אני מאמינה בכל ליבי שאפשר ללמוד מהכל. גבוה, נמוך, שטוח או מעמיק. ועל ראסל ט. דייוויס אני ממילא חושבת בעיקר דברים טובים. האיש חתום בין השאר על סדרת הד"ר הו ל"מבוגרים" – טורצ'ווד. לא מזמן, במקום עונה שלישית, הוצגה מיני עונה בחמישה חלקים תחת תמה אחת – Children of Earth קראו לה. הברקה שלא נראתה כמותה כבר זמן רב מאוד על מסכי הטלוויזיה (או המחשב, לצורך העניין). (מי שטרם ראה ומתכנן לראות – שתדעו שיש כאן ספויילרים בגודל היקום).
העלילה היא כדלקמן: גזע של חייזרים (שמכונה 456 על שם התדר שדרכו הוא מתקשר עם האנושות) מגיע לכדור הארץ ודורש "מתנה": 10% מילדי העולם. הוא מפגין את יכולתו להשתלט על כל הילדים לתקופות זמן קצרות, כדי שיעבירו את המסר שלו. הוא מאיים שאם לא יקבל את ה"מתנה", תושמד מרבית האנושות במגיפה לא מוכרת שאין לה כל תרופה. הוא גם מדגים את רצינותו ויכולותיו הטכנולוגיות בהשמדת כל אוכלוסייתו של בניין ממשלתי אחד בתוך כמה דקות. כדי להעצים את האימה, נציגי האנושות מבררים מדוע זקוקים החייזרים האמורים לילדים, ומסתבר להם שילדים אנושיים הם לחייזרים כמו שאופיום הוא לבני אדם. דהיינו, הילד הוא סוג של סם, והוא לא מת, אלא מוחזק חי מתחת לחייזר, ככל הנראה בהכרה, וככל הנראה לנצח, או לפחות לכל תקופת חייו של אותו חייזר, ללא שינוי. ואיך אנחנו יודעים את זה? מאחר וכמה עשרות שנים קודם לכן קרה מקרה דומה, רק שאז דרשו אותם חייזרים 12 ילדים בלבד, וקיבלו אותם בקלות רבה למדי, מאיזשהו בית יתומים שכוח אל.
10% מילדי העולם זו בעיה לוגיסטית. בוודאי שאי אפשר לעשות את זה כמו בפעם הקודמת, בסתר ובלי שאף אחד ידע. ממשלת אנגליה נדרשת לקבל החלטות קשות. הקטעים החזקים ביותר והריאליסטים ביותר במיני סדרה הזאת מתרחשים בישיבות הממשלה, מאחורי דלתיים סגורות. אחרי שהגיעו למסקנה שאין מנוס אלא לציית לדרישות החייזרים (זאת, אגב, אחרי שהציעו להם הצעה ראשונית של 60 "יחידות" משורות האנשים שהגישו בקשה למקלט מדיני ונדחו – וההצעה נדחתה), יושבים השרים כדי להחליט לפי אלו קריטריונים תתבצע הסלקציה. דהיינו, אלו ילדים יבלו את שארית חייהם ויותר מזה כסם של חייזרים.
הרעיון הראשון שנזרק לאוויר הוא הרעיון ההוגן – הגרלה. אחת השרות דורשת שילדיהם של הנוכחים סביב השולחן ושל בני משפחותיהם יהיו פטורים. אני מניחה שכולנו יכולים להבין ולהזדהות עם הרעיון. בכל זאת, לא סביר שמקבל החלטות שיכול להציל את ילדיו לא יעשה זאת. מהון להון, רעיון ההגרלה נזנח, ובמקומו מאומץ רעיון אחר. 10% שיועברו לידי החייזרים יהיו 10% שלומדים בבתי הספר שנמצאים בדירוגים הנמוכים ביותר במבחני ההישגים. כי הרי הם חסרי תועלת מבחינה חברתית, אומרת השרה. הם לא שייכים ל"כוח העבודה של העתיד". הם יהיו אלו שיחיו על קצבאות וימלאו את בתי הסוהר. אנחנו לא צריכים אותם. ואלוהים יודע שניסינו להתייחס אליהם בצורה שווה ונכשלנו.
day four transcript government meetings
מה שהופך את המיני עונה הזאת למפחידה כל כך הן בדיוק ישיבות הממשלה האלו, שמתוארות בלי הנחות, עם כל הניואנסים. אתה מסתכל על זה וחושב לעצמך, שככה זה באמת קרה, ושככה זה באמת קורה. הדילמה שעומדת בפני הממשלה הספציפית היא פנטסטית. ככל הנראה, רוב הממשלות בעולם, חוץ מאשר באזורים הזויים במיוחד (נגיד, לוב), לא מתמודדות עם דברים דומים. אבל תקחו דילמות מוסריות קצת קטנות יותר מאשר ויתור על 10% מהילדים. נגיד, מה עושים עם X ילדים של פליטים אפריקנים שנולדו במדינה. או מה עושים עם XX פליטים אפריקנים שנמצאים במדינה.
האם זה כל כך בלתי סביר שהתקיימה במדינת ישראל בשבועות האחרונים ישיבת ממשלה, שבמהלכה עלה הרעיון הגאוני שפורסם בגלי צה"ל והארץ בשבוע שעבר, להקים קאצטים של עבודות כפייה בדרום הארץ – ושאף אחד לא ינסה לקרוא לזה בשם אחר לידי – ולהעביר לשם את כל העובדים הזרים האמורים, על ילדיהם? על הדבר הזה לא הצליחו עובדי החדשות להשיג אישור מאיש בממשלה, כמה לא מפתיע. אבל אני לא מאמינה שכתבת גלי צה"ל היא יצירתית כל כך.
