל במשך שעתיים וחצי, שבהן, אגב, "לא קרה כלום". יא רייט).
ולהלן הפירוט: רוחמה אברהם, זאב אלקין, מנחם בן-ששון, שלמה ברזניץ, מג'לי והבה, יואל חסון, שי חרמש, אביגדור יצחקי, מיכאל נודלמן ורונית תירוש מ"קדימה". דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, אמנון כהן ויעקב מרגי מ"ש"ס". רוברט אילטוב, אסתרינה טרטמן, סופה לנדבר, אלכס מילר, דוד רותם ויוסף שגל מ"ישראל ביתנו". רפי איתן (כמה מפתיע) ומשה שרוני מה"גמלאים". נדיה חילו ואורית נוקד מ"העבודה". וחיים כץ מ"הליכוד".
היה מעניין לבדוק את מכלול הנכסים של האנשים האלו. אולי זה היה מסביר כמה דברים. או שמא ההצבעה שלהם מעידה על חוסר אמון במערכת הבנקאית או בחברות ההשקעות בארץ, בהבעת פטריוטיזם שאין כדוגמתה? לי נדמה שבחלק מהמקרים היינו מגלים פשוט שאין להם מושג קלוש על מה הם מצביעים, וכל מה שהם יודעים הוא שסילבן, האחראי על החוק, הוא לא קלף פוליטי לוהט.
ולצורך ההשכלה הכללית: "נאמנות עיוורת", לפי מילון הפיננסים וההשקעות של "בארון", היא קרן שבה ניתן לנאמן, בדרך כלל בנק או חברת השקעות, שיקול דעת מלא בביצוע השקעות מטעם בעל הקרן, מבלי לדווח לבעל הקרן, כך שבעל הקרן אינו יודע במה הוא מושקע. קרנות כאלו נועדו למנוע מצב אפשרי של ניגוד אינטרסים בין בעל הקרן לבין החברות שבהן מושקעת הקרן. למשל, פוליטיקאי עשוי להידרש לשים את נכסיו בקרן כזו, כדי שהצבעותיו לא יושפעו מהפורטפוליו שלו.
וגם ערן א. בבלוג "קודח" ושות' מתעצבן.
😥 😥 😮 😆 🙁 😈
כוסית יקירתי!
זה נכון לשים קסדה על הראש כמו שאנחנו שמים קונדון על הזין…. אם אנחנו רוצים לשמור על שלומנו. 😆 🙂
למען הסר ספק, שבילי אופניים הם דבר כביר. לפני כמה שנים גרתי שנתיים ברמת-אביב, והתנייעתי לכל עבר על אופניים, היה תענוג (וגם יעיל, מהיר וזול מאד). בכלל, לטעמי צריך לחסום לתנועת רכב ממונע בעל 4 גלגלים את כל הרצועה בין הירקון לבוגרשוב, ובין אבן-גבירול לים. (בינתיים הפכתי לחיפאי, וכאן אופניים שמורים לחזקים הן בגוף הן בנפש).
בעניין הדמוקרטיא הישירה (מדוע בא' אפשר לקרוא כאן: http://www.yehudemo.org/?p=22 בתגובה מס' 4) –
(א) הרעיון כמובן אינו שלי, חשבו על זה קודם לפני.
(ב) גם אני לא מצדד באנרכיא כשיטת שלטון (אני מוכן לסבול אותה בשעה השלישית ומעלה של ניגון יסודי). העקרון העומד בבסיס השיטה הוא שהאזרחים לוקחים אחריות על השלטון ועוקרים אותו מידי חונטת הנציגים.
זה יכול להתרחש כאמצעי של שכונה לעמוד מול העיריה שלה, של אוהדים מול הנהלת הקבוצה שלהם, של ציבורים מול הממשלה.
ברמה הארצית, אין טעם לדעתי לדבר על שום דבר מעבר למפלגה ישירה. העקרון של מפלגה ישירה פשוט: ה"מרכז" שלה הוא אתר מעטפת ברשת, וחברי הכנסת הם בסך הכל המוציאים לפועל של המדיניות, כפי שמכתיב אותה המרכז. כתבתי על כך ביתר הרחבה בבלוג שלי, בפוסט "דמוקרטיה ישירה בכנסת" (כאן ה' בסוף מילה, כדי לעלות בגוגל…)
יובל עשה רשימה מטופשת, שערבה בין שחיתות, טיפשות, אמירות לא מוצלחות ודעות שלא מקובלות על יובל. אלה סידרה של דברים שונים, שחלקם לגיטימיים.
