הפוטש השקט

ממשלת ישראל מזכירה לי את סיפורי המיתולוגיה היוונית. ובאופן ספציפי, את אלי האולימפוס. ולמה אולימפוס, תשאלו? ובכן, ממשלת ישראל כיום מקיימת מספר קווי דמיון לאולימפוס היווני. כמוהו, היא מורכבת מיצורים מושחתים ומנוונים, מנותקים לחלוטין מהאנושות שלמטה, שפועלים על סמך גחמות וקפריזות. כמו האולימפוס, גם היצורים האלו מצטיירים לעיתים מזומנות כפתיים שניתנים למניפולציה על ידי אנשים שמעוניינים לבצע אותה, כמו למשל אנשי ה"מה שלא עובד בכוח…" וגו', וכמוהו, גם ממשלת ישראל נתפסת בעיני ההמון הנבער מדעת והסוגסטיבי כסוג של אלוהות שיש לסגוד לה ואין לחלוק על מעשיה. ויחסית להמון הנבער מדעת, מאחר והם יושבים על מקור הנקטר, תקציב המדינה והבירוקרטיה שלה, גם להם יש כוח יחסי "בלתי מוגבל".

אלי האולימפוס היווני לא היו עסוקים יותר מדי בלשלוט, ולא גילו עניין רב בתוכניות ארוכות טווח או רחבות היקף. רוב מה שהעסיק אותם היה משחקים ושעשועים, אל אל לפי נטיותיו והעדפותיו. אך בני האדם לא נותרו בוואקום, והיו נתונים גם אז לחסדיהם של כל מיני אופורטוניסטים אנושיים בעלי שאיפות אלוהיות. מצביאים וגנרלים, that is. בסך הכל, אפשר לומר שלפחות כאן, למרות שהמצאנו את המונותאיזם ואף עברנו היטב את תהליך החילון, לא התקדמנו יותר מדי באלפי השנים האחרונות.

אני חשה כך עוד לפני שפרץ המבצע הנוכחי (שאסור לקרוא לו מלחמה, כי אחרת הם יצטרכו לשלם), אבל ככל שהעניינים מתקדמים, התחושה הזאת רק מתחזקת אצלי. השאלה, מי בעצם שולט במדינה. האם מי ששולט במדינה הוא מי שנבחר על ידי העם כדי לעשות זאת, דהיינו, הממשלה, שמטרתה היא לקדם מדיניות רחבת היקף וארוכת טווח שקשורה לאינטרסים של העם, או שמא גורמים אחרים, שניצלו את פרצת החולשה שנוצרה אחרי הבחירות הנוכחיות כדי לקדם את האג'נדה שלהם על חשבון כל דבר אחר? מאחר ואני שואלת את השאלה הזאת, אתם יכולים להניח שאני נוטה לחשוב שהתשובה השניה היא הנכונה.

***

ראשית יש לדון ב"היסטוריה" של העניין הזה. כדאי להזכיר – הטריגר של ה"מלחמה" הזאת לא היו הקטיושות, אלא חטיפתם של חיילי צה"ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר על ידי החיזבאללה, ולפניהם חטיפתו של גלעד שליט על ידי הפלסטינים. הדרישות של הצד החוטף אצל הפלסטינים היו שחרור נשים וקטינים שעצורים בישראל במעצר ביטחוני ומינהלי. החיזבאללה לקח נקודת פתיחה רחבה יותר למו"מ, ודיבר על עצורים ואסירים רבים, ביניהם כל העצורים הלבנונים.

בדיווח אז נאמר: "לחיזבאללה אף הייתה הצעה קונקרטית, שכורכת את שתי פרשות החטיפה – בצפון ובדרום: שחרור שלושת החטופים תמורת שחרורם של אלפי אסירים, כולל אלה הלבנונים שעוד מוחזקים בידי ישראל". ההתחממות הנ"ל הוגדרה כ"סיוט במערכת הביטחון", שתואר כך: "בפיקוד הצפון חששו מניסיון של חיזבאללה להסיט את תשומת הלב מעזה ללבנון…הבוקר התממש הסיוט".

חודש וחצי לפני חטיפת החיילים היתה התחממות נוספת, שבמסגרתה נורו לשטח ישראל בין שלוש לשבע רקטות, שפגעו באזור הגבול. צה"ל הגיב באופן נקודתי (בדיווח הזה, אגב, לבנון עוד לא היתה מונוליטיות אחידה של לוחמי גרילה והמגן האנושי שלהם, אלא מדינה שפועלים בה כוחות ותהליכים שונים. מאוד כדאי לקרוא את שתי הפסקאות האחרונות של הכתבה שבלינק כאן).