***
ובכל מקרה, זמן לא רב לפני זה אמר שר הפנים אליהו ישי ממפלגת ש"ס – בגלוי, במפורש, לציטוט ולייחוס – דברים שיוליוס שטרייכר היה חותם עליהם בשמחה (בהתאמות מקומיות קלות, כמובן). אני אישית לא ממש בטוחה שאליהו ישי יודע מי היה יוליוס שטרייכר או אלו דברים אמר, או מה ההיסטוריה של דברים מסוג זה. אבל זה בכלל לא משנה. בורות אינה תירוץ, ואי ידיעת ההיסטוריה אינה פוטרת מכלום.
ישי מתראיין לתוכנית "פגוש את העיתונות", ומזהיר אותנו: "יבואו לפה עכשיו, על פי מה שהשר לביטחון הפנים אמר בדיון האחרון, מאות אלפי עובדים זרים עם מחלות צהבת, שחפת, חצבת, איידס, סמים ונתונים קשים". ואז שואל ה"גאון" בדמגוגיה: "האם מישהו אחד מאזרחי מדינת ישראל היו מוכנים שייכנסו לפה מיליון או 2.5 מיליון סודנים ופליטים מאריתריאה? האם מישהו במדינת ישראל היה מוכן לראות עם כל ההתייפיפות הזאת מיליון או מיליון וחצי זרים? זה לא מאיים על המפעל הציוני של מדינת ישראל?"
לי אישית יש שתי תשובות לשאלה הזאת. הראשונה היא הריאליסטית – אליהו ישי, אתה משקר. וגם השר לביטחון הפנים משקר. אלוהים יודע מהיכן המציאו את המספרים ההזויים האלו, ואלוהים בהחלט יודע שכוונתם היחידה במספרים אלו היא להפחיד את הציבור ולהסיתו. להסבר ופירוט של תשובה זו אחזור בהמשך. רק כדאי לציין שוב, ושוב ושוב – בערות היא כוח בשביל אנשים כאלו. ידע הוא כוח בשבילנו. אין לכם כוח לקרוא כל כך הרבה מלל? אין לכם כוח להתעסק בנתונים? ובכן, אליהו ישי מגיע לכם. או כמו שאמרו פעם ב"ורד הלבן", כל עם ראוי למשטר שאותו הוא מוכן לסבול (הלינק הזה הוא קריאה מומלצת בחום. חום רב).
התשובה השניה היא עקרונית, והיא שאפילו אם מדובר ב-2.5 מיליון אפריקנים, פליטי טבח, רצח עם, רעב ועבדות – אם המחיר של מניעת הגעתם הוא מה שאתה ויחידת "עוז" שלך עושים ורוצים לעשות, הרי שהתשובה היא כן בכ' גדולה. אני בהחלט מוכנה שהם ייכנסו לפה. ושיבואו במיליונים. מדינת היהודים וה"מפעל הציוני" אינם רק מפעל כמותי. הם גם מפעל ערכי, אידיאולוגי, שנוצר בגלל היסטוריה מסויימת – לפחות ברגעים המכוננים שבהם הפך מיישוב למדינה – שהתיימר ללמוד ממנה, ושעד היום מתיימר לגרוף ממנה רווחים, פוליטיים וכלכליים (לראייה הופעתו ההזויה של ביבי באו"ם, אבל זה רק פני השטח של מפעל ה"שנור שואה" הגדול שלנו). אם מה שלמדנו מההיסטוריה הזאת אלו הן רק טכניקות טובות להיפטר מזרים, הרי שמעולם לא היינו קיימים כ"מפעל ציוני" או כ"מדינה יהודית".
אם אכן אתה, מר אליהו ישי, מתכוון לשאלותיך אלו כשאלות רטוריות שהתשובה עליהן היא "לא", אני אישית חושבת שהמפעל הציוני ירוויח יותר כשראש הממשלה יהיה פליט סודני שקיבל כאן את חייו בחזרה, ושבמשרד הפנים ישב פליט מארתיריאה. יש לי איזושהי תחושה שהמדיניות ששני אלו יישמו כאן תהיה גם הרבה יותר יהודית מזו שלך. הם פשוט עוד זוכרים היטב את מה שמסתבר שאנחנו כבר שכחנו מזמן.
אבל זה לא רק אליהו ישי. הוא בסך הכל עוד סמל קונקרטי של תופעה ותיקה. אליהו ישי גם הוא אופורטוניסט שאין לו אלוהים – וזו עמדתי לגביו במלוא מובן הביטוי. אליהו ישי רוכב בדרכו לחליפת הארמני הבאה על גבם של עלובי החיים האלו משכונת התקווה שמצאו את האשם בכל מצוקותיהם. כרגיל, לא בבית. הרי את תחנת הסמים שמתחת לביתם מפעיל, כמובן, ילד של סודני. וההזנחה של שכונתם היא כמובן, תוצר של המחלות שמפיצים אותם אפריקנים, שצריך להחזיר אותם ישירות לטבח שממנו באו – אותם "מהגרי עבודה" נוסח הצפון קוריאנים שמגיעים לסין (סין מגדירה את הפליטים הצפון קוריאנים ככה, ומחזירה אותם לצפון קוריאה. העונש על עריקה מצפון קוריאה הוא מחנה ריכוז או מוות). כי "עניי עירך קודמים". כמובן, רק כשיש גורם אחר להיטפל אליו. כי עניי עירך לא באמת מעניינים מישהו באופן רגיל שאינו קשור לתעמולה, או באופן פרקטי שדורש לעשות משהו כדי לשפר את מצבם. כמה טוב לאליהו ישי שיש כאן סודנים. כי אחרת הוא היה, כשר פנים, באמת נדרש להתעסק בדברים אמיתיים כמו למשל לשפר את מצבם של אותם עלובי החיים, כלומר – ממש לעבוד בשביל המשכורת שאנחנו משלמים לו. כי אחרת הם אולי היו שמים לב שהוא זה שאחראי למצבם זה. שהוא לא איתם, אלא נגדם.
