אנחנו רוצים להפיל את הממשלה ולפזר את הכנסת. למה? אני אפרט.
אם מישהו היה מספר לי לפני חודש שבקרוב מאוד אבלה חצי מזמני ברחוב, אשן לילה באוהל (מי שמכיר אותי יודע עד כמה זה תסריט מופרך) בגינת לוינסקי, ואצעד ברחובות ישראל עם עוד 150 אלף אנשים כמוני בדרישה לשינוי סדר העדיפויות הלאומי ולצדק חברתי, הייתי שואלת אותו איזו פטריית הזיה לקח.
לפני חודש, ב-1 ביולי, נחתנו בחזרה בנתב"ג אחרי שבועיים בברלין. בכל פעם שאנחנו חוזרים משם זו נחיתה קשה, אבל הפעם היא היתה קשה שבעתיים, ופשוט ישבתי בשדה התעופה ובכיתי. כבר תקופה אנחנו מתלבטים מה לעשות עם המשך חיינו, כבר תקופה אנחנו מרגישים שהעתיד כאן פשוט לא קיים. שאם אנחנו רוצים נורמליות, שאם אנחנו לא רוצים לחיות כל הזמן בתחושה של גב לקיר, בתחושה של מחנק בלתי פוסק, עדיף לנו לוותר על הפנטזיות להתעוררות פוליטית אזרחית ולעוף מכאן. כמו שכבר עשו מכרים וחברים רבים. אני כל הזמן בהתלבטות. מצד אחד, זו האופציה השפויה. מצד שני, אני ממש מתקשה לוותר על התקווה. אבל בחודש שעבר כבר החלטתי, שזהו, עושים את זה. ואז הכל התפוצץ.
מסתבר שלא היינו לבד בתחושה הזאת. רק הרגשנו לבד. כמו את סטנלי פישר, גם אותנו זה הפתיע. לא בגלל שהיה לנו כל כך טוב. לרוע מזלנו, אין לנו מצנחי זהב של סיטיבנק. הופתענו לטובה, אחרי שנים ארוכות כל כך של פעילות לכיוון הזה ואובדן האמונה שמשהו כזה יכול לקרות. כמעט לא העזנו להאמין שזה באמת קורה. רק בהפגנה הראשונה, שראיתי את ההמונים ממלאים את הכביש שליד הבימה ולא מפסיקים לזרום, העזתי לתת לעצמי להשתקע בזה לגמרי.
ההפתעה שלנו מקורה באחד מהמאפיינים החזקים ביותר של השיטה האכזרית שמיושמת כאן, הניאו ליברליזם. ה"הפרד ומשול" של השיטה הזו הוא כל כך עמוק ובסיסי, והיא פועלת בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי לבודד אותנו עד לרמת היחידה הכלכלית הבודדת, ז"א, הפרט. התאגדות וסולידריות הן קללות בניאו ליברליזם, שפועל לפירוק ולהחלשת העובדים, עד לרמה שאסור לך בחוזה לדבר על השכר שלך, שלא חו"ח יוכלו עובדים להשוות ולנסות לשפר את תנאיהם. לחברות הסלולר ולבנקים מותר להתאגד כדי לתאם מחירים ועמלות, אבל לשלושה עובדים מסכנים של איזו פיצוציה – המשק הרי יתפרק אם יתאגדו.
עולם של "כוחות שוק" שמשתוללים באופן פרוע הוא עולם אכזר, שבו אדם לאדם זאב. עולם שבו המדינה יוצאת מכל תחום (חוץ כמובן מתחום הראש שלך והמיטה שלך, כי אחרת איך תוכל להוציא אותך למלחמה כשיהיה בכך צורך), ומשילה מעצמה אחריות וסמכות על יותר ויותר תחומים, מהשוק דרך חינוך ובריאות ועד לתעסוקה ודיור ושירותים חיוניים אחרים – הוא עולם שבו כל אזרח חי בתוך בועה של בדידות. ניתוק שהולך וגובר. כולם עוינים אחד את השני. כולם מתחרים על אותה פיסת עוגה, שהולכת ומצטמצמת. מי שלמעלה לא רואה ממטר את מי שלמטה. מי שלמטה לא רואה את מי שמתחתיו ואת מי שמצדדיו. ומי שממש למטה לא רואה כלום ולא עוסק בכלום חוץ מאשר בשאלה איך לשרוד עוד יום.
ואם בטעות אתה מרים את עיניך מהרצפה ורואה מולך בן אדם, אז הניאו ליברליזם ידאג שתהיה לך קטגוריה לשייך אותו אליה, כדי שיהיה יותר קל להאשים אותו במצוקותיך, ולא את האשם האמיתי. השיטה תדאג שתראה רק את השונה, ותימנע כמו מאש מלנסות למצוא בסיס משותף. זה יוצר חברה אלימה. חברה שבה כל אדם מתנהג כאילו שהוא לבד בעולם, כי זה מה שהוא מרגיש. חברה שבה המילים "התחשבות" או "אמפתיה" הן מילים גסות. שבה הצלחה נמדדת על פי היכולת שלך לדרוס כמה שיותר אנשים בדרך למעלה.
