טוב לדעת, באמת.
יריב אופנהיימר טוען טיעון תמוה ביותר בטורו ב-ynet היום, תחת הכותרת "ניצול ציני". באמת תמוה. לטענתו של האיש, מצבם של ניצולי השואה בישראל הוא אכן לא משהו, והצעת הממשלה להוסיף להם 83 שקלים לחודש גם היא לא משהו, אבל מי שבאמת פוגע בניצולים הם "משרדי הפרסום ויחסי הציבור, המבקשים לסייע במאבקם ולא בוחלים בשום אמצעי על-מנת לזעזע את דעת הקהל על גבם של הניצולים".
אני מודה, בינתי כנראה אינה מספיקה כדי להבין את הטענה הזאת. קשה לי להבין איך המדינה מאפשרת לאותם אנשים, שעברו את זוועות השואה, לחיות כבר שנים בדלות, עוני, ללא תרופות, ללא חשמל, לפעמים ללא מזון. קשה לי להבין איך אותם אנשים מגיעים לכך שצריך להוציא אותם בכפייה מבתי חולים לחולי נפש. קשה לי להבין איך פקיד בנק לאומי מסוגל לטעון טענות לגבי אישורים (שניתנו) ולגחך גיחוכים עלובים כששואלים אותו אם הוא יכול להעביר ברגע זה את הכסף (המוסכם) לאנשים האלו שזקוקים לו. קשה לי להבין איך חברת החשמל יכולה לשקול לבטל הטבות, או כיצד בקופות החולים לא מספרים להם שמגיעות להם תרופות חינם.
קשה לי להבין איך ראש ממשלה בישראל מסוגל בכלל להציע הצעה כל כך מגוחכת לבעיה כל כך חמורה, ועוד מעז לטעון שמה הם רוצים, הוא הראשון שבכלל מציע. 83 שקלים? עדיף שלא היה מציע. וחוץ מזה, מאז שהוא אמר בפומבי ובפאתוס שהוא יפתור את הבעיה, התחייב, למעשה, לא קרה כלום. זה אולמרט. אם מישהו דורש ממנו לקיים את התחייבויותיו, אז המישהו הזה כמובן עושה זאת מטעמים פוליטיים.
אבל יותר מכל קשה לי להבין איך אפשר לטעון שכאותם אנשים, שלעת זקנתם נותרים לבדם עם הסיוטים שנגרמו להם בגלל אותו אירוע זניח בתולדות הימים, שפעם שילמו לנו פיצויים עבורו, בנינו קצת מדינה והכל נגמר (חוץ כמובן מאירועי גיוס כספים מזדמנים ויצירת זהות מוצקה בין כל ביקורת על ישראל לבין השלכתנו המחודשת לאושוויץ), וזאת בגלל הזנחה והפקרה של המדינה – מתעוררים ויוצאים למאבק, מי שעושה כאן ניצול ציני ומי שפוגע בהם באמת הם אותם משרדי יח"צ אכזריים ומרושעים שהתגייסו לטובתם, ופועלים לשיפור מצבם.
אם למישהו מותר "לנצל" את דימויי השואה לאיזשהו עניין, הרי שזה רק לניצולי השואה שמדברים על יחסה של המדינה אליהם. עבורם, בכל זאת, לא מדובר ב"דימויי שואה", אלא בעבר קונקרטי. אין דבר פחות ציני מאדם ניצול מחנה ריכוז שיוצא נגד השימוש הציני שעשו בסבלו ובאפר משפחתו לכל מטרה שהיא, מגיוס כספים בחו"ל ועד לגינוי ההתנתקות, תוך כדי הפקרתו הוא. הוזלת השואה היא עצם הפקרתו, עצם הניצול הציני של סבלו ושל מתיו לכל מטרה אחרת. לא המאבק הזה. ואגב, מה זה "מפחית את עוצמתה האמיתית"? גם את המשפט הזה, בעוונותי וכמישהי שמתעסקת בענייני שואה די הרבה, אני לא מצליחה להבין.
