סוציאל דמוקרטיה הבטחת לנו. מפת דרכים מוסרית. 60% מצביעים חדשים קיבלת. חדורי אמונה בדבריך ובך. לא לקח לך שלושה ימים להשתין עלינו בקשת. עוד כמה ימים לטעון שהשגת את כל מה שרצית במו"מ הקואליציוני. עוד כמה שבועות כדי "לגלות" ששום דבר מזה לא נכנס לתקציב או לחוק ההסדרים. עוד קצת זמן כדי שכל מי שהבאת שימלא את התשדירים (וישיג מכתבי תמיכה מחתני פרס נובל בכלכלה) יגלה ששיקרת לו בפרצוף (ולא, לא בעניין הג'ובים) ויתחיל להתארגן נגדך (פעם ראשונה שזה מוצדק). ועכשיו, כל הכבוד לך, הצלחת גם לעשות את זה. העיקר שאתה מתנצל, חתיכת שקרן שכמוך. בכוח ניסית להפוך אותי (ואת שאר 60 האחוזים) לצינית? בינתיים, לפחות בהקשר הזה, הצלחת לא רע.
(ואני רוצה להתנצל בפני כל מי שטחנתי לו את המוח לפני הבחירות בכל הקשור לסוציאל דמוקרטיה וכו' ושכנעתי אותו להצביע לחולירה. נפלתי בפח. היה עדיף להכניס לכנסת את מפלגת "הציונות החדשה". טוב, נו, אולי בפעם הבאה).
אני מסכים עם ענין הרפיסות החברתית, אבל חוששני שיקשה על שנינו להקים מפלגה ביחד 🙂
עקרון עניי עירך, ובהכללה – הסבל הקרוב אליך, נראה לי נכון. עוד אין לי נימוקים מסודרים לו.
אני קורא עכשיו "כשהתאגידים שולטים בעולם" של דיויד קורטן, וממליץ גם על "הלקסוס ועץ הזית" של תומס פרידמן ( בטח גם החדש שלו טוב ).
רוססת. -אגודל למעלה-
ברור לך שזה לא עניין לתשובה בתגובות. תמשיך לקרוא את הבלוג. בדרך זו או אחרת, אלו בדיוק הדברים שאני מתייחסת אליהם כל הזמן (למשל, שים לב לפוסט הארוך למעלה תחת הכותרת distant suffering), ומאחר ואני לא כותבת כאן ספר או עושה כאן עבודה אקדמית, זה הולך להיות ספורדי. ומאחר ואני חותרת למעורבות בחשיבה (בערות היא כוח בידי האוייב, כאילו), אני לא מתכוונת לתת שום תשובה על מגש של כסף…
ותקרא את שטיגליץ. תאמין לי, לא תתחרט.
הו, את באמת מאמינה באנשים יותר מדיי.
אגב, אני חייבת להוסיף את הקלישאה הזאת בעיבוד מסוים – כדי שהאישי יהפוך לפוליטי, צריך להפוך אותו לפוליטי.
אוקיי, בואי ננסה לרדת לפרטים של הענין בצורה מסודרת.
רשימה של "המאבקים הנוכחיים".
איתור הקשרים ביניהם, המקום ממנו הם יוצאים.
[ על פי אילו עקרונות פועלת ארה"ב, מדוע אבד עליהם הכלח, איך מודדים שינוי בהם לאורך זמן ואיך משווים את המדדים האלה בין מדינות. אם התכוונת ב"דקדנטית" למשהו נוסף או אחר, מהו. כל זה בסוגריים, כי אני לא בטוח שזה דחוף כרגע, שתי השורות שלמעלה זה יופי בתור התחלה ]
איך מתחילים לחפש את הנקודה הארכימדית.
יונית,
את צודקת, פרץ מאכזב ובגדול. ב"ביטחון" ובחברה.
אך גם עידן צודק – עדיפה עבודה חזקה על זריקת קולות
לציונות החדשה , דע"מ וכו’. הטפה לעבודה חזקה אין משמעה הערצה עיוורת ליו"ר ולא חשובה זהותו.
הדרך היחידה של כל המאוכזבים להשפיע היא להתפקד למפלגת העבודה (תמיד אפשר להצביע בבחירות לכנסת למפלגה אחרת עפי צו מצפונך).
רק קולות של אנשים עצבניים ביקורתיים ובלתי משוחדים כמוך יכולים לחזק אנשים שמקיימים הבטחות ולבעוט החוצה עסקנים בינוניים.