**
הניאו ליברליזם מסוגל לקחת שיטה דמוקרטית טובה עם בסיס מצוין וספר חוקים מעולה ולהפוך אותם לדיקטטורה אכזרית, קשה, חסרת לב וחסרת מצפון, בתוך שנים ספורות. בניאו ליברליזם, עקרון השוויון בפני החוק נגוז ונעלם. עקרון הייצוג נעלם. ההיגיון הבריא נעלם ומפנה את מקומו לכת פנאטית שמחזיקה באידיאולוגיה מלאת סתירות, שמממשת את עצמה במציאות בצורה אלימה – כי סתירות צריך ליישב איכשהו. לניאו ליברליזם אין שום אינטרס להשקיע בחינוך, כי הוא צריך את העבדים שלו בורים וצייתנים. השיטה הזאת לא תוכל להתקיים אם אנשים לא יאמינו שככה זה, ואין מה לעשות נגד זה. אם אנשים לא יקבלו את המדיניות המוכתבת של משרתי השיטה הזו כחוק טבע. אם אנשים ידרשו שמי שהגה ויישם את המדיניות הזו יעמוד מאחוריה וייקח עליה ועל נזקיה אחריות.
הניאו ליברליזם של ביבי וחבריו הצליח גם להפוך את העיסוק ב"פוליטיקה" לדבר פסול. זה שיא הגיחוך, מצד אחד, והדבר המפחיד ביותר שקרה כאן, מצד שני. אם אתה רוצה חברה אזרחית משותקת שלא מסוגלת לעשות שום דבר כדי לשנות את מצבה, אם אתה רוצה עדר של "עזים" ממושמעות, כפי שכינה אתמול פואד את העם, אם אתה רוצה דמוקרטיה רק בשם ובפועל דיקטטורה, זה מה שאתה צריך לעשות. לשכנע אותם, שעיסוק בפוליטיקה זה דבר פסול. שניסיון להפיל את הממשלה מכיוון שהיא לא עומדת במחויבויותיה הבסיסיות ביותר לאזרחיה זה דבר פסול, זה "פוטש".
הצבעה פעם בארבע שנים זה לא מה שהופך מדינה לדמוקרטיה. תנאי הכרחי, אך ממש לא מספיק. כולנו מכירים היטב את השיטה שבה מוכרים לנו לפני הבחירות הבטחות על גבי הבטחות, עושים סרטונים יפים ושלטי חוצות מפוארים, ואז, שניה אחרי שסופרים את הקולות, זורקים את כל אלו לפח, משתינים עלינו בקשת ועושים את ההיפך הגמור ממה שהבטיחו. זה לא נקרא בחירות. זה נקרא הונאת הציבור, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות.
דמוקרטיה אמיתית היא זו שבה העם מפקח על אלו שבהם בחר באופן שוטף, ואם הם מפרים את הבטחותיהם בצורה כל כך בוטה, או מועלים בתפקידם בצורה כל כך עמוקה, אז הם צריכים לפנות את כיסאם למישהו שלא יעשה זאת. ברור שצריך לתת מרווח נשימה, זמן וצ'אנס למלא הבטחות, אבל אפשר לומר שביבי כבר מיצה את כל מרווח הנשימה שלו ואת כל הצ'אנסים האפשריים. וביבי וממשלתו והכנסת שלו בהחלט צריכים ללכת.
ביבי טוען שהוא ראש ממשלה נבחר. זו טענה קצת מגוחכת, לנוכח העובדה שאין כאן בחירות ישירות לראש הממשלה כבר זמן מה, שהמפלגה שלו היא אפילו לא המפלגה הגדולה בכנסת, וש-35% מבעלי זכות הבחירה כלל לא הצביעו בבחירות האחרונות. הליכוד היא מפלגת 15% מהעם. וגם זה לא משנה, מכיוון שראש ממשלה זה תפקיד שמשמעו ייצוג וטיפול בבעיות כל העם. מכל התנהלותו, ניתן לראות דבר אחד בולט – הוא פשוט לא מבין מה קורה. רמת הניתוק שלו ושל חבריו שם למעלה, מראה שהם לא מייצגים אף אחד מאיתנו.
ממשלה וכנסת שכל כך כושלות בהבנת המציאות, גם אחרי שהיא מתפוצצת להן בפרצוף בכזו עוצמה, לא יכולות להמשיך לכהן. זה כבר נהיה מסוכן. עם הפגנה כזו של ניתוק ואטימות, איך אני יכולה לסמוך על מי שיושב שם עכשיו שהוא מספק גם ניתוח נכון של המצב המדיני ביטחוני? עם התנהלות כזו, איך אפשר לסמוך עליהם שהם יודעים מה שהם עושים כשהם יוצאים למלחמה או עושים הסכם שלום?
עם נציגי ציבור שמזלזלים באופן עמוק כל כך בציבור שלהם, אי אפשר לעשות שום מו"מ. ולמה לעזאזל שנצטרך לעשות איתם מו"מ? למה שנציע להם פתרונות? אנחנו אלו שמקבלים משכורת מהציבור כדי לספק את הפתרונות האלו? כאילו, ברצינות, מי זה בכלל נתניהו שיתנשא ויגיד שאין לו כוונות להיפגש עם מובילי המחאה? מי זאת בכלל מירי רגב שתדרוש מבחורה טובה ממנה וחכמה ממנה בכל מובן ועניין שתקרא לה "חברת הכנסת" ולא "גברת"?
זו אולי אפיזודה מטופשת, אבל היא מסמלת משהו עמוק. מירי רגב שכחה מה זה להיות חברת כנסת. ביבי נתניהו שכח מה זה להיות ראש ממשלה. שניהם, וכל שאר מי שנמצא עימם שם, מתנהגים כאילו שמדובר באיזה תואר של כבוד, ושוכחים שאותם אלו שבהם הם מזלזלים כך הם הבוסים שלהם. הם התרגלו יותר מדי לציבור כנוע, לא דמוקרטי, שמקבל בהכנעה כל גזירה. התרגלו עד כדי כך, שהם שכחו את מהות תפקידם – לשרת את הציבור. הם משרתים אדונים רבים. אף אחד מהם הוא לא אנחנו.