ומה זה "הלבשת אחת מהניצולות"? מי בדיוק הלביש אותה? הרי לא נראה לי שמדובר כאן באישה חסרת בינה, בובה לצורכי יחצ"נות, אלא באישה שכנראה שרדה תנאים שלא רבים מאיתנו היו מצליחים לשרוד, ושנאבקת על זכותה לקבל חלק מהרווח שהרוויחה מדינת ישראל מגימיק השואה (ולא, אני ממש לא מדברת רק על השילומים מגרמניה). בכל זאת, יש לה זכויות על הגימיק הזה. זכויות שהיא הרוויחה, ולא בנסיבות נעימות במיוחד. המאמר הזה מצליח להביע כל כך הרבה זלזול וחוסר כבוד לניצולי השואה הנאבקים, שפשוט קשה להאמין.
ומה בדיוק "ניצול ציני" כאן? מה בדיוק לא נכון בטענות ש"לכל ניצול שואה יש שם", או ש"שם מכחישים שואה וכאן מתכחשים לניצולים", ואפילו ש"סליחה שניצלנו"? מה בדיוק ניצול ציני לטעון שההפגנה שלהם היא "מצעד החיים"? האם יותר לגיטימי לתת את השם "מצעד החיים" לאירוע התעמולתי שמתקיים באושוויץ מדי שנה, מתוך מטרה להגביר פטריוטיזם ולהכניס עוד כמה שקלים לכל מיני עסקנים? ומאיפה הוא מביא את הטענה "שואה זה לא גימיק"? איפה הוא היה ב-65 שנים האחרונות? הוא רוצה שאני אפרט כאן את כל המקרים, נגיד אפילו רק ב-10 שנים האחרונות, אפילו רק בשנה האחרונה, שבהן שימשה השואה כגימיק? פשוט הפוסט הזה לא יגמר לעולם.
צר לי, באמת, אבל אני פשוט לא מצליחה להבין מאיזו תהום של טמטום ורשעות, עיוורון, בהמיות וגועל נפש אפשר להוציא טור כל כך מעורר בחילה. הבנאליות של הרוע, אולי. מזל שיש את אריאנה מלמד.
ועם זאת, נראה ש"גימיק השואה" אכן התחיל קצת לעייף. בזמן האחרון, ז"א, ב-65 השנים האחרונות, נעשה בו שימוש יתר מוגזם. ואת מקומו תופס, כפי שניתן לראות בטור הזה, או למשל בטורו של סבר פלוצקר (שאם היה נכתב על ידי נוצרי או יהודי אמריקני שונא עצמו (כמו נורמן פינקלשטיין למשל), היה זוכה מיד להשמצות "מכחיש שואה מכחיש שואה" או גרוע מזה) – גימיק ה"ניצול ציני ניצול ציני", בלי אבחנות ובלי רגישות ובלי שיקול דעת, תמונת המראה של הגימיק הקודם.
אולמרט, מצידו, לא שמע על עייפותו של גימיק השואה. הוא טוען שמחאת ניצולי השואה היא בושה וגועל נפש, וכי ניצולי השואה צריכים להתבייש שהם תוקפים אותו על זה שהוא מוסיף להם 83 שקלים לקצבה, כי משפחתו ברחה מהנאצים (לסין, אגב). יש איזושהי דרך שבן אדם נורמלי ובעל מידה מינימלית של לב, לא דור שלישי לשואה אובססיבית כמוני, יכול להגיב על זה? כי לי בעיקר בא לבכות.
***
אגב, אם כבר האשימו אותי שתפיסת עולמי צרה ומצומצמת ומתמקדת אך ורק ב-12 השנים הזניחות בהיסטוריה של האנושות שבין 1933 ל-1945 (האמת, 1932 עד 1947), אני רק רוצה לציין שפרס היה היום בן 84. וגם הינדנבורג התמנה לנשיא ב-1932 כשהיה בן 84.
צודקת, סליחה
אני יודעת שזה לא קל לקרוא את הפוסטים הארוכים שלי עד הסוף, או למעשה, אפילו מההתחלה, אבל בפוסט הזה תמכתי במאבק ובצורתו, ויצאתי נגד הטענות של יריב אופנהיימר על "ניצול ציני" וגו'. בקיצור, נדמה לי שיכולה להיות כאן מחלוקת לגבי מי עשה איזה בושות איפה.