אם פרץ ילמד מטעויותיו ומהביקורת המוטחת בו, ויתחיל לקיים הבטחות נתמוך בו, ואם לא – יהיה לנו כוח אמיתי להזיז אותו.
אני חולק עליך באשר לפועלה של ההסתדרות. אני עצמי עבדתי במשך 3 שנים כמאבטח תמורת שכר מינימום. המאבטחים בארץ הם הדבר הכי קרוב לעבדים, אחרי העובדים הזרים, ועדיין ההסתדרות מעולם לא באה להגן על ציבור זה. למה? כי למאבטחים מעולם לא היה איגוד חזק. העניין הוא כזה: ההתסדרות בראשות עמיר פרץ ייצגה רק את מי שהיה ל אינטרס לייצג. עמיר פרץ עבד בשביל הועדים החזקים, ועבור הפועלים החלשים באמת – לא עשה דבר.
בכל מקרה, אני יכול לחשוב על עשרה אנשים לפחות במפלגת העבודה שהייתי רוצה לראות כרגע במקומו. אבל זה מה יש…
אגב, את "אי נחת בגלובליזציה" של שטיגליץ קראת?
אני חושב שרבים מאיתנו היו כ"כ נואשים לפני הבחירות עד שהיינו מוכנים להשליך יהבנו על פרץ. למרות כל התמרורים האדומים: מדיניות השביתות חסרת-האחריות, ניצול ההסתדרות להשתלטות על מפלגת העבודה, הבינוניות של האדם באופן כללי…
מה לעשות…
I’m flattered…
לא נותר לי אלא להסכים. בזמנו הוא התחנן שלא "לעמת" בין צרכי הבטחון לרווחה. אבל זה בדיוק העימות שמתקיים כאן מאז קום המדינה, ואת המנדטים שלו הוא קיבל משום הציב סדר יום חדש. לא יודעת מה האפשרויות שלו כשר בטחון בחיתוליו, אבל הוא לא היה צריך לקחת את התיק הזה מלכתחילה, "מכובד" ככל שיהיה. לא בשביל זה הצבעתי לו.
אז מה, נעביר גם לפה את הוויכוח הזה? … ?
הבעיה שלי עם הדברים שאמרת היא שאני לא רואה איך בן אדם שעושה דברים כמו שפרץ עשה בחודשיים האחרונים לומד משהו. לפי מה שמסתמן, פרץ, לרוע המזל ובניגוד למה שחשבנו, הוא הוא העסקן שצריך לבעוט החוצה…
ואתה יודע מה, אני רוצה לראות את התגובה שלו על הביקורת הזו. לעניות דעתי, נראה לי שהוא חייב לנו תגובה.
אני מדברת על אפקטיביות. שום דבר לא יוצא מהשפעה "במעגלים פנימיים", ומאחר ומדי פעם דברים זזים בעולם ומיליוני אנשים כן יוצאים לרחובות, אפשר להניח שתיתכן השפעה על מעגלים רחבים יותר. ושום דבר לא יוצא כשכל אדם, ותסלח לי על הצרפתית, תקוע בתחת של עצמו ומנהל איזה מאבק פרטי אזוטרי או נתקע על נישה אחת, כשרוב המאבקים הנוכחיים – ואני עומדת על זה – קשורים זה בזה ויוצאים מאותם מקומות, ומסמנים שינוי מהותי בהלכי הרוח ובעקרונות. ולכן אני גם טוענת שארה"ב היא כן דקדנטית – פועלת על סמך עקרונות שאבד עליהם הכלח ואינה מפגינה שום גמישות ושום יכולת שינוי (בניגוד, למשל, לסין של היום).
ואגב, מפלגת "הציונות החדשה" שמטרתה היא להחזיר לניצולי השואה את הכסף שגנבה מהם ממשלת ישראל משקפת גם היא את השקפותי. חבל שבזבזתי את קולי על שקרנים במקום להצביע בשבילם.