**
המחאה הזאת צריכה להתמקד עכשיו בדרישה להפיל את הממשלה הזאת, לפזר את הכנסת הזאת, וללכת לבחירות. לא מתוך הפוליטיקה הישנה והרקובה של "ימין ושמאל", אלא בגלל אופן ההתנהגות של ראש הממשלה, של הממשלה ושל הכנסת מאז שפרץ המשבר ועד היום. זו צריכה להיות הדרישה הקונקרטית. הדרישה העמוקה יותר שעומדת מאחורי הדרישה הזו היא שלהתנהלות פוליטית פסולה יהיה מחיר פוליטי גבוה. שכל מי שנבחר, לא משנה מאיזו מפלגה ומאיזה צד של המפה הפוליטית, ידע שלשקרי בחירות יש מחיר, גם בתקופה שאינה תקופת בחירות. שכל אלו ידעו מי הבוס שלהם ואת האינטרסים של מי הם מייצגים.
אנחנו רוצים לשנות את השיטה הכלכלית-חברתית שלפיה מחולק תקציב המדינה שלנו. אותו תקציב, לא תקציב יותר גדול. אנחנו רוצים לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים שמשתקפים בחלוקת התקציב. אנחנו לא רוצים מדינה שמתנהלת לפי עקרון של עסק כלכלי, דהיינו, מקסום רווחים, כי זו לא המהות של מדינה ולא בשביל זה צריך מדינה – אנחנו לא רוצים מדינה שיש בה עודפי גביית מסים ותת ניצול של משרדי ממשלה בהיקף של מיליארדים, למשל.
אנחנו רוצים מדינה שמשקיעה בחינוך, שמשקיעה בבריאות, שמשפרת את מצבו של מעמד הביניים ודואגת לשכבות החלשות שלה. מדינה שבעיקרי חלוקת התקציב שלה ניתן למצוא גם חמלה בטווח הקרוב וגם מחשבה ותכנון בר קיימא לטווח רחוק. אנחנו רוצים מדינה שמנצלת את משאבי הטבע שלה לטובת אזרחיה. אנחנו רוצים מדינה שמתנהגת כאילו שהיא מתכוונת להמשיך להתקיים עוד שנים רבות, לא מדינה שמספרת לכולנו שאיזה גורם חיצוני או פנימי מסכן את עצם קיומה, בזמן שכל מוסדותיה ונציגיה פועלים כאילו שכל מה שקיים בעולם זה רק העיתון של מחר, וגם זה במקרה הטוב.
אנחנו ממש לא רוצים מדינה שבה הכל חינם, אבל אנחנו בהחלט רוצים מדינה שבה יש ביטחון מהותי – חברתי-כלכלי, שבה אדם רואה ברכה בעמלו, שבה אדם רואה אפשרות לבנות את עתידו, שבה אדם יכול להאמין שלילדיו יהיה עתיד טוב יותר. אנחנו רוצים מדינה קיימת, מתפקדת, נוכחת, אבל לא משתלטת. מדינה שנותנת גם חופש וגם גב. מדינה שמעודדת את הפרט ליצור, ללמוד, להתפתח, להתקדם, אבל גם מסייעת לו כשהוא נופל. בקיצור, אנחנו רוצים את המדינה שלנו בחזרה.
הניסיון להציג את היקום כמחולק לדיכוטומיה – ניאו ליברליזם או סטאלין – הוא ניסיון נואל ומגוחך. יש הרבה מאוד צורות אפשריות של ניהול כלכלי-חברתי על הטווח הזה. יש הרבה מאוד מודלים שעובדים טוב יותר או פחות, בכל תחום ותחום, ויש לנו מספיק אנשים חכמים שיכולים לפתח וליישם את המודל שמתאים לנו.
אבל כדי שתוכל להתחיל העבודה על המודל הזה, ראשית, יש לשנות את השיטה הפוליטית. לא את שיטת הממשל. שיטת הממשל שלנו אינה הבעיה, וכאמור, ספר החוקים שלנו מצוין. מה שצריך לשנות זה את התודעה הפוליטית, את השיח הפוליטי, את ההתנהלות הפוליטית בפועל. אי אפשר להתחיל בכזו עבודה בלי אמון במערכת הפוליטית, בכנסת ובממשלה. והאמון הזה לא קיים. קודם כל יש לשקם את האמון הזה, ואז נוכל להתחיל לעבוד.
כדי לשקם את האמון הזה, הציבור צריך להראות שיש לו כוח. שהוא יכול לגבות את המחיר על בגידה. לכן, צריך להתחיל מלהפיל את הממשלה הזאת ואת הכנסת הזאת. עם הממשלה הבאה כבר נוכל לדבר, ועם הכנסת הבאה כבר נוכל לעבוד. ואם גם הם לא יבינו מי הבוס שלהם, אז גם הם ילכו. וחוזר חלילה. עד שזה יקלט ברמה העמוקה ביותר. המדינה חוזרת עכשיו לידי אזרחיה. על זה אי אפשר להתפשר. זה בכלל לא נתון לשום מו"מ.
**
כמובן, שביבי יכול עכשיו לחזור בתשובה. לומר – טעיתי, לשנות כיוון, לבטל את החקיקה המתועבת שכבר העביר ולכנס שולחן עגול אמיתי, שלא מורכב משרים ועסקנים אלא מאנשים רציניים שבאמת יכולים לפתח שיטה טובה יותר. אנחנו נגיד לו וולקאם אם יעשה זאת. אבל איכשהו, לא נראה שזה הכיוון שלו.