אם ח"כ של ש"ס אומר שהומוסקסואליות היא מחלה, זה חמור מאוד – החינוך הדמוקרטי בארץ צריך להיות יותר מוצלח. מצד שני, זה לא מעיד על כשל של הכנסת, כי הוא נבחר ציבור שמייצג את הציבור שלו נאמנה. שחיתות, לפחות בהקשר שבו אנחנו מדברים, היא שימוש במעמדך לצורך השגת טובות הנאה אישיות.
ואם תנסי באמת לבדוק את העניין – ולהפריד בין כותרות בעיתונים שהחזיקו יום לבין דברים יותר רציניים – תגלי שאין הרבה חברי כנסת שהואשמו בשחיתות ברמה שמגיעה, נניח, לשלב הדרישה להסרת חסינות.
ולגבי נסיון התיקון – אני מסכים איתך שצריך לעשות כל מאמץ לתקן מתוך ידיעה שלשלמות לא נגיע, אבל אני חושב שהחוק הזה לא יתקן אלא יסייע בקלקול. התיקון העיקרי צריך להיות עידוד של אנשים טובים ללכת לפוליטיקה, וחוקים שכל מהותם היא להגיד לחברי הכנסת 'אתם חשודים מראש כמושחתים, ואין לכם שום דרך להוכיח אחרת' אינם צעד בכיוון הזה.
אני חושבת שיובל עבר פעם על הרשימה, ואני די בטוחה שנמצא בה יותר מ-10, וגם יותר מ-20 כאלו, שחשודים במעשי שחיתות (אם הם עדיין בכנסת, אגב, זה אומר שחסינותם לא הוסרה ולכן שאי אפשר להגיש נגדם עדיין תביעה. למיטב זכרוני, גם בעבירות שהיה להן תיעוד או ראיות מספיקות להגשת כתב אישום, לא ששו חברי הכנסת לאשר הסרת חסינות כזו). זה נראה לי קצת לטמון את הראש בחול, הטענה הזאת שלך. גם הטענה שעצם העובדה שאנחנו טוענים שיש שחיתות היא מה שמאפשר לבכיין סמי עופר (ראיתי פשוט את שבעה ימים היום. ליבי נשבר, אין מה לומר) את הסביבה הנפלאה שבה הוא נמצא כאן (בניגוד לטורקיה, למשל, שגם שם טוענים שיש שחיתות וגם עוצרים כמה מושחתים בכירים, מרימים מאבקים ומבטלים מכרזים), גם היא קצת לא רצינית בעיני. צעדי ההפרטה אינם קשורים לטענות השחיתות באופן הדוק, אלא לאידיאולוגיה מסוימת, שגם אם רמת השחיתות כאן היתה כמו בנורבגיה, היתה עדיין טוענת את אותן טענות בדיוק. אם כבר, אז מציאות השחיתות והפוליטיקה הקטנה מאפשרת למקדמי האידיאולוגיה הזאת לפעול ללא התנגדות משמעותית במקום שבו אפשר לתת לה התנגדות משמעותית, דהיינו, בכנסת ובממשלה.
לגבי הטענה שלך על ארה"ב, החוק האמור לא נועד למנוע החלטות שלטוניות מטופשות, כמו המלחמה בעיראק. החוק האמור נועד לדבר אחד בלבד – להגביל את רמת השחיתות, או יותר נכון – להגדיל את רמת השקיפות המחוייבת בחוק כדי לאפשר פיקוח ציבורי טוב יותר על שחיתות. הדבר הזה כמובן אינו תנאי מספיק לפיקוח ציבורי. פרטי התשלומים שדיק צ'ייני מקבל מהאליברטון (לפחות עד הפעם האחרונה שבדקתי, ב-2005) גלויים לעיני כל, במסגרת חובת הדיווח הפיננסי. מה ה"כל" הזה עושה עם זה, זו כבר שאלה אחרת. ומה שקורה בארה"ב מהבחינות האלו היום זה עניין מרתק, שרק ימים יגידו כיצד יסתיים. בכל מקרה, אין בזה שום עדות ל"חוסר התוחלת" של החוק הזה בעיני.