היי , אני ליזה ברקוביצי, אני וגיא שליידר מאחורי העצומה למען זכויות ניצולי השואה בישראל, אנחנו לא משרד פרסום, פנן אלינו מהתקשורת ןמאתרים ודחינו אותם, לא השתמשנו בספאם, לא ערבנו פוליטקאים, לא תרגמנו לעוד שפות כדי לא ליצור בלאגן ולא ביקשנו שום קרדיט או דבר, כל הפרסום נעשה ויראלית ולא הושקעה בו אגורה אחת. הכל רק לא לפגוע במה שאנחנו מכנים "טוהר העצומה". בקיצור פוי איזה בושות עשית לעצמך עכשיו.
אין מה לעשות במדינה שלנו הולך הכל בכוח . ניצולי השואה השתמשו בכל דרך אפשרית ובצדק כי הממשלה " לא מתייחסת" 80 שקל זו בדיחה עלובה לניצולי השואה שבקושי מתקיימים . רובם חולים ולא עשירים חלק מהם מהם מתלבט בין שימוש בכסף לקניית תרופות או אוכל בסיסי עכשיו שניצולי השואה היו מאוחדים בהפגנה האחרונה זה השפיע על הממשלה רק אחדות בין ארגונים ואזרחים זה הכוח האמיתי ראו את ההסתדרות איימה וקיימה לעשות שביתה ענקית ובאמת התחילה ואחרי יום בלבד הממשלה נכנעה ולהזכיר הממשלה הציעה העלאה / עדכון עלוב של 0.2 אחוז שברי אחוז ובסוף נתנה והתחייבה משפטית לתת 5 אחוזים
עד שחנית ואלעד יסדרו פה את הטרקבקים, קבלי טרקבק ידני
כל הכבוד על הרשימה המצוינת.
נדב שואל למה דווקא עכשיו ולמה מפילים הכול על אולמרט המסכן. אז העניין מתגלגל כבר שנים רבות, אלא שלא הגיע לתודעה הציבורית. בזמנו , לפני כעשר שנים או יותר, הוא הגיע לבג"צ, ושר האוצר אז, בייגה שוחט, טען כי תביעת הניצולים אמנם מוצדקת אך מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להוסיף לקצבתם אלא שקלים בודדים, בלבד (משהו בסדר גדול דומה ל 83 שקלים של אולמרט , ואפילו פחות), רק שאת הפנסיה שלו, בעלות עשרות אלפי שקלים, אין למדינה בעיה לממן, זה הרי חייבים…
מאבקים ציבוריים בארץ, במיוחד כאלה שעניינם אנשים זקנים ולא צעקנים, כמעט שאין להם סיכוי אצלנו לפרוץ לכותרות. אבל איכשהו בשנה-שנתיים האחרונות החלו להשמיע קול בנושא כמה עיתונאים: נתן זהבי, מערכת עיתון הארץ שפרסמה כמה מאמרי מערכת, ולבסוף גיא מרוז בתוכניתו ביום השואה. אפשר לטעון גם נגד מרוז שהוא פרסם את העניין מטעמים ציניים ופופוליסטיים… אפשר. וכך גם אפשר לומר על עוזי דיין. אז מה? אני אומרת שבזכותו, ובזכות דיין, הארץ ואחרים, הצליח הנושא הזה לעלות על סדר היום ולהפוך למאבק ציבורי חזק. וזה הרי כמעט נס בישראל של היום. זה כל כך "הצליח" (מלבד לגרום לאולמרט לחזור בו מהצעתו המבישה, או אפילו רק להיפגש עם נציגי הניצולים) עד שעורר כמה "נוו-קונפורמיסט" המקצועיים כמו בני ציפר ועוד פסוודו-צדקנים כמותו, שהאשימו ברוב חוצפה ושטחיות, את ניצולי השואה בציניות וברדיפת בצע….. ומה אפשר עוד לומר על זה? אין מוצדקת מתביעתם של הניצולים הללו, רובם היום בני שמונים ומעלה, שהמדינה תשיב את הכספים שלקחה בשמם לשם דאגה לרווחתם (כספים שהושקעו בזמנו, בשנות נחמישים-שישים , בבניית מפעלים כמו "צים" ו"מפעלי ים המלח", ונמכרו לבסוף במכירי סופעונה לאחים עופר…), ולצדה התביעה להעלות את קצבתם של כל הזקנים שחיים בארץ בעוני מחפיר מדמי הביטוח הלאומי.
