נורבגיה, ושאר שכנותיה הסקנדינביות, אבל באופן ספציפי היא – זו מדינה שבהחלט אפשר לומר עליה היום שהיא "אור לגויים", האם-אמא של העורבים הלבנים בעולם שבו אנו חיים היום. כמעט מכל בחינה, וקריטריון, ליברלי או סוציאליסטי. אתמול, למשל, דווח ששיעור האבטלה ביולי שם עלה. ל-2.8%. זה נראה לי ממש לא יפה לפרסם נתונים כאלו בסוכנויות שמגיעות לכל העולם. וזה עוד יותר גרוע ממה שאתם חושבים, מאחר ושירות התעסוקה הנורבגי אומר שכשמבצעים תיקונים עונתיים, מגלים שבעצם שיעור האבטלה ירד, ולא עלה, ובכל מקרה יש גידול של 45% במספר המשרות החדשות בחודש הזה. בנוסף, אין להם חוב חיצוני, אינפלציית הליבה אפסית, וההכנסה לנפש היא 64 אלף דולר. וזה בלי להתחיל לדבר אפילו על מערכת הסעד שלהם. Read and weep.

ואם זה לא מספיק רע, אז ה"Sunday Times" פרסם בשבוע שעבר כתבה גדולה ומפורטת על נורבגיה, שכותרתה היא "Oil wealth causes angst for Norway". מי אמר צרות של עשירים ולא קיבל.

אפשר לומר, טוב, נו, מה אתם רוצים, יש להם נפט. אבל אם בודקים את העניין, מגלים משהו מאוד מעניין. המדינה הזערורית הזאת, עם 4.6 מיליון תושבים, יושבת על 1% ממאגרי הנפט בעולם. לא נשמע יותר מדי, נכון? ובכל זאת, הם במקום השלישי ברשימת יצואני הנפט בעולם, אחרי סעודיה ורוסיה, שיושבות על הרבה יותר מזה, ובמקום החמישי ברשימת יצואני הגז. למה? בגלל שיטות ההפקה היעילות שלהם, מסתבר.

וכאילו שזה לא מספיק, מסתבר מסקר גיאולוגי שהם גם יושבים על כרבע ממאגרי הנפט שטרם התגלו בעולם. ועכשיו הנורבגים מתווכחים במרץ. השמאל טוען שאסור לקדוח מסיבות אקולוגיות. הימין טוען שחייבים לקדוח. וראש הממשלה ינס סטולטנברג, העומד בראש מפלגת הלייבור (שה"טיימס" טוענים שהוא נראה כמו איזו דמות מסרט בונד), מציע במיטב מסורת הדרך השלישית איזושהי פשרה. זה מה שקורה כשיש שפע – הצורך בעוד שפע הופך פתאום לקצת פחות מובן מאליו. מסתבר שיש משהו במה שמארקס אמר.

הנורבגים הם לא רק יעילים, הם גם חרוצים, שקולים, חסכנים, ורציניים מאוד בכל הנוגע ליישום של עקרונות. למשל, עקרונות של שוויון בין גברים לנשים. 9 מ-19 השרים הן נשים, ביניהן שרת אוצר. שליש מכל חברי הפרלמנט הם נשים. והממשלה הקודמת שלהם, ממשלת ימין-מרכז, העבירה חוק שמחייב 40% נשים בכל מועצות המנהלים, או שהחברה תיסגר.

באותה רצינות היא מקיימת גם עקרונות של שקיפות, ושל אחריות חברתית. קרן הפנסיה הממשלתית שלהם, שהיא חברת ההשקעות השניה בגודלה בעולם עם הון של איזה 260 מיליארד דולר, מעסיקה פילוסוף בית, שגם משפיע על כיוון ההשקעות. לאחרונה, למשל, הם נפטרו מהשקעות בוול-מארט, בגלל יחסה לעובדים, ובאיזו חברת נחושת, בגלל פינוי פסולת שפוגע בסביבה. בתגובה נרשמה ירידה במניות החברות האלו. הקרן הזאת, אגב, היא עוד דוגמא ליעילות נורבגית, הפעם בתחום ההשקעות.

אפשר לקרוא את הדברים האלו ולבכות מקנאה. זו בהחלט אופציה. או לעסוק בלמה אף אחד לא יכול להיות כמו נורבגיה. ואפשר גם להסתכל עליהם ולחשוב – מסתבר שעם קצת משאבים טבעיים (1%, בכל זאת), כמה עקרונות יפים וקצת רצינות, אפשר להגיע רחוק מאוד, אפילו בתנאי אקלים מחורבנים ביותר. כן, התנאים של המדינות השונות הם שונים. אבל לומר על הכללים שלפיהם פועלות כל המדינות שאינן נורבגיה שהם הכרח? את זה אי אפשר לעשות. יש עורב לבן. ויש למה לשאוף.