במסע ההסתה נגד תופעת ה"השתמטות" הנוראית יש כמה דברים שמותירים אותי פעורת פה מרוב תדהמה. וזה לא שאני מאמינה כל כך גדולה ברציונליות האנושית. זה גם לא שאף פעם לא קראתי מאמרים מלומדים ואף ספרים בנושאי פסיכולוגיה של ההמון, או שאני לא יודעת מה כרישים עושים כשהם מריחים דם. וזה גם לא שאני נאיבית מספיק כדי לחשוב שזה פוסח גם על אנשים שמצטיירים ביומיום כשפויים, רציונלים ואינטליגנטים. ובכל זאת, ידע זה דבר אחד, והיתקלות עם התופעה עצמה בפועל, דבר אחר לגמרי.
כמו שאמרתי בפוסט הקודם, טיפש אחד זרק אבן לבאר, ואמר שהצבא הוא צבא של חצי עם, ושזה בגלל בר רפאלי ושאר עדרי המשתמטים. עוד טיפש בא ואמר שהמשתמטים צריכים להתבייש בעצמם. אחר כך, טיפש נוסף אמר שצריך למנוע מהם להשתתף בתוכניות בגלי צה"ל. ועוד טיפש רצה שהם לא יופיעו על במות. טיפש נוסף הגיע ואמר שאסור לקבל אותם לעבודה. ועוד טיפש אמר שאסור להם לקבל פרס בצורה של רישיון נהיגה. וזה כל מה שהצלחתי לעקוב אחריו. הבנתי שהיו עוד כמה טיפשים שאמרו כל מיני דברי טיפשות, או שהטיפש הראשון חזר ואמר עוד איזה דבר טיפשות או משהו כזה. ואם אני לא טועה, היתה גם הצעת חוק. ואם לא היתה, אז תהיה. לא חסרים פופוליסטים אנחנו, וכדור השלג התחיל להתדרדר במדרון התלול.
וכל המתוסכלים, שלא יודעים על מי להוציא את תסכולם, בין אם בגלל בעייה של סמכותניות ובין אם בגלל שהם מרגישים שלא משנה מה נעשה, הגולם השלטוני קם על יוצרו והדמוקרטיה הפסיקה לתפקד, ולכן השפעתם אפסית, קופצים על רכבת ההסתה הזאת. בשמחה גדולה. ומאבדים בדרך כל קשר למציאות. כי בעיצומו של לינץ', את מי מעניינות העובדות.
אותי, למעשה.
מהו בעצם משתמט, לפי הגדרת ה"עליהום"? משתמט הוא מי שמבקש להשתחרר מצה"ל כי לא התחשק לו לשרת בצה"ל, וצה"ל שחרר אותו. מי שצה"ל לא שחרר אותו, והחליט להשתמט על דעת עצמו, מוגדר כ"עריק". אם תופסים אותו הוא נכנס לכלא צבאי. וזה באמת יכול להיות רעיון טוב אם יפותחו מערכות שירות לאומי אזרחי , סוג של civil service כמו שנהוג במדינות שונות באירופה, כדי לאפשר באמת סוג כלשהו של תרומה למי שלא מסוגל לתרום דרך הצבא, אבל כל זמן שאין מערכת כזו, אין על מה להלין.
איך מזהים משתמט? מאחר ואין לו קרניים, אז מזהים אותו רק אם הוא מצהיר קבל עם ועדה שהשתמט (וגם אז, מי יודע, אולי הוא אומר את זה סתם כדי לעשות רושם, וצה"ל בעצם לא רצה אותו כי הוא "בעייתי"?). אין שום דרך אחרת. "פרופיל 21" הוא לא דרך לזיהוי משתמטים, מאחר ו"פרופיל 21" ניתן לכל מי שנמצא לא כשיר לחלוטין לשרת בצה"ל, מסיבות בריאותיות ו/או נפשיות. "פרופיל 24" הוא הפרופיל שמגדיר אנשים שנמצאו לא כשירים לשרת בצה"ל באופן זמני. גם "סעיף נפשי" הוא לא ממש דרך טובה לזהות משתמטים, מאחר וקיימות בעולם בעיות נפשיות שהופכות בן אדם לא כשיר לשירות צבאי. למעשה, יש כאלו שהצבא קובע להם סעיף נפשי, והם מנסים נואשות לערער עליו, בדרך כלל ללא הצלחה. מה גם ששמעתי על יותר ממקרה אחד ויותר משניים של כל מיני ספורטאים וכדומה, שרשומים כאנשים שעשו שירות צבאי כמו כל חייל אחר, אבל את שירותם הצבאי העבירו במעבר מפריביליגיה לפריביליגיה. בזמן שכל השאר שמרו.
