אני רוצה לומר עוד כמה מילים בנושא צפון קוריאה. בימים האחרונים התבשרנו שהפסיכופט מוכן בטובו לחזור לשולחן הדיונים. הסיבה – חשבונות בנק במקאו and elsewhere, שהוא ממש חייב שיופשרו. זו, אגב, סיבה גלויה. לא תיאוריית קונספירציה. פשוט, זה מה שהנציגים שלו אמרו.

סין הצליחה להשיג את הסכמתו של הפסיכופט. ארה"ב מודה לסין, ובא שלום על העולם. ובינתיים עוסקת ארה"ב בהכשרת שרץ אינטנסיבית, וכמו שהקפיאה את החשבונות האלו מסיבות פוליטיות קטנוניות ובלי קשר לסנקציות של האו"ם (צפון קוריאה היא פשוט מגדולות זייפניות הדולרים בעולם), היא גם תפשיר אותם, כי חוקרים של משרד האוצר האמריקני מצאו עכשיו שלפחות חצי מהכסף במקאו מגיע מפעילויות עסקיות חוקיות. בין השאר, גם 2 מיליון דולר מעסקים עם חברת הטבק בריטיש-אמריקן. סיגריות הוא יכול לספק לעמו. אוכל לא.

אתם אולי לא יודעים את זה, למה שתדעו, אבל רבים מכנים את צפון קוריאה בכינוי "מחנה הריכוז הגדול בעולם". לפני כמה ימים צפיתי בסרט דוקומנטרי ביס דוקו, שעסק בכמה אנשים אומללים שמנסים לברוח מצפון קוריאה לסין. יש מיליונים כאלו. וסין, חסידת אומות העולם הידועה, מסרבת בתוקף להכיר בהם כפליטים, ומתעקשת שמדובר ב"מהגרים כלכליים" בלבד. למרות שהעונש בצפון קוריאה על ניסיון "עריקה" הוא מוות או KZ. כן. קאצט. לאגר. מחנה ריכוז. איך שלא תרצו. למרות שבגיל 7, בגלל מחסור במזון, ילד צפון קוריאני נמוך ב-7 ס"מ בממוצע מילד דרום קוריאני.