שחיתות תמיד תהיה קיימת בכל מערכת אנושית. השאלה היא האם מידת השחיתות פוגעת אנושות ביכולת התפקוד היומיומית של המערכת, או לא. אצלנו התשובה היא כן, פוגעת. בארה"ב – עדיין לא, וזאת למרות מאמצים מאוד גדולים של הממשל הנוכחי, בלי קשר לעיראק אפילו, לפגוע בעניין (וגם שם יש כשלים במערכת, כמו למשל בכל הנוגע למינוי השופטים לבית המשפט העליון). שלמות לא נשיג אף פעם בשום דבר, ומהפכות גדולות לא יקרו. השאלה היא האם זו סיבה מספיק טובה להרים ידיים ולא לנסות לתקן, קצת כאן וקצת שם. אני לא חושבת כך, ונראה לי שיש טעם רב בניסיון האנושי לרוקן את הים עם כפית. אני מניחה שמי שהכינוי שלו הוא "דני האדום" עשוי לא להסכים עם זה.
יכול להיות שדעתו של אפי נכונה, ויכול להיות שזו דעתך, אבל הנטייה שלך לחשוד שחבר כנסת שחושב כמו אפי הוא כנראה מושחת, ועושה את זה בגלל תיק הנכסים שלו, מדגימה את הסיבה שבגללה אנשים לא הולכים לפוליטיקה – כמו גם המשפט 'מספיק לקרוא את רשימת שמות חברי הכנסת בכנסת הנוכחית כדי להבין'. בואי נקרא את הרשימה הזו ביחד – נכון, יש שם מושחתים, אבל הם מיעוט מבוטל. אני בספק אם תצליחי למצוא 10 חברי כנסת שחשודים במעשי שחיתות (קרי – יש נגדם תיק פתוח ו\או הורשעו).
אפשר להגיד שגם 10% זה מוגזם. אפשר להגיד שאפילו חבר כנסת אחד מושחת זה יותר מדי – זה כמובן נכון. אבל הציפיות הלא-ריאליות האלה מחברי כנסת – שלא יהיה שביב התחלתו של כתם על מי מהם – יוצרות סביבה נפלאה לסמי עופרים שלנו – כי אם כל הפוליטיקה מושחתת, בואו נמכור את כל המדינה לבעלי ההון, הם בטח ינהלו אותה טוב יותר. אז מה אם הם מושחתים פי כמה וכמה.
(ואל תתחילי להביא לי פה דוגמאות לחברי כנסת טפשים, טועים, גזענים או פופוליסטיים. הדיון עכשיו נוגע לשחיתות – תישארי בשחיתות).
והערת אגב – הדוגמא של ארה"ב היא דוגמא נפלאה לחוסר התוחלת של החוק הזה. כי הנאמנות העיוורת לא מנעה מהמעצמה הגדולה בעולם לצאת למלחמה חסרת-תוחלת שהביאה תועלת כלכלית מיידית לשני האנשים שעומדים בראשה.
אני באופן אישי חושבת ששבילי אופניים הם הגנה הרבה יותר משמעותית. רק אם יהיו כאן דברים כאלו אני אשקול בכלל לרכוש אופניים. בכל מקרה, עם קסדה או בלי, לרכב על אופניים באמצע כביש סואן נראה לי כמו דבר מאוד לא בטיחותי, למרות שברמה העקרונית, אופניים היו יכולים בהחלט להיות כלי הרכב שהכי נוח לי להשתמש בו (שלא לומר, הכי ידידותי לסביבה), לנוכח הקרבה היחסית של כל המקומות שבהם אני נוהגת לבלות את זמני.
הגדלת השקיפות היא דבר נחמד, אבל אם לא מתלווה אליה סוג כלשהו של "שיניים", "איזונים ובלמים" (איך שקוראים לזה בארה"ב), שנאכפים, כמו חוק מהסוג הזה, למשל, לא יכול להיות לה לדעתי יותר מדי אפקט. טרם הספקתי לעיין ברעיון הדמוקרטיה (למה עם א', אגב?) הישירה שלך, אבל אני רק רוצה לציין כאן פור דה רקורד – אני לא מאמינה באנרכיזם.
מסכים מאד על הצורך במלחמה ללא פשרות בשחיתות השלטונית. אחת התרופות למחלה היא הגברת השקיפות. כתבתי על כך כאן: http://www.yehudemo.org/?p=10
כפי שציינ/ה לוליפופ למעלה, זו שאלה של חתול ושמנת. אנחנו עדיין רחוקים מהיכולת להשפיע על מה שקורה בכנסת, אבל היום בו נגיע גם לשם מתקרב והולך. אני מאמין גדול ברעיון של דמוקרטיא ישירה. אני גם שואב עידוד מנסיונות ההתאגדות של אוהדי הפועל קטמון ירושלם (כדורגל), והפועל אוסישקין ת"א (כדורסל) – ומחזיק להם אצבעות. היום בו מפלגה ישירה תרוץ לכנסת כבר לא כל כך רחוק, אי"ה.