ויש
גם א' וגם הופ – סטיות מקוריות מאוד בחרת לעצמך…
אממ, לא. הדברים היחידים שאני רואה בטלוויזיא הם כדורסל ישׂראלי לגווניו ושידורי ערוץ הוֹפ.
(אגב, העליתי כמובטח הסבר על עניין ה-יא באתר שלי: http://www.yehudemo.org/?p=30 )
אני מבינה שלא היית מצופי טורצ'ווד…
left kind of doctor
נדב, שוב, אני לא מצליחה להבין, למי אכפת מי משתתף במאבק הזה או מתי הוא פורץ? עוזי דיין עוזי שמיין. ניצולי השואה צודקים במאבקם, וטוב שהמאבק הצליח לעשות מספיק רעש כדי להגיע לעיתונים רבים בעולם היום. לא מעניין אותי למה הם נזכרו אתמול. זה רק מזל שהם לא נזכרו עוד 10 שנים. וזה לא פיפס חברתי או כאילו חברתי. זה עניין מוסרי עקרוני ויסודי, שקשור קשר הדוק לעצם קיומה וזהותה של המדינה הספיציפית הזאת. האם אתה זקוק לציטוטי השואה ממגילת העצמאות כדי להבין למה, או שאתה מתעקש לנסות בכוח להכחיש את ניצול השואה (במובן של abuse) שמתרחש כאן מאז קום המדינה ועד היום, לכל מטרה חוץ מדאגה לאנשים החיים שעברו את הזוועות האלו?
ולדוקטור (right kind of doctor?), כל זמן שלא מדובר במהפכה אלימה, אני מוכנה לקבל מהפכנים.
נדב –
לעוזי דיין יש אג'נדה ברורה, להבחר לכנסת. אותו נוכל לשפוט לפי פועלו, אם יצליח. לזהבי אין אג'נדה כזו. המשותף לשניהם – הם צועקים על הרבה דברים, ויש הרבה על מה לצעוק.
וההתקפות על אולמרט אינן רק בגלל ניצולי השואה, אלא בגלל הטיפול במפוני גוש-קטיף, בסטודנטים, השחיתות הגואה בקבינט, והרשימה עוד ארוכה.
לדעתי קו שבר בהתייחסות של הציבור לשלטון בא בעקבות ההתנקתות (לחלק מהציבור) ומלחמת לבנון II (לכל השאר). האיוולת, הרשעות והשקרים היו כל כך גלויים הפעם, שכבר קשה לתרץ תירוצים. לכן יותר ויותר אנשים מתעוררים עכשיו.
אגב – בעיני חשובה תופעת הבלוגים הרבה יותר מהתקשורת הממסדית. כאן נובטים זרעי המהפכה (סליחה כוסית, אבל את יודעת שאני כן בעניין).
לעניין הטיימינג – כשכולם – מנתן זהבי ועד עוזי דיין – פוצחים במתקפה פתאומית ומתוזמנת על נושא מסויים, אני מעדיף לקחת צעד אחורה ולשאול את עצמי למה הם נזכרו פתאום. תקראי לי ציני, תקראי לי סקפטי, אני לא מוכן להגיד תודה על כל פיפס כאילו-חברתי שמישהו עושה.
ולשאלת ה'למה ניצולי שואה ולא זקנים בכלל' – אני מתכנן כבר כמה ימים לכתוב על זה פוסט. מקווה היום.
אני רוצה למחות נגד טעוני ה"איפה היית ב-48?" למיניהם.
העובדה שאדם זה או אחר מצטרף למחאה ציבורית ברגע נתון, ולא שבוע, שנה, או עשׂור קודם לכן, אינה סיבה לזלזל בתקפות מחאתו, או אפילו לדרוש ממנו התנצלות. לכל אחד נסיבות חיים משלו, וכל אחד מתעורר משעון אחר.