נכון, ללכת לבחירות זה לא כיף גדול, ועדיין אין ממש למי להצביע, ועד שההוא או ההיא ייכנסו לתפקיד וכו' וכו' וכו'. אבל אנחנו נאבקים על המדינה שלנו, נאבקים על העתיד שלנו, ונאבקים גם נגד שיטת פתרונות הקסם המהירים, ה"זבנג וגמרנו", ה"שלוף" וה"יהיה בסדר". ההרס הזה נמשך כבר שנים. אנחנו כבר לא ילדים קטנים שצריכים מבוגר אחראי, וברור לנו שגם השיקום ייקח שנים. אבל אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין גם שאפשר לתקן. יש לנו כוח. זה לא הזמן להיכנס לפניקה מהצל הגדול שהטלנו כאן. זה הזמן להגדיל אותו.
טוב וכן. מומלץ אצלי במאמרים
http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/188-118.html
אסתי
אני רק אוסיף שהמסמך אינו ארוך במיוחד ודי פשוט לקריאה (בעמוד הפייסבוק יש עוד דפי הסבר והעשרה שאפשר ומומלץ לקרוא בנוסף). חוץ מזה, כדי לתת איזשהו מושג ראשוני על הדבר, יצא השבוע סרטון ראשון בסדרה שמסביר את נייר הלקמוס.
http://www.youtube.com/watch?&v=bHMILr76SOo
אגב, חשוב לציין שזהו אינו מסמך שגובש במהירות בימים האחרונים כתגובת בזק למחאה, אלא תוצר של מחקר מעמיק שמתגבש כבר כמה חודשים (אם לא יותר) בתנועת דרור ישראל מתוך זיהוי נכון, לדעתי, של המציאות החברתית-פוליטית בארץ (לא שמישהו יכול היה לצפות את המחאה המטורפת והמרגשת שקורית בשבועות האחרונים…).
פינגבאק: עוד פוסט על המחאה, בלי חשק אבל עם קישורים « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ
תודה יונית, כשאני רוצה לנסות להתמקד בלהבין מה אני חושב אני נכנס לבלוג שלך ומוצא תשובות!
יונית
אני מאד אוהב את הבלוג שלך ונהנה לקרא אותך
(אין 'אבל')
אני בניגוד אליך , ועד כמה שהייתי רוצה לראות את רה"מנו עובד במשרה של מתייק ניירות בארכיון של רשות השידור, חדר 332 כניסה ג', ובטח לא בתור רה"מ, הפחד שלי הוא מהיום שלמחרת.
לו הייתה ולו רבע אופציה נורמלית, הייתי מחבק אותה ובועט בביביהו לביבים של תל אביב. אבל, אני עדיין מעדיף מנהיג בשלטון במקום תרנגולת ללא ראש, שזה הכי גרוע. צריך להוריד לו כאפות כל הזמן עד שיתיישר, וגם אם זה יקח חודשים (ולבצע את השינוים הדרושים יקח שנים), זה עדיף מאשר ללכת לבחירות, לבזבז כספי ציבור, לקחת שרים חדשים ולבנות קואליציה שמי יודע איך תיראה וכמה שוחד יצטרכו לתת (יותר גדולה מעכשיו כבר לא תהיה, אז אין פחד).
בקיצור, צריך לעשות כאן שינוי מהיסוד, והשינוי צריך לבוא קודם כל ברמה הכללית של נציגי הציבור שיבינו שאני ואת הם הבוסים שלהם ולא ההפך, ורק אחר כך דברים יוכלו להשתנות.
כשמירי רגב נבחה כמו כלבה מיוחמת אחרי מוכר נקניקיות, או כמו אחרון הערסים באצטדיון טדי, על דפני ליף בטלוויזיה, התבאסתי שלא הייתי שם אני. לא הייתי נכנס בה אבל הייתי אומר לה – 'מירי, כפרה, אני הבוס שלך. הכסף שלי קנה את החולצה הורודה המזעזעת שאת לובשת לכל ראיון בטלוויזיה וחושבת שלא שמנו לב – אני הבוס, אני, אז אם את רוצה שאאשר לך חופשה בקיץ, תפסיקי לצעוק'.
וגם הייתי אומר לה, אחרי שהיא הייתה מתפלצת על השולחן ומתחילה לקלל בעירקית, שבכבוד זוכים, לא דורשים אותו. אבל סטיתי מהנושא.
בכל מקרה, בזבזנו כסף במערכת הבחירות האחרונה, הוא קיבל את המושכות כי זו מדינה מטומטמת וזה המצב – עכשיו יש לעבוד עם מה שיש ולהמשיך להוריד לו כאפות בעורף עד שיהיה ממש אדום, ואז לשפוך שם אפטר שייב. להפיל ממשלה שוב, לפני תום קדנציה, רק מעמיקה את התפיסה ש'טוב אם לא ילך, נלך לבחירות'. זה כמו שמארק צוקרברג יחליט לסגור את פייסבוק עכשיו כשהגיעו גוגל פלוס.
ומילה אחרונה, לו אני הייתי ביבי, הייתי מתפטר. הולך לבחירות. זוכה שוב כי יש לי עם ימני שמתבלבל מהמילה 'איראן', ואז מגיע לכהונה החדשה, לנאום הנצחון, ומביא לך את האצבע המשולשת של חייך. אבל הוא לא יעשה את זה, כי האגו שלו גדול מדי. יותר מהכרס של ליברמן, וזה חתיכת הישג.
