לנוכח העובדה שבכלל אין לי מקלט ושאני לא מצליחה להתרגש מכל מיני הפחדות בתקשורת, ושהאמת הדבר היחיד שמעניין אותי כרגע זה לספור את הימים עוברים עד ל-18 באוגוסט, אבל מה עושים עם חתולים במקרה של אזעקת אמת?
***
לגבי ה"לא להתרגש", הפוסט הזה של שוקי גרם לי להרהר בעניין. כל הסיפור הזה גורם לי לכל מיני רגשות שנעים על הטווח שבין עייפות קיומית לזעם. פחד לא נכנס לתמונה ולו לרגע. ולמעשה, כשחשבתי על זה, הבנתי שבעצם לא הרגשתי פחד כבר המון זמן. חרדות, מתח, עצבנות, אולי, אבל פחד בריא וטוב – שום דבר. מאז תקופת הטרור העליזה בימי אריק שרון השמחים, וגם אז רק בהתחלה. הטרור כנראה דפק אצלי את תחושת הפחד. איזה נצחון מדהים על האויב, בחיי.
למעשה, כבן אדם שעוסק לא מעט בעניינים שמחים שקשורים בשואה, אני חושבת שאף פעם לא סבלתי מפחד מהמוות. וזאת אולי מכיוון שאני יודעת בוודאות בסיסית שיש דברים גרועים בהרבה ממוות. ושנת 2002 לימדה אותי יותר מכל מה זה סטואה, לפחות במובן העממי של המילה. וחוץ מזה, כמו שאפשר לראות משמחת ההמון על המלחמה (מתגעגעים למופז? רבי, לאן הגענו…), אם אפשר להתייחס לסקרי דעת קהל כמשהו שמבטא משהו שאינו רק ייאוש טוטלי, החיים כנראה הרבה יותר מפחידים את הרוב מאשר המוות. איך אמר בראד בתפקיד טיילר דרדן, we just had a near life experience.
אני לגמרי מזדהה עם כהות הפחד.
כנראה זה קשור לנטייה שלנו להתעקש על נורמלית באמצעות צימצום מעגלי הבטחון.
דהינו, כל עוד מפציצים בדרום [עזה וסביבותיה] זה די רחוק, אותו כנ"ל לגבי הצפון. בחיפה זה התחיל להתקרב, אך עכשיו כבר נתפס כ"צפון הרחוק".
כשהם יגיעו בעדה חיפה, [למשל] לנתניה* זה יתקרב, אבל אחרי כמה ימי הפצצה בנתניה היא תהפוך למקום שמעבר להרי החושך…
בסוף נבחין בין הפצצות על צפונה או דרומה של העיר [ת"א], ונשיך לרדת לרמת השכונה, הרחוב וכו’…
להבדיל, קרה לי דבר די דומה כתושבת ירושלים של ראשית שנות האלפיים.
אני חושבת שאזכר במהותו של הפחד ביום בו נראה אם חתולים אכן יכולים להסתדר מצוין בכוחות עצמם…
*הכותבת היא עוכרת ישראל ידועה, אך אין בדבריה דבר או חצי דבר כדי לרמוז או\ו לעודד אף פרט או ארגון להמשיך או ליזום פעילות אלימה כנגד אזרחים.
החיים כנראה הרבה יותר מפחידים את הרוב מאשר המוות.
חזק
כבן אדם שעוסק לא מעט בעניינים שמחים שקשורים בשואה
אפשר הסבר ?
העם טועה? אולי "אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם." ?
"איזה נצחון מדהים על האויב, בחיי."
לאור הפוסטים האחרונים, לא הבנתי לאיזה אויב התכוונת כאן.