ובחזרה לנתונים – חפשו את המיליון
מנתונים שקיבלתי מאמנסטי עולה כי מאז 2005, כ-8,000 פליטים, בעיקר מאריתריאה וסודאן, חצו את הגבול ממצרים לישראל וביקשו מקלט. בסך הכל, נכון ל-2008, בישראל יש 9,137 פליטים מוכרים ו-4,631 מבקשי מקלט שבקשתם עדיין נבחנת. הארדלי מיליון, והארדלי מספר שאי אפשר להתמודד איתו או שישנה במשהו את הרכבה הדמוגרפי של ישראל.
לצורך השוואה, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2008 לבדה העניקה ממשלת ישראל אשרת עבודה לכ-30 אלף עובדים זרים, ומאז 1995 ועד היום קיבלו 114 אלף עובדים זרים אשרת עבודה ונשארו בישראל באופן חוקי.
אליהו ישי היה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ממאי 2006 ועד מרס 2009. ב-2006 ניתנו 32.7 אלף אשרות. ב-2007 הגיע מספר האשרות שניתנו לשיא של שש שנים – 36.5 אלף. ב-2008 ניתנו 30.3 אלף אשרות. אם לאליהו ישי יש בעיה עם הנתונים האלו, הוא מוזמן לבדוק אותם באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כאמור, שנמצא בכתובת www.cbs.gov.il. עם השנים, אפילו מצליחים ללמוד לעבוד עם האתר המאוד מציק הזה.
אליהו ישי, אגב, מנסה להתנער מאחריות לעניין וטוען שזו "אחריות הממשלה", אם כי המציאות מלמדת אותנו שיחידת הסמך לעובדים זרים, האחראית על "מתן היתרי העסקה למעסיקים המבקשים להעסיק עובדים זרים, ואחראית על אכיפת הוראות חוק עובדים זרים וחוקי העבודה השונים החלים על המעביד", נמצאת באחריות מלאה של משרד התמ"ת. אז מה עכשיו, אליהו? נאשים את הש.ג? גם את זה הוא כבר עשה, כשטען שארגוני הסיוע לעובדים זרים הם ארגונים ש"מסייעים לסיכול המפעל הציוני". לי, עם עולמי הצר כעולם נמלה, זה הזכיר בעיקר ציטוט נחמד שהולך כך: "תמיד אפשר לגרום לעם לעשות את רצון מנהיגיו… כל מה שצריך לעשות זה לומר להם שהם מותקפים, ולגנות את הפציפיסטים על חוסר פטריוטיות". הדובר – אחד הרמן גרינג. אני מקווה שאליהו ישי יודע לפחות מי זה היה.
הלמ"ס עוקבת גם אחרי עובדים זרים שנכנסו לישראל בוויזת תייר ונשארו כאן, דהיינו – לא חוקיים. מסתבר שמספרם מגיע לכ-107 אלף. לפי הנתונים, כ-40% מעובדים אלו הם ממדינות ברית המועצות לשעבר, וחלקם של ה"מסתננים" ממצרים מסך הלא חוקיים מגיע ל-2.4% בלבד.
בכלל, התפלגויות מדינות המוצא של העובדים הזרים, החוקיים והלא חוקיים כאן, הן מרתקות. בטח לא ידעתם שבשנת 2008, חלקם היחסי של עובדים זרים מהודו הגיע ל-9% מסך הנכנסים, וחלקם של העובדים הזרים מסין הגיע ל-7%, ירידה לעומת 2007. תאילנד והפיליפינים, וגם נפאל, ממשיכות לככב. אפריקה בקושי משחקת כאן איזשהו תפקיד.
עוד נתון ש"חביב" עלי במיוחד הוא נתון השכר הממוצע (כן, כולנו יודעים שחציון זה נתון טוב יותר, אבל הלמ"ס לא מוכנים לתת אותו, ומספקים תירוצים שונים ומשונים לכך). נתון זה מסביר אולי את אהבתנו הכל כך רבה למתן אשרות לעובדים זרים. סתם, כדוגמא, הבה נביא כאן את הנתונים לגבי ינואר-מרס 2008. שכר ממוצע למשרת שכיר, עובדים ישראלים מול עובדים מחו"ל. ובכן, בינואר 2008 העובדים הישראלים השתכרו בממוצע 8,143 שקלים לחודש. העובדים מחו"ל – 4,345 שקלים לחודש. בפברואר – 7,908 שקלים לחודש עבור ישראלים, 4,101 שקלים לחודש לזרים. ובמרס – 8,084 לעומת 4,236. למה באמת צריך להעביר מפעלי ייצור לסין או לירדן, כשאפשר לעשות סין או ירדן בישראל, וכך גם לחסוך את עלויות השינוע וכו'.
פליטים בעולם – לא ממש נוהרים לישראל
במעבר חד אני רוצה לדבר על מצב הפליטים בעולם, לפי נתוני סוכנות הפליטים של האו"ם, כדי שתבינו קצת עד כמה נתוני ההפחדה של אליהו ישי וחברו השר לביטחון פנים מופרכים. בסוף 2008 היו בעולם 42 מיליון איש שהוגדרו כ-forcibly displaced. כ-15 מיליון מהם היו פליטים, 826 אלף מבקשי מקלט שבקשתם נמצאת בטיפול ו-26 מיליון מה שמוגדר Internally displace, כלומר, נאלצו לעזוב את ביתם אך לא עזבו את מדינתם.
שתי הקבוצות הגדולות ביותר של פליטים בשנים האחרונות מגיעות מעיראק ואפגניסטן. רוב הפליטים בעולם, כ-80%, ליתר דיוק, מגיעים למדינות מתפתחות, ולא למערב. 75% מהפליטים מעדיפים לבקש מפלט במדינות שכנות למדינתם, או לפחות באזור הקרוב. כנראה מתוך תקווה לחזור הביתה יום אחד.