הנימוק הנ"ל, וחברו הטוב "ועל זה וזה אתה לא מוחה?" הם בסך הכל נשק יעיל בידי השלטון, במסגרת ה"הפרד ומשול" הכללי. נוכחתי בדבר בזמן שביתת הסטודנטים האחרונה. מגיבים רבים (בעיקר בטוקבקים), טענו שמאבק הסטודנטים הוא "מפונק", או "מיותר", כיון שיש בעיות "חמורות יותר" (למשל, מצבם של ניצולי השואה).
לא מסכים!
במצב התרדמת בו שרוי רוב הציבור חשוב כל קול מחאה. וכן, כל אחד מוחה על מה שכואב לו באופן אישי, וזה בסדר גמור. כך עובדת דמוקרטיא – כל אחד מתערב בעניינים החשובים לו באופן אישי, וסך כל הציבור מטפל בסך כל העניינים.
ובעניין אולמרט – הואיל ומדובר בראש הממשלה הגרוע והנחות שהיה לנו כאן מאז ומעולם (כן, כולל ביבי), לא פלא שהציבור מתעורר עכשיו, וקליפת תפוח האדמה הלוהטת מונחת לפתחו. אם לא מוצא חן בעיניו, הוא מוזמן להתפטר.
לאנונימי – לפי מה שהיה כתוב (בעיתון) הוא התייחס למשפחתו שברחה לחרבין, לא לשום דבר שקשור בעליזה. ובשנה שעברה, אגב, היה מצעד חיים כזה (הוא נקרא "מצעד החיים בקושי"). וחוץ מזה, אם אולמרט הוא מטרה כל כך קלה, אז למה הוא עוד שם ואין בחירות, אחרי כל כך הרבה התקפות מכל כך הרבה כיוונים? אני באופן אישי נוטה להאמין שאם משהו נראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז והולך כמו ברווז, אז הוא כנראה ברווז.
אגב, יוסי, ראית את זה? (לא לגמרי קשור, אולי לחלק מהתגובה הלפני אחרונה שלך כאן).
במדינה נורמלית, אולי היית צודק. במדינה שבנתה את עצמה ואת הדימוי שלה כיורשת ניצולי השואה, וששתתה את הכספים שהגיעו להם מממשלת גרמניה, זה פשוט "הרצחת וגם ירשת". פה, לדעתי, מקור הזעם, שמצבם המחפיר של הקשישים בישראל לא מצליח לעורר.
נכון, הבעיה עתיקה – אבל העיתונות הישראלית הממוסדת לא ממש שמה לב לבעיות חברתיות או אנושיות. לוקח לה המון זמן להבחין בהן. דארפור, למשל, היתה נושא שחדשות נענע עסקו בו באינטנסיביות כבר ב-2004. האתרים החדשותיים הקטנים, שפחות כבולים לסדר יום קבוע, יכולים ומצליחים להעלות נושאים לסדר היום הרבה לפני העיתונות הממוסדת.
(הבהרה: אני לא עובד בנענע מאז דצמבר 2006).
כשאולמרט ציין שמשפחתו ברחה מהנאצים, הוא לא התייחס להוריו שברחו לסין אלא למשפחת אשתו עליזה.
המחאה לא חדשה? מוזר. מעניין מדוע בתקופת המחאה נגד נתניהו איש לא טרח לקיים מצעדי חיים. מעניין למה לא נתנו לאולמרט לפחות עד אחרי הפגישה שנקבעה ליום ד'. בעצם, לא מעניין, התשובה ברורה: אולמרט הוא מטרה קלה. אז קדימה, הסתער.