השר לביטחון פנים אבי דיכטר אמר ב-7.7, אחרי חטיפתו של גלעד שליט: "אם ישראל תצטרך לשחרר כלואים כדי להחזיר חייל, היא תעשה זאת. עשינו זאת בעבר תמורת שחרור חטופים ותמורת רגיעה. כולנו מקווים שגלעד שליט יחזור הביתה בריא ושלם ואין אפשרות אחרת. זה לא ניסיון שכנוע עצמי" (כמובן, דיכטר הבהיר שאינו מתכוון לשחרור אסירים במסגרת משא ומתן, אלא לשחרור אסירים במסגרת… מה, בעצם?)

ולמה לא, בעצם, לנוכח העובדה שתמורת שלוש גופות וסוחר סמים אחד שחרר אריק שרון 400 אסירים פלסטינים, 23 לבנונים (ביניהם מוסטפה דיראני והשייח עבד אל כרים עובייד), חמישה אסירים סורים, שלושה מרוקאים, שלושה סודאנים, לובי אחד, 59 גופות של לבנונים ומידע לגבי פריסתם של מוקשים בדרום לבנון.

שאול מופז, אגב, אמר אז, אחרי ההחלטה על קבלת העסקה, ש"צריך לצאת מכאן מסר לכל מי שמשרת בצבא, שאנו עושים הכל כדי להשיב את הבנים הביתה, כולל בעניינו של רון ארד. אנחנו צריכים לנהוג לא על פי כללי החיזבאללה אלא על פי כללי פדיון השבויים שלנו". לך עכשיו, שר התחבורה היקר, ותגיד את זה לשליט, רגב וגולדווסר, עכשיו – אחרי שנכנענו באופן טוטאלי לתכתיבי החיזבאללה.

***

ועכשיו נעבור במעבר חד לנובמבר אשתקד. עמיר פרץ נבחר לראשות מפלגת העבודה. בנאום הניצחון שלו אומר פרץ, " אני רוצה לקבוע כאן מהו מעגל החיים החדש שעליו אנחנו מתכוונים להלחם. מעגל החיים הזה מורכב מכלכלה בשרות האדם, אדם בשרות השלום, שלום בשרות הכלכלה – וחוזר חלילה". בשדרות דיברו על "רעידת אדמה חברתית", ואף אמרו, "עם כל הכבוד לירי הקאסמים – אין ספק שזה מסוכן ומפריע מאוד – יש כאן אנשים שאין להם מה לאכול ונמצאים במצוקות חברתיות קשות מאוד". גם אלי מויאל היה גאה. "הוא הצליח לנצח את הגנרלים", שמחו שם. ארץ ישראל השנייה מול האחרת, אשכנזים מול מזרחיים, היו חלק מההתבטאויות.

פרץ עלה אחרי ניצחונו לקברו של רבין, הבטיח להמשיך בדרכו, ואמר: "אנחנו לא נרפה עד שיהיה הסכם של קבע שיבטיח את עתיד ילדינו בתקווה משותפת לאזור בטוח ולא לאזור שופע דמים. היום, עשר שנים לאחר רצח רבין, כל העם צריך לעשות חשבון נפש. כל אזרח צריך לקנן ולמצוא את הרבין שלו. רבין עבורי הוא המאבק באלימות, הדרך לקבוע סדרי עדיפויות, לטפל בעיקר ולהניח לתפל".

בין אז להיום היו גם בחירות. בקמפיין המשיך פרץ בקו העקבי של "כלכלה בשירות האדם, אדם בשירות השלום" וכו', והציע תוכנית כלכלית מפורטת, שכללה קיצוץ שנתי של 2 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. 8 מיליארד ב-4 שנים. שמענו דברים רבים על הקשר בין הביטחון לכלכלה. במהלך הקמפיין, אגב, בנאום שנשא בכנס הרצליה, אמר פרץ "אצלי לא יהיו מסים חדשים ולא ילדים עניים". "בכוונתי להציע לציבור הישראלי מפת דרכים מוסרית הכוללת בתוכה גם פרק מדיני וגם פרק מדיני חברתי כלכלי", אמר.

***

מעבר חד נוסף, מאי השנה. אחרי הבחירות, המו"מ הקואליציוני והעברת תיק הביטחון לידי זה מלמעלה, עמיר פרץ. אותו אחד מהדברים שלמעלה פתאום אומר " קשירת תקציב הביטחון לרווחה – פופוליסטית", מתנגד לקיצוץ של חצי מיליארד (2 מיליארד בשנה? נעלמו כלא היו), ושרי מפלגתו נמנעים בהצבעה על התקציב, לא בגלל שהוא אינו כולל את כל מה שרצו עליו בבחירות בנושאים חברתיים, אלא "במחאה על הקיצוץ בתקציב הביטחון". פרץ מגדיל לעשות ואומר בישיבה, על הקיצוץ, "גורם בטחוני בכיר אמר לי כי מדובר באירוע הדומה למשיכת בלמי החירום במערכת". מממ…. גורם ביטחוני בכיר….