אז כמה "משתמטים" יש? אלוהים יודע. מה שכן, "הארץ" פרסם באוגוסט ידיעה של ד"ר יגיל לוי, מהמחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון, שחקר את עניין הלא מתגייסים. הוא התבסס בדבריו על נתוני הצבא ונתוני הלמ"ס. יגיל לוי מצא שעל פי נתוני הצבא, כ-26% מקרב הגברים אינם מתגייסים: 11% הם חרדים, 4% שוהים בחו"ל, 4% בלתי מתאימים מסיבות של השכלה או רקע פלילי, 2.5% סובלים מבעיות בריאות, 5% קיבלו פטור מסיבות נפשיות. הסקר מאשר את נתוני הצבא, שלפיהם כרבע (בקירוב) מהגברים אינם מתגייסים – כמחציתם חרדים. ז"א, שאם נניח ש"משתמטים" משתמשים בעיקר בתירוצים נפשיים כדי להשתמט, ונניח שאין בכלל בעיות נפשיות ביקום, אז מדובר ב-5% מ-26% שלא מתגייסים בכל מחזור גיוס. על זה הרעש?
פרט לכך, במחזור אוגוסט הנוכחי, אחרי המלחמה, מפורטים נתונים דומים, אבל מפקד מיטב (היחידה בצה"ל הכוללת את הבקו"ם ומינהל הגיוס), אלוף-משנה אמיר רוגובסקי, אמר ש"ישנה מגמה חיובית באשר לאלה שאינם מתגייסים מסיבות נפשיות", בזכות תוכניות שמיישם צה"ל כדי להרתיע אנשים מהשתמטות. קראו לזה בפופוליזם אופייני "אות קלון", אבל זה מגוחך. למעשה, מגוחך שבכלל משחררים אנשים כאלו, ולא משנה מה כותבים להם בתעודת השחרור, שממילא אסור למעסיק לדרוש לפי חוק. צה"ל לא רוצה שיהיו משתמטים? שלא ישחרר אותם. ואם לא בא להם, שישלמו את המחיר, כמו אנשים שמסרבים לשרת מטעמים אידיאולוגים. דהיינו, שילכו לכלא. כדי לשנות חוק או לפעול לשינוי חוק יש שתי דרכים לגיטימיות. אחת היא דרך לוביזם או פעילות פוליטית כלשהי שבסופו של דבר מגיעה לרשות המחוקקת שאחראית על שינוי החוקים. השניה היא מרי אזרחי. ומרי אזרחי כולל בתוכו את תשלום המחיר הקבוע בחוק על עבירה על החוק. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ואגב, האיש טוען שם פעמיים שה"תופעה" עלולה להוות בעיה בגיוס לקרבי בשנים הקרובות, משהו שלא נתמך מהנתונים שהוא מפרט, ומזה שהוא טוען שגם הירידה שנראתה במוטיבציה לשרת בקרבי היא עניין עונתי. איך אומרים, אפילו כשהעובדות מדברות בעד עצמן, עדיין הדמגוגיה הקונפורמית ממשיכה לפעול.
