כמו רבים ממגזר השואיסטים שאליו אני משתייכת, אני סובלת מתופעות שונות שקשורות להשלכותיו ארוכות הטווח של אותו אירוע בתולדות האנושות שהסתיים לכאורה לפני 61 שנים, הידוע גם בכינוי "שואה". ההשלכות ארוכות הטווח האלו אינן טריוויאליות. לפחות ברמה האישית, הן קובעות את חיי במידה רבה ומהוות חלק בלתי מבוטל ממי שאני (מה שידוע בכינוי "זהות"). תחומי העניין שלי, מוקדי המשיכה שלי, אופן ההסתכלות שלי, המבנה הרגשי שלי, אפילו חוש ההומור שלי, כל אלו ועוד קשורים בקשר טבורי לאותו אירוע בתולדות הימים. אני לא יכולה לברוח מזה. בתפיסתי העצמית, אני קודם כל "דור שלישי לשואה". ורק אחר כך כל השאר.

היו סמוכים ובטוחים שהשאלה "מה זה לעזאזל דור שלישי לשואה" לא נעלמה מעיני, במיוחד בהקשר של החקירה העצמית המתמשכת שלי. התשובות מגוונות ומשתנות כל הזמן. קודם כל, זה להיוולד ל"משפחת שואה". אחר כך זה להתעסק עם זה. לראות את הסרטים, לקרוא את הספרים, לאסוף את הסיפורים (גוטפרוינד מציג את העניין בצורה מאוד יפה ב"שואה שלנו", אגב), ללמוד את הפרטים, להיות הבן אדם היחיד בבית הספר שמקבל 100 במבחן בהיסטוריה על הנושא, וכן, גם לדעת את כל הבדיחות (את רובן, לפחות).

בהמשך העניין עובר סובלימציה, ומתבטא באיסוף של שואיסטים כמוך (או מינימום אנשים שפתוחים לנושא) ובמציאת האפיק האקדמי שיאפשר לך לעסוק בנושא באופן מסודר (כי איפה עוד אפשר לעשות את זה היום מחוץ לאקדמיה…).

זה גם להתייחס ליום השואה כיום חג, בגלל שזה היום היחיד בשנה שבו מה שמעסיק אותך כל השנה נמצא לכולם בפרצוף (אם כי רוב האנשים מעדיפים לא לראות, וגם ברדיו כבר לא משמיעים את השירים האמיתיים, ומסתפקים במוזיקת פיגועים). וזה גם לצחוק שהמטרה שלך בחיים זה לנצל את רגשות האשמה של הגרמנים עד תום לצורך השגת סידורי מחיה ולימודים, אבל לבכות בסתר בגלל הידיעה שמה שבאמת מעסיק אותך, מה שאת באמת רוצה, זה לשנות את העולם ככה שאף אחד לא יצטרך יותר לעבור שום דבר דומה, אף אחד, וכמה שזו משימה חסרת סיכוי.

וזה גם להיות אדם לא קל, שלא מתרשם בקלות, שקשה לעורר אצלו אמפתיה באמצעות התבכיינות על מר הגורל, שמתייחס באופן רציונלי במקרה הטוב וזועם במקרה הרע לדברים כאלו, שלא מסוגל לרחמים עצמיים, מאחר וקנה המידה של כל הסבל הוא אושוויץ, וקצת קשה להתחרות עם זה.

***

אז כן, אני הולכת לכתוב כאן כנראה לא מעט על השואה. וכל דבר אחר שאני כותבת גם הוא קשור בדרך זו או אחרת לאופן שבו השואה משפיעה על הפרספקטיבה האישית שלי, הראיה וההתייחסות שלי לכל דבר. ואני חושבת שאני אתחיל בלמחזר מספר קטעים שכתבתי בעבר הרחוק, אם כי זה לא בדיוק מיחזור, מאחר ואף אחד מהם לא הופיע בשום מקום מחוץ למחשב האישי שלי. ורק אחר כך אעבור לענייני דיומא.