הקבוצות שהזכרת הן לא "סקטורים", אלא קבוצות שהתאגדו מכורח הגורל, שנוצרו כתוצאה מהמדיניות הנוכחית, ושאין להם שום אפשרות לנוכח המדיניות הנוכחית להשיג שום דבר. אף אחד מאלו שאני מדברת עליהם לא מנסה להיות עשיר, אלא בעיקר לשרוד, ואלו הם הרוב המכריע של האנשים כאן. אם תסתכל פעם על הנתונים, למשל, של השכר הממוצע של הלמ"ס, תגלה דברים מאוד מעניינים לגבי מספר האנשים שמרוויחים פחות ממחצית השכר הממוצע במשק. וסמי עופר לא הצליח איפה שנכשלנו. הוא פשוט מקבל סיוע מהקונסיליירים שלו באוצר ובממשלה, ואנחנו לא.
תראי. לצערי בעיקרון אני מסכים איתך. אבל את תשכחי שיש לעבודה בסך הכל 19 מנדטים. השאלה היא באמת מה היא יכולה לעשות איתם.
יש למצביע השמאל שלוש אופציות (אם מורידים את עלה ירוק ההזויה, שיש לה מצע נפלא, אבל זו מפלגה של אימפוטנטים חסרת פעילים ומורידים את הירוקים, שגם עליהם יש לי ביקורת) – חד"ש, מרצ, ועבודה. אופציה נוספת באמת שאין. אני לא מאמין בזריקת הקול לפח. עדיף להצביע למפלגת העבודה , למרות עבודתה עד כה הלא מושלמת (בלשון המעטה), או לכל מפלגה אחרת, ובתנאי שתשקף את השקפתך, מאשר להצביע למפלגה שהקול שלך יתבזבז בה.
לא, חלילה. הסברתי לך למה אני חושב שזה קורה – כל סקטור דואג לעצמו, ורוצה את המקסימום, והמדינה שוברת את כולם אחד אחד. זה ישתנה אם נצליח להפוך את המאבק למאבק אחד לצדק חברתי.
ויותר מזה – עמי איילון אמר בפגישה שנכחתי בה לפני הבחירות שאין שום בעיה לקצץ 2 מיליארד מתקציב הביטחון, שהוא יודע בדיוק מאיפה אפשר לקצץ בלי לפגוע בכהוא זה בתפקוד המערכת. וכן, גם אני לא הצבעתי כדי שהוא יוכל לחזק את מעמדו במשרד הביטחון, אבל אם כבר הוא לקח את הביטחון – היו לו הרבה דברים גם לומר בעניין מוסר וכדומה לפני הבחירות, שאף אחד מהם לא כלל חיסולים ורצח חפים מפשע שמשתזפים על חוף הים.
למה האשכנזים מקבלים יותר ימי-חסד?
תראי, אני עובד בעיקר עם הירוקים (לא המפלגה), ולאחרונה אני אף כותב רבות על כך. השיתוף פעולה בנושא בין הארגונים הוא ממש טוב, וזה גם עוזר מבחינה חברתית רבות. וכן, יכולת השינוי היא מדהימה.
אבל בנושאים אחרים, לאנשים באמת לא אכפת. כל אחד דואג לסקטור שלו, וכולם נדפקים. פה זה לא צרפת. זו הסיבה שחרם צרכנים כמעט אף פעם לא עבד פה. כי אנשים אגואיסטים, וחושבים רק על עצמם.
בוקר טוב.
אני חושבת שההסבר נמצא מחוץ למעגל שאתה מציג, וקשור יותר לתחושה של חוסר אונים אל מול כוחות שאינם כוחות טבע אך נתפסים ככאלו. בהרבה מאוד מקומות בעולם האוכלוסיה דווקא כן מעורבת. אמנם, נעשות טעויות רבות, וקורים תהליכים לאו דווקא חיוביים, אבל אתה רואה שלפעמים יש איזה משהו שמצליח להוציא מיליונים לרחובות, או מצליח לגרור מיליונים לחרם צרכנים שעובד בצורה זו או אחרת (אם כי לא קל בכלל לראות כיצד הוא עובד, מסיבות רבות שאין לי מקום כאן לפרט). הבעיה שלנו כאן כנראה כוללת יסודות נוספים, חלקם די ברורים, חלקם דורשים עיבוד. בכל מקרה, זה עניין ל-workshop, לא לטוקבק.
הי,
אולי זה לא הרבה ואולי זה לא יעזור, אבל יש היום (מוצ"ש 10.6) הפגנה בשעה 18.30, מול ביתו של דן חלוץ,רח’ ברוך אגדתי 19,ב’, בשכונת צהלה, תל-אביב
משום מה לא יצאה הכותרת בה שאלתי למה לנסוע לשדרות וכו’
כן, יש בלי סוף התארגנויות אזרחיות. כל אחת מהן מכילה בערך 20 איש, אף אחת מהן לא פועלת בתיאום או בשיתוף עם האחרות, ולאף אחת מהן אין שום אפקט רציני על הדברים החשובים. יש לנו עכשיו בערך שנתיים לחשוב טוב איך לשנע אנשים במסות קריטיות, כי בלי המסות הקריטיות האלו שום דבר לא יזוז.