מיהם ה"משתמטים" האלו? נקודה מעניינת אף יותר במחקרו של ד"ר לוי היא הרכב אוכלוסיית הלא מתגייסים. כשמדברים כאן על משתמטים, כל המסיתים מנסים ליצור תמונה של אוכלוסיית "תל אביבים" נהנתנים, כולם זמרים או דוגמניות, מודלים לחיקוי שמשפיעים לרעה על נפש הנוער. התמונה האמיתית הרבה יותר עצובה. חוץ מהחרדים, שאותם הס מלהזכיר היום, הרי ש"ס בממשלה – 40% מהם עולים חדשים, 20% חסרי תעודת בגרות, וההכנסה הממוצעת של קבוצת הלא מתגייסים האלו היא כ-3,000 שקלים חדשים בלבד. hardly בר רפאלי. למעשה, נוכחות המעמד הבינוני המבוסס בקבוצת הלא מתגייסים הזאת היא 2% בלבד.
יש לציין שמחקרו של ד"ר לוי נוגע רק לגברים. מאחר והשוויון עוד לא הגיע ליחידות קרביות, זה בהחלט מספיק כדי להוות הפרכה לטענות רבות שמושמעות על פגיעת ההשתמטות בסלע קיומנו. יש לציין גם כי אף אחד שקראתי את דבריו בעניין או דיברתי איתו בעניין לא הביא לי פעם אחת נתונים אחרים, נתונים מספריים, אפילו לא כאלו שמבוססים על הרהורי ליבו. המקסימום ששמעתי זה "זה הרבה יותר גדול ממה שאת יודעת טיפשה, כי מה את יודעת בכלל. שירתת פעם ביחידה קרבית בחורים מסוקסים שמגנים על גבולות ארצנו בלה בלה בלה?". כנהוג כשאין טיעון נגדי.
בר רפאלי לא איבדה דקה של שינה בלילה בגלל אהוד ברק. אני מניחה שהיא מוטרדת יותר מהבגידות לכאורה של ליאו ומהמטרה ההוליוודית הבאה. ג'קו אייזנברג נראה כמו בן אדם שיכול להסתדר מצויין בניו זילנד. בכל זאת, השוק לציונות מאוד מוגבל בהיקפו. וזה אפילו אם הוא כולל כמה ארגונים יהודיים בארה"ב. לעומת זאת, אנשים ששוחררו מהצבא מכל מיני סיבות, בריאותיות, נפשיות, פליליות, חברתיות, כל הסעיפים האלו שלפיהם צה"ל מחליט אם הוא רוצה אותם או לא, מתחילים לחשוש לעתידם. בין אם השתמטו או לא. אם מישהו יגיד שהם השתמטו, מה הם יעשו? יתחילו לחשוף את כל צרותיהם, בעיותיהם, מחלותיהם, מגבלותיהם לעיני כל, במקום כל כך מלא הבנה וחמלה כמו המדינה הנהדרת שלנו? יוכיחו שאין להם אחות?
וגם כל מי שחושב שיש בעיה עם אהוד ברק, אהוד אולמרט, חברי הכנסת מגישי הצעות החוק הפטריוטיות של "ישראל ביתנו" וראשם הרב"ט, שיש בעיה עם הצבא, שיש בעיה עם מערכת הביטחון, שיש בעיה עם המדינה הזאת, אלו שחושבים שאנחנו מתדרדרים וצריך לעצור את ההתדרדרות הזאת, ולא באמצעות עוד מלחמה כושלת, הפעם עם מדינה שטיליה יכולים להגיע לכל מקום בישראל, גם הם מתחילים לפחד כשהם מסתכלים מהצד על הטירוף הזה. אני מפחדת. זה כבר לא נראה לי רומנטי ונועז כמו אז, כשהייתי בת 15 וקראתי את "הבדיחה". הרי אף אחד מהמסיתים לא טורח לקרוא את הטיעונים ואת הנתונים או להגיב עליהם. מספיק שקראתי נגד מסע ההסתה הזה, כדי שאהפוך לסמולנית יפת נפש שאחותה מזדיינת עם ערבים ואספוג האשמות בניהול מסע "היידה משתמטים". ומחר הם יבואו לקחת אותי. בחיי, איזה מזל שאין לי צורך באוטו.