יניב, להפיל את הממשלה זה ממש לא קל, ולא תצליח לשנות שום שיטה כשהממשלה שיש לך כיום, לפחות העומד בראשה, הוא מאמין אדוק ופנאט בשיטה שנגדה אנחנו נאבקים. אותו לא תצליח להזיז סנטימטר, בוודאי בלי שהוא ידע שהוא באמת יכול לשלם על זה מחיר פוליטי גבוה. והאמת, דבריך לא ברורים לי בכלל. איך בדיוק אפשר לשנות את השיטה, אותה מכתיבה הממשלה והכנסת – הגופים האחראים על חלוקת התקציב, בלי לשנות את הממשלה והכנסת, או לפחות בלי להראות לממשלה ולכנסת שאנחנו יכולים לגבות את ראשם הפוליטי אם לא יענו לדרישותינו?
אני חייבת להדגיש – אני לא מאמינה באנרכיה, וממש לא חושבת ששיטת ניהול אנרכיסטית ברמה המדינית יכולה לעבוד. להיפך. אני רוצה לשנות את השיטה הניאו ליברלית האנרכיסטית, שבמסגרתה הממשלה והכנסת – דהיינו – מוסדות המדינה, מתפרקים מכל אחריות ומצמצמים את מעורבותם לכאורה בחיי המדינה, ובכך מפקירים את כל האזרחים לכוחות שוק "נעלמים" שאינם באמת נעלמים, לג'ונגל פרוע ואלים. את השיטה הזאת אני רוצה לשנות באמצעות החזרת המדינה לתפקוד תקין, הגדלת מעורבותה בחיינו, באמצעות השקעה נבונה ויעילה בחינוך, בבריאות, בתשתיות, בפיקוח על השוק באופן שימנע כשלי שוק, בתמיכה בשכבות החלשות ועידוד צמיחת מעמד הביניים. זה לא קומוניזם, לא סוציאליזם ולא נעליים. זה ליברליזם קלאסי עם עקרונות אנושיים, מה שמכונה במקומות אחרים סוציאל דמוקרטיה, והמדינות שמיישמות אותו נמצאות בראש כל מדד, גם אלו הקפיטליסטיים וגם אלו שקשורים באיכות חיי האזרח. אי אפשר לעשות את זה עם הממשלה הזאת, ואי אפשר לעשות את זה עם הכנסת הזאת. ובוודאי שאי אפשר לעשות את זה כשאנחנו מתנהגים בנחמדות כזו. אם אנחנו לא מהווים עליהם שום איום, איזה אינטרס יש להם לשנות את השיטה? הם רק מרוויחים ממנה בינתיים, ולראייה הפתעתם הרבה מההתפרצות הזו.
פלג – לא שמעתי על המסמך הזה. אקרא אותו בזמני הפנוי (הדל), ואראה מה יש לי לומר בנדון. תודה על שהבאת את זה לידיעתי.
היי יונית, פוסט ממש טוב שהזדהיתי כמעט עם כולו. אהבתי במיוחד את חוסר ההתנצלות שלך על ה"פוליטיקה" שבמאבק. זה אחד הדברים שממש ממש משגע אותי לשמוע מכל עבר – "זה לא מאבק פוליטי!"
בטח שהוא פוליטי! הרי הוא נועד לשנות את המציאות בחברה הישראלית! המילה פוליטיקה פשוט נשחקה, עוותה והתלכלכה כל כך שאנשים כבר מפחדים ממנה ומנסים לסלק אותה מחייהם. הבעיה היא, לצערי, שברגע שסילקת את המילה, סילקת גם את הפוליטיקה עצמה במשמעותה האמיתית מחייך לאזרח במדינה – וההשפעות הפוליטיות של זה הן עצומות, למרבה האירוניה, כמו שכתבת כאן.
רציתי גם לשאול אם שמעת על נייר הלקמוס. זהו מסמך שהוציאה תנועת דרור ישראל שמציב בתוכו דרישות שלפיהן נבחן את המעשים של נבחרי הציבור (בשונה מהמילים שהם מפזרים לכל עבר) – אם הם נעים בכיוון של מדינה שמיטיבה עם אזרחיה או לא. הרעיון הוא גם לנסות למרכב את השיח הציבורי ולפתוח דיון ציבורי בנושא.
אגב, כבר היום מארגני המחאה משתמשים במסמך הזה בכדי לגבש את דרישותיהם מהממשלה.
נייר הלקמוס בפייסבוק:
http://www.facebook.com/lakmuspaper
ניתן לקרוא שם את המסמך עצמו. אשמח לשמוע מה את חושבת עליו אפילו בפוסט מיוחד על זה. חשוב שאנשים יכירו אותו ויגבשו לגביו דעה.
להפיל את הממשלה זה קל ופשוט..
לעשות שינוי מערכתי בשיטה, זה קשה ומורכב.
בין שני הדברים אין קשר ישיר. ממשלה אחרת שתקום בראשות מאן דהוא, תשתמש באותה שיטה ובאותה דרך. ושוב העם לא יהיה מרוצה, ושוב נפיל את הממשלה אחרי שנתיים.