נדב, אני חייבת להודות שאני פשוט לא מצליחה להבין אותך. העניין הגיע לפתחו כי הביאו אותו באופן אקטיבי לפתחו ודרשו ממנו לטפל בו, כמו שעושים במדינה דמוקרטית. זה ממש לא משנה מי אחראי על יצירת העניין, אלא רק מי אחראי על פתרונו. התעסקות במי התחיל בזמן שהאנשים האלו סובלים זו התעסקות ברמת גנון, לא ברמת שלטון. זה באמת די עצוב שרק עכשיו הצליח הציבור להתעורר ולגייס מספיק כוח כדי לעשות מספיק רעש כדי שהעניין יגיע לפתחו, אבל אתה יודע איך אומרים, לא בוכים על חלב שנשפך, ולזלזל באנשים שכן לקחו את העניין לתשומת ליבם, לא משנה מתי, זה דבר תמוה מאוד.
אני מאוד לא אוהבת את הטענה הזאת, שלניצול שואה מגיע כסף לתרופות רק בגלל היותו חולה, ולא בגלל היותו ניצול. את השילומים מגרמניה יכלנו לקבל. לדבר על אנטישמיות ברציף 17 או במקומות אחרים בעולם יכלנו לדבר. לשלוח את האנשים שבאו מהתופת להילחם יכלנו לשלוח. וזה בהחלט נכון שכל חולה צריך לקבל תרופות ושכל עני צריך לקבל מזון. זו טענה לא קשורה ולא רלוונטית. שני המאבקים נפרדים זה מזה, ומאבק ניצולי השואה הוא יסודי יותר, מכיוון שהוא נמצא בתחתית הציניות, בתחתית הגועל, בתחתית אטימות הלב של הממשלות בישראל. אם הגענו עד למצב הזה, אז על איזה חולים ועניים אתה מדבר בכלל?
אני לא יודעת אפילו איך להסביר לבן אדם למה צריך לדאוג שאדם שעבר דבר כמו אושוויץ, או גטו, או מחנה עבודה, או שנים של בריחה והסתתרות ופחד מוות, יחיה את שארית חייו בכבוד ורווחה. בעיקר במדינת היהודים, שמשתמשת בלי בושה בשואה הזאת ממגילת העצמאות ועד היום כדי להצדיק כל מטרה ולהשיג כל דבר. אני גם לא יודעת איך להסביר לך למה הסבל שלהם הוא עצום, גדול ורב ולא עובר אף פעם, ולמעשה רק מחמיר ככל שהם מזדקנים. וגם אם תיתן להם חיי פאר, הסבל הזה לא יעבור, אבל אולי לפחות יהיה קצת יותר נוח. ואני באמת לא יודעת להסביר לך למה נראה לי שמגיע להם – אחרי שהונחתה עליהם המכה הזאת באמצע חיים אחרים לגמרי והכל נשבר לרסיסים, ונשללה מהם כל טיפת כבוד אנושי, או לפחות נעשה מאמץ עצום לשלול מהם את הכבוד הזה, את האנושיות – לפחות לסיים את חייהם בתחושה של כבוד אנושי, של אנושיות. משהו שלא קורה בעוני, בהזנחה, בבדידות, בהשפלה.
ואולמרט לא תמים כאן. הוא הציע הצעה. הצעה מעוררת בחילה, דוחה, מתחמקת מאחריות, חסרת כל אחריות שלטונית, חסרת כל אנושיות. ובנוסף לזה, הוא התחייב בפומבי, ואחר כך הפר את התחייבותו, ושלח את פקידוני האוצר להסביר למה. אחרי שעשה את זה, כל טיעוניך בטלים, והוא קנה לעצמו ביושר את מקומו על המוקד.
מה זאת אומרת 'הענין הגיע לפתחו'?
הוא לא 'הגיע לפתחו'. הוא הוצב לפתחו באופן אקטיבי.
העניין הזה הוא ראשית כל, אשמתו של בן גוריון, שקיבל את ההחלטה להפלות בין אלו שעלו לפני השילומים לאלו שעלו אחריהם. אבל ממנו אי אפשר לדרוש הרבה – הקריירה הפוליטית שלו כבר מאחוריו. אבל מי שאשם בצורה ישירה במצוקה של ניצולי השואה הוא בנימין נתניהו, שאחראי לזה שקשה להיות זקן בארץ הזאת – ולכן גם לזה שקשה להיות ניצול שואה. לא ראיתי ששמים את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחו.