הסטטיסטיקות מדברות על מחזור הגיוס של אוגוסט 2007. אם זה לא מתבטא שם, זה כבר לא יתבטא. ואם הם מריחים את הסכנה הזאת, הרי זה בגלל שהם עצמם יצרו אותה. עם כל הכבוד לרעות החולות של הקפיטליזם. (ואולי גם בגללן. קשה לומר שברק וחבר מרעיו באים מהשכבות החלשות של העם, וקשה לומר שהם מחזיקים במדיניות סוציאליסטית, או אפילו סוציאל דמוקרטית).
הקשר הוא שהחבר'ה (ברק וכו') מריחים את הסכנה הזאת ולכן הם יצאו למסע הזה של דיבורים על "חצי העם", גם אם בסטטיסטיקות זה עדיין לא מתבטא.
מכירה. יופי של שיר. וזה קשור לדברים שלי – איך בדיוק? (פשוט למיטב ידיעתי, השירות הצבאי החובה בישראל הוא לא "נורמה", אלא חוק).
את מכירה את "שיר הרעות" של חיים גורי, שהוא ה-טקסט המכונן של השירות הצבאי? למקרה ששכחת אז הנה לינק:
http://www.mp3music.co.il/lyrics/1670.html
שימי לב, אין בו אף מילה על פטריוטיות, שיבת ציון וכו'. ה"אהבה מקודשת בדם" היא אהבה לחברים, לא למולדת. והחלטות השלטונות שיוצרות או הורסות את הסולידריות הן לא ההחלטות הביטחוניות אלא הכלכליות, ההפרטות וכו'. הפערים. הרעות היא המניע של צעירים להתגייס ולהלחם, ככה זה בכל צבאות העולם, כן, ממחקרים וסטטיסטיקות. בקפיטליזם של היום אי אפשר יהיה להחזיק לאורך זמן נורמה של שרות חובה.
עדיין לא הצלחתי להבין. הסטטיסטיקות הרי מוכיחות באופן שקשה לערער עליו שהתופעה היא המצאה דמגוגית. ודווקא בגלל שמעמד הגיוס בישראל הוא חשוב, חשוב מאוד להתעסק בכך שמה שיש לך כאן הוא ניצול ציני של העצב הרגיש הזה לצורך הסתה נגד קבוצה של חלשים שהצבא שחרר. ולגבי מה שאמרת בתגובתך האחרונה, זה מראה עד כמה הסטטיסטיקות חשובות, מאחר והן מראות את ההיפך הגמור מתחושתך.
ולגבי הפיחות במעמד הצבא וכו', אתה באמת לא חושב שזה קשור באיזושהי צורה להתנהלות הרמטכ"ל, המערכת והדרג המדיני במלחמה האחרונה? כאילו, אתה באמת בענייני too bad for reality כאן?
אגב, ה"בטן" היא בדיוק המקום שממנו באים לינצ'ים. אני מעדיפה כאן את הראש. By far.
הביקורת שלי היתה על הכתיבה שלך, לא לעצם העניין. לעצם העניין הרושם שלי הוא שכמו בכל תחום (לימודים, בריאות וכו') גם בתחום זה משתלטים הפערים הכלכליים. בני משפחות עשירות יכולים/ות להרשות לעצמם להשתמט יותר מאחרים. זה פחות מזיק להם ו/או אין להם צורך בקרדיט הזה.
שפי, אתה ממש לא רוצה שיבלבלו אותך עם העובדות, מה?
ואם להתעלם מהן רגע ולהתייחס לערכיות השירות הצבאי – דווקא מי שהיה בצבא יודע בדיוק (מהמקום ההוא בין הסרעפת לתוספתן), עד כמה המערכת הצבאית גזענית, מסואבת, מושחתת ושורצת חסרי כישרון והשראה. אתה באמת מתפלא שחל פיחות במעמדה?
וזה (אם דווקא לא להתעלם רגע מהעובדות) שהמוני נערים ישראלים ממשיכים דווקא לראות בשירות הצבאי ערך אזרחי עליון כמעט, דווקא מעיד בעיניי על בעיה רצינית שיש לכם שם. וזה לא שאתם לא צריכים חיילים טובים. אבל איכות משיגים בשכל, לא בלאומניות טוטליטרית.