תראה מה קרה כשחוקקו חוק עבודה לא הוגן בצרפת, למשל. מיליון וחצי סטודנטים ואיגודים מקצועיים הורידו את הממשלה על הברכיים. ודברים כאלו קורים בהרבה מאוד מקומות בעולם. ורק לנו מוכרים כאן שהשביתות הפאתטיות שהיו כאן היו שיא עולמי, ושזה בסדר לגמרי שהמדינה (השלטון המקומי, חלק מהמדינה) לא תשלם לאנשים משכורות במשך יותר משנה, ושהשתתפות אזרחית זה לכתוב טוקבקים למה זה בסדר לרצוח חפים מפשע בניגוד לכל הסכם בינלאומי שעליו אנחנו חתומים (המדינה, כאילו). ואנחנו קונים. למה לעזאזל אנחנו קונים, זו שאלת מיליון הדולר.
קיבלתי. בכל מקרה, בעיני הפיתרון הוא מעורבות כלל החבר’ה בקבלת ההחלטות. מחאה ציבורית וכו’. הבעייה היא שרבים הפסיקו לעשות זאת, בטענה כי זה לא משפיע, והלכו לאסקפיזם. אין בזה צדק, אבל אני מסכים כי השפעת הציבור כיום פחותה מפעם. השאלה היא שאלת הביצה והתרנגולת – האם חוסר ההשפעה חלה בעקבות ירידה בהתערבות האוכלוסיה, או חוסר התערבות האוכלוסיה גרר השפעה הולכת ופוחתת. מה דעתך?
על ההסתדרות אני לא שופטת אותו אלא להיפך. דווקא מעשיו שם היו אחד הגורמים שבגללם הצבעתי בשבילו. פרץ קיבל מוסד שרוסק לגמרי על ידי אחד הפוליטיקאים הכי מתועבים במדינה הזאת, שר המשפטים הנוכחי. דווקא שם הוא עשה כמה דברים טובים, כולל הקטנת גירעון, כולל ניסיון להרחיב את הכוח ואת ההתאגדויות. ואגב, לגבי המאבטחים, הבעיה היא לא שהם לא מאוגדים, אלא שהם בדרך כלל קשורים לחברות כוח אדם, שהן ללא כל ספק הצורה המודרנית של נוגשי עבדים, ועוד דבר שפרץ הבטיח להיאבק בו מאבק מר.
לא, קראתי ראיון אתו ב"הארץ" והוא נשמע מעניין. רשמתי לפני בצ"ל ( בספריית אונ’ ת"א יש רק את הספר שלו על סוציאליזם ).
שנינו ומפלגה – התכוונתי לא מבחינת כמות, אלא פוליטית 🙂 ראי קטגוריה "פוליטי", אצלי.
לכל אדם יש מעגלי השפעה. האדם שהכי קל לי לשנות לטובה הוא אני עצמי, וכבר כאן הרבה אנשים נכשלים. מעבר לזה יש התנהגות אל בת/בן זוג, משפחה, חברים, שכנים, חברים לעבודה, החנווני במכולת, בימינו – הבלוגר השכן, וכו’. אם אנשים ייקחו על עצמם לשאוף לטוב יותר במעגלים האלה, יהיה כאן הרבה יותר טוב, ועוד לא דיברנו אפילו על פוליטיקה מקומית. פעילות פוליטית ברמה הארצית כבר חורגת מ"עניי עירך". מי שעושה את זה טוב, יבורך. אבל יש לא מעט פוליטיקאים שטוב יעשו אם יקחו חצי שנה – שנה אוףף להיות עם עצמם ולחשוב איזה מין אנשים הם.
יותר מעשי לנסות להשפיע במעגלים קרובים. גם מבחינת ידע והבנה של דינמיקה בסביבה הקרובה לעומת בארץ ותרבות אחרת, יש יותר סיכוי שהמאמץ ישא פרי חיובי.
בענין תירוצים, ההיפך לא פחות נכון – פעילות פוליטית ארצית או בינלאומית יכולה להיות כיסוי ובריחה מכשלון במעגלים יותר קרובים.