בעניין קסדות אופניים, נכון שלא מדובר בהגנה כמו של קסדת אופנוע, אבל היא יכולה להביא תועלת במקרים רבים. והאמת – אני מעדיף שיחוקקו חוקים המחייבים אותי לקסדת אופניים, ולא כאלה שיגידו לי עד מתי אני יכול לשבת בפאב, או באילו תנאים מותר לי לשתות בירה ברחוב.
אני חושבת שיש הגיון רב מאוד בחיוב לחבוש קסדה כשנוסעים על אופנוע. לעומת זאת, קסדות האופניים הן קסדות קטנות שאינן תופסות את כל הראש (והן גם קלות מאוד). במהירויות ובעוצמות שבהן מתרחשות רוב ה"תאונות" שקשורות לאופניים (נפילות וכו'), אין להן רלוונטיות. במקרים אחרים – אין להן השפעה. וזה לא שהם מחייבים רוכבי אופניים לחבוש קסדות של אופנוע. וחוץ מזה, אתה לא חושב שזה יותר הגיוני לחשוב כיצד מונעים מפגשים בין רוכבי אופניים לנהגי מכוניות (כמו למשל באמצעות שבילי אופניים), מאשר לחשוב כיצד למזער את הנזקים שבמפגשים האלו, שזה קצת כמו כוסות רוח למת?
אני חייב להביע את ההסתייגות שלי מהזלזול בקסדת האופניים. נכון שבהתנגשות חזיתית בין מכונית לרוכב היא לא תעזור בכלום, אבל צריך להבין שרוב התאונות הן לא התנגשות חזיתית. ברוב המקרים רוכב האופניים מאבד שליטה ועף אל הכביש עקב פגיעה קלה של מכונית חולפת. במקרה כזה הקסדה יכולה לעשות את ההבדל בין עצמות שבורות וכמה חודשים של השבתה לבין מוח שפוך על הכביש.
כל זה לא משנה בכלום את הדיון לגבי הפטרנליזם של חברי הכנסת שלנו שחושבים שעל ידי חקיקה על ימין ועל שמאל יוכלו לכפות עלינו לחיות באופן "בטוח" ו"מוסרי".
אם מדובר בחתולים, אז אף פעם, למרות ששמנת ממש לא טובה להם. כשמדובר בבני אדם, לעומת זאת, אז בארה"ב, יפן, ועוד כמה מקומות.
אפי – איזו ציפיה? איזו פליליות? מדובר כאן על תנאים סטנדרטים להגבלת שחיתות, לא משהו מרחיק לכת, ולא משהו שהרחיק אנשים טובים פחות או יותר מלכהן בפרלמנט או בבנק המרכזי או במוסד הנשיאות או בכל מיני מקומות אחרים במדינות אחרות. "חוק חלוץ" הוא מאוד סטנדרטי, מאוד מקובל, ומאוד לא מרחיק לכת. לי נדמה שהתרגלת לצפות לפחות מדי, ושכחת שממילא המערכת המושחתת כל כך מרחיקה ממנה אנשים טובים. מספיק לקרוא את רשימת שמות חברי הכנסת בכנסת הנוכחית כדי להבין. וחוץ מזה, אני רוצה להבין איזה בוס שבעולם ימשיך לשלם לי משכורת אם אמנע מלעשות את עבודתי בצורה כל כך מחפירה (כמו למשל, לא אטרח לנכוח בהצבעות בקריאה שלישית, במקרה של חברי כנסת). פלא באמת שהם חושבים שהכסף שלנו כל כך זול.
יונית. אני מכיר את הדיעה. אבל רשמתי בפוסט של ערן את ההתנגדות שלי.
ככל שמגדילים את הציפייה ואת הפליליות ממישהו, ככה אנשים טובים לא ירצו להגיע למערכת.
ברור לי שזה חבל עם שתי קצוות, אבל אני חושב שחוק חלוץ מושך יותר מידי לקצה אחר.
ממתי איזשהו חתול תמך בהדחתו מתפקיד השומר על השמנת?
אוי ויי. אני מתנצלת על הבלבול המחפיר. יתוקן מיידית.
(פססט, זה לא אפי, זה ערן א.. מאוד מבלבל הקטע הזה של כמה כותבים בבלוג אישי…)