ניסיתי לכתוב לך את אותה תגובה בדרך אחרת אבל לא יצא לי טוב ומחקתי. לא נורא.
כישראלית יש לך, ולפחות צריכה להיות לך תחושה לגבי המעמד של הגיוס בקרב הציבור. לחובה ולקבע ולמילואים. ומה שאת קוראת "עובדות", במקרה זה ה"עובדות" האלה, הסטטיסטיקות פחות מעניינות ובהחלט מבלבלות אותנו הישראלים שמחוברים לסוגייה הזאת בדרכים בלתי אמצעיות.
את אוהבת לראות כדורסל? מכל משחק עושים הרבה סטטיסטיקות, אבל אם לא ראית את המשחק אז רק על סמך הסטטיסטיקות לא ממש תביני מה באמת היה בו. ובכדורגל – שלא סתם הוא הספורט הכי אהוב על הישראלים – הסטטיסטיקות הן עוד יותר תלושות.
נקודה ששוה להוסיף היא הסיבה שבגללה היד על חותמת הפטור קלה כל כך. יש לה שני סעיפים. הראשון הוא שהצבא לא צריך כל כך הרבה אנשים. צוואר הבקבוק בדרך להגדל העוצמה הקרבית הוא לא כח האדם. והחלקים הפחות קרביים סובלים מעודף כח אדם גם ככה. הסעיף השני הוא העלות של חוסר ההתאמה. אם הצבא מגייס חייל לא מתאים – הוא לוקח על זה אחריות. זה ניגמר בהמון הוצאות גם אם לא נספור את הנזק האמיתי (בנפש ולפעמים גם בגוף). לצבא עדיף לשחק על בטוח ואם יש ספק אז אין ספק ולא מגייסים. בעיקר בהתחשב בסעיף הראשון. אז נכון שבגלל הגישה הזו קל יחסית להונות את מערכת הסינון אבל כשלוקחים בחשבון את המספרים כפי שהצגת אותם – מתקבלת התוצאה שהמשתמטים האמיתיים הם השוליים שבשוליים. ובטח לא 'תופעה'.
ודרך אגב (ואני כבר קצת חוזר על עצמי פה) – אחלה פוסט.
שפי, סליחה, אבל לא הבנתי מה רצית לומר כאן.
כמו כל ישראלי גם את מכירה את הנושא הזה לא רק מהתקשורת ומהאקדמיה. אז תתחברי כשאת כותבת, כן? בין אם במפורש ובין אם בין השורות. יש איזושהי נקודה, בערך בין הסרעפת לתוספתן, שבה הכל מתחבר, וממנה, רק ממנה יש טעם לכתוב. מה שכתבת כאן היתה יכולה לכתוב לא פחות טוב גם כתבת של cnn, שלא לדבר על אחת מאל-ג'זירה. 🙂
לאור ברקת – העניין הוא לא שקשה לגלות מיהו משתמט ולמי ניתן פטור מוצדק.
העניין הוא שברגע שיש לך דרך לעשות את זה, אין טעם ללכת סחור סחור ולהעניש אותו בשלילת רשיון נהיגה. אתה יכול פשוט לדחוף אותו לכלא.
הרעיון שמאחורי הצעדים העקיפים האלה הוא לגרום לאי-שירות צבאי להיות גרוע, ולכן לגרום למשתמטים לחשוב שוב על מה שעשו. העניין של להקשות את החיים על מי שבאמת זקוק לפטור נמצא בסיפור הזה בילט-אין.
ואם לחזור לרגע לדיון המקורי, מה עושים? האם יש תקווה בכלל לחיים נורמליים כאן? או שהגיע הזמן לארוז מזוודות? הפשיזם המיליטריסטי הגואה הזה פשוט מחריד.