ברוורמן, אגב, לא הספיק להחליף את הדיסקט בזמן, ובאותו היום שבו אמר פרץ את אמירת ה"פופוליסטית", אמר: "על מפלגת העבודה לחרוט על דגלה שאת תקציב הביטחון יש לקצץ לטובת החינוך והרווחה. אלה נושאים עקרוניים אותם הבטחנו לקדם כדי שנוכל לבוא לבוחרים ולומר: הבטחנו – קיימנו". (דברי ברוורמן ופרץ – מבזקים ב-ynet)

התקציב, אגב, והקיצוץ, עברו. למגינת ליבם ומורת רוחם של ה"גנרלים". מופז נעלב, חלוץ הלך לפופוליזם לפי הגדרת פרץ מלמעלה ("קיצוץ בביטחון הוא קיצוץ בכלכלה ובחברה"), ובמטכ"ל נשמעו קולות "בכי ונהי".

***

ומה קרה מאז? כמה אירועים ביטחוניים שראינו כבר בעבר. שום דבר חריג באופן מיוחד. שום דבר שלא פתרנו בעבר באמצעות מו"מ או פעולות נקודתיות. אבל הפעם, החלטנו לצאת ל"מלחמה" (היום בג"ץ הורה למדינה לבסס עמדתה בנוגע לפיצוי עסקים בצפון. מי יודע, אולי בקרוב נוכל לקרוא לזה מלחמה בלי גרשיים). מטרות המלחמה? לכאורה, שחרור החטופים וחיזוק כוח ההרתעה הישראלי. בינתיים, החטופים נעלמו מסדר היום, ולגבי כושר ההרתעה, יש צורך לומר משהו לגביו אחרי שארגון שמונה כמה אלפים בודדים משפיט את צה"ל החזק עם כלי הנשק המתקדמים במשך יותר מחודש, ירי הרקטות רק מתגבר מדי יום ביומו, ואנחנו "נאלצים" לטבוח באוכלוסיה האזרחית, ליצור מיליון פליטים, חצי מהם ילדים, ובתוך כך גם למנוע מהם לקבל תרופות, מזון וצרכים בסיסיים בגלל ההיסטריה שלנו מהחיזבאללה? אחמדיניג'אד מעולם לא היה יותר רגוע.

ואם מסתכלים קצת על מה שקורה, ולא מפנים בכוח את הראש לכיוון השני, רואים שהטרמינולוגיה הולכת והופכת ליותר ויותר צבאית-מטומטמת, ופחות ופחות מדינית ואסטרטגית. מה המטרות היום? להרחיב את המבצע, להגיע עד הליטאני. למה? ככה. "כדי לפגוע בכל מה שהחיזבאללה מייצג". כמה שיותר עמום, כך יותר טוב.

ומה יש לשר הביטחון עמיר פרץ לומר בנושא היום? את זה: "שר הביטחון, עמיר פרץ, הציע להעלות מיסים לתושבי המרכז והדרום בשני אחוזים כדי לתקצב את המלחמה, או לחילופין לקחת מלווה ביטחון מן הציבור" (מבזק ב-ynet).

***

אז מי אמרנו ששולט במדינה? הממשלה? מיי אס. קונספירציה? באמת? לרוע המזל, המציאות עולה על כל דמיון. ולרוע מזלנו, גם הגנרלים של היום הם דגנרטים, לא רק הפוליטיקאים. איך אומרים, פעם ראשונה כטראגדיה, פעם שניה כפארסה.

***

עוד כמה דברים קטנים:

בשיטוטי וחיפושי נתקלתי בשני טורים של עופר שלח לאחר כניסתו של פרץ למשרד הביטחון. חומר קריאה מרתק.

מה יצא לנו מאזרח בביטחון?

פרץ, אל תירא

תהייה קלה – מה לא בסדר בתמונה הזאת? "ארה"ב וצרפת", מדווחות הסוכנויות, "קרובות להגיע להסכם על טיוטה בנושא המזרח התיכון". לא אמור להיות כתוב שם "ישראל ולבנון קרובות להגיע להסכם בנושא הפסקת אש"? מי זה ארה"ב וצרפת כאן בכלל? ואגב, למי שחושב שתמיכתה של ארה"ב חשובה ושהם החברים הכי טובים שלנו, מוטב שיקרא מוספי כלכלה ויעקוב אחר כל עסקאות הנשק הגדולות שהם מפוצצים לנו בחודשים האחרונים, חלקן עם לקוחות ותיקים כמו טורקיה. איך אומרים, הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.

