במשך זמן רב הייתי סרבנית בלוגים. וגם עכשיו אני לא עושה את זה בלב שלם. זה נראה לי כל כך לא רציני, הקטע הזה. ואני, אני בחורה מאוד רצינית. אני לא מאמינה באינפלציה של מידע ותוכן. כמו כל אינפלציה, גם אינפלציה כזאת בסופו של דבר משיגה דבר אחד – שחיקת הערך המהותי. אני לא מאמינה בזילות הנוראית של התוכן והדיון שמתרחשת כשהכל פתוח והכל כמעט מותר. אני לא מאמינה בשיח ציבורי שאינו מצנזר (כן – מצנזר, אם כי רצוי שהצנזורה תהיה פנימית) התבהמות. וזה רק בגלל שאני מאמינה גדולה בחשיבותם וערכם של המידע, התוכן והשיח הציבורי, ביכולתם להשפיע ממש ובפועל, כשהם מנוהלים נכון.

חוץ מזה, המקום הזה (בלוגוספירה או איך שאתם לא קוראים לזה) מפחיד אותי. לא מפחיד אותי כי אני מפחדת שיקרה לי משהו, כמובן, מאחר ורוב המטורפים שמסתובבים כאן הם מטורפים שלא יוצאים מהבית. אבל מילים יכולות לפגוע, או לפחות להטריד ולהסיח דעת, ורוב המילים ששופכים כאן הן טרדה בלתי פוסקת. ויש לי מטרות בחיים. אני רוצה להשיג דברים בפועל, והשאיפות שלי גובלות במגלומניה. אבל הן נוגעות למציאות. לא לביצה הוירטואלית חסרת המשמעות הזאת. ואני מאוד רצינית בקשר אליהן.

אז למה כן, ולמה עכשיו?

האמת, לא יודעת. אני פשוט מרגישה כאילו הדברים שיש לי לומר מצטברים לכדי לחץ פנימי כל כך חזק, ולרשום אותם ב"יומני היקר שלום" כבר לא מהווה שחרור מספק. כל כך הרבה דברים מרגיזים אותי, וה"זעם הקדוש" הזה הפך למטריד מדי, ומפריע לי להתרכז במשימות של חיי. גם השיחות בע"פ שאני מקיימת עם אנשים ראויים ביותר כבר לא מספקות כמו פעם. אולי אני צריכה להרצות קצת (טקסטואלית, הז'אנר החביב עלי בכל מקרה), ולא רק לנסות ולקיים דיונים בפורומים למרות הפורמט הבלתי אפשרי. אולי אני צריכה קצת לנסות ולשלוח את לחמי על פני המים. אולי אני רוצה שיקראו אותי. אולי לא. אולי כדאי לנסות. ואולי לא. בכל מקרה, נראה לי שאני אנסה. מקסימום, תמיד אפשר למחוק.

***

אז אם מישהו במקרה בכל זאת מגיע לכאן, אני רוצה לכתוב disclaimer:

יש אופציה שהאתר הזה ישמש עבורי בעיקר כמכשיר לביטוי עצמי פרטי, אם כי התכנים שיופיעו בו עלולים לעצבן (יש לי נטייה להחזיק בעמדות שונות מהמקובלות או לאתגר עמדות מקובלות בדרכים פרובוקטיביות – מבחינה מחשבתית ולוגית בלבד. פורנו מכל סוג שהוא לא יהיה כאן בשום שלב). מאחר ואין לי שום כוונות להוציא על העניין הזה ולו שקל אחד, אזי פתוחה בפניכם האופציה לכתוב מה שבא לכם בתגובות (כל זמן שהדברים אינם עוברים על החוק, כמובן), אם כי עליכם לקחת בחשבון שיש אופציה שאני לא אקרא אותן ולא אתייחס אליהן. בכל אופן, בשום מקרה לא באתי לכאן כדי לנהל קבוצת תמיכה או למצוא חברים חדשים, אז spare me את כל הקלישאות למיניהן, מכל כיוון.  לעומת זאת, אם אכן יתפתח כאן באיזשהו שלב דיון מעניין ומאתגר מסוג כלשהו, אני כמובן אשמח מאוד לקחת בו חלק. קחו בחשבון שאני חסרת סבלנות, עצבנית, עלולה להיות קפדנית בצורה פרוסית, אבל לפעמים נותנת לעצמי הנחות בתחום התרבותיות. ואגב, יש מעט דברים שאני פנאטית לגביהם, והעיקרי שבהם הוא השנאה העזה שלי לסימני קריאה (וקימל) (ואני לא צוחקת).

ובנימה אופטימית זו, נצא לדרך, ונראה מה יהיה…