בהתאם לרציונל זה, המדינה שקולטת את המספר הגדול ביותר של פליטים בשנים האחרונות היא פקיסטן, כמעט כולם מאפגניסטן. סוריה ואיראן קולטות מספר רב של פליטים מעיראק. מספר הפליטים שמגיעים מאפריקה יורד כבר שמונה שנים ברציפות. לחלקים מסויימים של סודאן, חזרו בשנים האחרונות כמה מאות אלפי פליטים, דבר שהוביל לירידה של כ-20% במספר הפליטים הסודאנים שמסתובבים להם בעולם. התחדשות האלימות באזורים מסויימים במדינה גרמו לבריחה של 210 אלף פליטים, כאשר כמעט כולם ברחו לקניה, אוגנדה, קמרון וצ'אד. זאת, בנוסף ל-130 אלף פליטים סודאנים שנמצאים במצרים, אתיופיה, קניה ואוגנדה. מיליון , מיליון וחצי או שני מיליון מהם לא יגיעו לכאן. המספר המצטבר שלהם במדינות העולם לא מגיע לזה.
וממה הם בורחים, הסודאנים, האריתראים, הסומלים ושאר המסכנים שמגיעים הנה? האלימות בדארפור, למשל, הובילה למוות של בין 10,000 ל-400 אלף איש (תלוי את מי שואלים, כנראה קרוב יותר למספר השני). כמובן שהאונס נפוץ ביותר. מאות אלפים סובלים ממחסור במים נקיים, מרעב קשה, ומהיעדר כמעט מוחלט של שירותי בריאות מסוג כלשהו. גם תושבי אריתריאה סובלים ממלחמות ממושכות, בעיקר עם אתיופיה, וכן מהתעללות של דיקטטורה. לפי הערכות, כל משפחה באריתריאה איבדה בין שניים לשלושה חברים במלחמה, ואוכלוסיית הגברים במדינה הצטמצמה באופן דרמטי, עד כדי כך שכ-80% מהעקורים בתוך המדינה (ה-IDP) הם משקי בית שבראשם עומדת אישה. וכאילו שזה לא מספיק, במדינה יש בצורת בערך 17 שנה. בסומליה המצב דומה – מלחמת אזרחים קשה, רעב, מחסור במים, מחסור בשירותי בריאות.
כל המדינות האלו הן תוצר של הטרגדיה הקשה והאדמה החרוכה שהותיר אחריו הקולוניאליזם. מדינות עם תוחלת חיים מגוחכת, שיעור תמותת תינוקות בלתי נסבל, אוכלוסייה מוכה וכואבת, עם מעט מאוד סיכוי להגיע לגיל 50, לא כל כשכן להעניק לילדיהם עתיד טוב יותר. כשמעטים מהם מצליחים להגיע הנה, למדינה שהעם השולט בה היה פליט 2,000 שנה וסבל מאינספור התעללויות ורדיפות וניסיונות השמדה במהלך שנים אלו, המחוייבות היחידה שלנו היא לתת להם חיים, תקווה ועתיד. זו גם המחוייבות המוסרית שלנו לעצמנו.
ועניי עירנו אינם "קודמים". די כבר עם השקר הדלוח הזה. הם באותו מקום בסדר העדיפויות, ובאותו מקום מבחינת מחוייבות מוסרית, גם בפרקטיקה – כלומר, בתחתית, וגם בתיאוריה – כלומר, בראש. בואו לא נעמיד פנים שאחד בא על חשבון השני, או יבוא על חשבון השני, כי שניהם נזרקים לפח הזבל כדי לפנות מקום לאינספור סעיפים מיותרים ומנופחים בכל תקציב, ובעיקר בתקציב הביטחון, שבינו לבין הגנת מדינת ישראל כבר אין שום קשר הרבה שנים.
לדובי,
הסרט בוים על ידי במאי דרום אפריקאי, רובם של השחקנים הוא דרום אפריקאי, חלק מהתימות הוא דרום אפריקאי (למשל השם של הגיבור הראשי הוא שם מהפולקלור המקומי תבדוק את התגובה השניה כאן http://www.sf-f.org.il/story_1156 )
המפיק של הסרט הוא אמריקאי (פיטר ג'קסון של שר הטבעות) וסביר שהכסף הגיע מארה"ב אבל זה לא סרט אמריקאי. באופן אישי אני גם חושב שהוא מתעלם מהרבה קלישאות ומוסכמות של סרטים אמריקאים, במיוחד סרטי מד"ב.
אין ספק שאנחנו רחוקים מלהיות מדינת חוק אידיאלית, אבל זה לא מצדיק עוד הפרה של חוקים.
מטרתי היא לחיות בחברה טובה יותר. ובהתחשב בעובדה שהמדוברים חיים ברמת חיים נמוכה – זה יחזור כבומרנג בעתיד.
מדבריך אני מבינה שאת תומכת בהישארותם של פליטים שברחו מזוועות, כך שעובדים המגיעים ממדינות כמו הודו ונפאל (וזהו הרוב על פי הנתונים שהצגת) – צודק להחזירם למדינת המוצא. הלא כן?
"אליהו ישי", למרות שאיני מסכימה עם כל מילה שהוא אמר, אני כן מצדדת בגישה הכללית המתייחסת ל*כל* המקרים מכל מדינות המוצא. אני לא מתייחסת ליהדות כי איני מאמינה בה, ועם כל האמפתיה אני לא מבינה מדוע צדק ורציונל כבר הפכו למילות גנאי.
הפרה של איזה חוקים? בגירושם של האנשים האלו שמוגדרים כפליטים ובכליאת ילדיהם אנחנו עוברים על חוקים, לא להיפך.
חברה טובה יותר? כלומר, חברה שמקיאה מתוכה את מי שאתרע מזלו לחיות ברמת חיים נמוכה? על זה את מדברת? קצת מזכיר לי את דבריה של השרה הזאת שציטטתי מטורצ'ווד. אני לא רואה בזה שום דבר "טוב יותר". ומה בדיוק יחזור אלינו כאן כבומרנג? אם הבנתי את דבריך כאן, לפי הרציונל שלך צריך גם לחסל או לסלק את עניי עירנו, ולא רק את העניים שהגיעו אלינו מבחוץ.