אני אומר פוקואיסטים, אייל, ואני מעולם לא הייתי תלמיד שלך, ברוך השם. האמת היא שאני באמת כבר לא קורא בבלוג שלך, וההצצה הזאת היתה בגלל הכותרת שגרמה לי לחרוג ממנהגי להדיר את רגלי ממנו. והנה, בכל זאת הרווחתי. (וחוץ מזה, יש כמובן את הדילוג האינטרנטי הכל כך פשוט הזה, ה"קפיצה הקטנה הזאת לארץ", שהיא כמו חיטוט בפצעונים… ואלוהים עדי שאני מנסה להגמל…ואפילו די מצליח…)
ואצל יונית, כן, הרחתי כבר איזה אדורנו, אבל אם להודות, אני לא מספיק מכיר את הפרנקפורטאיים בשביל להתעצבן מהם יותר מדי. ואילו את הבלי ה"תאוריה" (קווירית, ג'נדרית, של אמנות, וכו') הספקתי להכיר די טוב. "הבלים" זה שם די טוב, ולגבי היותה מסוכנת – נו שוין, האנושות כבר עברה תקופות טמטום אידיאולוגי והיא תדע לצאת גם מזה בדרך זו או אחרת.
ואשר ל"אצלכם" – איך לכתוב – "אצלנו"?? -כמובן, אני לא יכול להגיד שהחברים והמשפחה שנותרו בישראל, השפה והתרבות – נמחקו כולם מיד עם הרישום במנהל התושבים פה. וזה בסדר שזה ככה. אני חלק מכם, אבל גם לא. אבל הבחירה שלי היתה ועודנה ברורה לא לקחת יותר חלק.
כמו שהגעתי להבנה בשלב מסוים בחיים שלי, שאת מדי צה"ל אני לא מסוגל יותר ללבוש (רוצה לומר "מסוגל, ודווקא עשיתי את זה לא מעט, אבל המחיר הנפשי גבוה מדי" – תקראו לזה איך שאתם רוצים). החלטה, ויישום שלה; סבלתי בישראל, והחלטתי להוציא את עצמי מכלל הישראלים. מה רע?
בינינו, לא עדיף להיות אמצע לשועלים, ולא ראש לעכברושים?
"אייל גרוס… עם מצעד ההבלים הפוקואיסטים האינסופי שלו" – וואו, מאז אותו תלמיד שהאשים אותי בציטוט "דברי ההבל של מרקס" לא היה לי כל כך כיף:)
שמח שהבאתי אותך אל הבלוג של יונית, אחד השווים באזור. ועוד יותר שמח שגורם לך את ההנאה לחזור לאתר שלי שוב ושוב כנראה כדי לסבול שוב ושוב את "מצעד ההבלים הפואוקיסטים" (צ"ל אני חושב פוקויאנים). למרות שתזהר, בו אצל יונית תראה הרבה השפעות פרנקפוטאיות וזה לא פחות מסוכן.
ואשר ל"אצלכם". ממי שחי בברלין המגניבה שבא לעולם אין – וגם לא היתה – שום גזענות.. הבה ונזכר מי הוא זה שאומר "מה העבודה הזאת לכם".
It's not my first time here – the first one was back in 1999, but it wasn't long enough for me to enjoy it completely.
In the meanwhile we're here, since 8 AM, and loving every moment of it…
פוסט טוב. באמת. אני יכול לכתוב על כמה מאז שעזבתי את ישראל לפני כמה וכמה שנים כבר, וזה הולך ונעשה גרוע, בכל פעם שאני מציץ במשהו דובר עברית, אני נכווה ונבהל מהטמטום, הבורות, הרדידות האלימות הגזענות והעליבות שמציפים כל חלקה טובה אצלכם. (ואני מרגיש את הדכאון השחור הזה עולה בי כמו צרבת עכשיו כשאני חושב וכותב על הדבר הזה שפעם היה סטגנציה פשוטה ומדכאת, והיום הפך להדרדרות כוללת…).. אז אני לא אתייחס יותר מדי לפרטים כאן.
באמת, כוסית, פשוט תודה על הפינה הקטנה הזאת של נורמאליות דוברת עברית שמצאתי.
(ואני צריך להודות על כך לאייל גרוס, שקישר, שבדרך כלל מביא לי את הסעיף עם מצעד ההבלים הפוקואיסטים האינסופי שלו).
