מעניין מאין שאבו בפורום למען ארץ ישראל את העקרונות העומדים מאחורי הקמפיין שלהם. בואו נראה – הסתה פרועה נגד "שמאלנים" (מסתבר שגם מימד נמצאים היום בקוטב של אויבי המדינה, או בשמו החלופי: "ארגונים בעלי אוריינטציה שמאלנית"), שמנסה לקבור את הדיון הענייני על אופן השימוש של מדינה דמוקרטית ריבונית במשאבי הטבע שלה. הפחדה, חזרה על שקר שוב ושוב ושוב. לוביזם לטייקונים בכסות של "הגנה על המדינה". פרסום בעיתון שבעליו מחזיק באינטרסים במשאבי הטבע שבהם מדובר.

נראה שההנחה הבסיסית שעומדת מאחורי הקמפיין המפוצץ הזה היא "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים". או אולי "אם אתה מספר שקר גדול מספיק וממשיך לחזור עליו, בסופו של דבר אנשים יאמינו בו. ניתן לשמר את השקר רק כל זמן שהמדינה יכולה להגן על אנשיה מההשלכות הפוליטית, הכלכליות ו/או הצבאיות של השקר. בשל כך, חיוני וחשוב שהמדינה תשתמש בכל כוחותיה כדי לדכא מחלוקת, כי האמת היא האויב הגדול של השקר, ולכן האמת היא האויב הגדול ביותר של המדינה". (*)

סוציאל דמוקרטיה היא שיטה שמוגדרת מרכז-שמאל, והמודל שעומד לנגד עיניהם של מובילי הקמפיין, כלומר, פורום פעולה אזרחית בראשות הרב מיכאל מלכיאור, הוא מודל קרן הפנסיה הנורבגית – השקעת רווחי הנפט של המדינה בניהול המדינה והחזרתם למדינה, מודל מסוכן ומפחיד שהעלה את המדינה הנורבגית לראש כל דירוג עולמי – מאיכות חיים ורווחה (מקום ראשון בדו"ח ה-HDI – אינדקס הפיתוח האנושי – ב-2009) ועד המדדים הקפיטליסטיים ביותר של תחרותיות וידידותיות לעסקים (מדד שכולל גם ידידותיות למשקיעים). אכן, מאוד מפחיד לחשוב שישראל יכולה להימצא במקום הזה או במשהו שמתקרב אליו. אין ספק שכל מי שרוצה בזה הוא אויב מסוכן של הפורום. הרי איך יתקיים הפורום ללא בורות, שטחיות ושנאה?

מישהו שם אולי כותב בעברית, אבל הוא בהחלט רוצה שלא תבינו. כלום מכלום בכלום.

**

עוד מישהו שרוצה שלא תבינו כלום מכלום בכלום הוא אליהו ישי. הייתי אומרת שלא ברור איך אנחנו מסכימים שיהיה שר בממשלת ישראל, אבל האמת היא שזה לא ממש לא ברור. האיש מנהל קמפיין הסתה חסר מעצורים, שרק הולך והופך לגרוע יותר עם כל יום שעובר, נגד 400 ילדים של עובדים זרים, שלא בלתי סביר להניח שהוא עצמו הכניס את הוריהם לישראל בתקופת כהונתו כשר התמ"ת, שלוש שנים שבהן נשברו שיאים של הענקת ויזות לעובדים זרים.

האיש מגיע לאבסורדים חדשים של שקר, הטעיה וגזענות במאבקו זה. הוא מערבב ללא בושה בין פליטים שאסור לישראל לגרש בשל אמנות שהיא חתומה עליהן ושמספרם עומד על כמה עשרות אלפים בודדים, לבין האנשים האלו, שישנם מספר מגזרים בישראל שטענו בעבר וממשיכים לטעון היום שלא תהיה להם תקומה אם לא יקבלו אותם. או כלי משחק אחרים דומים להם. 400 הילדים שאמורים להיות מגורשים, זה, לטענתו של ישי, מה שיושיע את מדינת ישראל ממדיניות ממשלתה, שגובלת בסחר בבני אדם אם לא עוברת את הגבול הזה.

האיש מסרב בתוקף להתייחס לכל דיון ענייני בסוגיה, מתעלם בעיקשות, נחישות ורגישות מסתירות מובהקות כמו ההחלטה לייבא 300 עבדים נוספים באותו יום שבו הוחלט לגרש את ילדי העבדים שהעזו להתנהג כבני אדם וללדת אותם (איך הוא הגדיר את זה, לידה בלתי חוקית או בלתי ראויה או משהו דומה), ומשפריץ דברי שטנה והפחדות ללא הכרה על איומים אסטרטגיים ושאר שטויות חסרות משמעות.

הוא נעלב ונהיה תוקפני עוד יותר כשיש מי שלא קונה את שקריו, ומוציא את תוקפנותו על הילדים, שבגירושם אין ולא יהיה כל פתרון לבעיה האמיתית שיוצרת מדיניות הדלת המסתובבת של הממשלה, אי אכיפת חוקי העבודה, הניצול המחפיר שמתבצע כאן בחסות כל מיני לוביסטים שמעדיפים אלף מונים לשלם שכר ממוצע נמוך בחצי לעובד זר מאשר לתרום משהו לתעסוקה ולפיתוח מדינת ישראל. כמו במקרה של הפורום להגנת א"י, אנחנו למדים כאן שארץ ישראל היא מדינת כל טייקוניה ותו לא, ובעיות פותרים על ידי צעדי ראווה אכזריים, שעיקרם דריסת החלשים, ושאין בהם שום התייחסות לגורמי הבעיה, שממשיכים להתקיים באין מפריע.

על הילדים האלו, אגב, זה עבד, קמפיין ההפחדה הזה. רק אתמול שמעתי משכן שמסייע בעדם להגיש את הבקשות למעמד קבע שכולם שם מכירים את ישי ומפחדים ממנו. הוא המפלצת שמתחת למיטה שלהם. האמת, הוא גם המפלצת שמתחת למיטה שלי. אין דבר שמפחיד אותי יותר, כדור שלישי לשואה שמחזיקה באובססיה לנושא, מאשר שימוש יח"צני בשנאה גזענית שיוצאת משליטה במנגנוני השלטון והאכיפה, שימוש שמתבצע בתקופה משברית, שבה האלטנרטיבה היחידה המוצעת לציבור היא זו של הפחד, ללא כל אלטרנטיבה מתחרה שמציעה איזושהי תקווה.

קצת נתונים בפוסט הזה

ועוד חומרים למחשבה:

משה ארנס ב"הארץ"

"גלובס" – בשדות זרים

וואלה – לא לגירוש ילדים, כן למדיניות הגירה

(*) זה נראה לי מובן מאליו, אבל מאחר וציינו בפני שזה לא, אז אציין בתגובה שהציטוטים שלמעלה שייכים ליוזף גבלס.