לגבי פסקתך השניה – אם הבנת מדברי דבר כזה, הבנתך שגויה. יש הגדרות של פליטים, ואמנות בינלאומיות שאנחנו חתומים עליהם. למעשה, אנחנו אפילו מדינה שתורמת כספים לסוכנות הפליטים של האו"ם. אני בהחלט תומכת בהגדרות אלו, ובמתן סיוע למי שנופל תחתן. נתוני העובדים הזרים, החוקיים והלא חוקיים, שציינתי כאן, אינם נוגעים לשאלת הגירוש או ההשארה, אלא לצביעות דבריו של אליהו ישי (למיטב ידיעתי זה השם שלו, אגב). מצד אחד הוא רוצה לגרש ולכלוא פליטים, שמספרם – גם אלו בעלי מעמד הפליט וגם אלו שבקשתם נמצאת בבחינה – מגיע לכ-14 אלף, ומהצד השני הוא מעניק אשרות עבודה לעשרות אלפי עובדים זרים (יותר מ-90 אלף בתקופת כהונתו כשר התמ"ת). לא ברור לי אגב במה את תומכת לגבי אליהו ישי. מהנתונים שהבאתי עולה באופן די ברור שהוא אינו מצדד בשום גישה כללית שמתייחסת לכל המקרים מכל מדינות המוצא, אלא רוצה לגרש רק את העכברושים נושאי המחלות מאפריקה (להזכירך – כ-2% מסך אלו שמוגדרים כ"מהגרי עבודה", חוקיים או לא חוקיים). לא שמעתי אותו מתייחס בשום צורה שהיא לאותם אלו שהביא בהמוניהם מהפיליפינים, נפאל, הודו, סין וכו', או ליותר מ-100 אלף "לא חוקיים" (ויזת תייר) שכ-40% מהם הגיעו ממדינות ברית המועצות לשעבר (שאלוהים יודע כמה מהן הובאו במרמה ונמכרו לסרסורים כדי לחיות חיי עבדות כזונות), ושרבים מהם מנוצלים על ידי מעסיקים ישראלים תוך עבירה על חוקים רבים, לאומיים ובינלאומיים, ללא התייחסות הולמת של הרשויות והענשת הפושעים.
צדק ורציונליות, אמפתיה ואנושיות, אלו הם הדברים שאני מדברת עליהם – הם הולכים ביחד, ואין ביניהם כל סתירה לפי מיטב הבנתי. גם אני לא מבינה למה צדק ורציונליות הפכו למילות גנאי, לצד האנושיות והאמפתיה, ועל זה בדיוק אני מתקוממת כאן – על אותם הדברים שאינם צודקים ואינם רציונליים, אינם אנושיים ואינם אמפתיים. היחס ליהדות אגב מתבקש, ללא קשר לאמונתך האישית, מאחר וכאן נמצאת הרציונליזציה ובדיוק כאן נמצאת הסתירה בדבריו של שר הפנים. חוץ מזה, זו לא ממש שאלה של אמונה, כי מדובר כאן בלאום היהודי (ע"ע, ציונות), במדינה היהודית, ובערכים שעליהם הם מבוססים. לא נראה לי שתרצי לומר שאינך מאמינה בערכים אלו. לפחות כך אני מקווה. נדמה לי, אם כי קשה לי לומר שאני בטוחה בזה, שאת מנסה להתייחס לערך המכונה בשם הכללי "חוק", שבאופן מעשי אינו ממש ערך אלא רק מכשיר לביטוי של ערכים – או ליתר דיוק, ביטוי של מערכת היחסים בין ערכים כאלו או אחרים לבין המציאות הקונקרטית. חוק, כמו שלימדה אותנו ההיסטוריה, יכול גם לבטא בצורה מאוד מפורשת ערכים כמו גזענות ושנאת זרים, ובכלל, דברים שאינם קשורים בשום צורה שהיא לאיך שאני מניחה שגם אני וגם את היינו רוצות להבין את עניין הצדק.
עודד גלעד – אני מחזק את דבריה של יונית, אני אשמח לקרוא פוסט כזה.
(אם תוכל לקשר אליו בתגובות כאן לאחר שתכתוב אותו – תעשה לכולם חסד)
טל
אכן, יונית, הרעיון של הפדרליזם עולמי הוא חתירה ליצירת מערכת שלטונית עולמית שתאפשר ייצוג דמוקרטי לכל בני האדם בכל כדור הארץ. זהו חזון שבו יש הפרדה בריאה לא רק בין דת למדינה אלא גם בין לאום ומדינה. יהיו חוקים ומיסים מקומיים (כמו ב"סטייטס" בארה"ב או כמו ברשויות המקומיות בישראל) ויהיו חוקים ומיסים פדרליים-עולמיים. המוסדות השלטוניים הם מאוד חשובים בפיקוח וריסון של השווקים, אך כיום המוסדות השלטוניים הם מקומיים בלבד, בעוד שהשווקים הם עולמיים, ולכן חסרי פיקוח. זוהי, למעשה, אנרכיה. המוסדות השלטוניים הם גם חיוניים לאיזון פערים חברתיים, אך אלו, כאמור, אינם קיימים כיום ברמה העולמית. גבולות המדינות היום הם חדירים להון ולסחורות ולכוח עבודה, אך אינם חדירים לבני אדם או לזכויות אדם. את המערכת העולמית הנוכחית אפשר לתאר כאפרטהייד לאומי (נציונל-סוציאליסטי?) גלובלי, שבו האפליה על פי צבע העור הוחלפה באפליה מטומטמת לא פחות, על פי צבע הדגל.