את הטירוף הזה עוצרים בצורה מושכלת. התארגנות פוליטית. האגודה לזכויות האזרח כבר פתחה במלחמת נגד. גם אמ"י. במידה והקולות הלאומניים הללו יגברו יש צורך לעורר את כל התנועות הרלוונטיות ולהקים "קואליציה לעצירת המקארתיזם בישראל". רק בצורה כזו, של בגצים ועתירות ועמידה על העקרונותץ – יש סיכוי לנצח את קולות החושך.
בנוסף – הערה: * אחת הסיבות המרכזיות לעיסוק של פוליטיקאים בנוא הוא הרצון להסיח את הדעת ממחדליהם. ממחדלי מלחמת לבנון השניה. כי כשהם נותנים ל"דעת הקהל" כזו חתיכת בשר מדממת ועסיסית, השיניים של התקשורת והעם כבר לא נעוצות בהם, במחדליהם. באחריות שלהם למוות של חיילים ואויבים – אלא הן נעוצות בכמה "סלבס'" שכיף נורא לרדת עליהם.
זה הקוליסאום – זו חזרה למלחמות הגלדיאטורים. זו הדרך אל מדינה שהיא לאומנית עד כדי הפיכתה לצבאית לחלוטין – ספרטה מודרנית, זה הכל.
זו בדיוק הנקודה. בחוקים שהם רוצים לעשות הם מגדירים את זה "מי שקיבל פטור משירות צבאי בטענה שיש לו בעיות נפשיות חמורות או בשל סיבה הנקראת "אי התאמה"". ז"א, שהם הולכים להתעלל בחולי נפש ובאנשים עם בעיות חמורות, שהם עצמם לא רצו אותם, כדי לכסות על מחדלי וכשלי מדיניות השחרורים שלהם עצמם.
ומה שמדהים אותי היא הטענה, שבגלל משתמטים צפוי להיות מחסור באנשים מוכשרים ומקצועיים המתגייסים ליחידות קרביות. אנשים עם בעיות התאמה הם אלו שיתגייסו ליחידות קרביות? הם אלו שהצבא רוצה שיתגייסו ליחידות קרביות? אנשים עם בעיות נפשיות, שסביר להניח שהם גם נמצאים בסיכון גבוה מאוד ללקות בהלם קרב, ושאי אפשר לדעת מה יקרה אם תיתן להם נשק ביד, זה מה שישפר את מערך הלחימה שלנו? ואפילו אם נלך לפי הרציונל שלהם, חבורת נהנתנים מפונקים חסרי אחריות או תחושת אחריות, זה מי שהיית רוצה שישמור על הגב שלך בזמן קרב? הרי הם לא מדברים על מחסור בכוח אדם בקרב עדרי פקידי הקרייה וכו'. שם ידוע, לכל מי שעבר בקרייה, יש בעיקר בעיה של אבטלה סמויה. וגם לא מדברים כבר על ה"צבא הקטן והחכם", שכולנו יודעים שהוא מה שרלוונטי לכל משימה צבאית מודרנית שאינה דיכוי של אוכלוסייה אזרחית גדולה בשטח (וגם את זה חשבתי שפתרנו באמצעות ה"גדר"), ולא מדברים על הדבר ההגיוני הפשוט, שכדי שלא יהיה לך מחסור באנשים מוכשרים ומקצועיים אתה צריך למשוך את הטובים, להכשירם ולמקצעם, ואת זה לא תעשה באמצעות רדיפה אחרי אף אחד, אלא אך ורק באמצעות השקעה, בין השאר של כספים רבים (וכסף לא חסר במערכת הביטחון. הוא פשוט מתבזבז על עשר פקידות כוסיות, רכב מפואר וחשבון שק"ם בלתי מוגבל לכל אלוף או סתם פונקציונר שמקורב לצלחת, ואף יותר מזה על משכורות עתק לאלפי עובדי חינם).
