לצורך התחלה, וכדי להוריד את העניין הזה off my system, אקדיש פוסט אחד ל"נושא החם" של כוס התה הזאת. הנושא הנשי. או, כפי שזה מצטייר בעיני, התעוררות הסכסוך עתיק היומין בין הגברים לנשים, הפעם במקום שבו יש יתרון לנשים (בשפה תמיד היינו טובות יותר…), והן מנצלות אותו בצורה לא חכמה.

אני מגדירה את עצמי כפמיניסטית, מאחר ואני לא נופלת לאף אחת מהקטגוריות האחרות של לא-פמיניסטית או פוסט-פמיניסטית. אני גם מגדירה את עצמי כפמיניסטית מאחר והמצב שבעטיו נוצרה התנועה הפמיניסטית טרם עבר מן העולם. זו מעין הגדרה של "אין ברירה", שדי כפויה עלי. אני אישה, ולא הייתי רוצה להיות שום דבר אחר חוץ מאישה, ולמעשה, חוץ ממי שאני. להיותי אישה יש משמעות, שהיא בעיקר, אם לא רק, מותנית חברתית.

ההבדלים בין "גברים" ככלל ל"נשים" ככלל הם בעיני המצאה חברתית. אכן, יש הבדלים פיזיולוגיים, אבל כל הקצאת תפקידים (חוץ מהלידה עצמה, כמובן) או חלוקת מקצועות או שיוך בתוך אבחנות סטריאוטיפיות (רגש-שכל, למשל) הם בעיני תוצר של תרבות, ובאופן ספציפי, תרבות שתפסה במשך שנים את האישה כלא-אדם, כרכוש. התרבות אמנם עברה שינויים רבים באלפי השנים האחרונות, שינויים לטובה, גם בתחום הזה. אי אפשר להכחיש את העובדה שעברנו דרך ארוכה מאוד מהימים שבהם לאציל היתה זכות מעוגנת בחוק על הלילה הראשון עם נשותיהם של הצמיתים שלו, ואפילו מהימים שבהם לנשים לא היתה זכות בחירה, שהם פחות רחוקים. אבל משהו מהתפיסה הזאת עוד נשאר באיזושהי רמה בסיסית, ותהליך השינוי לטובה רחוק מאוד מסיום.

את הדברים האלו אני אומרת כמשהו עקרוני, סטטיסטי. מבחינה אישית, התמזל מזלי להתחנך על ידי זוג הורים נהדרים, שלא נטעו בתוכי את האבחנות הסטריאוטיפיות כמציאות, ושלא גרמו לי לשום יחס מוטה כלשהו למין, כפי שאני יכולה לזהות אצל נשים רבות אחרות. הורי היקרים העבירו לי רק תחושה של ביטחון בעצמי וביכולותיי להשיג את כל מה שארצה להשיג. ולכן, כשאני מסתכלת ממרומי כמעט 30 שנותיי על הדברים שעברתי ועל הדברים שהשגתי, ועל הדברים שאני רוצה להשיג ולעבור בעתיד, העובדה שאני אישה לא נכנסת לעניין. לא כגורם מפריע לפחות. אם כבר, אז כגורם תורם. 

***

כל זה הוא קצת רקע עקרוני, שיעזור להבין את הדברים שאני רוצה לומר עכשיו בקונטקסט המתאים. הסערה שמתרחשת בכוס התה כאן בנושא ההטרדות המיניות והכפייה המינית וכל השאר גרמה לי לכעסים רבים, ממספר סיבות. ראשית, אני חושבת שאינפלציה ויחס לא רציני ותוקפני מובילים באופן בלתי נמנע לזילות. והנושא הזה חשוב מכדי שתיעשה לו הזילות הזו.

שנית, הערבוב של דבר בדבר שעושים כאן לא תורם לאף אחד מהדברים. ז"א – לא צריך לערבב אונס קטינה עם אונס, אונס עם הטרדה מינית, והטרדה מינית עם מישהו שצועק לך "כוסית" ברחוב. יש כאן דרגות. לא הכל אותו דבר, ולהתייחס להכל כאל אותו דבר לא מסייע בשום צורה לפתור אף אחד מהדברים.  למעשה, היחס הזה גורם לאנשים רציניים להתייחס לעניין הזה כולו כמשהו לא רציני. מה שנקרא, counterproductive, גם, למעשה – בעיקר, ברמת התודעה.

שלישית, אחרי ששוטטתי בכל מיני אתרים וקראתי כל מיני סיפורים, התגברה אצלי תחושה קשה שקורה כאן משהו לא טוב בכלל. ז"א, שיש הצגה מסוימת של הנשים כקורבנות, שאין להן שליטה רבה על מצבן, ובמידה רבה העברת אחריות כללית על הגברים כולם, כאנסים בפוטנציה. הדבר הזה מקדם בעיני בדיוק את ההיפך ממה שהוא טוען שהוא מקדם, והופך אותנו למין של יצורים חדלי אישים, שיש להגן עליהן בכפפות של משי, או ברזל. ולפחות בכל הנוגע למקרים רבים של הטרדה מינית לכאורה או אפילו קיום יחסי מין שלא בכפיה, הדברים מגיעים לרמה של הגחכה (כמו כותרת שראיתי, למשל, "לא רציתי שהוא ילך לישון עם כאב ביצים").

בניסיון האישי שלי, לא קיים כזה דבר, הטרדה מינית. ואני לא מדחיקה. אכן, יש בחיים מקרים שבהם אי אפשר לטעון לאחריות או שליטה. מקרים של תקיפה, אונס, מניפולציות, איומים. אבל בסופו של יום, בנות יקרות, אנחנו חיות בעולם קשה, עולם שבו היחסים בין אדם אחד לשני באופן כללי, לא רק בין גבר לאישה, הם דבר לא פשוט. בלי לפתח קצת סבילות, לא נגיע לשום מקום.

נשים הן לא היחידות שזוכות ליחס משפיל לכאורה בזמן של ביצוע פעולות יומיומיות פשוטות. נשים אמנם לדעתי צריכות לעמוד בחזית המאבק להפיכת העולם לאנושי יותר, והיחס בין אדם אחד לשני למחופצן פחות (וסליחה על הצרפתית), ולו רק בגלל שהן הקבוצה הגדולה ביותר שנמצאת בעמדת נחיתות במובן הזה, אבל לא להסתובב בעולם ואחר כך לחזור ולכתוב בבלוגים "אכלו לי שתו לי אמרו לי שיש לי ציצים יפים הו הו הו".

קצת פרופורציות לא הזיקו לאף אחד. מי שמתנהג ככה הוא לא אדם שנמצא בעמדה של כוח. ההיפך הוא הנכון. אלו הם אנשים חלשים, מסכנים, אומללים וחסרי חיים. תראו אותם כמו שהם. עלובים כמו שהם. אל תרגישו חלשות לידם. תרגישו חזקות. כן, אנחנו נשים. כן, יש לנו ציצים. אולי גם יפים, מי יודע. וכן, אנחנו נגיע רחוק, בזמן שאתה תמשיך לשבת ולאונן באוטובוסים. בעניין הזה, הכל קם ונופל על הגישה. ומינון נכון של גישת ה-"fuck them" ממש לא דורש יותר מדי מאמץ לפתח.