סליחה על החריגה מהיריעה שפרשת. אני באמת צריך לכתוב על הדברים האלה פוסט נפרד…
אנא כתוב. אני מכירה לא מעט אנשים שישמחו להשתתף בדיון בדיוק בנושא הזה.
הדר – דרום אפריקאי? הסרט אמריקאי (בשיתוף פעולה ניו-זילנדי). הוא צולם בדרום אפריקה, ומתרחש שם, אבל הוא לא סרט דרום אפריקאי.
הדר, ראיתי את מחוז 9, אבל אני חייבת לומר שלא נפלתי. היה קצת שבלוני מדי לטעמי. אני עדיין מעדיפה את טורצ'ווד כאן כמשל. אני אנסה אולי לצרף כאן את התמלול שעשיתי לישיבות הממשלה האלו (ולשיחה מרתקת אחת של ג'ק הארקנס עם ה-456. גם כן, הברקה).
נראה אם יצליח.(עדכון – הצליח. תהנו).נועה – תודה.
עודד (1) – אם תמצא כזאת דרך, אנא ספר לי איך עשית את זה, ואם אפשר לפני ה-15 לחודש הנוכחי.
עודד (2) – תודה. מעניינים דבריך, אם כי קצת חורגים מהיריעה שפרשתי כאן. אם אפשר – הבהרה – בפדרליזם עולמי אתה מתכוון לממשל גלובלי?
פוסט מצויין.
אחד הנימוקים החזקים בהם משתמשים החרדים לגבולותיהם הוא ההקבלה שהם עושים בין מדינת-לאום ובית-המשפחה, שממנה נגזרת חיוניותה וקדושתה של ההבדלה, המקבלת חיזוק נוסף מהעקרונות המוסריים של הריבונות והפרטיות – "אתם לא תתערבו בשלנו, ואנחנו לא נתערב בשלכם".
על הטיעונים הללו יש לענות כך:
היהדות מלמדת אותנו שבית המשפחה אינו מבצר הרמטי – בחג הפסח "כל דכפין וכל דצריך", לפחות להלכה, מוזמן להיכנס ולסעוד. חוקי היובל והשמיטה והכשרות מלמדים מסר דומה של "עזוב תעזוב עמו".
את עקרון הריבונות על הבית ניתן וחובה לדחות במגוון של נסיבות – החל משימוש בבית שגורם מטרד לשכנים – רעש או ריחות, והמשך במקרה שבו לעובדת סוציאלית יש חשד מבוסס לכך שהורים מתעללים בילדיהם – אזי לנציגי החוק יש זכות לפלוש אל הבית ולהוציא ילדים כאלו מחזקת הוריהם. לא תעמוד על דם רעך – אפילו אם הוא בבית משפחתו הסגור והמגודר.
ומעל הכל – אם באמת לא היינו מתערבים כלל בנעשה במדינות העולם השלישי ובאפריקה – דיינו, אבל בעולם של שווקים גלובלים נטולי פיקוח "אי ההתערבות" היא עורבא פרח. אני לא רומז כאן להתערבויות החשוכות והמפוקפקות והמסריחות הממלאות את ידינו (יהולמי) דמים, אלא לכך שכל המסחר הענף עם אותן מדינות שהוא לכאורה חוקי וכשר טובל במדמנות העוול האיומות ביותר.
סיום הקולוניאליזם הפריח למציאות העולמית שלל "מדינות לאום ריבוניות" שאינן יותר מבנטוסטנים עלובים, שבהם השלטון המקומי המושחת והתאגידים הזרים עושים יד אחת – במימונם של הצרכנים העשירים בעולם – לניצול בני האדם ומשאבי הטבע במרחבי העולם האלו.
כמובן שהסוגיה הזו היא לא יהודית או ישראלית אלא כלל אנושית וגלובלית. אשמים בה מוסלמים כמו יהודים, שחורים כלבנים כמלוכסנים, נשים כגברים ואתיאיסטים ליברליים כדתיים שמרניים.
התשובה בה אני מאמין לבעיית היסוד האנושית הזו היא פדרליזם עולמי.
אני לא מצליח לצפות בסרט באתר של הBBC. ההודעה אומרת Not available in your area.
האם יש טריק כדי לראות בכל זאת ?
כתוב נפלא, מנומק היטב. גם אני מעדיפה פליטים מאפריקה בממשלה מאשר את ישי וחבר מרעיו הגזענים.
כתוב היטב, יונית, תודה.
האם ראית את הסרט הדרום-אפריקאי המצויין District 9? בסרט, חייזרים מגיעים לכדור הארץ, אך בניגוד לתסריט הרגיל (גזע עליון מתוחכם ומרושע) החייזרים חולים, רעבים ועניים. מה עושה דרום אפריקה? מקימה מחנה פליטים ומחזיקה את החייזרים בתנאים מחפירים ומבהמים. המסקנה העגומה שלי מכל העסק היא שבכל הקשור בבעיות חברתיות ואי שוויון, השיטה האנושית "לנהל" את ה"אוכלוסיה הבעייתית" היא איומה אבל אוניברסלית. זה כמובן נכון לא רק לגבי ישראל; אני רואה דוגמאות כל יום בקליפורניה. הפתרון הזה, שעקרו "to contain" בני אדם במחנות פליטים או בתי כלא, ולקוות שאם נחזיק אותם רחוק מאתנו יהיה בסדר ולא נצטרך לראות אותם יום יום ולהטריד את עצמנו בשאלה מה מצבם, סופו שיתנקם בנו בריבית דריבית.