יש לנו הזדמנות פז לנסות לשנות את השיטה, שזה כאמור, פי כמה וכמה שווה יותר מלהפיל את הממשלה
להפיל את הממשלה זה כן פתרון טוב. יודעים למה? הסיבה שהממשלות שלנו בשנים האחרונות חדלו מלתפקד היא לא שהן מתחלפות כל כך מהר. הסיבה היא שלא אכפת להם. ולמה? כי הם לא רואים תוצאות אפשריות למעשיהם. אין את התפיסה הזו ש"הציבור שם אותי פה, הציבור יכול גם להוציא אותי אז אני חייב להפסיק לירוק עליו ולהתחיל לעבוד בשבילו". יש תפיסה של ציבור של מפונקים, עצלים, עזים ממושמעות, ואף רועה לא חייב כלום לעיזים הממושמעות שלו. הן לא תקומנה ותדחנה אותו מהדיר.
אני מסתכלת על זה כמו על לעשות ספונג'ה ברצפה ממש מטונפת. הדלי הראשון והשני והשלישי עדיין מלאים טינופת. בדלי המים הרביעי ניכרת איזו צלילות, ובשישי הרצפה מבריקה. אז נעיף ממשלה אחת או שתיים או ארבע, ונספוג את הנזק הכלכלי בטווח הקצר. בטווח הרחוק זה יעשה לנו רק טוב, כי ממשלות ישראל תבנה שאנחנו שמנו אותן שם. אנחנו יכולים להעיף אותן. כשחושבים על זה, זו די המשמעות הבסיסית של "נבחרי ציבור".
משפט המפתח שלך, יונית, נמצא כאן באחת התגובות שהגבת:
"יש מחיר על שקרים וסיבונים". כל כך פשוט וכל כך נכון.
אם מתוך המחאה הנוכחית יצמח מרי אזרחי בלתי אלים – יש סיכוי להפיל את הממשלה.
כניסה למו"מ עם הממשלה תכשיל את כל מה שראינו בשבועות האחרונים.
הביבי יציב למו"מ נציגים שהם, כמוהו, אלופים במסמוס, שקרים, הטיות והטעיות. אלה יסובבו את נציגי המחאה על האצבע הקטנה, יסחטו מהם ויתורים ו"פשרות".
חבל.
אגב, הייתי לאחרונה בארה"ב וחוויתי בדיוק את התחושה הזאת שאת מתארת:
"עולם של "כוחות שוק" שמשתוללים באופן פרוע הוא עולם אכזר, שבו אדם לאדם זאב. עולם שבו המדינה יוצאת מכל תחום (חוץ כמובן מתחום הראש שלך והמיטה שלך, כי אחרת איך תוכל להוציא אותך למלחמה כשיהיה בכך צורך), ומשילה מעצמה אחריות וסמכות על יותר ויותר תחומים, מהשוק דרך חינוך ובריאות ועד לתעסוקה ודיור ושירותים חיוניים אחרים – הוא עולם שבו כל אזרח חי בתוך בועה של בדידות. ניתוק שהולך וגובר. כולם עוינים אחד את השני. כולם מתחרים על אותה פיסת עוגה, שהולכת ומצטמצמת. מי שלמעלה לא רואה ממטר את מי שלמטה. מי שלמטה לא רואה את מי שמתחתיו ואת מי שמצדדיו. ומי שממש למטה לא רואה כלום ולא עוסק בכלום חוץ מאשר בשאלה איך לשרוד עוד יום."
איך את כותבת יפה
אגב, שלמה, אני מקווה שאתה מבדיל בין ליברליזם (קלאסי) לבין ניאו ליברליזם.
ניאו ליברליזם הוא רק שחור. ניאו ליברליזם, למעשה, הוא אנרכיה, מאחר והוא מעודד, לפחות על פני השטח, את צמצום תפקיד הממשלה כמעט למינימום לא קיים. ניאו ליברליזם הוא כת מלאת סתירות, שהובילה להרס בחלקים נרחבים של העולם. וגם על סטאליניזם אני יכולה לומר דברים דומים. ניאו ליברליזם וסטאליניזם הם שני קצוות שרצוי מאוד לא להגיע לאף אחד מהם.
הטיעון לגבי הליכוד הוא תגובה לטענת הליכוד שהוא "מפלגת העם". הוא לא. פרט לכך, שיטת הבחירה שלנו אינה בוחרת מנהיגים, אלא מפלגות. כשהיתה בחירה ישירה של ראש ממשלה, המנהיג היה נבחר. היום, הוא נבחר על ידי השיטה, כלומר – על ידי חברי מפלגתו, שכאמור, אינם מפלגת העם. הליכוד הוא אפילו לא המפלגה הגדולה בכנסת. אזכור העובדה שרק 65% הצביעו היא עדות למה שאני מדברת עליו – מצב חוסר האמון של הציבור והייאוש שלו מהפוליטיקה הפרלמנטרית שלנו, שבבסיסה היא דווקא בעיני שיטה לא רעה בכלל. אנחנו לא "כמו אירופה". שיעורי ההצבעה כאן הם גבוהים באופן מסורתי בבחירות לאומיות, ונמוכים באופן מסורתי בבחירות מקומיות.
אני מאמינה שכל תוכנית שתוצע ע"י נתניהו תהווה ניסיון ערמומי להעביר עוד כסף לכיוון ההפוך.
שימו לב שכפי שמשתקף, כל חברי ממשלתו מגבים אותו באש, במים ובמחאת העם הנחושה, כולל אלה שנדבקה להם תווית של "בסדר": גלעד ארדן, בני בגין, כחלון, מיקי איתן, מרידור.
הפוסט מעניין אבל לא מעורר אמינות.
נכון שאין שחור ולבן בהקשר לניאו ליברליזם וסטליניזם. אבל מרוח הדברים
נראה שניאו ליברליזם הוא פשוט שחור, וכולנו יודעים שזה לא כך.