אולמרט, כראש ממשלה, צריך לתת פתרון לבעיה. אבל לעשות מולו את ההפגנה הראשונה בתולדות המדינה של ניצולי שואה, ולהאשים אותו במצבם, זה ציניות.
שוב, לא שיש לי התנגדות להעלאת הקצבאות לניצולי שואה, אם כי אני חושב שמגיע לניצול שואה כסף לתרופות מעצם היותו חולה ולא מעצם היותו ניצול. אבל זה ששמים את אולמרט על המוקד כאן, זה ציני.
ודבר אחרון – כל הכבוד לך (בלי טיפת ציניות) ולכל מי שבעניין של ניצולי שואה כבר הרבה זמן. אבל הרעש התחיל מאז יום השואה האחרון – עד אז המקום הכי אטרקטיבי שניצולי השואה הגיעו אליו היה חדשות נענע (בלי להעליב, יוסי, אבל זה לא ממש מדורת השבט). נתן זהבי מתעסק בזה כבר שנה שלמה? כל הכבוד לו. הבעיה קיימת כבר 54 שנה.
יוסי – תודה.
נדב – אני לא יודעת את התשובה הכללית, אבל ברמה האישית אני יכולה לומר שהעניין מטריד אותי כבר כמה שנים, ובאופן פומבי, כבר מהחודש הראשון לקיומו של הבלוג (עוד בישרא). כן, גם ב-2006 התעסקו בנושא (אני לא ראיתי את זה בנענע, אלא במעריב. ולהלן). וגם לפני כן. אבל אז לא היה לזה מספיק הד. הגברת וילנאי פדרבוש ומר מרוז תרמו לעניין תרומה משמעותית מאוד, ועל זה אני באופן אישי רק מברכת.
אני לא חושבת שיש שום מידה של ציניות בלהפיל את העניין על אולמרט. הוא ראש הממשלה, העניין הגיע לפתחו, והוא הציע את הפתרון המגוחך שהציע והתנהל בצורה שהתנהל. במובן הזה, הוא בהחלט אחראי על המחדלים שנעשו בעניין מאז 1953 ועד היום. כשאתה ראש ממשלה, אפילו אם לא אתה ביצעת את המחדל, אתה הוא זה שאחראי על תיקונו. ואיך אומרים, אם אתה לא מסוגל לזה, אל תהיה ראש ממשלה.
למה לא הטריד אף אחד? "חדשות נענע" עשו על זה פרויקט מיוחד (אני יודע כי ערכתי אותו) לפני שנה וחצי. זהבי לא הפסיק לדבר על זה במשך יותר משנה. האוצר קיצץ משמעותית את התקציב לניצולים החל מתקציב 2006, שתוכנן על ידי בנימין נתניהו והוגש להצבעה על ידי אהוד אולמרט.
דרומי – אפשר להגיד את זה על כל מחאה. איפה היית לפני שבוע? האם כל מחאה היא צינית?
כן אולמרט הוא לא האחראי היחידי למצב. הוא איבד את הזכות לטעון את זה להגנתו כשלא פתר את המצב אלא בחר לפתור את העוול על ידי מימון "מנה חמה" לכל ניצול.
אני פשוט מקבל בחילה מכל הפרשה הזו. אולמרט ואנשיו מנסים לעשות ספין אחד יותר ממה שהקיבה שלי מסוגלת לסבול.
אני רק שואל את עצמי – איך זה שהעוני המחריד של ניצולי השואה לא הטריד כאן אף אחד לפני יותר מחצי שנה?
זה ידוע שאני לא מחובבי אולמרט, אבל אני חושב שהמוות שעושים לו קצת מוגזם. נכון, מגיע לניצולי שואה יותר מה-250 שקל שהוא הקציב להם, אבל איך זה שאף אחד לא הפגין מול הלשכות של שרון ושל ברק? מה, אז היה להם יותר כסף? הם כן קיבלו פיצויים מגרמניה?
יש מידה רבה של ציניות בלהפיל על אולמרט את האחריות למחדל שנמשך מאז 1953.
אחד הפוסטים היותר טובים שלך. יש 12 שנים יותר גרועות להתקע עליהן, ולמזלנו, לפרס יש עוד פחות סמכויות משהיו להינדנבורג.