בשורה התחתונה אנחנו רחוקים מאוד מלהיות מדינת חוק, או לפחות מדינת צדק, וגם 2,000 המילים שכתבתי לא מתחילות אפילו לכסות את העוולות וההתעללויות והצביעות והשקרים שמאשרים, מבצעים ומפריחים הפוליטיקאים והמוסדות שלנו, וזאת רק בנוגע לעניין הפליטים. במקרה שעליו אני מדברת, מדובר באנשים שברחו ממדינת המקור שלהם, שבה מתרחשות זוועות (ציינתי במאמרי את מדינות המקור וסיכום קצר של הזוועות שמתרחשות בהן. את יכולה כמובן למצוא עוד חומרים, לא חסר) – כלומר, זה לא שמצבם עם ההחזרה לא יהיה "מזהיר", אלא שהחזרתם עלולה להוביל למותם – וקיבלו או מבקשים לקבל מעמד של פליטים. לגבי הילדים, מדובר כאן בילדים שנולדו וגדלו בישראל, ילדים שבכל מקום אחר נורמלי בעולם, אולי חוץ משוויץ, היו מקבלים אזרחות באופן אוטומטי. בכל מקרה, לא מדובר כאן על "מהגרי העבודה", כלומר, אלו שקיבלו פעם אשרת עבודה ויתכן שהמדינה לא חידשה אותה, או אלו שמופיעים בנתוני הלמ"ס כמקבלי ויזת תייר ש"נעלמו עקבותיהם", שרובם המכריע אינו מגיעים ממדינות אפריקה, כאמור (אם כי כאן יש חששות סבירים מאוד שבמקרים לא מעטים מדובר בסחר בבני אדם, או לפחות בניצול מחפיר של עובדים, כאשר הפרות החוק וזכויות האדם מתבצעות לעיתים קרובות מאוד על ידי המעסיקים בישראל, וזוכות להתעלמות מצד הרשויות).
חוץ מזה, מה עניין ביקורתך להר סיני (מה גם ששכחת איזו מילה קטנה, "לדעתי", כאילו)? האם זו דמגוגיה מצידי להזדעק על שימוש בביטויים נאציים ורעיונות נאציים מצד נבחרי הציבור שלי? את יכולה אולי לחשוב כך, אבל אני רואה במלחמה בפאשיזם ובמחלת הגזענות, שלדעתי הם הדברים היחידים שעלולים להחריב את המפעל הציוני והמדינה היהודית, את הדבר החשוב ביותר בסדר העדיפויות. ועם כל הכבוד, המציאות קיצונית והביטויים שעליהם אני מגיבה הם קיצוניים, ואין דבר שמחליא אותי יותר מדיבור ביופמיזמים.
חוץ מזה, אני לא מצליחה להבין את הטיעונים הנגדיים האלו, שאת משמיעה ושהשמיע י.צ לפניך. מדוע זה כל כך מופרך להתייחס אל הפליטים האפריקנים ואל ילדיהם כאל בני אדם, שנמצאים במצוקה ושזו חובה מוסרית, ציונית ויהודית, לעזור להם (בעיקר כשאין שום בעיית משאבים אמיתית כאן)? האם באמת נראה לך שיש סתירה בין אמפתיה ואנושיות לבין – טוב, אני לא בדיוק יודעת מה דבריך מקדמים (לא ממש התייחסת לציונות, יהדות או כל ערך או מוסד אחר בהם, פשוט), אבל – לבין מה שהם לא מקדמים? האם את, וי.צ גם, באמת מעדיפים לחיות כקוף בג'ונגל, ללא ערכים ורעיונות, ללא אמפתיה ואנושיות, ללא לב וללא נשמה? האם אפשר בכלל לקרוא לזה חיים, לא כל כשכן "מדינה יהודית" או "מפעל ציוני"?
בשורה התחתונה אנחנו מדינת חוק אשר מבקשת להחזיר את המהגרים הלא חוקיים (וברובם הם לא "פליטים") לא לסביבה לא מוכרת, אלא למדינת המקור שלהם. לא "זורקים" את הילדים בשום צורה – יש להם הורים. אני ערה למציאות, ודי ברור לי שבעתיד המצב הסוציו-אקונומי שלהם לא יהיה "מזהיר" אנדרסטייטמנט וזה כמובן יבוא לידי ביטוי
המאמר הנ"ל מוקצן, דמגוגי, ולא ענייני
חזק. תודה.
מעולה. תודה על פוסט חזק, רהוט ומנומק. סכנת המחלות המדבקות של ישי היא שכפול של קטע העכברושים מ"היהודי זיס". המסקנה היא שחידק הגזענות תוקף גם את מי שלכאורה היה צריך לפתח את הנוגדנים החזקים ביותר נגדו. פסימי. פסימי מאד.
תודה על יצירה מלאת תבונה, רגישות והבנה. את הילדות עברתי מזמן אבל אשמח להתחייזר ולו בכדי להביא זן חדש של חייזרים מחבקים, נדיבים, שמעוניינים לתת מהשכלתם והשפע בו הם חיים לאחרים, בעיקר לבני האדם (כן, גם ליושבים במגדלים, אולי זה יעשה להם משהו).
אכן, מזעזע, כמה נורא יהיה אם כל בני האדם יהיו שווים אותו דבר ולא יהיה הבדל בין יהודי לגוי. מצחיק איך אותו אדם שמצדיק את קיומה של המדינה בקיומה של אנטישמיות, יכול באותה נשימה גם להצדיק שנאת זר ולצאת כנגד שיוויון לכל אדם באשר הוא אדם.
נראה שלא הבנת על מה דיברתי
כתבת:
"התשובה השניה היא עקרונית, והיא שאפילו אם מדובר ב-2.5 מיליון אפריקנים, פליטי טבח, רצח עם, רעב ועבדות…, הרי שהתשובה היא כן בכ' גדולה. אני בהחלט מוכנה שהם ייכנסו לפה. ושיבואו במיליונים. מדינת היהודים וה"מפעל הציוני" אינם רק מפעל כמותי. הם גם מפעל ערכי, אידיאולוגי…"
פירושם של דבריך שלעזאל מהיהודים שחיים פה, אם יש סודנים/דרפורים/משהו_אחר מסכנים ניתן להם להכנס אל הבית הקטן שלנו ולהשמיד אותו מבפנים. ולאן היהודים שחיים פה ילכו אחרי החורבן שאת מתכננת לנו בתמימותך? כנראה לים.