(ועוד אגב, יושב ראש פורום ישובי הגדר ומזכיר מושב מרגליות, איתן דוידי, רצית "לנצל את ההזדמנות". היא נוצלה. עכשיו אתה מרוצה?)

***

תוספות קטנות מהמשך היום: אגב שפה צבאית-מטומטמת, זה באמת שיא: "מוקדם יותר מתחו בכירים במערכת הביטחון ביקורת קשה על אולמרט ולבני: "אפשר היה לגמור את זה כבר. קונדוליזה שמונדוליזה, צריך לתת לצבא להתקדם במקביל לנושא המדיני". כן, נכון, זו לא המלחמה של ארה"ב וצרפת, והפסקת האש צריכה להיעשות על ידינו, אבל "קונדוליזה שמונדוליזה"? קשה להאמין.

ומשהו לשרת החינוך יולי תמיר, ציטוט שכבר הבאתי כאן: "המקום החשוך ביותר בגיהנום שמור לאנשים שנשארים נייטרליים בזמנים של משבר מוסרי". ההתבכיינות שלך עכשיו לא עושה שום רושם. מה בדיוק חשבת שיקרה?

ועוד משהו לפרץ – אחרי ההחלטה על קיצוץ של 6% במשרדי הממשלה והצעתך מהיום להעלות מסים, אתה עדיין חושב שלעשות קשר בין ביטחון ורווחה זה פופוליזם? 

0 תגובות בנושא “הפוטש השקט

  1. אני יכול להבין את תמיכתה במלחמה בהתחלה. התגבה הישראלית החריפה היתה גם בעיני מוצדקת. חבל שהיא לא התעררה קודם.
    אבל בענין תקציב החינוך, עכשיו זה הזמן לעשות. דיוני התקציב מתקרבים והמלחמה אינשאללה נגמרת, אז זה הזמן שלה.
    בתור תלמידה שלה, שמכרה אותה קצת יותר מקרוב, אולי תכתבי לה מכתב ובו את דורשת ממנה לפעול למען תקציבים למשרד החינוך, עם פרטים שאת מכירה.
    היא בתפקיד בכיר, וגם מקורבת לעמיר פרץ, ככה שאני מצפה ממנה לפעול, ועכשיו זה זמן טוב.

  2. יפה כתבת.

    רק בענין יולי תמיר, אני חולק עלייך. אני שמח שהיא פותחת את הפה ומתבכיינת, ועדיף מאוחר מלעולם לא. אולי עכשיו, כשאולי המלחמה תיגמר כבר, יחזרו לדבר על נושאים אחרים, ואז חשוב מאוד שהיא תתבכיין ותיאבק למען תקציב החינוך, ולא תיתן לפרץ לקחת עוד כסף לבטחון או הרעיון ההזוי של מסים על תושבי המרכז והדרום.

  3. ידידינו המשותף טל (טלג) הציע לי לקרוא את הבלוג שלך, וטוב שהוא עשה את זה.

    נחמד לראות שיש עוד אנשים שמבינים איך באמת דברים פועלים בעולם בכלל, ובארץ בפרט.

    או אם נעשה פרפרזה מסויימת על מה שפרץ אמר, אנחנו מדברים על "פוליטיקאים למען הגנרלים, גנרלים למען התקשורת, ותקשורת למען פוליטיקאים"

    כמות הפרופוגנדה שאנחנו חשופים אליה בזמן האחרון גובלת באבסורד.

    כלומר, מילא פרופוגנדה, לעזזל, הייתי אפילו מאוכזב מהממשלה שלנו אם לא היינו מקבלים לפחות קצת פרופוגנדה…זה הרי כלי יעיל ביותר בשלטון

    אבל אם אפשר בבקשה שיהיה איזה שהוא קשר בין הדברים שאומרים בתקשורת לבין המציאות, זה יהיה נחמד מאד.

    "העורף חזק ומאוחר" – כל מי שהיה לו כסף ואמצעים ברח מהצפון למרכז, ומהמרכז לחו"ל

    "אנחנו מנצחים את חיזבאללה" – מעולם צבא מסודר לא ניצח לוחמי גרילה, ולא סביר שפתאום אנחנו ננצח.

    "הציבור הלבנוני מבין שחיזבאללה פוגע בהם" – לא, הוא מבין שישראל שוב פעם כובשת את לבנון והורגת אזרחים תמימים וגורמת ליתר לההיות פליטים

    "אנחנו צבא הומאני" – שמשתמש בכלי נשק שא

השאר תגובה