זה כל כך מגוחך, שלא לומר, אבסורדי, שאני באמת כבר לא יודעת מה לחשוב. מה השלב הבא, להיטפל ל–4% ש"אינם נמצאים בארץ", ולהקשות על חזרתם? איך זה מסתדר עם התוכניות הגרנדיוזיות של הממשלה לפתות יורדים לחזור, בגלל שרבים מהיורדים הם אנשים מוכשרים ומשכילים שקיבלו הצעות טובות יותר מעבר לים, ושירידתם עלולה (בעצם, למה עלולה, כבר פגעה) לפגוע במדע הישראלי, במחקר הישראלי, בכלכלה הישראלית? איך לעזאזל עוצרים את הטירוף הזה?
גם את וגם פוסטים אחרים שקראתי עמדו על הנקודה שקשה לגלות מיהו"משתמט" אמיתי ומיהו לא – החשש שלי הוא שיפתרו את הבעיה על ידי כך שלא יטרחו בכלל – כל מי שלא עשה צבא (והוא לא חרדי) יוגדר אוטומאטית כמישתמט ופתרנו את הבעיה.
ולדי – כן.
(לגבי הערתך בסוגריים, שאני מניחה שנועדה לזרות מלח על פצעיי הנשארים בארץ עד לפחות אוקטובר ולשפשף, זו פעם ראשונה?)
אורן – יש לך פירוט או פילוג או כל סוג של ניתוח לגבי הנתונים של אנשים שלא מסיימים את שירותם הצבאי? (אנחנו מדברים כאן על סדיר, נכון?)
פינגבאק: המשתה - אייל גרוס
אני לא מופתע מדי שהתקשורת מתעסקת בעיקר בהשתמטות של המעמד הגבוה, ומתעלמת מהעובדה שמרבית הלא מתגייסים החילוניים באים מרקע אחר בכלל. התקשורת (פרט לכתבים בודדים, כמו דניאל בן סימון) מתעלמת בדרך כלל מחוויותיו של המעמד הנמוך בישראל, למעט סיורים בבתים אחרי פרסום דו"ח העוני. ובעוד שלכתבים בדרך כלל קשה להשיג אינפורמציה על המתרחש בחייהם של אנשים שחיים בפריפריה, לכולם יש חברים ששמעו על כך שכיתות שלמות בבית ספר מסויים לא מתגייסות, ואז קל מאוד לעשות כתבה.
אני כן מאמין שהריכוז של חלק מהמעמד הגבוה בקרב הלא מתגייסים החילוניים גבוה יותר, אבל כמו שאמר יגיל לוי, קשה מאוד לעשות סטטיסטיקה כשמדובר במספרים כל כך קטנים ממילא. מה שעוד צריך לזכור הוא שהמספר הזה (26%) הוא רק של אנשים שלא התגייסו, ויש עוד כ 13% שלא סיימו את השירות הצבאי שלהם, ושם אולי המצב שונה קצת, מה שעלוי לאזן קצת את התמונה.
בהתחלה חשבתי שכל עניין המשתמטים נובע מהשילוב בין פשיזם לאמביציות פוליטיות גרידא. לפני זמן מה הבנתי שיש כאן משהו יותר עמוק, ושמנסים בעצם ליצור עז שעליה יוכלו לרכב בדרך לועדות החקירה העממיות. זה ניסיון של הממשלה להתחמק מלענות תשובות קוהרנטיות על שאלות הכיבוש והתפוררות הצבא, מפני שבעצם, העדר צריך להבין מכל העסק שההשתמטות היא הסיבה לכך שצה"ל נדפק בכל המלחמות ב-40 השנים האחרונות. בגלל שמייקל לואיס לא בסיירת מטכ"ל. בגלל שבר רפאלי לא מתושמשת על-ידי מפקדיה הישירים, אלא על ידי השייגעץ הזה, ליאו.
[הייתה זו תגובה אחרונה לפני שאארוז את הלפטופ ואצא אל עבר ברלין. יהיה זה שבוע בו לא אשמע את המילה "משתמטים" אפילו פעם אחת, וזה יהיה כל-כך נפלא… חוויות בהמשך.]