__________
אם את חושבת שהנתונים שהבאת נכונים ולכן הדיון לא מתחיל אז:
1) אני לא מאמין בנכונות המספרים שהבאת כי ראיתי הערכות גבוהות יותר וכן לא כולם הלכו להרשם (ואין לנו מושג כמה אחוזים לא נרשמו). יש לישראל עוד מאות אלפי מהגרים שעלולים בהימשך מגמת עלייתם ארצה להפוך את המצב הדמוגרפי ושוב נהיה מיעוט יהודי (נרדף – האנטישמיות לא חלפה).
2) יש כאן גם דיון עקרוני
אינך מאמין בנכונות המספרים? נפלא. תביא מספרים אחרים, בבקשה. מקורותי חשופים. אתה מוזמן לחשוף את מקורותיך. "ראיתי הערכות" לא נחשב כמקור אמין לפי שום קנה מידה. חוץ מזה, בישראל אין ממש דבר כזה "ללכת להירשם". כל מי שנכנס לישראל או יוצא ממנה דרך הים או האוויר "נרשם" – בין אם הוא רוצה בכך או לא (ביקורת גבולות ומכס), ובגלל המצב הביטחוני, גם אין כל כך אפשרות לעבור את הגבולות היבשתיים בלי שאף אחד יראה אותך (מה גם שהפרופורציות הפיזיות אינן דומות לפרופורציות של, נניח, גבול מקסיקו-ארה"ב).
לגבי הציטוט שאתה מביא מדברי, הפירוש שלך לוקה בחוסר הבנת הנקרא. אם כבר הבאת פסקה, אז אולי תביא אותה עד סופה, כלומר, תכלול גם את המשפט המסכם: "אם מה שלמדנו מההיסטוריה הזאת אלו הן רק טכניקות טובות להיפטר מזרים, הרי שמעולם לא היינו קיימים כ"מפעל ציוני" או כ"מדינה יהודית"". טיעוני לבנסראום ("בית קטן") אינם רלוונטיים בעיני. בשטח מנהטן, שקטן משטח מדינת ישראל, חיים בערך 3 מיליון יותר תושבים מאשר במדינת ישראל כולה. יש מספיק מקום. גם טיעונים דמוגרפיים, כשהם סותרים את הטיעונים המהותיים, אינם רלוונטיים. כפי שאמרתי וציטטת, "מדינת היהודים והמפעל הציוני אינם רק מפעל כמותי". ביהדות יש מושג שנקרא "יהרג ובל יעבור", כלומר, שאין שום טיעון של הישרדות שמתיר לך לעבור עליו, ואתה מצווה למות ולא לעבור עליו, כי אם בחרת בהישרדות, ויתרת על היהדות. גם הציונות כפי שאני מבינה אותה מתברכת בערכים כאלו. הדיון כאן, כפי שציינתי בפתיחת הפסקה, הוא בדיוק הדיון העקרוני.
פרט לכך, גם הפירוש שנתת לכל ענייני ה"עניי עירך קודמים" שעליהם דיברתי לוקה בחוסר הבנת הנקרא. ההתייחסות ל"עניי עירך קודמים" נוגעת כאן לעניין התיעדוף לכאורה שמבצעים הפוליטיקאים, והטענה שהם מעלים – שהיא הטענה היחידה שבה הביטוי הזה מקבל תוקף – שיש משאבים מוגבלים, ושיש לבחור בין זה לזה. הטענה המרכזית שאני מעלה כאן נגד טיעון זה היא שהבחירה הזאת היא פיקציה, שזה אף פעם לא אחד על חשבון השני, ובעצם שני הדברים הולכים לזבל ואף אחד מהם אינו מגיע בכלל לשלב הדרישה למשאבים, מאחר והמשאבים מופנים לדברים אחרים שהיה אפשר לוותר עליהם בקלות רבה מבלי לפגוע לרגע אחד באינטרסים של העם היושב בציון (ולעיתים קרובות להיפך), מבלי לפגוע בעניי עירך (גם כאן, לעיתים קרובות ההיפך הוא הנכון) ומבלי להידרש לאטימות לב ונפש.
בכל מקרה, צר לי עליך ועל אטימות ליבך, וצר לי שאתה נזקק לתירוצים כל כך עצובים ובלתי יהודיים בעליל כדי להצדיק אותה. קשה לי להבין מהיכן מגיעה התפיסה שאמפתיה לסבל של אחרים וסיוע להם פירושה תמימות וחורבן. בעיני, למעשה, אם אתה כבר רוצה להיכנס לזה, אטימות הלב והתירוצים מהסוג הזה הם הם התמימות, הם הפחדנות האולטימטיבית והם החורבן. לא רק שאין שום סתירה בין להיות יהודי וציוני לבין להיות בן אדם – למעשה, ההיפך הוא הסותר.
עניי עירנו קודמים מוסרית
ואובדן המדינה היהודית הוא מחיר בלתי נסבל לעם שלנו.
וכרוכים הדברים זה בזה: חוסר ההבנה שחובתך אל קרוביך (במעגלים גדלים) יתרה על חובתך לאיש זר גורם לשיטוח של העולם ואז כל בני האדם שווים בדיוק אותו דבר ואין הבדל בין אדם לאדם ובין יהודי לגוי ובין קרוב משפחה לזר -> ואם אכן כך אז גם אין מקום למדינה היהודית.
דברים אלו רחוקים מאוד מההסכמה של רוב הציבור בישראל. וגישה זו מעוותת מוסרית
יצ יקר, אני מבינה שהבנת הנקרא אינה הצד החזק ביותר שלך. נו, שויין, לא נורא.
פוסט חזק.
מדהים אותי איך השיר (הנשכח משהו) של אלתרמן על הלשון השוודית הופך פתאום רלוונטי בצורה מזעזעת.
תודה על הורד הלבן. חדש לי.