כמו כן, הטיעון שהליכוד קיבל 15% מהקולות כיוון שהצביעו 65% הוא מקומם ואנטי דמוקרטי.
לפי הגיון זה, אין כמעט מנהיגים נבחרים בכל העולם ואנרכיה היא לא הפתרןן.
היי יונית! הכתיבה שלך מקסימה, קוהרנטית ומעורר השראה. אני מסכימה עם רוב מה שנכתב, הסיכוי שביבי יהפוך את עורו דומה לסיכוי של עובד קבלן משכונת התקווה להפוך מחרתיים לבעל דירה באמצעות עבודה קשה ומסורה. סיכוי של אפס מאופס.
טל –
צעדת המיליון ב-3 בספטמבר, ואח"כ מערכה מאורגנת היטב של מצעדים והפגנות מקומיות, לצד שלל תכניות חלופיות שתתחלנה לצוץ ולהתעצב על-ידי צוותי מחשבה שיקומו בשטח.
אם נמשיך את הלחץ ונעבוד בחכמה, עד פסח ביבי יתפטר.
שאלה טובה, טל. מעשית, נראה לי שקדימה, העבודה וסכסוכים בתוך הליכוד. בעיקר סכסוכים בתוך הליכוד.
רועי, אופטימיות זה טוב, אבל לא נראה לי שאהרונוביץ הוא זה שמחליט משהו.
לפי התשובות האפשריות בסקר הזה שרץ עכשיו בפייסבוק (https://spreadsheets.google.com/spreadsheet/viewform?hl=en_US&formkey=dG5NbEIzNTF5YVl3a1JQRnhVNkdkWnc6MQ#gid=0) נראה שלפחות חלק מהציבור תופס את המאבק כרצון להפיל את הממשלה (אני מילאתי אחרת).
השר לביטחון פנים אמר היום (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4103403,00.html): "המחאה, כפי שבאה לידי ביטוי, היא ספונטנית, מוצדקת ובאה מתוך העם. צריך לנסות ולסייע לה. יש דברים שכולנו, כולל אני, חווים יום-יום. הפתרונות לא יהיו בשליפה, אבל כסף לא חסר. סדרי העדיפויות ישתנו או שיהיה צורך להגדיל את הגרעון התקציבי. מדובר בסך הכל בכמה עשרות מיליארדים". שומר על אופטימיות.
יונית, שאלה לי –
מה לדעתך, מעשית, יכול להפיל את הממשלה כרגע?
הרי היא מבוססת על קואליציה עם ש"ס וישראל ביתנו. שניהם, כך נראה בינתיים, מדושנים.
מה יכול לערער את כיסאם?
שינוי מהותי לא יכול להתבצע בלי ממשלה ובלי כנסת. ומסתמן שהוא לא יכול להתבצע עם הממשלה והכנסת הנוכחיות. הם חושבים שהם יתישו אותנו ויחזירו אותנו הביתה להמשיך לנהוג כעדר עזים צייתניות. זה יהיה אסון למדינה אם זה אכן יקרה, ואסור לתת לזה לקרות. כרגע, הם מכשול בדרכה של המדינה לשינוי. כפי שזה נראה ברגע זה, הפלת הממשלה הזו תציל את מדינת ישראל.
גם אני לא בטוח שאפשר להשיג משהו עם הממשלה הזו, אך אני לא רואה אלטרנטיבה טובה יותר כרגע. אני כן רואה הזדמנות נדירה להשיג התקדמות אדירה דווקא עם הממשלה המפוחדת הקיימת החוששת לראשה. ממשלה חדשה שתבוא (ולא משנה בראשות מי) תגיע לשלטון זחוחה ושיכורת ניצחון ועד שנצליח להשיג ממנה משהו, גם יצא לנו האוויר וגם הסחטנים הפוליטיים הקבועים יכולים לעקוף אותנו בסיבוב.
ולכן שוב, הפלת הממשלה לא תתרום שום דבר למדינת ישראל. צריך לעבוד קשה וליצור שינוי מהותי כאן ועכשיו.
אם ההבנה שיש מחיר על שקרים וסיבונים, ואם תחילתו של השינוי המיוחל יקרו כבר בקדנציה הנוכחית על ידי הכוהן הגדול של הניאו ליברליזם בישראל, מה אני אגיד לך, זה יהיה מדהים. אבל כאמור, אין לי הרבה תקווה שזה יקרה, ונראה לי שהדרך עוד תהיה ארוכה וקשה. מצד שני, אי אפשר לדעת. אם הנרי פולסון היה זה שהלאים את הבנקים בארה"ב, יתכן שגם ביבי יהיה זה שיעשה כאן סוציאל דמוקרטיה.
אפשר לחלום, אבל צריך לשמור על קשר עם המציאות, ולא ליפול לבורות שהוא כורה, כמו כל הקונספט הנוכחי של מו"מ ו-ועדת שרים ועסקנים לצד חוק הוד"לים וכדומה. אם זו הדרך שבה הוא בחר – ההולכת יד ביד עם המשך ההסתה, הפילוג וההשמצות היומיומיות, זו חובתנו להעיף אותו, את ממשלתו ואת הכנסת הזו שמשמשת לו כחותמת גומי.
הנה מישהו שחושב אחרת: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4103262,00.html
מבחינתי, חותם על הפסקה הלפני-אחרונה שלך – "כמובן, שביבי יכול עכשיו לחזור בתשובה… אבל איכשהו, לא נראה שזה הכיוון שלו." ומקווה להיות מופתע לטובה על חשבון המשפט האחרון בה.