אותן בעיות בסיסיות – לא יודע. אם ארה"ב אכן דקדנטית, שגם זה אני לא יודע עדיין, אז הבעיות שלה שונות מאוד מאלה של חבל דארפור, ואלה שונות מהבעיות של סרביה, ואלה – מהבעיות של מצרים.
כל זה, כאמור, עדיין לא מנוסח כהלכה, לא חשבתי על זה מספיק.
הוא פשוט נכנס למשרד המלחמה והחליט לבדוק את כל הכפתורים.
לפני הבחירות הייתי חשדן לגביו, אבל הצבעתי בכל זאת. עכשיו כבר אין לי ספקות – כל הדיבורים על מדיניות חברתית ופנטזיות על ’סוציאל-דמוקרטיה’ ישראלית הם מסך עשן שמאחוריו מסתתר עמיר פרץ האמיתי: איש כוחני וחסר עכבות, שמשתמש ברטוריקה החברתית שלו כדי לטפס עוד כמה צעדים בדרך לביצור המעמד. כן, המעמד, של עמיר פרץ כמובן, לא של הצדק המעמדי.
בל נשכח כי הוא לקח את תיק הביטחון כדי ’לבנות’ תדמית, וברח מהאוצר כדי לא לעמוד במבחן התוצאה.
מכיוון שפינצ’רו לי [כנראה] את האופניים בערב בו ביקרתי אותכם [![]("moodicons/sad.gif"/)
], אני נאלצת להתנייד כעת בכוחות רגלי העצלות, כך שאפילו נראה לי הגיוני שאם את תהיי בבית באותה עת, אעבור דרכך ונעשה את דרכנו לכיוון התיאטרון הלאומי יחד… אדבר איתך בסמוך לשעה היעודה.
לגבי העבודה – בגדול אני מסכים איתך. נותר לי רק לקוות שהמפלגה תתפכח.
לגבי הציונות החדשה – אני מכיר אותם ואת המאבק שלהם. זה לא בדיוק גניבה, זה כשר, אך מסריח. בואי נגיד, שזו השיטה של המדינה להרוויח עוד כמה ג’ובות על חשבון אזרחים שמגיע להם הכסף. לצערי הם לא הראשונים, ובטח לא האחרונים. מי מכיר את האיש שבקיר?
בהקמת המפלגה הם העלו את הנושא על סדר היום, אבל ר ק אם ממש את לא מרגישה שום מפלגה לא מייצגת אותך, ושכבר לא אכפת לך לא לתת את הקול שלך למפלגה שתיכנס, שווה להצביע להם, כדי לעזור להעלות את הנושא על סדר היום.
למה לא סקטורים? איך את מגדירה סקטורים?
ובכלל, איך את רואה את הפיתרון?
התמרורים האדומים האלו הם ממש לא תמרורים אדומים. שביתה היא כלי חשוב לגיטימי וחיוני במצב כזה, שבו הדברים המזוויעים ממשיכים לקרות כי אנחנו נותנים להם להמשיך לקרות, ז"א, ממשיכים בחיינו כאילו לא קרה כלום. קראתי נתונים כמה נזק כלכלי נגרם לאוקראינה כתוצאה מה"מהפכה הכתומה". אז מה, הם לא היו צריכים לעשות את זה? כמה עמוק יכולה הדמגוגיה של נתניהו ועודד טירה לשקוע? טירה וחבריו גם חושבים שצריך לבטל את החגים, כי הם עולים הרבה כסף למשק. בחייך, שביתות זה לא תמרור אדום, אלא ההיפך ממנו. ניצול של ההסתדרות? נו, אז מה? ממש לא היה מפריע לי אם מפלגת העבודה היתה אכן משרתת את האינטרסים של האנשים שבשבילם קיימת ההסתדרות, אם היתה זהות בין הפעילות שלה לבין האינטרסים של האנשים העובדים (והלא עובדים מכורח) כאן בישראל. והאדם הזה רחוק מאוד מלהיות בינוני. זו גם סתם דמגוגיה שקרית מבית מדרשו של האדם הכי בינוני שנראה אי פעם במדינה הזאת, נתניהו. בקיצור, הבעיה היא לא שהוא השבית, לא שהוא ניצל את ההסתדרות ולא שהוא בינוני, אלא רק שהוא שקרן. ולזה לא היה שום תמרור אדום.