יניב, נראה לי שעצם העובדה שהממשלות מתחלפות בקצב כל כך מהיר מראה על בעיה בסיסית. ישראל היא מדינה צעירה וקטנה שלא יכולה להכיל כרגע שוק חופשי בסגנון אמריקאי. זו מדינה שהיא עדיין בהתהוות! הגישה הבסיסית של ממשלות ישראל צריכה להשתנות.
אכן כולם מתנהגים כאילו ביבי הוא איזה באבא קדוש שמי שרוצה להפיל אותו, מחאתו לא נחשבת. (הביבי באבא) האמת חייבת להאמר, ביבי לא מסוגל להניע שום דבר שסותר את אידאולוגיית החברים שלו בשלטון. ואם נגיד יעשה משהו שסותר את ליברמן ש"ס, הוא בכל מקרה ילך הביתה. ולכן חוץ משינויים קוסמטיים הוא לא יועיל. ידיו היו כבולות מהרגע שמכר עצמו למפלגות אלה.
יניב, שני דברים: הראשון הוא – מי זה שאתה מדבר עליו שמוכן לנסות לשנות? לא שמעתי על דבר כזה. השני – כולנו זוכרים את כל מה שאמרת, אבל זה ממש לא דומה למה שקורה היום.
בצלאל –
אין לי משלי להוסיף לתשובה של יונית לך, לכן אוסיף רק עוד קישור, המציג דברים דומים ומשלימים.
http://yaronbenami.wordpress.com/2011/08/01/%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9D/
לא חכם בכלל !!!
להפיל את הממשלה תהיה טעות. עוד טעות. להזכירך, מאז 1995 לא הייתה פה ממשלה אחת שגמרה קדנציה מלאה של 4 שנים. ממוצע עומד על 2.8 שנים לממשלה.
עם ישראל סובל ממחלת השיכחה ונראה לי שגם את.
צר לי יקירתי. אבל את ההצעה שלך ניסינו כבר בעשור האחרון כמה פעמים. וזה לא ממש הצליח. כל פעם שמשהו לא עובד או מסתבך, ישר קופצים כמה חכמולוגים שצועקים " יאללה, להפיל את הממשלה" . אופוזיציה תמיד תשמח לרכב על גלי החכמולוגים ולנצל הזדמנות והופ.. ממשלה נפלה, יש מערכת בחירות חדשה (מה שאומר שהשרים כבר לא מתפקדים) יש בחירות ותקציבי בחירות (עוד נזק כלכלי) יש תקופת חפיפה לשרים וראשי הממשלה, והנה עברו שנתיים מבלי שקרה כלום.
למרות שזה עלול להישמע כך, אני לא נמנה ממצביעי הליכוד וגם לא מהימין, אך אני מוכן להודות שאם כבר יש מישהו שמוכן לנסות לשנות, צריך לתת לו צ'אנס לפני שמורידים לו את הראש.
מאוד נכון ומנוסח כהלכה, כל הכבוד.
נקודה אחת היא שבאמת אין עדיין אלטרנטיבה, ונקודה שנייה היא שבחירות עולות המון כסף.
אנחנו כל כך רגילים לראות את המפה המפלגתית מחולקת לשמאל וימין, וזה מה שישתנה כנראה בבחירות הקרובות. אולי סופסוף העבודה תחזור להיות מפלגה סוציאלית עממית אמיתית שדואגת לעובדים ולרווחה, והליכוד יאבד את כוחו, אבל זה דורש שינוי מחשבתי עמוק אצלנו כמצביעים.
העיקר שיצאנו מהיאוש ומהאדישות. אל תוותרו.
טוב. אני יכול רק לקוות שאת צודקת.
בצלאל, זה לא משנה. כולנו יודעים ששינוי כזה לא יקח שבוע וגם לא שנה. זה תהליך שהתחלנו בו בקול תרועה רמה, ושאנחנו חייבים להתמיד בו גם אחרי שמסיבת הדמוקרטיה המתפרצת הזאת תיגמר, ונישאר עם היומיום של מה שיצרנו. אולי מתישהו יווצרו גם כוחות פוליטיים חדשים, אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית שלטונית אמיתית, אולי אפילו עכשיו, אבל רוב הסיכויים שלא, ולכן אנחנו חייבים להתחיל בלשנות את צורת החשיבה של המפלגות הקיימות. כשהם ידעו שמעל ראשם מרחפת חרב ההעפה, ולא רק בתקופת בחירות, כשהם ידעו היטב את מי הם משרתים ואת האינטרסים של מי הם אמורים לייצג, הם יתחילו לדבר אחרת, יציגו סדר עדיפויות אחר, ויחשבו פעמיים לפני שיפזרו הבטחות בחירות שאין להם כוונות לממש.
פוסט יוצא מן הכלל.
הכל נכון, רק שהבעיה טמונה בפסקה האחרונה שלך. עדיין אין למי להצביע. עדיין לא רואים מצב שבו בבחירות הבאות תהייה תנועה פוליטית משמעותית שתייצג את הצורך הזה בציבור ושאפשר יהיה לסמוך עליה.
קראתי בשלוק אחד.
בראוו!
חתמתי.
להערכתי, צריך להתכונן לקראת הפלת הממשלה בפסח. נעשׂה סוף סוף סדר כהלכתו. נארגן יציאת מצרים שלא ראתה שפחה על הים.
מספיק זמן כדי לספוג את הנפילה שאחרי התרוממות הרוח הנוכחית, לגבש תכניות פעולה, ולהוציא אותן לפועל.